ופרצו חומות מגדלי: הפרשה שמאיימת על ביבי

לא התחקירים העיתונאים הקשים, לא המהלומה המדינית במועצת הבטחון, ולא זו הקשה יותר הצפויה בעקבות ועידת השלום בפריז (שלאחריה תגיע כנראה למועה"ב הצעה שתכלול הכרה במדינה פלשתינית בגבולות שישים ושבע. אובמה לא יטיל ווטו) מסכנים באמת את ראשו של נתניהו. האיש שמצא את נוסחת הפלא להשרדות מתמודד יופי עם הכל.

תחקירים מזעזעים בתקשורת על רכישות בטחוניות מיותרות במליארדי שקלים, לכאורה, לטובת מקורבים שגוזרים לכאורה עמלות- זה הכל מזימה שמאלנית להפיל את השלטון. ארצות הברית מתירה את דמה של ישראל באו"ם לראשונה מאז הקמתה - זה הכל אנטישמיות של כושי מוסלמי ושונא ישראל שממילא הולך תכף הביתה. העולם כולו נגדינו? זה לא כולם. זה רק כל חברי מועצת הבטחון. מה שחשוב הוא שיש לנו ראש ממשלה גבר שבגברים שמעז לדחות ביקור של ראש ממשלה אוקראיני כצעד עונשין (דווקא יהודי. ודווקא אוהד ישראל). הוא המכבי הנועז של דורינו שיכול להלחם נגד הצוררים. ועוד בגאון יהודי.

עתידו האישי והפוליטי האמיתי של נתניהו נמצא אך ורק בערימת התיקים שתופסת את מחצית שולחן המהגוני של היועץ המשפטי לממשלה. ארבעה תיקים כבר ידוע שיש שם ולפי הדיווחים האחרונים כנראה שהצטרף אליהם השבוע עוד אחד. אחת השמועות הדולפות מחוגי הפרקליטות מדברות שאולי אחת מהן תעלה מדרגה לשלב של חקירה. יתכן כבר בימים הקרובים( הערת מערכת בחדרי חרדים: הטור נכתב ביום רביעי אחה"צ עוד לפני פרסום הידיעה על החקירה. חושיו של הפרשן הפוליטי לא הטעו אותו גם הפעם). אם אכן זה מה שיקרה נתניהו יהפוך באותו רגע, עם כל העיזוז והגבורה שלו, לבלון של מסיבת יום הולדת שברח לו ההליום. להזכיר: אולמרט נאלץ להתפטר עוד לפני שהוגש נגדו כתב אישום. פשוט אי אפשר לתפקד כראש ממשלה כשחוקרי משטרה מטיילים לך בלשכה.

הראיות בתיק החדש המדובר צריכות להיות יצוקות בבטון כדי שמנדלבליט יאלץ להפסיק לתפקד כסנגורו האישי של נתניהו. עד למועד כתיבת השורות הוא עשה זאת במסירות נפלאה וצפצף על ' מה יאמרו'. הנה, כשנפתחה בפסח שעבר החקירה נגד אריה דרעי הוא הפך את הבדיקה לחקירה בתוך שלושה ימים. הוא גם לא שינה את הסטטוס של ההליך אחרי שמונה חודשים שדרעי לא זומן אפילו לתשאול. את התיק הקלוש נגד בוז'י הרצוג הוא העביר משלב הבדיקה לחקירה בתוך שבוע. כבר ארבעה חודשים אומרים בפרקליטות שהתיק מת וצריך כבר להודיע רשמית על מועד ההלוויה. אבל מנדלבליט לא ממהר לעשות זאת. מה רע ששני פוליטיקאים בכירים ירגישו כל יום וכל שעה שהם עדיין עפר תחת כפות רגליו?

אבל כשמדובר בנתניהו, אפוף החשדות מבלפור ועד קיסריה ומתל אביב עד המספנות בגרמניה, אף תיק טרם עבר משלב של בדיקה לחקירה. למענו של הבוס לשעבר (מנדלבליט היה פעם מזכיר הממשלה) ברא האחרון יצור משפטי משטרתי חדש ויקרא את שמו בדיקה. לא שחושדים חלילה בהוד מעלתו אבל היות והצטברו כמה חומרים מסקרנים מן הראוי לבדוק אותם. כמו חבלן משטרה שמקבל דיווח על תיק של גברת שנשכח בתחנה המרכזית. הוא רואה שיש שם רק כרטיס רב קו ושני טיטולי חירום לתינוק, אבל למען הסדר הטוב הוא מבצע בכל זאת הליך של בדיקה.

