הגרש"ב סורוצקין תוקף: "מרשעים יצא רשע" • האזינו

מאבקם של גורמי השוליים בגראי"ל שטיינמן ממשיך לעורר סערה בהיכלי התורה.

ראש מוסדות 'עטרת שלמה' הגרש"ב סורוצקין, הצטרף גם הוא למחאות נגד הפגיעה בכבודו של הגראי"ל שטיינמן.

בשיחה שנשא היום (א) בכולל הממוקם בבית המדרש 'צעירים' בבני ברק, הבהיר הגרש"ב: "המוסד הזה מיוסד על ידי גדולי ישראל, ומי שילך נגד גדולי ישראל ייזרק מהמוסד".

כזכור נחשף לראשונה ב'בחדרי חרדים', מכתב גדולי ישראל, בו מחו בחריפות באותם "לבלרים מחוצפים שהשחיזו עטם ופערו פיהם הטמא בדרשות של דופי, ומאמרים של שנאה ורעות רוח, העיזו פניהם ברבן של ישראל מרן הגאון ראי"ל שטיינמן שליט"א, אשר נטל על שכמו את משא הדור",

בשבוע שעבר, ביום חמישי נשא הגרש"ב שיחה בפני אלפי אברכי רשת הכוללים שכונסו בקרית ספר, בשיחתו הספיד את הגרי"ש אלישיב זצ"ל, וקישר את פטירתו לחוצפתם של אותם גורמי שוליים. על שיחתו זו חזר גם בבני ברק.



במהלך דבריו אמר הגרש"ב: "יש פסוק בפרשה 'והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים לספות עוד על חרון אף אשר על ישראל'. משה רבינו עומד לפני חצי שבט המנשה, לפני השבטים שמבקשים לשבת בעבר הירדן. יש להם בקשה מובנת לכאורה, בקשה שנקראת ריאלית, יש להם מקנה יותר מכל השבטים. משה רבינו אומר ביטוי שלא מצאנו באף מקום, 'תרבות אנשים חטאים', ומשה רבינו לפני זה משווה אותם לחטא המרגלים, החטא שעד היום אנחנו בוכים עליו בכיה של דורות, החורבן הגדול של כלל ישראל מגיע מאותו חטא נורא של המרגלים. מה קרה פה? מה הם רצו פה? בקשה תמימה. הם באו לשאול את גדול הדור, הם לא עשו לבד. הם באו לבקש.

"ראיתי בשם הגאון ר' מאיר בלוך, נכון הם באו לבקש בקשה תמימה. אבל קבוצה שבאה לפרוש מהכלל, זהו קלקול שאין לו תקנה עולמית. 'תרבות אנשים חטאים'. חטא המרגלים. פרשו מן הציבור. רוצים לצאת מאחדות הכלל. רוצים לתת במה לעצמם. רוצים לדאוג לעצמם לבד. אפילו שבאים לשאול את גדול הדור, באים לשאול את מנהיג הדור. ואם אותו מנהיג אומר להם 'תרבות אנשים חטאים' זה איין שטיק 'תרבות אנשים חטאים' ומביא חרון אף על ישראל. כך כתוב פה בפסוק. אבל על אותו פסוק כתוב מדרש אסופה. לא רק שאנשים שעמדו לפני משה רבינו וקבלו ממנו נזיפה, רצו ליטול במה לעצמם, לפרוש מאחדות הכלל, מי לא ראה את הכלל. 'תרבות אנשים חטאים'.

