מי עומד מאחורי ההסתה • טורו של אבי בלום

קרן משולשת

מרוץ השליחים לא נפסק לרגע. גפני כבר נפגש, ביום שישי האחרון, ועוד ייפגש. אלי ישי, מתכנן ישיבה משותפת, כבר השבוע. הדינמיקה מצוינת. כשמסתגרים בחדר אחד ומישירים מבט, מגלים שאין כל מחלוקת אמיתית. האווירה מאחורי דלתיים סגורות וללא נוכחות תקשורתית, סובלנית ונסבלת. לו רק ניתן היה לסגור הכל בארבע עיניים.

לא מדובר בתיאור פגישותיהם החשאיות של נציגינו עם ראש הממשלה, ביבי נתניהו. גם לא עם שר החינוך הסורר, גדעון סער. את אופנת הפגישות עם הנהגת המדינה, מחליף טרנד חדש: מפגשים עם מנהיגי הסטודנטים.

פתאום נפל האסימון. אחרי יותר משבוע של הסתה, מבינה הנציגות החרדית כי לחוק הבטחת הכנסה אין סיכוי לעבור כל עוד הסטודנטים מפגינים ברחובות. נתניהו מתבצר בלשכתו, מפוחד, חלוש, כאילו עומדים הסטודנטים לפרוץ למעונו בכל רגע. רק 'דני האדום', מנהיג מרד הסטודנטים הצרפתי בשנות השישים, חסר כדי להשלים את המהפכה.

הנציגים החרדיים שהפכו למסבירנים, אוחזים את הראש ולא מבינים בשל מה כל הבאזז הזה. והרי אין להם דבר וחצי דבר נגד הסטודנטים. אם כבר, להיפך: גפני, כיו"ר ועדת כספים, התייצב לצד הסטודנטים ונגד ראשי האוניברסיטאות, בניסיון להטות את הכף התקציבית יותר לכיוון הלומדים – הסטודנטים, ופחות לכיוון המלמדים - המרצים. יו"ר סיעת ש"ס, ח"כ אברהם מיכאלי, עומד, ביחד עם יו"ר הקואליציה זאב אלקין, בראש השדולה להשכלה גבוהה בכנסת, ומחליף את ראש השדולה הקודם, פרופ' מנחם בן ששון. לשעבר יו"ר ועדת חוקה מטעם קדימה, וכיום, נשיא האוניברסיטה העברית, המוציא את הסטודנטים המשולהבים, קדימה, לרחובות.

שרינו וח"כינו מנסים כעת לתפוס את הסוסים אחרי שהאורווה נפרצה. גפני שנפגש וישי שייפגש העבירו ויעבירו מסרים דומים: שום תועלת לא תצמח לסטודנטים מביטול הבטחת ההכנסה. מלגת הקיום זעומה ומינימלית, היא מחולקת במשורה לרבבת משפחות אברכים מעוטות יכולת. אם את העוגה הזאת יחלקו גם לסטודנטים, יישארו לכולם בקושי פירורים.

אדרבה ואדרבה - הם אומרים - אין לנו כל בעיה להילחם עבורכם, לשתף פעולה במאבק להפחתת שכר
הלימוד באוניברסיטאות, להגדיל את היקף המלגות. נכון, אינכם הציבור שלנו, אך יחד עם זאת, אין סיבה אמיתית לעימות, איננו משחקים על אותו מגרש. "תבחנו אותי בוועדת הכספים, כל מה שרציתם קיבלתם", אומר גפני. "תבדקו את הצבעות ש"ס לאורך השנים, מעולם לא נאבקנו נגד תוספת תקציב לסטודנטים", מוסיף ישי.

גפני ישב ובמידה רבה, הצליח לשכנע. ההפגנה שתוכננה להיערך בבני ברק - בוטלה ופגישה נוספת נקבעה לראשית השבוע החולף. אבל אז, כמו גחלים שמלובות בנפנוף מכוון, התעוררו הלהבות בשנית. גם השבוע מצאנו עצמנו משופדים על האש. גפני המאוכזב, נאלץ לדחות את הפגישה, שהרי אי אפשר לשבת למשא-ומתן תוך כדי הפגנה מסיתה בכיכר ציון. כן כן, הכיכר ההיא, אם כל ההסתות.

