התולדות אהרן פורץ גדר: "באתי לעולם לתקן זאת" • מגזין

מסופר על הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל, רבה של ירושלים, שבשעת אפיית המצות הייתה דרכו ללכת אל הכותל המערבי ולהתפלל בדמעות שליש שהן תהיינה שמורות מכל 'משהו חמץ'. כשנשאל, מדוע אינו הולך להתפלל בטרם האפייה, ואילו בעת האפיה עדיף שיהיה נוכח במקום, כדי לראות שהכל מתנהל כשורה, ענה הגרי"ח: "לדאבוני, אין לי אפשרות של הטלת משמעת על העובדים ודברי אינם נשמעים. ואם אמנם במקום האפייה איני יכול לפעול, רוצה אני לפעול ליד שריד בית מקדשנו".

לא רבים יודעים, שהאדמו"ר מ'תולדות אהרן' רבי אברהם יצחק קאהן זצ"ל, היה הנחשון ש'אילץ' את המאפיות הירושלמיות בפרט ואת אלו שברחבי הארץ בכלל, ליישם שינויים מפליגים בהידורים וחומרות שונות, שלא היו נהוגות עד אז.

האדמו"ר עצמו סיפר, מה שאירע לחותנו האדמו"ר רבי אהרן ראטה זצ"ל בעל ה'שומר אמונים', שהיה אופה את מצותיו במאפיה של אחד ממקורביו, הרה"ח ר' יוסף בעריש פדריגל ז"ל, בשכונת תל ארזה בירושלים.

כשהגיע רבי אהרן לצפות במהלך האפייה, לא מצאו חן בעיניו כמה דברים. לדוגמא, את הרעדלאך (מחוררי המצות) לא רחצו לאחר שהשתמשו בהם שעה ארוכה, ועל ידי כך נדבקו בהם פירורי חמץ. ולכן, ביקש רבי אהרן מבעל המאפיה שילבן אותם באש. אולם לגודל ההזנחה מצד הפועלים, לא היה בידו למלאות את רצון הצדיק. הוא התנצל, כי מאימת הפועלים שמאיצים וממהרים את העבודה, לא יוכל לפעול אצלם שיפסיקו את מהלך האפייה לרגעים קלים לצורך ליבון הרעדלאך באש.

כאשר שמע זאת רבי אהרן, הזמין לעצמו הרבה קיסמים ארוכים ומחודדים, ובאמצעותם ניקבו את המצות טרם הכנסתם לתנור, ובלבד שלא להשתמש באביזרים של המאפיה.

כיום, אין מאפיה שלא מקפידה על כך. אך מה שנראה בימינו כטריוויאלי, עד לפני מספר עשורים, כלל לא היה נהוג. לפתחו של האדמו"ר מתולדות אהרן הונח אתגר כבד, לנסות ולשדד מערכות מימים ימימה.

דעת הגרי"ז על מערוכים ממתכת
הרבי נכנס לעובי הקורה, כאשר זיהה פעולות והליכות שלא מצאו חן בעיניו - בלשון המעטה. בירושלים שררה הזנחה גדולה באותה עת, ומה שהציבור מכיר כיום, לא נתקבל כמובן מאליו באותה תקופה. כך למשל, בשולחן שעליו מונחות המצות לצורך ניקובן, עמד מנקב אחד בלבד, וכתוצאה מכך נערמו לעיתים מצות רבות האחת על השנייה, עד שהתחתונה שהתה זמן רב מדי עד כדי חשש חימוץ...

כך אף לא היו שתי שולחנות לעבודה, שמשמשות את העובדים להחלפה בכל ח"י רגעים כנהוג כיום, הפועלים לא היו רוחצים ידיהם כל ח"י רגעים, זולת פועלים בודדים שעשו כן. המקלות שעל גביהן הונחו המצות, מעולם לא נעטפו בנייר ולא היה פנאי לבדוק האם לא נדבק עליהם פירורים.