הראשונים לזהות שמנדלבליט לא ממש השתחרר מכובע מזכיר הממשלה כאשר התמנה ליועץ המשפטי לממשלה, ופעמים שהוא חוזר לחבוש אותו כשלא ממש שמים לב היו ראשי המפלגות החרדיות. השניים בתור היו הרבנים הראשיים לישראל. אם נדייק יותר, דרעי היה הראשון שבראשונים. על רקע האמור לעיל בפרשת הבדיקה שהפכה לחקירה על שום דבר. האחרים קלטו זאת על רקע ההתנהלות שלו בחודשים האחרונים בפרשת מתווה הכותל.

למי ששכח. מנדלבליט היה זה שתפר את מתווה הכותל בשנתו האחרונה כמזכיר הממשלה. צחוק הגורל, או במקרה זה בכי הגורל, היה שישיבת הממשלה האחרונה בה השתתף כמזכיר, קודם שהפך ליועץ, היתה זו שאישרה את מתווה הכותל על אפם וחמתם של הנציגים החרדים שקלטו ברגע האחרון איזה דייסא הוא בישל להם. שבוע לאחר האישור הוא כבר ישב בלשכתו החדשה בשייח ג'ראח וטיפל בנושא בתוקף תפקידו כיועץ המשפטי לממשלה.

טיפול ההמשך כשלעצמו לא היה אמור להגרר לניגוד אינטרסים. בתפקידו כמזכיר הממשלה עסק מנדלבליט בעשרות נושאים שחלקם עשויים להתגלגל לבג"צ , או שכבר התגלגלו. אלא שתיק מתווה הכותל הוא לא עוד תיק שעבר תחת ידו במזכירות הממשלה. הוא היה היוזם. הוא היה האדריכל, והוא היה גם קבלן הביצוע. לא היה רגע אחד שהסיר המבעבע זה לא עמד על האש בלי שהוא הוסיף לו תבלינים בחש וערבב. אם התיק נקרא מתווה הכותל ולא מתווה מנדלבליט הרי זה רק מפני כבודו של האתר הקדוש. המתווה הוא יציר כפיו מהחל ועד כלה.

ועדיין, אם המתווה היה מוסכם על כל שותפיו והיועה"מש היה צריך רק להגן עליו בבג"ץ מפני גורמי שוליים מתסיסים- אי אפשר היה למצוא בכך פסול מוסרי. אם למדינה יש עמדה אחידה בנושא פלמוני השאלה מי בנה את העמדה היא דקדקנות מיותרת. החלק המקומם בסיפור המעוות הזה הוא שהמתווה מקובל רק על מי שיצר אותו ועל מי שעומד להנות ממנו. קרי: מנדלבליט והרפורמים. המפלגות החרדיות זועקות חמס וזה לא מעניין אותו. הרבנות הראשית טוענת שלא התייעצו איתה קודם לכן וכל המתווה לדעתה פסול ומנוגד לחוק- הוא לא מאפשר לה להציג את עמדתה בפני הבג"ץ. יש לשיטתו רק עמדה אחת של המדינה והיא זו שאושרה בישיבת הממשלה לאחר שנאפתה במשך חודשים ארוכים על ידו כמזכיר שלה. כל עמדה אחרת לא קיימת ולא תוצג בפני השופטים. מילא שהנחתום מעיד על עיסתו, אבל שינצל את המעמד שלו כדי למנוע מאחרים לנסות ולהציג את העיסה שלהם? רק בבית מדרשו של אביחי מנדלבליט.

ולא שמנדלבליט חלילה לא רגיש לניגוד עניינים. ההפך. הוא רגיש מאוד. השבוע הוא פסל את עצמו לדון בתיק של עובד לשכת ראש הממשלה לשעבר, ראש הלשכה גיל שפר, שנחשד בכמה וכמה עבירות. הנימוק לפסילה היה העבודה המשותפת במשרד ראש הממשלה. אכן. צעד אבירי וראוי. אבל למה הצדקנות הזאת נגמרת בהיכרות אישית. אדם הרי קרוב יותר אצל עצמו. מן הראוי היה שבכל הקשור למתווה הכותל יעביר מנדלבליט את הטיפול לאחד מחמשת המשנים והיועצים שלו. ולוא רק מפי לזות השפתיים.