כדי לקלוט מה קורה כאן, אסימון לא יספיק. כי הפעילות הזאת, ממומנת ומכוונת, מיוחצנת ומשומנת ברמה ששום גוף סטודנטיאלי לא יכול להפיק. הסטודנטים הם חוד החנית, אך היד המחזיקה את החנית, פוליטית, אינטרסנטית, מוכוונת מטרה.

קולם הפוליטי של בכירי קדימה בהווה, נשמע תחת כל מיקרופון רענן. אבל מעניינת יותר בת הקול האקדמית שיוצאת מלשכותיהם של בכירי קדימה בעבר. שני נשיאי אוניברסיטאות ומכללות השתתפו בהפגנת הסטודנטים: מנחם בן ששון, נשיא האוניברסיטה העברית ואוריאל רייכמן, נשיא המרכז הבינתחומי. שניהם אנשי קדימה. בן ששון, התמודד בפריימריז האחרון לרשימת קדימה ונבחר במקום לא ריאלי. רייכמן, נמנה על מייסדי קדימה. שניהם יחד וכל אחד לחוד, עושים לתנועת הבית את התעמולה הטובה ביותר. אקדמיה בשירות הפוליטיקה.

מבחינת הקדימאים וסייעניהם בתקשורת: החרדים, כמו הסטודנטים, הם כלי משחק. המטרה היא ביבי. לא יועילו לפיכך פגישות פיוס, גם לא הבנות שקטות. כל עוד תועמלני קדימה יוסיפו ללבות את הגחלים המלחשות, האש תוסיף לבעור.

רק רגע, עוד לא סיימנו. החסות הפוליטית ברורה. אבל המימון, לוט בערפל. קדימה היא גוף מפלגתי. הוצאות הכספים של התנועה מבוקרות ומוגבלות. כסף מנלן?

ובכן, מידע מתועד שהגיע לידינו מגלה, כי הקרן החדשה לישראל - אלא מי? - פורשת את חסותה על הגופים שמפיקים, יוזמים ומלהיטים את קמפיין השנאה נגד החרדים, והכל במסווה של מלחמה עניינית להשוואת תנאי הסטודנטים. נשמע מוכר עד להכאיב. זהו אותו תסריט אימים, כמו בנגיחותיה הקודמות של אותה קרן נגד הציבור החרדי. לא ענייניות יש כאן, אלא עוינות.

זוהי הפעם השלישית שהקרן נחשפת בקלונה, כגוף שעומד מאחורי מסע הסתה אנטי-חרדי. מעורבות הקרן בשני הקמפיינים הקודמים: מימון העותרים בפרשת עמנואל ומימון המסע הציבורי נגד הקמת העיר החרדית חריש, נחשפה במדור זה. הנה המקרה השלישי. לא אחרון, כנראה.

במבחן התלמודי, הנגיחה השלישית הופכת התנהלות תמה למועדת. כעת מדובר בחזקה: נגיחה שלישית, מזיקה והרסנית מהשתיים הקודמות. קמפיין אנטי-חרדי שכמותו לא היה. בקרן, לפחות בשלב זה, לא מתגאים במעורבות. לא מיחצנים. שם מעדיפים - וברור לחלוטין מדוע - להציג זאת כמאבק תמים של סטודנטים נטולי אינטרסים, צעירים מקופחים שיוצאים לרחובות בספונטניות מעוררת השתאות. אבל לא כך הם פני הדברים. ממש לא. המידע שבידינו מוצק, מהימן, מתועד ואינו מוטל בספק. גם קמפיין ההסתה הזה, מובל על ידי ארגוני הקרן החדשה לישראל. מעתה אמור, הקרן הישנה לשנאת ישראל.

תגובת הקרן לא נתקבלה עד למועד סגירת הגיליון.

ביקורת הורסת

קחו מלוא החופן ביקורת, תבלו אותה במנה גדושה של פופוליזם, בזקו קורטוב פפריקה חריפה אנטי-חרדית. מה קיבלתם? דו"ח מבקר המדינה.

