מתחת לרדאר הצה"לי: טורו של אבי בלום

שעת היקיצה שמופעלת על ידי השעון הביולוגי של יעקב ליצמן מזה עשרות שנים, הוצמדה בשבוע האחרון לשעת השינה. סערת תלמה והסלמונלה, איומי השביתה במערכת הבריאות, הקרבות מול האוצר על תקציב הבריאות ורפורמת הסיעוד והדיונים הארוכים לתוך הלילה עם תום מושב הקיץ, הפכו את סדר יומו של ליצמן ללו"ז נטול שינה. שעות השינה והיקיצה התערבו אלו באלו.

זהו המשבר הראשון שליצמן מנהל כמיניסטר במשרה מלאה, בלי שר בריאות בתואר שמוצא לנכון להתערב ולקטוף קרדיט לא לו. פגשתי את ליצמן השבוע בלשכתו במרומי הקומה ה-13 ברחוב ירמיהו בירושלים, ושאלתי האם ראש הממשלה הרים טלפון, כפי שנהג ברגעי משבר בתקופה בה כיהן כשר בפועל שתחתיו סגן. "לא", הוא אמר, "ברוך ה' אני מסתדר". העיקר הבריאות, אבל לביבי בימים האלו יש צרות משפטיות לא פחות מעיקות.

בלב הסערה מצא שר הבריאות את הפנאי לקפוץ בערבו של יום ראשון השבוע, לביקור פתע בתל השומר. לא במרכז הרפואי שיבא, אלא בבסיס קליטה ומיון במחנה תל השומר ע"ש רב אלוף יעקב דורי. ליצמן כדרכו, הגיע על מדים – עם החליפה הארוכה והכובע, ומצא ברחבת המסדרים חייל נוסף מצבא אגודת ישראל, אם כי מיחידה אחרת, שלומי אמונים, שהקדים להגיע כדי לעשות כבוד.
כשפרוש וליצמן נכנסו לרחבת המסדרים הורמו לא מעט גבות מתחת לכומתות של קצינים מדרג תת-אלוף ומטה שנכחו במתחם, כדי לחלוק כבוד לתא"ל מירב קירשנר שסיימה את תפקידה כרח"ט תומכ"א (ראש חטיבת תכנון ומנהל כוח אדם). קירשנר החליפה לפני כשנתיים את תא"ל גדי אגמון שריכז והביא את עמדת הצבא לדיוני ועדת שקד. בתפקידה הבא, היא אמורה לעבוד לצידו של ראש אכ"א חגי טופולנסקי, עוד אחד מיקירי המגזר.

נוכחות של פוליטיקאים בכירים בטקס חילופי תא"ל, אינה תופעה שכיחה, ונוכחות פוליטיקאים חרדים על אחת כמה וכמה. ההשתתפות של השניים הייתה תמוהה עוד יותר על רקע הטענות הקשות שהובאו כאן בחודשים האחרונים נגד מסקנות הצוות הבינמשרדי ותשובת המדינה לבג"ץ בעתירה נגד חוק הגיוס המתוקן. מי שריכזה את כתיבת המסמך, סגנית יועמ"ש משרד הביטחון עו"ד הילה ארליך-עמר, נכחה אף היא בטקס הפרידה והייתה יכולה להעיד על כך ממקור ראשון, לו רק הייתה נשאלת.
אלא שהתשובה, במקרה הזה, מצויה בגופה של שאלה, ובעגה התלמודית: היא הנותנת. למחרת היום התכנסו ליצמן, גפני ופרוש בלשכת השר דרעי, לצד נציג ועד הישיבות, כדי לדון במסקנות הצוות הבינמשרדי ובתשובת המדינה לבג"ץ. בטיוטת מכתב לשר הביטחון שהוציא תחת ידו עו"ד יצחק מירון, מפורטות כל אותן נקודות שהובאו כאן בהרחבה עם חשיפת מסקנות הצוות לפני כשלושה חודשים: כתיבת המסקנות החריפות, חד-צדדית ללא התייעצות; ההוראות הבלתי מידתיות שחורגות בבירור מסמכויות הצוות; ההתייחסות לתלמידי הישיבות כאל רמאים פוטנציאליים; הקמת מערך פיקוח ואכיפה על הישיבות והתלמידים בדרגת חומרה שאיש לא היה מעז להטיל על אוניברסיטאות וסטודנטים; ועוד דוגמאות רבות לפרשנות מעוותת שהופכת את החוק החדש לגרוע יותר מקודמו.
ופה בדיוק קבור הכלב. המילים בדו"ח ובתשובת המדינה נוקבות, ומחוררות לכאורה את כל ההבנות שהושגו במסגרת החוק. אך במקרה הזה, המילים מנותקות מהמציאות – לטובה. פרוש וליצמן, וכמוהם פוליטיקאים נוספים שמצויים בקשר הדוק במשך שנות דור עם קציני הצבא, מרגישים בשנה האחרונה שיש עם מי לדבר ובאווירה טובה.