ביום חמישי שעבר התקיימה בלשכתו של מנדבליט במזרח ירושלים ישיבה של בכירי הפרקליטות לקראת הדיון בבג"ץ ביום רביעי השבוע בעתירת נשות הכותל. נשות האבן דורשות להתיר להם להציב ארון ס"ת בעזרת נשים ולקיים שם תפילות בנוסח עדות הרפורמים. העתירה היא חלק ממהלך כולל של הרפורמים להגיע לפסק דין בגצ"י שהופך את מתווה הכותל לפסיקה מחייבת. הנשים ושולחיהם יודעים שהסיכוי שבגץ יאפשר להם להציב ארון עם ס"ת ברחבת הכותל הדרומי הוא קלוש. השופטים הם לא יהודים טובים מאנ"ש אבל גם מטומטמים הם לא. הם בגלל בית כנסת אחד בערב יצאו חמשת אלפים יהודים בבני ברק וחמש עשרה אלף בירושלים להפגנות אז בוודאי שעל חילול קדושת הכותל ישארו בבית מאות אלפים.

בישיבה השתתף גם ראש לשכתו של הגר"ד לאו הרב רפי פרנק.האחרון הציג את עמדת הרבנות הראשית הטוענת שלבג"ץ אין כלל סמכות לעסוק בהסדרי התפילה והפולחן הדתי בכותל המערבי. אין צורך, הרגיעו אותו הנוכחים, אין צורך . בין כה וכה מכינים פניה לבג"ץ לדחות את הדיון למועד מאוחר יותר. ועד אז- ירחם המרחם.

אבל השופטים לא ריחמו. ביום ראשון הם הודיעו לפרקליטות המדינה שנפשם עייפה בבקשות דחיה בלתי פוסקות. הדיון, כך קבעו, יתקיים כמתוכנן ביום רביעי השבוע. בכירי הרבנות פנו מיד למשרד המשפטים ודרשו לאפשר להם להופיע בפני בג"ץ ולהציג את עמדתם. התשובה היתה: אין תשובה. לאחר לחצים רבים ופרסום שניתן להעדר התשובה בתקשורת החרדית נאותה הפרקליטות לצרף לכתב התשובה לבג"ץ חוות דעת משפטית מטעם הרבנות הראשית. אבל לאפשר לרבנים לשלוח נציג שיופיע בפני השופטים? בבית הכנסת של מנדלבליט תוקעים רק בשופר אחד. וזה השופר שלו.

דבר המלך במועצתו
המטרה של מנדלבליט ברורה. בעצם היא חופפת לזו של נשות הכותל. הוא מעוניין בפסק דין קיצוני שיורה למדינה לאפשר לנשות הכותל להתפלל ( מלשון פלילות) כדרכן ברחבת הכותל המערבי. כולל טליתות וספר תורה, אלא אם כן המדינה תיישם את מתווה הכותל ותעניק לרחבה הדרומית מעמד שווה לזו המערבית. מנדלבליט מעריך, כנראה, שאיום זה יקפל את המפלגות החרדיות שתאלצנה לבחור ברע במיעוטו. זו הסיבה, ואין בלתי, שהוא מונע מנציגי הרבנות הראשית להציג עמדה השוללת מן היסוד את זכותן של נשות הכותל להתפרע ברחבת הכותל. ללא זכות זו אין לנשות ההבל עילה לתבוע את הכותל הדרומי בעסקת חליפין.

בכיר בפרקליטות עמו שוחחנו אומר בתגובה ששאלת היצוג של הרבנות הראשית בפני השופטים היא שולית. " אם עמדת המדינה היא שהפתרון היחיד לוכוח בין הזרמים השונים הוא מתווה הכותל שאושר בממשלה הרי שלעמדת הרה"ר אין כל משמעות".