הסיפור שתקראו בשורות הבאות מוזר משהו, הזוי, לא ברור. בימים כתיקונם ניתן היה לפוטרו כלאחר יד כעוד גחמה תקשורתית של מבקר המדינה שהפך כבר מזמן למבקר תקשורת - כזה המזין את כותרות העיתונים וניזון מהן. אלא שהימים הם ימים כקלקולם, ובעיתות שכאלה, הגחמה היא בעצם מגמה. לא כלאחר יד, אלא יד מכוונת. הכה בחרדים והצל את המדינה. במקרה הזה, את מבקר המדינה.

דו"ח חריף של המבקר, מיכה לינדנשטראוס, שטרם שזפתו עין התקשורת, מצליף בביקורתו על התנהלות מינהלת השירות האזרחי - הגוף שהוקם במסגרת חוק טל, ומבחינה ציבורית חרדית לא נעכל דיו עד היום. אי אפשר איתו ואי אפשר בלעדיו.

סוגיית השירות האזרחי ודילמת חוק טל, הונחה בשעתו לפתחם של גדולי ישראל ואינה מעניינו של מדור זה. סימן השאלה דאז, הפך לסימן קריאה: בשירות האזרחי משרתים כיום קרוב לאלף וחמש מאות חרדים. הדוברים המגזריים, רשמיים יותר ורשמיים פחות, מנופפים בנתונים בהופעותיהם בפני 'התקשורת הזרה', כעדות חיה לכך שאין משתמטים בקרבנו: מי שלא משרת את העם ביחידת עילית, על ספסלי בית המדרש, תורם את תרומתו במסגרת השירות האזרחי.

השירות – כמו נושאים רבים במגזר - הוא מסוג הדברים שלא משוחחים עליהם בגלוי: אין פרסום תקשורתי, אין יחסי ציבור, אין כתבות מוזמנות. מי שנזקקים לכך, כאלו שהנסיבות המשפחתיות והכלכליות מובילות אותם למסלול השירות, מוצאים את הטלפון והכתובת בכוחות עצמם.

בא מבקר המדינה והחליט לחקור את התופעה. לבדוק היכן מתבצע השירות, לוודא מי מפקח על העמידה בכללים, לבחון מי קובע יעדים. בהחלט לגיטימי. והרי זהו תפקידו, לכך נועד ולכך בלבד.

כשנעץ המבקר את שיניו, התברר לנבדקים כי אלו שיני חלב לא מחודדות ולא משוננות. נציג המבקר, עו"ד צעיר, הגיע בגפו למשרדי הגוף המפעיל של השירות האזרחי ברחוב בית הדפוס בירושלים, וביקש לעמוד על ההתנהלות מקרוב. בלי צוות מלווה, ללא סיוע מקצועי, חף מבעלי ניסיון לצידו. ככה לא בונים דו"ח. כך לא עורכים ביקורת.

השירות האזרחי, מפוקח יותר מדי. פקחים מגיעים לביקורות פתע ובודקים את הימצאות המשרתים. מי שלא נמצא, מוזהר. מי שמשתמט מקיום מחויבויותיו, נפלט מהשירות ומועבר לטיפול המערכת הצבאית.

"אין לנו מה להסתיר", אמר מנהל הגוף המתפעל, יחיאל אמויאל, לנציג המבקר, והציע לו לקחת את רשימת הגופים שבמסגרתם פועלים המשרתים, לרדת לשטח, לערוך ביקורי פתע, לבדוק בחושיו, לראות בעיניו. ההצעה לא נתקבלה. התנהלות שכזאת, שווה ביקורת כשלעצמה.

אמויאל, הגון יתר על הנדרש, חסך מזמנו של המבקר: הוא פתח בפניו את הספרים, הניח בפניו קלסרים מסודרים המכילים מסמכי ליקויים וכשלים שאותרו וטופלו. באחד מהם, כדוגמה, גילו אנשי השירות, שישה משרתים צעירים שעושים את תפקידם במסגרת עמותות שבראשן עומדים בני משפחותיהם.