האווירה החיובית נובעת בין השאר מהעובדה שכיום מנוהלים המגעים בין הפוליטיקאים החרדים לקציני הצבא, שמוחלפים אחת לתקופה. לקצין שמגיע לתפקיד זמני וחושב על הקידום הבא, אין כוח וחשק להגדיל ראש ולהתעמת עם מגזר שלם שיודע להחזיר מלחמה. המצב הזה עלול להשתנות אם יאומצו מסקנות הצוות הבינמשרדי ובמשרד הביטחון תוקם מינהלת מיוחדת לגיוס חרדים בה יישבו פקידים ממונים. וכבר ראינו מה קורה, במשרדים אחרים, כשפקיד חילוני ממונה כמו מסמר בלי ראש, ומכהן במשרת קבע לענייני חרדים בלי אופק לקידום אישי. תשאלו את החברים שמתרוצצים חסרי מנוח במסדרונות אגף הישיבות והמחוז החרדי.

הדילמה כיצד להתמודד עם מסקנות הצוות טרם נפתרה, אך בצידה המגעים מול קציני הצבא מתנהלים כרגיל, בעיקר מתחת לרדאר. למרבה האירוניה, הפניות הרבות שמגיעות לפתח לשכותיהם של חברי הכנסת, קשורות ברובן לבחורים שנמנים על הפלג ונחשבים לעריקים. כשפרוש וליצמן, גפני ודרעי פונים לקירשנר וחבריה באכ"א, הם נענים לרוב בחיוב ובדיסקרטיות מוחלטת. גם בשאר התחומים, התחושה בתקופה האחרונה שהסיכומים מכובדים וההבנות נשמרות – כולל לגבי הבנות בלשכת הגיוס. פרחים לצה"ל הם לא ישלחו, אבל הנוכחות של ליצמן ופרוש בטקס הפרידה מהקצינה הבכירה, אמרה הכל. אז שיהיה אם כן, 'הטקסים לצה"ל'.

הניגודיות הזאת בין מציאות מתונה להצהרות מוקצנות, רק מעצימה את הפלונטר, כיצד להתייחס למסקנות הצוות הבינמשרדי ותשובת המדינה, שמשקפות מציאות אחרת, בלתי קיימת. בכל הנוגע לתשובת המדינה לבג"ץ, הח"כים יכולים לשתוק מבלי ששתיקתם תוגדר כהודאה. עם הורדת הגיליון לדפוס, הגישה הפרקליטות לבג"ץ השלמה של תשובת המדינה הכוללת את התבחינים החדשים של אגף הישיבות ונתונים מעודכנים בנוגע לעמידה ביעדי הגיוס והשירות האזרחי.

בהתאם לנוהל הקבוע, גם הפעם עודכנו חברי הכנסת החרדים בדיעבד, לאחר ההגשה ולא לפני. לטקס הפרידה מעו"ד הילה ארליך-עמר, חברי-הכנסת החרדים לא יופיעו כנראה. למרות הכעס המצטבר על התנהלות פרקליטות המדינה והפרקליטות הצבאית, הרי שתשובת המדינה היא הבעיה הפחות קשה של חברי הכנסת שיכולים להרשות לעצמם לרתוח ולשתוק, לזעום ולהתעלם. מסקנות הצוות הבינמשרדי, לעומת זאת, מחויבות, בהתאם לחוק, לעלות להצבעה במליאת המשלה בה יושבים שרים משלנו, מה שמאלץ את הנציגים החרדים לטכס עצה. אז עצה עדיין אין. טקס, כן.

ממלכתי תורני
כשתיאלם תרועת הפסטיבלים (ווקאלי, ווקאלי) על ההכרה בלימודים תורניים כתואר במכרזים, נישאר, כספיישל לחופש הגדול, עם המהלך החקיקתי שטרם הושלם – חוק העדפה מתקנת לחרדים במשרדי הממשלה. מושב הקיץ שהסתיים סימן את ביטול גזירות לפיד, ונותר רק לקוות שבמושב הבא גם החוק הסופר-חשוב הזה יצלח את משוכת הקריאה השנייה והשלישית.

