כשאח נגד אח - המנצח תמיד מפסיד

"כשאח נגד אח המנצח תמיד מפסיד", שר מרדכי בן דוד את מילותיו של הסופר חיים ולדר. ספק אם הטקסט המחכים הזה היה מאושר לדפוס באחד מהביטאונים החרדים הניצים, אבל נכונותו כיום, אינה מוטלת בספק: ממלחמת האחים החרדית, כולנו מפסידים.

חף מכל מחויבות ממלכתית ו/או מפלגתית, היטיב ח"כ אלי ישי לבטא השבוע את מה שמתרחש בימים האחרונים לנגד עינינו: "דעת מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל הייתה שיש להתייצב בלשכות הגיוס כל עוד מאפשרים בפועל לבחורי הישיבות לשבת וללמוד, ומהבחינה הזאת דבר לא השתנה", הוא הסביר, "אבל מבלי להיכנס חלילה למחלוקות בין גדולים, תראו להיכן אנחנו מובלים ברגע שאיננו משכילים פוליטית להתגבש כאיש אחד סביב דעה אחידה.

"הרי נשק יום הדין שלנו היה שברגע בו יגויס חייל חרדי, מיליון איש ייצאו לרחובות. והנה, מה רואה כיום הפוליטיקאי או המצביע החילוני? שבחורים חרדים נכלאים בכלא צבאי והשמים לא נופלים. פה מפגינים כמה עשרות, שם כמה מאות, אבל השמש ממשיכה לזרוח ולשקוע, המדינה ממשיכה להתנהל. בעשר אצבעותינו מוטטנו את כושר ההרתעה".

נפגעי מלחמת האחים החרדית יכולים להתנחם רק בחללי מלחמת האחים מהקוטג' המשפחתי הסמוך: בנט ולפיד, שהתנגחו השבוע מעל כל במה. לפיד מחשב מסלול מחדש ומתביית על התהליך המדיני כמסלול חילוץ ממצבו העגמומי. בנט משיב בעקיצות משלו - קצת פחות מתוחכמות, הרבה פחות מעודנות, כהרגלו. כל אינטלקטואל ועולם הדימויים העשיר שלו.

כמו מחזיק אג"ח מתוסכל, החש שביעות-רצון ממריבות בעלי השליטה בחברה - על אף שאלה לא יוסיפו לכיסו אגורה, יצא ח"כ ישראל אייכלר מגדרו ושיגר הודעת שמחה-לאיד נגד בעלי השליטה בממשלה, בנט ולפיד. השותפות הלא טבעית ביניהם חטפה השבוע חבטה עזה בכנף ואייכלר המריא בצהלה וחתך את השמיים. את טיטוס, אנטיוכוס ונבוכדנצר אייכלר לא הזכיר בניגוד למנהגו, וזו כשלעצמה כבר ירידת מדרגה, אבל הסגנון היה זקוף-קומה-יהודית כתמיד. אלמלי הזיקה המשפחתית למגיש התוכנית, ניתן היה לבחור באייכלר השבוע כדובר החרדי הבא של קול ברמה.

קולו של אייכלר הדהד בחוזקה על רקע שתיקתם הרועמת של חבריו מיהדות התורה וגם מש"ס. חברי-הכנסת החרדים אחוזים שיתוק ח"כים כללי מני אותו נאום דורסני של לפיד בראשית הקדנציה. מאז אותם ימי בראשית של הממשלה, בהם זינק לפיד לרום שלושים מנדטים בסקרים על חשבוננו, הלם הקרב ממשיך לשתק את הח"כים החרדים.

"הגענו אז למסקנה שכל מילה שנאמר נגד לפיד בהקשר חרדי, תשחק לידיו", סיכם גפני לאחרונה, "ולכן, בנוגע לפגיעה בחרדים אנחנו עושים הכל מתחת לרדאר. נלחמים בוועדות אבל בלי כותרות. את ההצהרות נגד לפיד, אנחנו שומרים לתחום הכלכלי ונזהרים שלא להזכיר את המילה חרדי".

הקו הרשמי המשותק כלפי לפיד - גרם השבוע לכמה מהחברים שאינם מסוגלים לשמור את חרצובות לשונם לעצמם, להפנות את כל האנרגיות לתקיפת החברים מהמפלגה: "אייכלר טעה כשהכניס את הראש למריבה לא לו בין בנט ללפיד. כל התערבות שלנו במריבה בין האחים בנט ולפיד, תשחק לרעתנו", מתחו עמיתיו של אייכלר ביקורת על חברם למפלגה.