הרבי ניסה לתקן את המעוות ובא בדברים עם בעלי המאפיות, כשהוא מוכיח אותם על גודל המכשולים שעלולים להיווצר כתוצאה מכך, אך בקשותיו נתקלו בסירוב מוחלט. הם משכו בכתפיהם באדישות בשל חוסר תקציב והמצב הכלכלי הרעוע ששרר בירושלים, ואף לא היה להם רצון לשנות את דפוסי הפעולה הוותיקים שהשתרשו ברבות השנים.

הרבי החל לפעול למימוש רעיונו במרץ רב. הוא הריץ מכתבים לנדיבי עם בחו"ל והלהיב את רוחם בגודל חשיבות הנושא. הוא שקע בחובות עצומים והשיג סכומי עתק, אותם השקיע בבניית מאפיה מהודרת שתיתן מענה הולם על הדרישות ההלכתיות לטעמו. כך למשל, בעוד שבעבר נהוג היה לרדד את המצות על שולחנות מאבן שיש, ובכך נוצר חשש שמא יצטברו פירורים בנקבוביות הרבות, הרי שהוא התקין שולחנות מזכוכית. לאחר שנוכח בחריצים הנוצרים בהם כתוצאה מהעבודה, רכש טסי אלומיניום שבאותה עת הסתכמו בהון תועפות ועטף בהם את השולחנות.

את המערוכים שהיו מעץ ביקש להמיר למתכת, אך בטרם כך, שלח את מקורביו הגאון רבי מענדל אטיק והרה"ג רבי שמעון קרישבסקי שישאלו את דעתו של הגרי"ז מבריסק זצ"ל.

השיב הגרי"ז: "איני יודע, אך אצל אאמו"ר הגר"ח זצ"ל, אירע פעם ששהה בערב פסח בווילנה, וכשהתכונן לפני חג הפסח לאפיית המצות, שלח לעירו בריסק מכתב או שליח שישלחו לו את המערוכות לצורך האפייה. בדואר הגיעו מערוכות מעץ, אך אלו לא הניחו את דעתו של אבי, ולכן שלח לגאון בעל החזון איש זצ"ל שהתגורר אז בוילנה שיואיל לשגר לו את המערוכות שלו שהיו ממתכת. כאשר המערכות הגיעו אליו, הבחין הגר"ח שהם משומשים וישנים מאד וסירב להשתמש בהם, אך כאשר התבונן בסוג המערוך, ראה כי אלו היו עשויים מעץ ועליהן הודבקו טסים של פח. אם כן -הורה הגר"ח - גם אנו נעשה כן. באותו לילה הביאו טסים של פח וריקעו אותם ואחר כך ציפו בהם את מערוכות העץ".

הגרי"ז לא הביע לאחר הסיפור את חוות דעתו ההלכתית, אך כאשר חזרו הרבנים והשמיעו לרבי את הסיפור, ניאות והחליפם במתכת ולא אבה להתחשב בהוצאות המרובות הכרוכות בהן. אגב, כאשר סיפר אחר כך הגאון רבי רפאל סולובייציק זצ"ל, את מה ששמע מאביו הגרי"ז, הוסיף רבי רפאל, כי אכן השתמשו בעיר בריסק במערוכות מזכוכית וכנראה ש'בבית הדואר' אירעה טעות או גניבה, ותחת זאת שלחו לסבו הגר"ח מקלות מעץ.

"אתם פורצי גדר"
פעם פגש הרבי את הגה"צ ה'בית ישראל' ממטרסדורף זצ"ל, שהיה מהראשונים שבאו לאפות מצות במאפייה החדשה, וההידורים החדשים הסבו לו קורת רוח מרובה. "אתם פורצי גדר!", קרא האדמו"ר ממטרסדורף לרבי שנבעת לרגע מהביקורת שהוטחה בו, אך דעתו נחה עליו מיד כאשר האדמו"ר הבהיר את דבריו: "כוונתי, שאתם פרצתם גדר, וגרמתם לכך שגם בירושלים ניתן לאפות מצות מהודרות".