הכשלים הללו, אותרו וטופלו על ידי מינהלת השירות האזרחי ביד בטוחה. נתבקשה חוות דעתה של מחלקת היועץ המשפטי בלשכת ראש הממשלה שניתנה כבר בחודש סיון התשס"ט, הרבה לפני שהמבקר החל בבדיקתו (גם כן בדיקה). בחוות הדעת נכתב, ויושם בשטח, כי "כל שירות של משרד בגוף מפעיל שבו עובד קרוב משפחתו, דורש אישור מראש של נציג מינהלת השירות האזרחי-לאומי. לא יאושר שירות של משרת בגוף מפעיל שבו עובד קרוב משפחתו, וקרוב המשפחה הינו אחראי על המשרת" .

כל זה, הוצג לעין המבקר בתיקיה מסודרת למופת, מתועדת לעילא. כשלים אחדים דוגמתם, נשלפו גם הם. המידע כולו הוצג בשקיפות מלאה. חרדי מפולפל, חסר אמונה ברשויות המדינה, לעולם לא היה מגלה כך את קרבו וכרעיו, וחושף עצמו במודע לעין המבקר. אבל אמויאל אינו חרדי, אפילו לא דתי. הוא חילוני, מילואימניק, סמג"ד השומר על כושר קרבי, כזה שמוגדר בעגה הישראלית 'מלח הארץ'. במקרה הזה, הוא הבין רק באיחור כי את המלח, זורה המבקר על פצעים שהוא יוצר יש מאין.

וכל כך למה? מקריאה של דו"ח המבקר, ובניגוד מוחלט למה שבאמת התרחש בשטח, מתקבל הרושם, שתחת כל אבן שהרים המבקר, נמצא מרבץ עקרבים: "מבדיקת מבקר המדינה עולה כי בביקורות נמצאו מקרים של קשרי משפחה בין המשרתים לבין בעלי תפקידים", כותב המבקר ומונה רשימה מפורטת (שישה מקרים, בסך הכל), של קשרי משפחה. כולם, אחד לאחד, הוצגו למבקר על ידי אנשי השירות, אבל למי איכפת? המבקר הפך זאת לתגלית שלו ובעקיפין לתרמית של מינהלת השירות.

הדו"ח כולו מתמיה: הוא מורכב, מראשית ועד סוף, מפסיפס של ביקורת עצמית, שדווחה והועברה במישרין על ידי אנשי השירות האזרחי. לא תגלית של המבקר יש כאן, ובטח שלא חשיפה. אבל בדו"ח מוצג הגוף כמי שנתפס בקלקלתו, בקלונו, על חם. בדיון שנערך בוועדה לביקורת המדינה, הפכה הביקורת העצמית, שבחלקה הגדול כבר טופלה, לגילוי מרעיש, לממצאים שנחשפו במסגרת תחקיר המבקר. שוב מיכה לוחם השחיתות, 'מצא, חשף וגילה'. האמת? הוא בקושי קרא. בסך הכל, העתיק, כמעט מילה במילה.

כשמשווים בין העובדות הנלקטות מהשטח לבין מצגת הנתונים של המבקר, אפשר להשתעשע לרגע מהחובבנות, מהשטחיות, עד שנזכרים שמדובר בנו, בחרדים. הרי כך בדיוק נוצרת הסתה. זוהי הדרך, זהו המתכון: לוקחים עובדות חלקיות וחצאי אמיתות, עוקרים מהן כל סממן של הגינות, והרי לך כותרת רעשנית, אנטי-חרדית, שפוליטיקאים נוסח סער, בעלי אפים מחודדים של כלב ציד, מריחים מרחוק. אפילו מגרמניה.

המבקר, כמו פיל הנכנס לחנות חרסינה, מגלה בורות מוחלטת בהבנת הלכי הרוח במגזר. בדו"ח נמתחת ביקורת על כך שהשירות האזרחי לא מפרסם עצמו כדבעי: "קיימת חשיבות רבה בהסברה ופרסום. על המינהלת לקחת זאת לתשומת ליבה, ולפעול במהירות וביעילות למציאת הדרכים לפרסום מידע זה בערוצים המתאימים".לינדנשטראוס כותב וכמו עושה את המלאכה בעצמו, בפרסום שלישי ומטיל רפש, לא יעיל אך מהיר, שיהפוך מן הסתם למידע מסית שיפורסם בכל הערוצים המתאימים.
אז מי יבקר את המבקר? לוועדה המייעצת למוסד מבקר המדינה מונה לאחרונה המשפטן החרדי, עו"ד דב ורדי. לטיפולך, דובי.