דומה שהצדק במקרה הזה, לצידו של אייכלר. להימנע ממתקפה נוטפת שמאלץ חרדי בסגנון דר-שטיבל נגד לפיד זה עניין אחד. אבל לשמוח לאידם של אלו שכרתו ברית על-חשבון כריתת הענף עליו אנו יושבים, זו תגובה בהחלט לגיטימית ואפילו מתבקשת. אייכלר פתח-פה בצדק, אבל לך תסביר זאת לחברי-הכנסת שנראים לעיתים משותקי-פחד מלפיד, עוד יותר מח"כי יש עתיד.

עסקני 'אמונה'

קריסת המערכות של יאיר לפיד שמתרסק בכל סקרי דעת הקהל, גורמת לכולנו רגע קטן של נחת, אבל למעשה - גם הופכת אותנו, החרדים, להרבה יותר פגיעים. המדדים ממקמים את לפיד אחרון בסקר שביעות הרצון משרי הממשלה. יותר מאי פעם, הוא זקוק לתרומת דם מהחרדים כדי להזרים דם טרי של דעת קהל אוהדת בוורידים.

מהשנה (מינוס) הראשונה בתפקיד יוצא לפיד עם נכות קשה. זוג הקביים שבאמצעותם הוא מקווה לחזור ולצעוד במסלול - הינו מדיני וחרדי. בתחום המדיני, אלו בעיקר הצהרות. בתחום החרדי, אלו בעיקר צרות. צרותינו.

רצינות כוונותיו של לפיד נמדדת במבחן המציאות. בעוד שבתחום המדיני אין להצהרותיו של לפיד כל כיסוי מעשי, הרי שבתחום הדתי כל הצהרה הופכת עבורנו לצרה.

לפיד מאבחן נכון, ובעניין הזה אומנות אביו בידיו: כדי לגלות סימני התאוששות הוא צריך להלום בחרדים, ולחזור לעמדת המגן האחורי מפני כיבוש עוד ועוד עמדות על-ידי השחורים. הבעיה הגדולה מבחינתו, שזה הצליח לו טוב מדי כבר בהתחלה. אביו המנוח נבנה קדנציה שלמה מהאופוזיציה, על-חשבון החרדים שישבו בקואליציה. לפיד ג'וניור רק נכנס ותכף ומיד הצליח להדיר את כל החרדים. וכאילו לא די בכך שהחרדים מחוץ למשחק, הם גם מסרבים להשמיע ציוץ של מחאה.

כדי להחזיר את הרלוונטיות של השיח האנטי-חרדי, לפיד מגדיל בתקופה האחרונה את טווח הפגיעה ומכליל גם את הבית היהודי. המגמה הזאת, תטביע את חותמה בתקופה הקרובה, כמו טביעת אצבע ביומטרית של יש עתיד - בכל חזית אפשרית.

אם היה מי שבנה לאחרונה על התגמשות מסוימת של יש עתיד בוועדת שקד - כדאי שיגנוז ומהר את התקווה. בהסכם הקואליציוני אומנם לא מוזכרת הסנקציה הפלילית, אבל במציאות הקואליציונית, לפיד לא יוכל לוותר על הקלף האחרון בחפיסה.

קמפיין התאוששות ליברלי הביא לכך שאפילו הפנים החילוניות של הבית היהודי, יו"ר סיעת הבית היהודי איילת שקד, מוצאת עצמה בתקופה האחרונה תחת מתקפה, כשהיא מוצגת כמריונטה של החרדים והקיצוניים במפלגתה. עיתון הבית של לפיד, ידיעות אחרונות, מוביל את הקו - ולא צריך לקצר את החופש הגדול באדיבות פירון, כדי ללמוד מיהו המושך בחוטים.

קמפיין החקיקה שמובילה יש עתיד מבקש לשנות את יסודות הסטטוס-קוו ולחוקק חוקים נאורים, שאפילו באירופה ובארה"ב לא מקובלים. ממש, חושך לגויים. כל זה קורה על אפם וחמתם של האחים החורגים הסרוגים.

פרס נבל

במצב עניינים שכזה, כל האשמה שמוטחת בלפיד או בשריו על פגיעה בלתי מידתית בחרדים, הופכת מבחינתם לאות כבוד, לתעודת הצטיינות, או-טו-טו 'פרס נבל'. עולם הדממה שנגלה לנגד עינינו מצד הנציגים החרדים, אינו מעיד על הקטנת עוצמת הפגיעה מצד לפיד. אדרבה, הדבר רק מלמד על גודל מידת הפגיעות מצידנו. אפילו להגיב, כבר אסור לנו, וכשח"כ חרדי מביע קול רפה של מחאה, הוא מותקף דווקא על-ידי חבריו לסיעה. ממש, שתיקת הכבשים.

