ברית הדחויים • שיעור בהיסטוריה: הליכוד והחרדים

פטירתו של אריק שרון אירעה בתקופה מעניינת מבחינת יחסי הליכוד והחרדים, רק לפני שנה, עם תום מערכת הבחירות והרכבת הממשלה החדשה, נדמה היה ששוב נסתם הגולל למשך שנים רבות על הקשר בין תנועת הליכוד לבין המפלגות החרדיות, אך נטייתו שמאלה מעט והתמרכזותו של נתניהו מעמידה בפניו את האתגר שנית, בו עליו להחליט האם לפרק את ממשלתו הנוכחית ולהרכיב מחדש קואליציה יחד עם בעלי בריתו הישנים, או שמא יבחר שוב להדיר אותם ממעגל העשייה הקואליציונית.

מה יש במערכת המורכבת של היחסים שבין תנועת החרות ההיסטורית לבין נציגי הציבור החרדי, עד שנדמה לפעמים שכל מה שיעוללו נציגי הליכוד לציבור החרדי ייסלח להם, וברגע האמת שוב תחודש הברית, בכדי להבין זאת יצאנו לבדוק לעומק במרחק של שנות דור מה גרם לברית זו להתרקם ומה כל כך מקשה על פירוקה, לעומד מן הצד נדמה שהמפלגות החרדיות מתעקשות להציג את הלחי השנייה בשביל שהמכה תהיה יותר כואבת, האם באמת כך?

מנחם בגין

ראש הממשלה השישי מנחם בגין, היה במשך שנים ארוכות מוקצה מחמת מיאוס בכל מסדרונות השלטון המפא"יניקי, אמירתו המתריסה של בן גוריון על כך שברצונו להקים קואליציה רחבה הכוללת את כולם לבד מחירות ומק"י, עדיין מהדהדת בין כותלי הבית שבגבעת רם בירושלים, עמדותיו הנוקשות והבלתי מתפשרות הביאו לעיתים אף את חבריו לתנועת החרות לדבר מאחורי גבו על כך שהוא מהווה נטל עליהם ולא סמל, במערכת הבחירות של אחרי מלחמת יום הכיפורים העז אהוד אולמרט - אז חבר כנסת צעיר בקדנציה ראשונה, לתבוע בקול את סילוקו מן הבמה הציבורית, קריאתו שהושתקה אמנם בישיבת מרכז תנועת החרות לא נשארה בחלל ריק ואפילו בגין עצמו כבר שקל להניח את המפתחות.

באותם ימים נדמה היה שבגין גמר את הסוס ותנועת החרות בשביל להגשים את חלומה ההיסטורי למהפך שלטוני תיאלץ לחפש קטר חדש שיוביל את העגלה, אולם לאחר התייעצות נוספת בגין חזר להאמין שהוא יכול 'לעשות את זה' ולחולל את השינוי שהוא תמיד חלם עליו, וכך,למרות חוסר הצלחתו לתרגם את כישלון מלחמת יום הכיפורים והזעם הציבורי שבא בעקבותיו על מפלגת מפא"י לניצחון הגוש החדש שעמד בראשו, לא אמר נואש ובאמירתו המפורסמת שנבחר בכדי לשרת את העם מהאופוזיציה נרתם לעבודה מחדש והנהיג אופוזיציה חריפה לממשלת רבין הראשונה.

הכרסום המצטבר במעמדה של מפא"י, והקלקולים בתוך הממשלה - המריבות הבלתי פוסקות בין רבין לפרס, [כן כבר אז...] גרמו לרבים בציבור הישראלי להאמין בכוחו של מהפך שלטוני, מנחם בגין עצמו שחש על בשרו את תחושת הקיפוח שלו ושל חבריו להנהגת המחתרות אצ"ל ולח"י, השכיל להתחבר לקבוצות נוספות באוכלוסייה המעורבת של המדינה, ולדבר על ליבם בשפתם שלהם, לא עוד בהתנשאות ופטרונות אלא עממי ואוהב.

כך נוצר החיבור הראשוני בין ציבור יוצאי עדות המזרח, שבגין הקפיד לכנותם בחיבה: יוצאי עדות המזרח "שלנו"... וכך נסללה דרכו של בגין לאהדה העצומה שרוחשים לו עד היום שנים לאחר מותו ציבור זה, ובכך בעצם נסללה הדרך למהפך השלטוני הראשון.