תגובת מוסד מבקר המדינה: "השאילתא לא מובנת כלל ועיקר".

והמבין, יבין.

אנגלית ושכרה

ראשי החינוך העצמאי הגיעו לחדר סיעת יהדות התורה, ברגע האחרון. עוף השמים הוליך את הקול, והמידע על מנהלי מוסדות מקוצצים שהוזמנו לדיון מיוחד בסיעה הגיע לאוזניהם. האוזניים המחודדות שמעו, והידיים הזריזות מיהרו להרים טלפונים ולדאוג לכך שהנהלת החינוך העצמאי תוזמן לישיבה.

הדברים הקשים שנאמרו בחדר, נשמעו גם מחוצה לו. המצוקה הקשה הפכה לעיתים לזעקה. לרגעים גם להפוגה קומית: "מי לוקח אחריות על הקיצוצים?" שאל אחד המנהלים. "על ענייני תקציב ישיב לך יו"ר ועדת הכספים. הנהלת החינוך העצמאי אחראית רק על העקרונות והתכנים החינוכיים", השיב הרב לייזרזון, שתלאות החינוך העצמאי לימדוהו לשמור על הומור בריא גם ברגעים קשים.

מי אמר שאין עיתונות חרדית אחראית? יש גם יש: המידע באשר לתכנים הפרובלמטיים שהועלו בישיבה מצונזר בזאת על פי בקשה מפורשת של משתתפי הדיון. רק זה מה שחסר להם, לפתוח חזית תקשורתית נוספת בימים טרופים אלו. לספק חומר תעמולה נוסף לפלוגות הסער.

בעוד הם מתלחשים, גדעון איש מלחמות, ממשיך להרעים בקולו. הר הגעש הזה, ממשיך לירות ליב"ה רותחת על כל סביבותיו: בחודש האחרון טוען הלוחם הגדעוני שוב ושוב כי אינו אויב החרדים אלא אוהבם, את האצבע המאשימה מפנה סער לבג"ץ. לגירסתו, הוא עושה את הכל בלית ברירה, תחת אילוצי העליונים, מחמת הכרעותיהם. שמע זאת השבוע שר התחבורה ישראל כץ, ולא הפסיק לצחוק. מי כמוהו יודע כי כשרוצים, ניתן להשיב לבג"ץ בענייניות טהורה שלא תפגע בחרדים כמלוא נימה. להשיב כהלכה, לתמוך זאת בממצאים ובמחקרים, ואף לגייס לכך את פרקליטות המדינה. ולראיה, תשובת משרד התחבורה בפרשת קווי המהדרין.

השבועיים האחרונים מוכיחים גם לאחרוני מקורבי סער במגזר, גם לאלו מבינינו שנהנים מפתו ומימיו, צמרו ופשתו (או בקיצור: מאכערים חרדיים, שמשום מה מחוברים ללשכת שר החינוך דווקא בתקופתו של סער), כי האיש חדור רוח קרב אנטי-חרדית. בשבוע שעבר הוא היה הנחשון, היחיד מבין שרי הליכוד, שרץ להתראיין נגד העברת חוק הבטחת הכנסה לאברכים. השבוע, התייצב המיניסטר בוועדת שרים לחקיקה וקידם הצעת חוק פרטית, לגיוס בנות, המנוגדת לכל הסיכומים וההסכמים עם יהדות התורה וש"ס. כשנתגלתה התרמית, היתממו יועצי שר המשפטים, יו"ר הוועדה: "הרי גדעון סער ניסח את ההסכם הקואליציוני. אם הוא הופך לפרשן המסביר שהצעת החוק לא מהווה הפרת הסכם, למה שנחשוב אחרת?".