אלא שעיון בחוות הדעת המשפטית שהצליחה הרה"ר לצרף לתשובת המדינה ברגע האחרון מלמד שאם הפרקליטות לא היתה נעולה על מתווה הכותל היה לה בהחלט " קייס" נגד מהות העתירה של נשות הכותל. מחוות דעת מפורטת שהכין עו"ד דניאל רובינס, בהזמנתו של אחד הגורמים המטפלים בקדושת הכותל, עולה כי מאז שהחל הבג"ץ לדון בסדרי התפילה בכותל היו חילוקי דעות חריפים בין האסכולה היותר מסורתית שמרנית בבית המשפט ( השופטים טירקל. מנחם אלון, אנגלרד ושמגר( הקובעת שאין להתערב בסדרי התפילה הנהוגים ברחבת הכותל. בין אסכולת הפשרה של שופטים כמו לוין. שטרסברג כהן, אליהו מצא שביקשה לאפשר שעה אחת בחודש לתפילה לא אורטודוכסית. ובין הזרם האנטי דתי הידוע של אהרון ברק. מישאל חשין( שעליו נטבע הביטוי חומץ בן יין) ותאודור אור שנטע לקבוע כי דין הכותל כדין כל מקום ציבורי אחר בישראל. וכל הרוצה לעשות בו ככל העולה על רוחו יעשה.

לב ליבו של הטיעון מטעם הרבנות הוא שישנה החלטה מנדטורית ישנה שטרם בוטלה( אגב. חצי מהחוקים בספר החוקים הישראלי הם פקודות מנדט שטרם הוחלפו בפסיקה עדכנית) הקובעת כי רשויות השלטון אינם ראשיות להתערב בסדרי הפולחן של המקומות הקדושים לדתות השונות בארץ ישראל. בפסיקה הוגדרו גם המקומות: הר הבית למוסלמים. כנסית אותו האיש בעיר העתיקה. ורחבת הכותל המערבי. ההחלטה נושאת את השם הארכאי: דבר המלך במועצתו אבל היא בתוקף עד עצם היום הזה. המדינה לא מתערבת במחלוקת בין הזרמים הנוצרים על ניהול הכנסיה הידועה ( ויש שם מלחמות שלפעמים מגיעות לשפיכות דמים על מיקום של סולם עלוב על בלטה זו או אחרת) . היא גם לא מתערבת באוטונומיה המוחלטת שיש לוואקף על התפילות בהר הבית. בהתאם לכך היא גם לא אמורה להתערב בניהול הכותל המערבי מול הגוף הרבני היחיד שמנהל אותו זה מאז הקמת הרבנות הראשית בשנות העשרים של המאה שעברה.

אם מנדבליט לא היה נעול על מתווה הכותל ועושה הכל כדי שיתקבל. הוא היה יוצר הפרדה מוחלטת בין דרישת הרפורמים לרחבה משלהם בכותל הדרומי ובין דרישת נשות הכותל לתפילה מעורבת ברחבת הכותל המערבי. את האחרונה הוא היה מבקש לדחות על הסף. לגבי הראשונה הוא היה מציג את מתווה הכותל שאושר בממשלה. הערבוב בין השניים ואי מתן האפשרות לרבנות הראשית להציג את עמדתה בבית המשפט מלמד כי מנדבליט מתבלבל עדיין בין הכובע הישן של מזכיר הממשלה המחוייב לאינטרסים של ראש הממשלה ובין הכובע החדש של היועץ המשפטי לממשלה. אולי כדאי באמת שיוריד את שניהם וישאר עם הכיפה השחורה שכבר מזמן הוברר שלא אומרת כלום על הראש שמתחתיה. לפחות במקרה שלו.

אין כוחו אלא בפה
לזכותו של מנדבליט יאמר שבחדות העין וכשרון צפיית הנולד הוא עולה על מרבית היועצים המשפטיים שקדמו לו. כי הוא לא רק משפטן מעולה (למרבה הצער) הוא גם מחונן בהרבה מאוד שכל ישר. כשהצירוף הזה מופנה לכיוונים הנכונים האיש הוא נכס אמיתי של מדינת ישראל.

מנדלבליט היה הראשון שזיהה איזו מפולת עומדת להתרחש על ישראל כתוצאה מחוק הפקעת שטחים פרטיים לצרכי התנחלויות בשטחים ( להלן: חוק ההסדרה). הוא הזהיר שהחוק יביא את המדינה לבית הדין הבין לאומי בהאג ולתגובות קשות מאוד של הממשל האמריקאי היוצא.