לעצמו נהג הרב בהידורים נוספים. הוא נהג לשאוב מים דווקא מהיישוב 'מוצא' שם מי המעיין נובעים מהקרקע, וכאשר שואבים את המים מתמלא המעיין בחזרה מהנביעה, אך הוא העדיף את המעיין שנובע דרך הקיר שבסלע שבו נובעים המים כל העת ברציפות. למעיין שסמוך לשכונת עין כרם, לא רצה ללכת, שכן הוא עובר בסמוך לבית 'תיפלה'. קפידות שונות שהיו לו בתחום זה, האם המים פתוחים לאוויר העולם, האם רגלי אדם צועדים בסמוך אליהם ועוד, והם הביאו את חסידיו לאתר עבורו את המעיין בכפרים ליפתא ו'בית צפפא', לאחר שוידאו כי דרישותיו הקפדניות יושמו כנדרש.

האדמו"ר פיקח בעצמו על העבודה והעובדים, למרות חולשתו הגדולה. בשנתו האחרונה, כאשר ראה על מצחו של אחד ה'פינערים' (מרדד הבצק) קצת זיעה על מצחו, קינחו בידו... על אף שהאדמו"ר נודע לאסטניס ולאנין דעת, לא בחל בפעולה הזו, ככל שנגעה למצות המצווה.

בשנים הראשונות, נוצר קושי רב במכירת המצות. למרות כל ההשתדלות בארץ ישראל ובחוץ לארץ, לא נמכרה כל כמות המצות שנאפתה. עקב כך השתרגו ועלו החובות על צווארו של האדמו"ר. הגיעו הדברים לידי כך, שביום שביעי של פסח, כדי להקל מעט על החובות שהאדמו"ר נטל על שכמו, העמידו התלמידים בשולחנו הטהור, חבילות מצות, במקום להעמיד יין כנהוג.

באחת השנים כאשר האדמו"ר נחלש מאד עקב ניתוח שעבר, ביקש רבי מרדכי שלום רארכמן ז"ל - ממקורביו של האדמו"ר, כי הרבי יסיר מעצמו את עול אפיית המצות ומכירתם. "איני יכול לוותר על כך, אני חש כי באתי לעולם בכדי להעמיד דבר זה על תיקונו!" השיב הרבי ברטט של קדושה.

רבי מרדכי הבטיח כי הוא לוקח על שכמו את האחריות לנושא, ועשה מאמצים כבירים למכור את כל המצות. לאחר חג הפסח, נוכחו לראות, במאזן הכספי שערכו, כי נותר בקופת הקהילה ריווח מהמצות. או אז התבטא הרבי ואמר מתוך שמחה רבתי: "ניצחתי במערכה!"

אגב, דרכו של האדמו"ר הייתה, כי הקהל הרב עבר לפניו בסך לאחר תפילת ערבית של ליל הסדר והוא חילק לכל אחד ואחד חרוסת, ולכמה מהמקורבים אף העניק מצות.

בהקשר לכך, שח אחד החסידים: "פעם, לאחר תפילת ערבית, אמר לי הרבי כמשיח לפי תומו: 'אני חש עצמי מרוקן ונטול מצוות לחלוטין. אין לי במה לגשת לליל הסדר... כי אם בפעולה הזו שעשיתי קצת חסד ליהודים וחילקתי להם חרוסת ומצות...'"

לאחר הסתלקותו, מצאו בני ביתו, כי ברשימת הזכויות שהרבי סימן לעצמו, ככאלו שיעמדו לו בבית דין של מעלה, מצאה מקום של כבוד 'זכות התיקון באפיית המצות למהדרין'...

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!