אֵ-ל מִסְתַּתֵּר בְּשַׁפְרִיר חֶבְיוֹן • הסודות של ה'בקשות'

מול הנוף הירושלמי האותנטי, במרכזן של השכונות העתיקות בית ישראל והבוכרים, צעדו מידי ליל שבת בכפור הירושלמי נערי העיר חובבי שירת הבקשות לצד חכמי המזרח הישישים לעבר בתי הכנסיות שבשכונתם לשבח, להודות ולהלל, ולשמוע את הסלסולים הנעימים והערבים לאוזן - תוך כדי לגימת עראק מהול במים ותה מהביל.

כיום תופעה זו התרחבה, וכמעט בכל עיר ניתן לראות לאחר סעודת ליל שבת בשבתות החורף ציבור גדול המתכנס בבתי הכנסיות לשירת הבקשות. "קל מסתתר בשפריר חביון", הם יסלסלו בקול ערב, קולו של הזקן יישמע בעקשנות בחלל בית הכנסת למרות צרידותו, לצד קולו של הילד שרק לא מזמן החל את דרכו בתלמוד תורה.

גם במהלך ימות השבוע ניתן לראות שיעורים מיוחדים בבתי הכנסיות ללימוד ה'בקשות' על ידי חזן כל דהוא.

בעיצומם של ימי החורף שוחח 'בחדרי חרדים' עם גדול הפייטנים, ר' ציון יחזקאל (ארה"ב), כדי לשמוע על ההתפתחות הגדולה, על שירת הבקשות, על המסר הכרוך בתורת המקאמים לדור הצעיר, ולהיזכר בנוסטלגיה מימים עברו - בהם היו המכורים לדבר צועדים בסימטאותיה הקפואות של ירושלים בשעות שרוב עם ישראל עדיין שוכב על יצועו.

• תורת המקאמים ידועה בהיקפה הרחב, לכל שבת יש את המקאם שלה (ניגון מיוחד לתפילות), מה הם הכללים שלפיהם קובעים את מקאם השבת?

"לגבי מקאם השבת, יש כמה סימנים שבעיקר העדה החלאבית נתנה לגבי התפילות, אם זה שבת של פטירת יעקב אבינו ע"ה או שרה אמנו ע"ה שאז משתמשים במקאם חגא'ז, כך החליטו משום שהוא המקאם הכי עצוב ולכן עושים אותו, זהו הסדר שלהם. סימנים נוספים הם חילקו לפי השבת, כי הם רצו שלכל שבת יהיה את הטעם שלה והסימנים שלה, כל שבת יש טעם אחר וככה עם הזמן נוצר סדר מיוחד של כל שבת והמקאם שלה, וזאת על פי מה שהנהיגו רבני הקהילות בעדה החלאבית".

חוויות מהגר"ע יוסף זצ"ל

• האם כל בתי הכנסיות נוהגים בענין המקאמים במנהג אחיד?

"כל הקדישים האלו שמנגנים בכל החגים והזמנים, התפשטו לאט לאט בעולם, וכל קהילה בעולם הלכה לכיוון שונה. יש דברים שהם מקובלים על כולם - בעיקר בימים נוראים, אבל בשבתות של שאר השנה יש שוני גדול בין קהילות שונות כמו בארגנטינה - שם הקדיש שונה קצת, גם במקסיקו ובארצות הברית - כל מקום זה שונה.

"כל חזן שהוא ברמה גבוהה משקיע, וכשהו נמצא הרבה שנים בקהילה - הוא מטביע משהו מסוים במנגינות, אם זה את הסגנון שלו ואם זה את הקדיש שלו, ואז במהלך הזמן זה נהיה קצת שונה, ולכן יש שוני בין הקהילות, כי הכל תלוי במה שהטביע החזן כאן".

• המושג של חזנים ופייטנים שיש היום, האם זהו מושג חדש או שכך היה גם בדורות עברו?

"המושג של מקאמים הוא קיים מאות - אם לא אלפי שנים כבר, אך המושג של חזנים קצת השתנה,
בזמנם לא היה כזה מושג של חזנים, בחלאב לא היה חזן, אלא הרב של בית הכנסת היה משמש כחזן, והם היו תלמידי חכמים גדולים שגם שימשו כחזנים, המושג של חזנים שקיים היום שתפקידם הוא רק לשמש כחזן זה התפתח בארץ או באירופה".