אבל למה להתחיל ברע? משנכנס אב ממעטין בשמחה אך בשבוע הזה הנציגים החרדים הם אנשי בשורה. המצוקה הכואבת, באה בימים, של התעלמות מהשכלה תורנית, קיבלה השבוע מענה דו-מפלגתי. ראשון, היה זה שר הפנים דרעי שהודיע על חוזר מנכ"ל חדש, במסגרתו יוכרו תארים תורניים לצורך השתתפות במכרזי הרשויות המקומיות. אחריו, הוציא יו"ר ועדת הכספים משה גפני הודעת ברכה ומיהר להוסיף משלו ולהודיע כי קיבל מכתב רשמי מנציבות שירות המדינה ובו הוכרו לראשונה, שנות הלימוד בישיבה "לצורך השוואה והערכת השכלה תיכונית (12 שנות לימוד) להשכלה תורנית כמתחייבת לעמידה בתנאי הסף למכרזים בשירות המדינה".

ביתד נאמן למחרת היום הוענקה מדליית הזהב של כותרת הכתבה לגפני. דגל התורה הונף גבוה יותר מהדגל של ש"ס, כאשר דרעי הסתפק במדליית הכסף ובכותרת משנה. מיותר ולא נכון להפוך את שתי הלשכות לזירת התגוששות סטייל קרבות גפני-איציק כהן, הואיל ובתקופה האחרונה שני הצדדים פועלים בשיתוף פעולה תקדימי וחיובי. שיתוף הפעולה הזה עבר את כור ההיתוך של בחירת הדיינים ואין שום סיבה שייסדק דווקא עם היציאה לפגרה. בשבוע שעבר פרגן דרעי לגפני על מאבקו רב השנים נגד הפנייה לא מידתית של תקציבי הגרעינים התורניים והקצבות תורניות לציונות הדתית. השבוע הגיע תורו של גפני לפרגן לדרעי. "דרעי עשה פה צעד גדול", אומר גפני ל'קו עיתונות'. ירושלים חרבה על שנאת חינם, ואין כמו תשעת הימים כדי להרבות אהבה ואחווה, שלום ורעות.
למחרת הפרסום עלה לשידור גם נציב שירות המדינה לשעבר שמואל הולנדר, שכיהן בתפקיד רב ההשפעה במשך קרוב ל-15 שנה, ושיבח את המהלך שהוביל שר הפנים. יפה שכר שיחה נאה, ולא נותר אלא לשאול היכן היו המשבחים בכל עשרות שנות הקיפוח בהן הייתה הסמכות והאחריות בידיים שלהם.

מבחן התוצאה
כשחגיגות הקרדיטים מסתיימות וההנחיות החדשות נבחנות לגופן, מגלים שהבשורה החשובה כשלעצמה, לא נוגעת מעשית לכל בן ישיבה, באשר הוא שם. באולימפיאדת החיים קובע מבחן התוצאה. השאלה שצריכה לעמוד לנגד עינינו היא האם אברך כולל בן תורה שנזקק לצאת ולפרנס את משפחתו, יוכל להתמודד מהשבוע הבא במכרזי הממשלה והרשויות המקומיות, טוב יותר מאשר לפני שבוע.

כדי להשיב ברמת הפרט, צריך לבחון את הפרטים הקטנים. ובכן, בנוגע להודעה המבורכת של גפני, מסביר גורם בנציבות שירות המדינה שסגנונו הדיפלומטי מכשיר אותו לתפקיד בשירות החוץ, כי מדובר בהוראה שכבר מיושמת, הלכה למעשה, כאשר נציבות שירות המדינה מפנה להוראות משרד החינוך בנוגע להערכת השכלה מהארץ או מחו"ל. כך, במסגרת סעיף 2.9 להנחיות שכבר מיושמות במשך תקופה ארוכה, הוכרו רשמית 12 שנות לימוד במוסדות תורניים בכפוף לקבלת "אישור רשמי ממנהל הישיבה על סיום לימודים ב'ישיבה קטנה' מוכרת (לפי רשימה מוסמכת של משרד החינוך ומשרד הדתות) ובו ציון מספר שנות הלימודים ומסגרת הלימודים".