נתניהו אימץ את הטענות והעלה אותם בכל הפורומים הסגורים שדנו בנושא. אחד הפורומים היה הכינוס השבועי של ראשי הקואליציה. אחד המשתתפים הקבועים בכינוס מספר שנתניהו פנה מספר פעמים לבנט והזהיר אותו באותם מילים בהם השתמש מנדבליט בשיחותיו עם שרים בממשלה. השורה התחתונה היתה: נשלם על זה מחיר יקר ביותר.

את בנט זה כמובן לא שכנע. כל זמן שהוא לא ראש מדינה הנושא באחריות הוא מרשה לעצמו לאגף את ראש הממשלה מימין. זה חלק בלתי נפרד מהאסטרטגיה בה הוא מנסה להחזיר לעצמו את המנדטים שאיבד לנתניהו בבחירות האחרונות. לבקש ממנו אחריות לאומית זה מיותר בהחלט. בשביל זה יש ראש ממשלה שיושב ליד ההגה וצריך לקבל החלטות אך ורק משיקולים של טובת המדינה. בנט, שלא בסתר ליבו. היה שמח מאוד אם נתניהו היה דוחה את החוק על הסף. הרווח שלו היה כפול: גם איגוף נתניהו מימין וגם מניעת נזק חמור מהמדינה.

אבל נתניהו, כפי שהגדיר אותו בשעתו ראש המוסד לשעבר מאיר דגן ז"ל, מעדיף תמיד את האינטרס האישי על פני הלאומי. כל ראשי הממשלה בישראל, אמר דגן בראיון אחרון לפני מותו, ערבו שיקולים אישיים בהחלטות המדיניות שלהם. אבל נתניהו, כך אמר, הוא היחיד שבמקרה של ההתנגשות בין האישי והלאומי יעדיף את הראשון.

לו זכה להאריך ימים היה דגן, נוחו עדן, מוצא באירועי החודש האחרון עוד הוכחת ברזל לתזה שלו. הרי מי שטען ללא הרף שחוק ההסדרה הוא אסון למדינה היה נתניהו עצמו. אבל ברגע שהוא הבין שדחיית החוק תאפשר לבנט להצטייר כמגן הימין הקיצוני בישראל, הוא הפך באותו רגע את עורו. הוא , נתניהו, הפעיל את כל התותחים הכבדים שלו כדי להעביר את חוק ההסדרה בכנסת( לאחר שדיבר נגדו בממשלה) ובלבד שהחוק לא יקרא חלילה על שם יו"ר הבית היהודי השנוא עליו.

והמחיר, בדיוק כפי שצפו מנדלבליט ונתניהו לא איחר לבוא. בחוגי הממשל בוושינגטון אומרים היום מפורשות שחוק ההסדרה היה הצידוק המדיני שלהם בקידום החלטת מועצת הבטחון נגד ההתנחלויות. הם ראו בחוק סטירת לחי לנשיא אובמה שעד לחודש האחרון בלם בימי כהונתו כל החלטה אנטי ישראלית במועצת הבטחון. כולל הצעות נגד התנחלויות. ועל סטירה מגיבים בסטירה.

מה שמפתיע הוא שלמעט האינצידנט האמור, ואם מתעלמים לרגע מההתערבויות הבלתי פוסקות של נתניהו בבחירות בארה"ב לטובת מתנגדי אובמה, דווקא הוא האחרון שהיה מגיע לו לחטוף מהלומה מדינית שכזאת. מבן כל ראשי המדינה מאז מלחמת ששת הימים לא היה מי שעצר את הבניה בשטחים כמו נתניהו. לפני שבועיים הגיעה לכנסת קבוצה של ראשי ערים וישובים ביו"ש שבאו להפגש עם חברי ועדת הכספים בעניין תקציבי המיגון החסרים של הישובים. ניצלנו את ההזדמנות לעריכת סקר קצר על היקף הבניה בשטחים בימי ממשלות נתניהו. הנה התוצאות. כל ראשי הערים והישובים הגדולים התלויים במכרזים של המדינה להקצאת שטחי בניה התלוננו מרות על הקפאה חמורה יותר מאשר בימי אולמרט שרון ואפילו . כן אפילו. אהוד ברק. כל החבר'ה האלה עשו פוזות של משא ומתן מדיני עם הפלשתינאים. אולמרט היה מוכן אפילו לחתום על מפה של החזרת תשעים ושמונה אחוז מהשטחים. אבל כולם ידעו שזה דיבורים. הפלשתינאים לא יכולים לחתום על שום הסכם שלום עם ישראל שאינו כולל את החזרת הפליטים לתוך מדינת ישראל.