בשבוע שעבר הובא באכסניה זו על קצה המזלג, סיפורם של מקבלי עול הליב"ה. מהתגובות שהתקבלו בשבוע זה, מתברר שהמזלג הזה הוא קילשון משונן שנועץ סער בחינוך החרדי, ודווקא באלו שנכנעים לגחמותיו.

זוהי השתלשלות ההתנכלות: לפני כשנה, העבירו מפקחי החינוך העצמאי ומעיין החינוך התורני רשימה של תלמודי תורה שדיווחיהם על הכללת לימודי הליב"ה במוסדותיהם, בשיעורים גבוהים, נמצאו לקויים. בחינוך העצמאי נמצאו עשרים ושבעה מוסדות שכאלו, ובמעיין החינוך התורני שלושים וארבעה.

לקראת שנת הלימודים התשע"א הכריז סער כי מי שלא יקבל על עצמו את עול הליב"ה, יקוצץ תקציבו. האיום בלבל את השורות. לא בחינוך העצמאי, אלא במעיין החינוך התורני. ברשת הספרדית, חתמו עשרים ואחד מנהלים על התחייבות להכללת לימודי הליב"ה. הובהר להם כי מימוש התחייבותם יפוקח ויבוקר על ידי המשרד. 'אהלן וסהלן', ניתנה התשובה, אנחנו ערוכים ומוכנים לביקורת.

לא היה זה מס שפתיים, אלא שינוי מהותי - שפתי, שבוצע תוך מתן אור ירוק מגורמים רוחניים שאודותיהם דווח בעבר. באחד מתלמודי התורה סוכם כי האנגלית תילמד במסגרת חוגי העשרה, בתלמוד תורה אחר התבקשה חתימת ההורים. הראשון שאמור היה להיות מרוצה, הינו שר החינוך גדעון סער שאיומיו בעברית רהוטה, הובילו ללמידת אנגלית מגומגמת.

מנהלי אותם תלמודי תורה חשבו שהגרוע מכל מאחוריהם, עד שהגיע מערך שעות ההוראה שהוציא משרד החינוך ונעשה להם חושך בעיניים. כדי לקרוא ולהבין את מצבת השעות החדשה, הכל כך לא ברורה ולא מובנת, הם היו צריכים ללמוד סינית. מאות שעות הוראה נעלמו ללא כל הודעה מוקדמת. משמעות ההפחתה הינה קיצוץ עשרות תקנים של מורים באותם מוסדות, כך פתאום באמצע השנה. כשניסו להבין על מה ולמה, לא קיבלו תשובה. לא בעברית ולא באנגלית.

בצינורות לא רשמיים, כאלו שפעם עברו דרכם תקציבים, ניתנה התשובה האמיתית לפשר הקיצוץ: "זוהי הוראה שהונחתה מגבוה, לקצץ בתקציבי המוסדות שלא קיימו את לימודי הליב"ה כנדרש בשנת הלימודים הקודמת וללא כל קשר לשנה הנוכחית".

המנהלים הספרדיים התפלצו. בעצה אחת עם משרד החינוך, הם עשו כברת דרך, נאבקו עם הורים, חוללו שינויים מרחיקי לכת, נכנעו בלב כבד לדרישות השר, רק כדי שלא לגרוע ממכסת התקציב. והנה, הם גם אוכלים את הדגים המקולקלים – בהכללת תוכנית הליב"ה, גם משלמים – בקיצוץ שעות מכאיב, וגם מגורשים מהעיר – נתקלים בזלזול מופגן מצידו של שר החינוך ואנשי לשכתו. "עכשיו מתברר", אומר אחד המנהלים, "כי כשסער עמד והתרברב שקיצץ 21 מיליוני שקלים מתקציבי המוסדות שלא הכלילו את לימודי הליב"ה, הוא התכוון אלינו. הלכנו לקראתו בצעדי ענק, נכנענו כמעט לכל דרישותיו, והוא בתגובה – דורך ומסובב את הרגל.

"מה אומר למורים שאני צריך לפטר? מה אסביר להורים שהצלחתי לשכנעם לתגבר את לימודי החול", שואל אותו מנהל ותמה: "זו אנגלית וזה שכרה?".

התשובה היא: כן. וכשמדובר בסער, זוהי כל התורה על רגל אחת.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!