אין מה לזלזל בהישג של גפני ואת דברי הגורמים בנציבות – אין שום סיבה לקבל כתורה מסיני. גורמי מקצוע שמעורים בתחום התעסוקה החרדית ובידם סיפורים מהשטח מסבירים כי בפועל עד היום, ההנחיות היו עמומות. במקרים רבים הוערמו מכשולים בדרכם של מתמודדים חרדים, אשר הוסרו לכאורה השבוע עם קבלת ההנחיה הגורפת שמכירה ב-12 שנות לימוד במוסדות תורניים לצורך עמידה בתנאי הסף של כל מכרזי שירות המדינה.

בכל מה שנוגע לחוזר המנכ"ל החדש של משרד הפנים הרי שההנחיות החדשות קובעות שתי חלופות להכרה בהשכלה תורנית כתואר אקדמי. החלופה הראשונה: החזקה בתעודת סמיכה לרבנות 'יורה יורה' – ולא של כל רב מזדמן, מחלק תארים בנדיבות, אלא תעודה רשמית של הרבנות הראשית; החלופה השנייה: אישור לימודים בישיבה גדולה או בכולל 6 שנים לפחות לאחר גיל 18, בתוספת מעבר שלוש בחינות מתוך מכלול בחינות ברבנות הראשית, כאשר שתיים מתוך השלוש יהיו בדיני שבת ובדיני איסור והיתר.

גם השגת תעודת יורה יורה וגם הצלחה בבחינות הרבנות, הן משימות קשות שרק מעטים צולחים. רובם ככולם של מחזיקי תעודות יורה יורה ונבחני הרבנות הראשית מכוונים ל'שטעלע' עם גושפנקא ממלכתית, מתחום המשרות התורניות. סביר להניח אפוא, שההוראה החדשה לא תועיל להם לקבלת משרה בתחום בו הם מעוניינים. ההנחיה גם לא תקל על חייו של האברך הסטנדרטי, נטול היומרות וחשוך הבחינות, שמחפש תעסוקה. יתירה מזאת, מי שכבר עומד בתנאי החוזר החדש, יוכל להתמודד רק במכרזים בהם נדרש תואר כללי ולא תואר אקדמי ספציפי. גם השאלה האם תואר תורני יוכר כתואר אקדמי לעניין דירוג השכר לא הוכרעה במסגרת החוזר החדש.

המסקנה היא אפוא שאי אפשר להתעלם מהישגי השבוע ומההכרה הרשמית בלימודים תורניים. האמירה הזאת נכונה שבעתיים בימים בהם קמים עוררים מתוך המועצה להשכלה גבוהה נגד האקדמיה החרדית הנפרדת. ובאותה נשימה ארוכה, בצד השמחה המאופקת, עדיין אין סיבה לצאת במחולות וריקודים, בטח שלא בתשעת הימים.

סור מרע
גם דרעי וגפני יודעים ומבינים שההישגים השבועיים עליהם הכריזו, הם צעד בכיוון הנכון, אך הדרך להשגת היעד עוד ארוכה ואינה קלה. כדי לתקן את המצב המעוות של נוכחות חרדית אפסית במשרדי הממשלה, לא די בהסרת חסמים. העובדות בשטח מוכיחות שגל של חרדים עם כל התארים הנדרשים, נבלם בסכר בלתי עביר של המכרזים הממשלתיים.

בשבוע שעבר דובר במדור זה על הצורך באימוץ המודל הדתי-לאומי, של הכנסת כמה שיותר פקידים למנגנון הממשלתי וביצור המעמד החרדי מתוך משרדי הממשלה. תהליך מעין זה לא יתרחש ללא העברת חובת העדפה מתקנת לחרדים בחקיקה. כמו בבית המשפט העליון, כך במשרדי הממשלה, הגורמים המקצועיים מתוך המשרדים האמונים על בחירת המועמדים במכרזים – מעדיפים לבחור אנשים בני דמותם. הפתרון היחיד שיחולל שינוי, הוא העברת חוק העדפה מתקנת שיכפה הר כגיגית, מינוי חרדים לפי חלקם היחסי באוכלוסייה, בכל מכרזי השירות הציבורי. המציאות מוכיחה שחוקים מעין אלו עשו את העבודה והביאו לבחירת ערבים, אתיופים ומוגבלים במשרדי הממשלה ובגופים הציבוריים.