תחת חסות הדיבורים האלה נבנו בשטחים אלפי יחידות דיור בכל שנה. אצל נתניהו, איש ימין וזכותינו על כל חלקי ארץ ישראל, לא היתה שנה שבה הופשרו בכל רחבי יו"ש יותר מכמה מאות יחידות דיור. וגם זה אחרי פיגועים קשים שהיה צורך להרגיע קצת את המתנחלים.

אז למה הוא זה שהצטייר אצל אובמה כמי שמנסה להכשיל את חזון שתי המדינות לשני עמים ( שנתניהו הכיר בו כבר בשנת 2009 בנאום בר אילן הידוע) באמצעות התנחלויות? הרי האיש בנה הרבה פחות מקודמיו. ההסבר נמצא בתחום הרטוריקה. בעוד שקודמיו הסכימו להצהיר על הקפאת בניה בישובים קטנים ומבודדים ובנו בשתיקה בגושים הגדולים, נתניהו לא הצהיר מעולם רשמית על הקפאת בניה מחשש לתגובה של מפלגות הימין. בכך הוא אפשר לגרעין הקשה של ההתנחלויות הקטנות , שם אין צורך במכרזים ואישורים הם מנפיקים לעצמם, לבנות חופשי מול הקפאה טוטלית בגושים הגדולים. כבר שמונה שנים שאין בניה של ממש בירושלים. מעלה אדומים. אריאל. ביתר ומודיעין עילית. אפרת וישובים גדולים אחרים. הכל כדי שנתניהו לא יוציא מדל שפתיו את המילים הקפאת בניה. לא הוציא- אבל מה זה הקפיא. מלך ההקפאות.

מי שעזר לנתניהו לקבע את השקר האמור הוא ראש עירית ירושלים ניר ברקת. האיש שיודע בדיוק מהיכן באות ההוראות לועדות המחוזיות לעצור תוכניות בניה בירושלים, לא פתח אף פעם את הפה בנושא נגד נתניהו. ראש עירית ירושלים הוא האיש שאמור להלחם על כל יחידת דיור חדשה בעיר. אבל בהיותו פוליטיקאי שמתכנן קריירה חדשה במסגר הליכוד, וכמי שמקבל חסות לא רשמית מראש הממשלה. הוא יתחמק מכל שאלה על האחריות לאי הבניה החדשה בירושלים בשנים האחרונות.

ניתן כמובן לומר, וזה לא יהיה לגמרי בלתי נכון, שלברקת מדיניות אי הבניה בשכונות שמעבר לקו הירוק (שבעים אחוז משטחה המוניציפאלי של העיר) נוחה מטעם נוסף: בלימת החרדים שמנסים לרכוש כל מתחם המיועד לבניה בשכונות כמו רמות וגילה. לברקת נוח גם לחסום את המשך הבניה ברמת שלמה החרדית, שיכולה להוסיף עוד מנדט שלם למפלגות החרדיות.

בכל מקרה. השיטה של נתניהו לעצור את הבניה בירושלים בנויה על שני צירים. משרד השכון לא מוציא מכרזים לבניה מעבר לקו הירוק. אם פה ושם יוצאים מכרזים ( בעיקר לאחר פיגועים) הוא מטרפד את קידום האישורים בועדות התכנון המחוזיות והמקומיות. זה עובד כך שמונה שנים רצופות והשקר נמשך: אין הקפאת בניה רשמית בירושלים.