"אבל המדרש שואל שאלה עצומה, איך זה מסתדר עם משה רבינו, רבן של ישראל, מנהיג הדור מוסר התורה לכלל ישראל. הפסוק מעיד עליו 'והאיש משה עניו מאוד'. איך זה מסתדר עם דברים קשים כאלה? אומר המדרש, 'מלמד שמשה רק התגבר על יצרו'. כתוב במדרש משה מטבעו קשה היה, כמה שזה לא נראה לנו מתאים למשה רבינו זה הפך מטבעו, ניין. ומשה קשה היה. ואם לא המדרש אומר קשה לומר את זה. אלא התגבר על יצרו. מה זה התגבר על יצרו? כל הציבור יודע שלמשה קראו עניו, כתוב פה במדרש: שמנהיג ישראל מוסר התורה צריך לעמוד על דברים ולא לוותר גם אם אנשים טפשים רואים. אבל כתוב פה עוד דבר גדול, כל מציאותו ענווה, כל מציאותו הנהגה ישרה, זו המציאות, למה? כי זה מתגבר על יצרו. דאס איז א מנהיג! מנהיג זה שאנחנו מכריזים עליו והאיש משה.

"לא הייתי מדבר על הדברים האלה. בודאי לא יום אחרי הסתלקותם, כי יכול להיות שזה כבר לא נוגע. יכול להיות שתרבות אנשים חטאים? אבל כשירדתי מהמטוס קבלתי טלפון מרח' רשב"ם, ודי למבין, שזכיתי להיות שם לפני שבוע לפני שיצא המכתב של אתמול, ולפני המכתב שיצא לפני שבועיים. ואני רוצה להוסיף עוד דבר. רש"י מביא שלא יאמרו אומות העולם שאם היה לנו כזה מנהיג גם היינו כמו כלל ישראל, נתן להם הקב"ה את בלעם, את מי שאפשר להגיד עליו לא קם כמשה עוד. והלך הוא עם אותו כח תרבות שיש למשה רבינו ופרץ גדרי עריות, אותו כח להבדיל אלף הבדלות כמו משה רבינו, אפשר למסור תורה, אפשר לרעות את כלל ישראל, אבל עם אותו כח אפשר לפרוץ גדרי עולם. 'תרבות אנשים חטאים'. עם אותו כח, עם אותו פה.

"ויותר מזה, כתוב בפסוק אחר כך לא תלך עמהם אומר רש"י מה זה לא תלך עמהם? בלעם אמר אני אקלל אותם במקומי, אמר לו הקב"ה לא. אומר להקב"ה אם כן אברכם. אומר הקב"ה: ניין, כי ברוך הוא. משל למה הדבר דומה? שאומרים לדבורה, לצרעה לא מדובשך ולא מעוקצך? מה זה? הרי הוא רק רצה לברך. הוא כבר ידע שהוא לא יכול לקלל את כלל ישראל. אבל כתוב פה יסוד גדול, ברכות של בלעם זה עוקצך, ברכות של בלעם מפה טומאה. גם כשזה ברכה זה קללה. מבזה תלמידי חכמים, מרשעים יצא רשע. הפשט הוא, שרשע לפעמים יכול לכתוב השקפה. מרשעים יצא רשע, הכל חתיכת עוקצך, איך שר' חיים כתב בכתב קדשו במילה אחת 'פה טמא'. שנאת עם ארצות לתלמידי חכמים כל מה ששייך לזה, זה חתיכת שנאת עמי ארצות לתלמידי חכמים. וזה הפשט מרשעים יצא רשע.

"ואני רוצה רק להוסיף דבר אחד. מה הפשט תרבות? זה לא איזושהי דבר שרץ, זה אנשי תרבות, זה אנשים עם דעה, דאס איז א שיטה. זה לא דבר של רגע אחד. בחובת הלבבות כתוב על זה כולנו מחוייבים בזה. ואם אומרים שהפה הוא טמא והדברים טמאים, אז הפשט הוא, יש כאלה שצועקים על שבועונים. איך ווייס נישט, הפשט הוא שכל מילה היא טמאה, כל מילה זה שנאת עמי ארצות לתלמידי חכמים. זה המקום היחידי שכל גדולי ישראל כתבו פה אחד: יצאו מכלל ישראל. הזהרו בגחלתן. זה המקום היחידי שכתוב. וזה לא המחלוקת הראשונה שהיה בכלל ישראל על הנושאים האלה".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!