אלי ישי, שמתוקף אי-תפקידו הופך לחזאי מזג-האוויר הפוליטי הטוב במדיה, הביע השבוע את הערכתו כי מלחמת האחים בין בנט ללפיד לא תניב דבר בטווח הקצר, ובפועל היא משרתת במידה שווה את שני הצדדים הניצים: "זה טוב ללפיד בקהל היעד שלו, וגם לבנט בקרב פוטנציאל המצביעים שלו. מבחינתו, מוקדם לחגוג", מעריך ישי בריאליות צרופה.

היחידים בתוכנו שממשיכים לחגוג הם רוקדי ה'מה יפית' שמחלים את פניו של שר השיכון אורי אריאל. ביום שלישי השבוע, ביקר אריאל ב'תל ציון' בפעם השנייה תוך תקופה קצרה. למה תל ציון, תשאלו: כי כשאורי אריאל מפרגן סופסוף כמה יחידות דיור לחרדים, הוא עושה זאת בלב אזור ערבי. ציניקן ציוני שכמותו.

ביום שלישי אחר-הצהריים, אמור היה להתקיים מפגש של חברי הכנסת החרדים עם השר במטרה לבחון פתרונות יצירתיים למצוקת הדיור החרדית. אירוניה יצירתית גדולה מזו, אפילו הראש הפורה של אייכלר לא יכול להמציא. אריאל הוא ראש המפגעים בתוכניות הבנייה החרדית. החלטתו לשנות את התב"ע המתוכננת של בית שמש העתידית ולבנות לגובה, היא 'מגדל בבל' החרדי. במחי שינוי תכנוני אחד, פגע משרד השיכון בעתודת הקרקע הכי אטרקטיבית לחרדים. ורק בישראל החרדית, 'בעל תוקע' מדופלם שהכשיר את לפיד לבוא בקהל, יכול לקבל את פרס ישראל-סבא.

לזכותם של חברי-הכנסת מש"ס ומיהדות התורה ניתן לומר שאיש מהם לא הופיע למפגש המתוכנן, כולל חברים מיהדות התורה בעלי אינטרסים ידועים בענף המקרקעין שבנו בעבר על קשרים על השר. דרעי הותקף על-ידי מקורבי השר והואשם כמי שארגן את המחאה. אריה, אשריך שנתפסת, אשריך שהוכפשת.

אבל לא חסרים עסקנים ופוליטיקאים, גם אם בשוליים, שממשיכים לחוג סביב אריאל כמו סביבון על בטריית-דורסל. תומתו של אורי אריאל בעניין הפסקת הבנייה לחרדים, זהה לתמימותו בכל הנוגע לתכנון המאסיבי של בנייה בשטחים. גם העסקנים שנדבקים אליו, תמימים באותה מידה. קלפו את שכבות הבצל מסביב לכל עסקן, ותגלו איזשהו פרויקט בנייה פרטי במסווה של יוזמה ציבורית. כך נראים העוסקים החדשים בצורכי ציבור ב'אמונה' - שהיא כידוע, חברת הבנייה הגדולה בהתנחלויות.

טבח ומכר

בקדנציה שבה השתיקה הופכת מזכות לחובה, ונציגי ציבור הופכים מעסקנים לאנשי עסקים, טוב לראות איך הראש החרדי היצירתי, מוצא דרכים ייחודיות להתמודד עם גזירות ותחלואות.

הדוגמה האחרונה, ואולי הטובה ביותר מראשית הקדנציה, הינה ההתמודדות עם 'נוהל שר האוצר' - שאודותיו דווח כאן בעבר בהרחבה. מידת הפגיעה של הנוהל תוארה ובצדק, כקשה מכל הגזירות שידענו עד עתה. על רגל צולעת אחת, המשמעות של הנוהל הזה הייתה הפיכת כל ראש-ישיבה ומנהל מוסד שמדווח על רשימת תלמידים לחשוד פוטנציאלי. כל היעדרות סבירה מביקורת בישיבה, הייתה הופכת את ראש הישיבה - כמעט כל ראש ישיבה - לעבריין שנקנס כספית בצורה לא מדתית.

ביקורות בישיבות ובכוללים שהיו מתבצעות על-פי הנוהל החדש היו הופכות את המנהלים לברווזים צולעים במטווח. כך לדוגמה, הנוהל החדש של לפיד קבע מערך ענישה הכולל השבה רטרואקטיבית של כספים שהתקבלו במכפלות של עד פי חמש.