נתניהו לא סטה מהמדיניות הזאת גם השבוע, ארבעה ימים לאחר ההחלטה המחפירה של מועצת הבטחון הוא הורה לועדה המחוזית בירושלים להוריד מעל סדר יומה אישורים לבניה יהודית בשכונות היהודיות שמעבר לקו הירוק. ההנחיה לא חלה על הבניה הערבית בשכונות מזרח ירושלים. יו"ר הועדה מאיר תורג'מן היה זה שהחליט שאם עוצרים אישורים ליהודים עוצרים גם לערבים. בפועל זה לא משנה כי בשכונות הערביות בונים בלי אישורים ויש הנחיה ישירה של נתניהו לא לבצע שם הריסות בניה. אבל לפחות בשביל הכבוד.

ארגון השמאל עיר עמים, חשף השבוע איך עבדה השיטה. מאז שנתניהו נכנס לתפקידו כל החלטה אנטי ישראלית בפורום בין לאומי כל שהוא לוותה בהצהרות על שחרור בניה בירושלים או בשטחים או בזה ובזה. בסך הכל יצאו הצהרות על שמונת אלפים יחידות דיור. מה שהארגון לא מספר, כי זה לא מתאים לו עם האג'נדה, זה שמכל ההצהרות יצאו רק כמה מאות יח"ד. או שמשרד השכון הצטווה לא להוציא מכרזים. או שאם יצאו מכרזים או שהוגשו תוכניות לבניה על קרקע פרטית. הועדות המחוזיות עצרו את האישורים.

מה היה מתבקש יותר משחרור בניה בירושלים לאחר החלטת מועצת הבטחון. את היריקה בפנים כבר קיבלנו. אובמה וקרי ממילא יעשו הכל כדי להעביר עוד החלטה כזאת עד העשרים בינואר. החלטה על הפשרת הבניה בשטחים. או לפחות בירושלים, היתה תשובה ציונית הולמת בהחלט. אבל היא טומנת בחובה בעיה קטנה: היא דורשת מנתניהו קצת אומץ לעשות משהו. ואם יש משהו שנתניהו חושש ממנו זה לעשות משהו. אם אפשר להגיב במילים אז למה במעשים שעלולים אולי להרגיז משהו. אצל נתניהו משהו שעובד כמה שנים לא משנים. ומה שעובד זה דיבורים על זכותינו על ארץ ישראל- אבל בלי לבנות בה כלום.

התגובה של נתניהו להחלטה היתה בתחום בו הוא אלוף העולם. באיומים, גינויים חריפים והצהרות לאומיות תקיפות. נתניהו ביטל את ביקור ראש ממשלת אוקראינה. איים על ניו זילנד בהקפאת קשרים, ואפילו עצר סיוע של עשרה מיליון דולר לפרויקטים של חקלאות בסנגל. על הרוסים הוא כמובן לא איים וגם לא על צרפת ומדינות אירופאיות חזקות אחרות שתמכו בהחלטה. אם אובמה לא היה עוזב עוד שלושה שבועות את הבית הלבן קרוב לוודאי שגיבורינו האמיץ לא היה מעז לפתוח נגדו את הפה.

את מירב הנזק ממדיניות ההקפאה בפועל בשטחים ספג הציבור החרדי.אם מחיר הדירות הממוצע בישראל זינק במאה אחוז בששת שנים האחרונות הרי שבערי המפתח החרדיות, ביתר ומודיעין עילית, המחירים זנקו במאה ושמונים אחוז. אלפי דונמים של שטחים מפותחים ומוכנים לבניה ממתינים בערים אלו לאישורים שלא מגיעים. במודיעין עילית זה נחסם בועדת התכנון של המנהל האזרחי ביו"ש. בביתר עילית זה נחסם במשרד השכון שהוא גורם הבניה היחיד והבלעדי בעיר. ובכל זאת. אף נבחר ציבור חרדי מרמת ח"כ ומעלה לא מצייץ מילה וחצי מילה על השקר הגדול של נתניהו. הם גם לא מבקשים ממנו בשקט בשקט להוציא פה ושם כמה מכרזים קטנים בשתי הערים. את המרץ שלהם בתחום הבניה הם מוציאים על הדרישה הבלתי מתפשרת להקמת אגף לבניה חרדית במשרד השכון. הדרישה הועלתה, כזכור, לפני חודש, ומאז יש התקדמות ניכרת. השבוע החלו במשרד לפנות מחסן בקומת הכניסה לצרכי האגף החדש. אשרינו.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!