•זכית במשך שנים רבות לשמש בקודש ולהיות ׳החזן הקבוע׳ של הגר"ע יוסף זצ״ל, עד שעברת להתגורר בארה״ב. האם תוכל לשתף אותנו, ולו במעט, איך ההרגשה לעמוד להתפלל לפני עמוד האש, בוקר, צהריים וערב?

"ההתרגשות היא כל פעם מחדש", אומר ר' ציון, "אני התפללתי אצל מרן שנים, אבל כל פעם מחדש שהייתי מתפלל ליד רבנו אחזו בי פחד ורעדה, ואף פעם לא הרגשתי רגוע. תמיד הייתה לי התרגשות גדולה ליד רבנו, והרגשתי זכות גדולה לשמש כחזן, לשיר לו ולשמח אותו, זוהי התרגשות גדולה שאי אפשר לתאר אותה".

ציון ממשיך ומספר: "לפני שנים הייתי חזן בבית הכנסת הגדול, והייתי עושה מעברים או קדישים מסוימים, ומרן היה מתפלל שם. אחרי התפילה הייתי מלווה אותו לביתו, ואז הוא היה שואל אותי בדרך, איזה קדיש עשית פה ומה עשית שם, והיה מאד שמח ומתענג על כך. זה חוץ ממה שמרן היה אוחז כל קדיש איזה מקאם זה, והיה אף בזכרונו הגדול מזכיר לי כל פעם אם שכחתי לעשות איזה מנגינה בקדיש או כל דבר אחר".

"לפני שנתיים שרתי שיר במוצאי שבת שיש לו שתי וריאציות במקור, אחת ארוכה ואחת קצרה, ואני שרתי בפני מרן זצ"ל את הארוכה, וכשסיימתי לשיר אמר לי בסוף, 'אתה יודע, עשית אותו מלא - יש קצר בזה', למרות שהיה כולו מוקדש ללימוד תורה ובכל זאת זכר טוב את השיר וידע לומר לי כי יש כזה אבל קצר יותר, זה כוח הזכרון הגדול של מרן זצ"ל, שכולנו חשים את חסרונו בכל עת".

עוד עובדה מעניינת מספר ציון. "אני הייתי מתפלל כחזן בקביעות אצל מרן, והייתה תקופה של חודשיים שלא התפללתי אצלו בגלל שחליתי. באותה תקופה הייתי יחד עם הרב שמעון אלוף והיינו מתחלקים - שבת אני שבת הוא, וביום חול אני הייתי החזן הקבוע. בזמן שחליתי, היה אירוע בפסח, והגיעו הרבה חזנים למרן לשמחת החג ושרו בפניו שירים ופיוטים, ובאמצע מרן הסתכל עלי ואמר 'הגיע הזמן, עכשיו אתה תשיר', היססתי מעט כי לא הרגשתי טוב, אבל מרן אמר לי תשיר ושרתי, ובאמת מאותו רגע הרגשתי טוב והכל היה בסדר".

שירת הבקשות - בלי צעקות

• העדיפות שלך בהופעה, היא לשיר לבד או עם מקהלה?

"כשאתה חזן טוב בודאי שאתה מעדיף לשיר לבד ולא במקהלה, כי כשאתה שר זה אתה. עם זאת, אין ספק שמקהלה זה מאד חשוב ויפה, וזה מוסיף הרבה נופך לחזן עצמו כשהוא על הבמה, אבל ב"ה אנו נמצאים היום ברמה כזאת שאנחנו שרים וזה דווקא יפה שיש מקהלה מאחרינו. אדרבה, יש לנו אפילו מקהלה שלנו ׳מקהלת קונשקנס׳, המורכבת מחזנים מקצועיים ברמה הגבוהה ביותר, מקהלה שהוקמה על ידי המפיק שלי ר׳ מאיר פנחס, והיא מלווה אותי במופעים בארץ ובאלבומים האחרונים שיצאו לאור".

• איך התחלת את הקריירה הענפה שלך בתחום?