מעבר לתשלומי הכפל וקנסות הארבעה-וחמישה, נעשתה למנהלים החרדיים, במסגרת הנוהל, טביחה ומכירה. כך לדוגמה, איחור בהגשת נייר אחד במסגרת הגשת הבקשות לתמיכה עשוי היה לגרור קנס של עד 300,000 שקלים. לא על הנייר. בחשבון הבנק.

הנוהל גם חיסל את כל המנגנונים שאפשרו עד היום להתמודד עם תוצאותיה של ביקורת שגויה: ועדות הערר החוץ-משרדיות בוטלו, הנוהל לא הבחין בין טעות לזדון, שלל את זכות השימוע למוסד בטרם תבוצע ההחלטה בעניינו, וכן שלל כל אפשרות לערער על ההחלטה.

מעל לכל ריחפה החבות אישית של מורשי החתימה שהפכו לערבים אישית לתשלום הקנסות, כאשר במקביל, נקבע כי החשב הכללי רשאי לעצור את מתן התמיכות באופן גורף, ללא צורך בהוכחה משמעותית.

למנות העיקריות הללו התווספו מנות-קינוח: השתת הוראות מקרקעין הזויות דוגמת דרישה לניקוי נכס משיעבוד כתנאי לקבלת תמיכה, ועוד שאר ירקות ויריקות בפרצוף. משמעותן של ההוראות הבלתי-ישימות-בעליל הללו הייתה, חיסול התמיכות בישיבות ובכוללים שמנוהלים כעמותות, לא פחות.

במסגרת פינת ראש-הממשלה השבועית, תחת השם 'הראשון שזיהה' - אפשר לסמן את מזכ"ל איגוד הישיבות, העסקן הפעלתן שלמה ברילנט, כמי ששם את האצבע על החור בסכר וזיהה את משמעות הנוהל החדש עבור הישיבות והכוללים.

את ההלם והתדהמה הראשוניים שאחזו בברילנט ולאחר-מכן בדרעי, גפני וליצמן עמם נועץ, החליפה מחשבה יצירתית שסללה דרך עוקפת קואליציה-אופוזיציה. במקום לצעוק געוואלד ולהרים ללפיד להנחתה, החלו החברים, לאט אבל בטוח, להפנות את תשומת ליבם של מנכ"לי עמותות חילוניות מובילות במדינה לפשר השותפות לצרה שנכפתה עליהם בנוהל החדש. הוסבר להם, שבין אם ירצו ובין אם לאו, הפגיעה בעמותות והטלת האחריות האישית על מנהליהן, נוגעת למעשה גם אליהם.

ההפחדה הזאת עשתה את שלה, והביאה להתאגדות שלא מהעולם הזה. במקום איגוד הישיבות, קיבלנו את איגוד התיאטראות. אוסף ארגוני תרבות מובהקים - מתיאטראות תל-אביביות ועד לבית איזי שפירא, אנ"א, תנועות הנוער, ושאר כל הגופים שמייצגים את ישראל היפה ולא השחורה. אפילו שם מפוצץ נמצא: "מטה הקואליציה האזרחית". ואף לא מילה על יושבי האופוזיציה החרדים.

בדיונים שהתקיימו בוועדות החינוך והכספים של הכנסת (הדיון האחרון התקיים בחג החנוכה, בבחינת זדים למען עוסקי תורתך), חברי הכנסת החרדים היו צריכים רק לשבת בשקט - למרות שלא כולם התאפקו. יו"ר האופוזיציה הטרי בוז'י הרצוג, הגיע והרביץ נאום ציוני על תרומת העמותות לחברה הישראלית. זהבה גלאון יצאה מגדרה והשתוללה - כביכול מדובר בפגיעה של מתנחלים בערביי הגדה.

המתאגרף שהופל

המאבק שאמור היה להיות חסר סיכוי, אם רק היה נצבע בשחור, הפך לנחלת הכלל ולמלחמת השבט הלבן. אפילו חברת-הכנסת מטעם יש עתיד, קארין אלהרר, תיארה איך שר האוצר מוכן "לבוא לקראת" ולשנות את הנוהל, כשהיא מסבירה כי את הנוהל הקלוקל, בכלל הותיר לו בירושה שר האוצר הקודם. איילת שקד מהבית היהודי (תנועה מרובת עמותות ועימותים, כמעט כמו אצל האחים החרדים), הסבירה כי "יש בכנסת שני נושאים שהם בקונצנזוס: שחרור פולארד והצורך הדחוף של מחיקת ושינוי נוהל שר האוצר".

