ערך חיי האדם

טרומפלדור, עליו אומרים שהגה, המציא וחולל את המשפט "טוב למות בעד ארצינו", ראוי לשמש לנו כמודל וכתבנית.

לא שטרומפלדור היה רב גדול, לא פוסק הלכה, וכלל וכלל לא עמוד האש ההולך לפני המחנה. הוא גם לא היה עורך עיתון חרדי יומי. הוא היה בהחלט איש פסול, מאותם הפסולים שפסק עליהם הרמב"ם "מורידים ואין מעלים". אבל, אפשר גם אפשר להתעלות, ולהבדיל בין הטמא ובין הטהור, לברור את הפסולת מתוך האוכל ואת המוץ מתוך התבן. ננסה לקיים בעצמינו "תוכו אכל קליפתו זרק".

יש לשים ליבנו אל מסירות הנפש הגלומה במשפט מפורסם זה. אדם שמוכן למסור את נפשו, בעד דבר שלא יקנה לו שום דבר. הרי אם ימות, מה יצא לו מזה שתקום מדינה?

האם אנו, מוכנים למסור את נפשנו, למען אידיאלים חשובים? האם אנו מוכנים ללכת במסירות נפש כבני מרון, אם זהו רצון הבורא?

ישנו הבדל מהותי בין היהודים לבני הדוד הערבים. הערך מתבטא בערך האדם לחיי האדם.
אצלינו, אין גזר דין מוות. כמעט כולם, עד הפשוטים שבישראל, אינם מצדדים בגזר דין מוות. גם אם חטא אדם, לא אדם יטול את נפשו.

לעומת זאת, אצל בני דודינו, הערך לחיי אדם הוא אפסי. הרגזת אותי - אחת דינך. פגעת במשפחה - חייך שבן מוות אתה.

טרומפלדור, היה קרוב לבני דודינו מלנו. את חייו העריך פחות ממעשיו. לא היה אכפת לו להקריב את חייו למען מטרה שלא תועיל לו. ומי שאינו מעריך את חיי עצמו, חשוד גם שלא מעריך את חיי הזולת. ומי שאינו מעריך את חיי הזולת - מסוגל גם לרצוח.

ומאידך, יש לבחון את הצד השני של המטבע. האם חיי אדם תמיד עדיפים על כל השאר? האם ערך החיים הוא הערך העליון?

התורה אמרה שמי שמחלל שבת "מות יומת". גזר דין מוות. כלומר - ערך השבת גדול מערך החיים. ראש יהודי מתקשה להבין את זה. איראני - יכול בקלות. אותה התורה אמרה - בפיקוח נפש, יש לחלל שבת. כלומר - ערך החיים של שומר השבת גדול מערך השבת.

בפועל - מתנדבי הצלה, איחוד הצלה, בני הצלה, החובש גבעתיים, וכל שותפיהם, נוהגים לצאת להציל בתאונת דרכים גם מי שאינו בכלל ישראל - ואפילו בשבת. מי שמחלל שבת - גם אותו מצילים בשבת.

אולי צריך להציל את מחללי השבת, גם בשבת. אולי הם תינוקות שנשבו. אולי חובה להציל מפני האיבה. אבל בל נשכח - ערך חייהם הוא פחות מערך השבת. ערך חיינו - יותר.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!