נציב שירות המדינה שמואל הולנדר דיבר על הכרה בהשכלה תורנית, כרעיון שמתגלגל כבר שנים רבות ומיושם רק היום. גם בעניין של העדפה מתקנת אין חדש תחת השמש. אבי היוזמה, היה הרב אברהם רביץ ז"ל שהציע בשעתו כמודל את 'חוק העדפה מתקנת לערבים' שמחייב כל גוף ציבורי להקצות משרות ייעודיות לערבים כמשקלם באוכלוסייה. רק שאז, היה זה היועץ המשפטי לממשלה שהציב חסמים וטען כי לא ניתן להגדיר 'מיהו חרדי', טענה שהתייתרה אחרי שההגדרה נקבעה מפורשות בחוק הגיוס.

כבר נכתב כאן בעבר, כי החוק שקידם בשעתו הרב רביץ לא נפל רק על חרב הוראת היועמ"ש לבדה. הרב רביץ שתמיד היה סוג של נון-קונפורמיסט הרגיש שתווית ה'שפופים ובוכים' שהודבקה לכל מי שהעז לקום ולעשות לביתו ממצוקת פרנסה, תודבק גם למי שיעז להעביר את החוק. ההסברים הנכוחים על כך שאין בכך פגיעה בקצה הציפורן של לומדי התורה ומדובר רק בדאגה כנה למי שנאלץ לעזוב את ספסלי בית המדרש, נפלו על אוזניים ערלות. הימים חלפו, דמויות השפופים התחלפו, ובוכה מי שבוכה אחרון.

את גפני ודרעי כיום לא צריך לשכנע. גפני מנסה להעביר את החוק קדנציה אחר קדנציה, כאשר במו"מ הקואליציוני הנוכחי, החוק שנוסח בלשכות ח"כי דגל התורה, נכלל בהסכם הקואליציוני של ש"ס. גפני העלה את החוק להצבעה בקדנציה הקודמת, חרף התנגדות לפיד. בקדנציה הנוכחית, עבר החוק בקריאה טרומית ללא מתנגדים, ברוב של 85 ח"כים, ביניהם ח"כי יש עתיד המתחזקת.
מאז ועד עתה החוק קודם אך טרם הושלם. בין לבין, הגיש דרעי בדצמבר 2015 הצעת מחליטים מפורטת לשילוב האוכלוסייה החרדית בשירות המדינה. ההצעה אושרה בממשלה ונתניהו כדרכו, אץ רץ לגזור לעצמו קרדיט לא לו. ועדיין, המלאכה תושלם ותבוא לידי גמר רק ביום בו יעבור חוק העדפה מתקנת בקריאה שניה ושלישית.

הסיבה לכך פשוטה. ללא שינוי בחקיקה עם תקנות נלוות מחייבות, החרדים ימשיכו להיות מודרים ממכרזי השירות הציבורי. כל עוד אין חוק מחייב, הם יוסיפו להיות אחרונים ברשימת המיעוטים, וזאת משום שלערבים, לאתיופים ולשאר המגזרים המועדפים בחקיקה, יש העדפה מכוח חוק, שקודמת במדרג להעדפה מכוח החלטת ממשלה.

שאלתי את דרעי האם היוזמות הברוכות שקודמו עד כה, כולל ההוראה שפרסם השבוע, יבואו על חשבון העברת חוק העדפה מתקנת. "חד משמעית לא", הוא השיב, "יש התחייבות ברורה בהסכם הקואליציוני, ונדרוש להעביר את החוק להעדפה מתקנת במושב הבא".

במושב הקיץ שהסתיים התמקדו חברי הכנסת בעבודת 'סור מרע': ביטול חוקי יש עתיד – מגיוס ועד ליב"ה. עוד לא אבדה תקוותנו, שאחרי החגים, במושב החורף הבא, יתאפשר להם לעבור למסלול של 'ועשה טוב', ולהעביר בשלוש קריאות 'חוק העדפה מתקנת' שעשוי להשפיע דרמטית על מעמד החרדים במשרדי הממשלה. 'מלכות של חסד' לחרדים, מדינת ישראל אף פעם לא תהיה, אבל היום בו יישבו במשרדי ממשלה פקידים מאנ"ש, קשובים לכל פנייה, נחרדים מכל פגיעה, יהיה הרגע שבו גפני ודרעי יוכלו לעלות על הפודיום, להניף את הדגל, להשמיע את ההמנון ולהרגיש מנצחים.

טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!