ציבור נוסף שחש את תחושות הקיפוח ובעיקר הניכור מהממסד ומכל מה שהוא מסמל היה הציבור החרדי, שבשנים אלו היה מיוצג בכנסת ב-4-5 מנדטים לכל היותר, אבל כמעט ולא לקח חלק במערכת השלטונית למעט מקרים בודדים והוראות שעה מיוחדות של גדולי ישראל, אם כיום הציבור החרדי סובל מהשנאה וההסתה המשתוללת בתקשורת ובמסדרונות השלטון, אז המצב היה שונה בהרבה, בשנים אלו הציבור החרדי היה מתי מעט והתגורר בעיקר ירושלים ובני ברק, בשאר ערי הארץ הגדולות הכירו אך בקושי את הציבור הזה, ואת צרכיהם לא ראתה אף ממשלה או שלטון עירוני צורך למלא.

ברית הדחויים

מנחם בגין, שבטבעו היה יהודי גאה, ולמרות שבביתו פנימה לא שמר מצוות, אבל בהנהגתו הציבורית הקפיד וכיבד את המסורת, ובעיקר ידע לדבר עליה בכבוד ובגינוניו המפורסמים, זיהה כבר אז את הצורך העצום של הציבור החרדי להכרה ולהתייחסות שונה, ולכן דאג לטפח את הקשר הבלתי אמצעי עם הציבור החרדי על כל גווניו, למבוגרים שבינינו עוד זכורים נאומיו חוצבי הלהבות [בתקופה שעוד היו נאומי כיכרות, ולא כמו היום שהכל דרך הפייסבוק] שבהם היה מתייחס בעקיפין לבחורי הישיבות "המסתתרים בין העצים"...

וכך מבלי משים, מתחת לעיניה הבוחנות של הנהגת מפא"י, התארגנה לה 'ברית הדחויים' שכללה את יוצאי המחתרות אלו שהיו ללא הכרטיס האדום של ההסתדרות המפאיניקית מחד, ומאידך תושבי עיירות הפיתוח אשר גמרו אומר לנקום אחת ולתמיד בשלטון שבז להם שנים ארוכות, אל תוך הברית הלא רשמית הזו התחבר גם הציבור החרדי שבתוכו פנימה הזדהה עם המצוקות של השכבות החלשות ועם תחושות הקיפוח שהיה מנת חלקם של כל מי שלא "חלק" מהמערכת השלטונית הקיימת.

המהפך של 1977 יותר משהיה ניצחון של הליכוד היה זה תבוסה של המערך, שראשיו הוכו בהלם בהישמע התוצאות, הם אמנם חשבו שיוכלו להתגבר על ה-"בעיה" הזו על ידי שהם "יחליפו" את העם... אבל, לא, העם לא רצה יותר להתחלף... העם רצה משהוא אחר...

אל תוך האופוריה הכללית שהייתה אז - נסחף בקלות הציבור החרדי, פתאום יש ראש ממשלה שמיד לאחר היבחרו מגיע לתפילה בכותל המערבי, פתאום יש מנהיג שמתרוצץ מברית לברית כשכיפה לראשו בשביל לזכות להיות סנדק, פתאום בנאומים רשמיים מוזכרים פסוקים אמיתיים, ושם שמים שגור על לשונו של ראש הממשלה! היה זה הגראמ"מ שך זצ"ל שזיהה מיידית את גודל הסכנה, ובשיחה מיוחדת שנשא שבועות מספר לאחר הבחירות בהיכל הישיבה בבני ברק הזהיר את הציבור שלא להיסחף ולהתפתות מכך שראש הממשלה אומר ברוך השם ובעזרת השם אם מעשיו עדיין לא רצויים!