"את תחילת חיי במוזיקה הזו התחלתי עוד בהיותי ילד קטן, אמי ע"ה הייתה מספרת כי כבר בגיל קטן היו שמים אותי על השולחן והייתי שר להם שירים וכך התחברתי למוזיקה. אני גדלתי על המוזיקה המצרית, תמיד אהבתי לשיר והייתי שר במקהלות בבתי הספר. אחר כך התחלתי ללכת ל'בקשות' בבורוכוב בליל שבת וכן לבית הכנסת עדס, והייתי מבקש מהזקנים שיתנו לי לעשות קטעי חזנות. את החזנות למדתי אצל מורי רבי יוסף מוצרי זצ"ל, ולאט לאט עם הזמן התחלתי להופיע באירועים של בני הישיבות, וב"ה זה התפתח ועשינו היסטוריה בזכות הקלטות שעל ידיהן נכנסה המוזיקה הזו והתפשטה בבתי ישראל".

• מה העצה הנכונה ללמוד את תורת המקאמים?

"הדרך בחזנות היא שצריך לשבת על המקאם ולא לחפש רק לסלסל, כל הנושא של המעברים זה פיתוי לכל החזנים הצעירים להראות שהם יודעים, למשל החזן מתחיל 'כי לה' המלוכה', ועוד לא הגיע ל'נשמת' והוא עבר כבר חמש מקאמים, צריך להתמקד במקאם שאתה נמצא בו ולא כל שנייה לחפש לסלסל ולעבור ממקאם למקאם.

"הדרך הנכונה והטובה ביותר ללימוד המקאמים היא ללמוד דרך כלי נגינה, כי ללמוד משמיעה זה קצת בעיה - לא לכל אחד יש את השמיעה הנכונה והטובה, ואז ההתפתחות שלו היא מוגבלת, אבל כשלומדים עם כלי נגינה ועל ידי תוים, ויודעים איפה כל נקודה ונקודה, ובנגיעה הזו הוא עובר למקאם הזה והזה, ובאיזה טון הוא עובר למקאם השני, ויש בזה הרבה חוקים - הדבר מורכב מאד, פשוט מדהים כמה זה מורכב, וכשלומדים עם כלי יודעים כל הזמן איפה נמצאים. בשמיעה לא כל אחד מסוגל להבחין בדקויות, לכן כדי לדעת כדאי ורצוי להתחיל ללמוד על כלי. וחשוב מאוד לדעת שמקאמים זה עולם ומלואו, וצריך להשקיע בזה".

• היום יש תופעה של חזנים שנוסעים לחו"ל, האם שירת הבקשות נפוצה יותר שם?

"היום ודאי שירת הבקשות נפוצה יותר בארץ, ומה שהולכים לחוץ לארץ זה מבחינה ממונית, אפשר להסתדר יותר שם מבחינה כספית".

על האווירה והנוסטלגיה משירת הבקשות, מספר ר' ציון: "אני הייתי ילד בן אחת עשרה, והייתי הולך באמצע הלילה, בחורף ובגשם, מבקעה ועד בורוכוב ברגל. היינו הולכים בלי פחד, זה היה עולם אחר ה'בקשות', גם מבחינת האווירה החמה. לצערי, הייתי בבקשות בתקופה האחרונה ומאד התאכזבתי, כי במקום שירת הבקשות הייתי קורא לזה שירת הצעקות, הייתה מעין תחרות מי צועק יותר גבוה ומי צועק יותר טוב, וכשצועקים זה סימן שצריכים לכסות על משהו אחר, כי כשבן אדם שר - אז הוא שר, לא צריך לצעוק. מי קבע שגבוה יותר זה יפה? ואת זה צריך לדעת, כי שירת הבקשות זה בקשות - לא צעקות, צריך לבקש מהקב"ה".

• הוצאת לא מעט תקליטים, מה יש לך לומר בסוגיית ההעתקות?

"כשאני הולך להשקיע על דיסק בערך עשרת אלפים דולר בהשקעה מינימאלית, וכמה ימים רק לוקח להקליט - וזה בלי כל העבודה מסביב והגרפיקה וכו', ואדם שם את ליבו ונפשו כדי לשמח את האנשים, ולאחר שמוציאים את הדיסק לשוק תוך כמה שעות זה כבר נמצא להורדה ישירה לנגן של האנשים, אז אם פעם היו מצליחים למכור כמה אלפי דיסקים - ולפחות היינו מכסים את ההוצאות, היום אין מצב כזה למכור אלף דיסקים לזמר הכי גדול שיהיה, גם הרבנים לא נתנו מספיק את חוות הדעת בעניין - כי אין שליטה על זה, ועל כן היום כמעט ושום חזן לא מוציא דיסקים של שירים, היום הפרנסה היא יותר מהופעות וכדומה".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!