לפיד זיהה באיחור לאן נושבת הרוח. כאשר לסדר היום של ועדת השרים לחקיקה עלתה הצעת חוק שמטרתה לבטל את הסנקציות הדרקוניות שקובע הנוהל, הוא הטיל את כל כובד משקלו וגייס את כל כישוריו כמתאגרף כדי להסיר את ההצעה. הוא נחל הצלחה זמנית כאשר בתיקו של שש-שש ההצעה לא אושרה.

לאחר ההצבעה הושמעה טענה ולפיה השר יובל שטייניץ שהותיר פתק ולא נכח בישיבה, הצביע כביכול נגד הנוהל ובעד ההצעה, כאשר בפועל חושבה הצבעתו כהצבעה לטובת עמדת האוצר, ובקיצור: מישהו באוצר, כך על פי הטענה, ממש לא ראה שש-שש. בדיקה נוספת שנעשתה העלתה כי משטייניץ לא תבוא הישועה. חזקה על איש בעל דעות עצמאיות כשר האוצר לשעבר שלא יצביע אוטומטית כפי שיורו לו נערי האוצר.

אבל תוצאות ההצבעה בממשלה, פחות חשובות מהאווירה - שהסיפור מטיב לשקף. כמו בסרטון המפורסם שתיאר את מעללי שר האוצר בזירת האגרוף, התוצאה הסופית הייתה נפילה כואבת על המזרן. לערר שהוגש על-ידי הבית היהודי (עוד בטרם פרוץ סערת יובל המבולבל שטייניץ ששככה), נלוותה מלאכת שכנוע וטפטוף אינסופי באוזני השרים, מטעם עמותות התרבות בישראל. בשבוע הקרוב תוגש ההצעה להצבעה חוזרת בוועדת השרים לחקיקה ונראה מה יקרה הפעם עם חגיגות היובל.

לפיד מצא עצמו מותקף על פגיעתו באושיות התרבות, והוא בכלל לא ידע שהוא כזה - כי הנוהל, הרי בכלל יועד לחרדים. מאסת ההתקפות, הובילה לבסוף לכך ששר האוצר התקפל - כמו אולר קפיצי חד שהופך לפותחן בקבוקים חביב.

בתחילה הייתה זו נסיגה הצהרתית שהושמעה בקול ענות חלושה. במכתב ששלח לפיד ליו"ר ועדת הכספים, ח"כ ניסן סלומיאנסקי, הוא התפתל והסביר: "אנו סבורים כי הקפאת הנוהל החדש תפגע במוסדות הציבור במקום להיטיב עמם".

אלא שבאותה נשימה עמוקה, אותת לפיד לראשונה על כניעה חסרת תקדים ללחצים. הוא הסכים לדון לא רק בביטול הנוהל מכאן ולהבא, אלא גם בשינויו רטרואקטיבית: "ככל שתוצאתם של דיונים אלו תהיה כי יש ממש בהשגות שהועלו ו/או יועלו על-ידי החברה האזרחית", כתב לפיד, "אנו נפעל, בתיאום עם משרד המשפטים ובכפוף להוראות הדין, כי כל הטבה ו/או הקלה שתוטמע בנוהל תחול למפרע".

משמעות של השבת כספים רטרואקטיבית על-ידי האוצר, כמוה כשינוי סדרי בראשית ואתחול בריאת העולם מחדש. האדיבות של לפיד במקרה הזה, מזכירה את גדלותו המגוחכת של שמש האומה בפרשת העלאת והקטנת נטל המס. קצת לחץ ציבורי של הציבור-הנאור, והאיש נמס, כמו חמאה על מחבת.

במשרד האוצר הבטיחו להעביר לוועדת הכספים נוהל מחודש עוד השבוע אחרי שאוימו בעצירה מוחלטת של בקשות האוצר בוועדת הכספים. נכון לכתיבת השורות, נוהל מתוקן סופי ומוגמר טרם הועבר, אך ליו"ר הוועדה האנמי ניסן סלומיאנסקי שקיבל גיבוי מקיר לקיר ללכת עם הראש בקיר, הובהר על-ידי נערי האוצר כי לא מדובר בהתחמקות אלא בעבודת ליטוש אחרונה.

מכל הסיפור הזה, ניתן להסיק וללמוד מהו 'נוהל שר האוצר' הפוליטי שמאפשר להתמודד עם גזירות לפיד: במציאות הגלותית של הקדנציה הנוכחית, כמעט ואין סיכוי להתמודד בגלוי ולנצח כשהפגיעה מתמקדת בחרדים. החוכמה היא, לכרות ברית-מוכים וליצור חזית אחידה עם נפגעים חילוניים.

מתחייב אני: מסמך הנסיגה של לפיד בפרסום ראשון

טורו של אבי בלום מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!