הציבור שמע, אך התקשה להפנים, במהלך המו"מ הקואליציוני בגין דווקא היה נדיב ביותר והיה קשוב לצרכי הציבור, בנדיבות שאינה רגילה במחוזותינו הוא הציע לתקצב ב-100%!!! את מוסדות החינוך והישיבות, היה זה שוב הגראמ"מ שך זצ"ל שברוח קדשו הבין את ההשלכות החמורות העלולות לבוא מכך שהתורמים יפסיקו להוזיל מכספם עבור עולם התורה, וסירב בכל תוקף לתקציב מלא, היום במרחק של שנים ניתן לומר שצעד זה שקומם בשעתו רבים מהציבור ונתפס כלא מובן בעליל - הוא זה שהציל הלכה למעשה בשנים האחרונות את עולם התורה!

לראשונה: יו"ר קואליציה חרדי

בהוראת מועצת גדולי התורה אגודת ישראל הצטרפה לקואליציה, הסכמים בדבר הפסקת חילולי שבת בטיסות אל-על ובעניין הרחבת הדיחויים לתלמידי ישיבות והקפדת יתר של שמירת הסטטוס קוו ועוד נחתמו - וכובדו! אמנם נציגי המפלגה לא כיהנו כשרים בממשלת בגין החדשה, אבל נציגי הציבור היו לראשונה "חלק" מן השלטון, נכון לא הכל היה טוב וקשיים הצטברו, לשיא הגיעו הדברים באחד מביקוריו של בגין בארה"ב כשאלפי חרדים הפגינו מול בית המלון שבו שהה בגין חילולי קברים, דבר שגרם לו למורת רוח רבה וחוסר רצון לפתור את הדברים.

אבל באופן כללי דרישותיו הדיי צנועות של הציבור החרדי נענו בחיוב ובעיקר בכבוד, מה שגרם להעמקת הקשר והתלות בין החרדים לשלטון, וככל שהחיבור התהדק, העמיק הקרע עם מפלגות השמאל והמערך בראשם שראו בעיניים כלות איך הליכוד מבסס את שלטונו במדינה "שלהם" וההתקפות כנגד ה"שותפים לפשע" החלו...

בסיכום שנות הקדנציה הראשונה של בגין, למרות התהפוכות הפנימיות במפלגתו והחלפתם של השרים הבכירים, נדמה היה שהמפלגות החרדיות הם נותרו שותפות נאמנות וכחלק מהמערכת, אז בשנים אלו ככל הנראה נוצר החיבור והקשר ההדוק שהחזיק מעמד שנים ארוכות לאחר מיכן.

בקדנציה השניה העמיק עוד יותר הקשר, עד כדי כך שנציגה הבכיר של אגודת ישראל דאז, ח"כ הרב אברהם יוסף שפירא ז"ל מונה לעמוד בראש הקואליציה, תפקיד השמור בדרך קבע לסיעתו של ראש הממשלה ובעיקר לעושי דברו! הזרעים שנטע בגין בשנותיו הארוכות הצמיחו פירות והציבור החרדי ידע להכיר טובה, בהפגנות התמיכה בבגין בזמן מלחמת לבנון השתתפותם ואפילו נאומיהם של ח"כי אגודת ישראל הייתה מובנת מאיליה, דבר שהיום נראה כבלתי מתקבל בעליל...

אף אחד לא יידע לומר ולפרשן מה היה קורה אילו לא בגין היה עומד בראשות הליכוד בשנים אלו, או אילו בגין היה משנה את עורו במהלך כהונתו כשם שנהגו ממשיכיו, אבל במבט לאחור נראה שלמורשתו והנהגתו של בגין הייתה השפעה מכרעת על טיב היחסים שהלכו והעמיקו ברבות השנים בין הליכוד למפלגות החרדיות, ברור מאוד גם שרדיפת הדת של מפא"י בשנות העלייה ולאחריה תרמו לא מעט לניכור ולסלידה שהציבור חש ממפלגות השמאל, אבל ללא מי שיקבלם בזרועות פתוחות בצד השני לא היה לציבור החרדי לאן לברוח.

כך או כך הברית הזו שנרקמה אז שכפי שכתבנו האחראי העיקרי עליה היה מנחם בגין, נשארה גם לאחר הסתלקותו מן הזירה הפוליטית בחודש תשרי תשמ"ד, מה קרה מאז? מה הייתה מידת המחויבות וכיצד התייחסו ממשיכיו של בגין לברית הזו?

על כך ועוד פרטים מעניינים נוספים בכתבה הבאה אי"ה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!