עשר הערות

1. לפני כמה חודשים התקיים דיון באחד המשרדים בבני-ברק. על הפרק: תוכנו של 'עשרה פלוס', המגזין החדש לבני הנוער, המתעתד לראות אור בשבועות הקרובים. כמו בכל דיון כזה, נזרקו שמות, עלו רעיונות, אולי ראיון עם ההוא, או שמא טור מהשני, עד שמישהו זרק את מילת הקסם: גרינבוים. חיים גרינבוים.

2. הוא רהוט, הוא שנון, הוא איש חינוך, ירא שמים, הוא בעליו של רב מכר. מה צריך יותר מזה? "בעיה אחת", אמר מישהו. "יתקפו אותנו על זה. הוא הוציא את ספרו במהדורה המיועדת לציבור החילוני, וכדי לקדם אותו, הוא מתראיין, באקדחים שלופים, תחת כל עץ בלתי רענן. בעיתונים, במקומונים, באתרים. זה עיתון חדש. צריך לנהוג ברגישות, בזהירות". הוא איש ראוי לחלוטין, אמרתי לאנשים שהתקשרו כדי לשאול לדעתי. הוא בעל מידות, ירא שמים. שלא תעזו לפסול אדם בגלל שמישהו בעל אינטרסים יאמר אחר כך משהו.

3. ומישהו אמר. ועוד איך. כמה ימים אחר-כך פורסמה ב'יתד נאמן' ביקורת חריפה, כמעט חסרת תקדים, על הירחון המרעיל את נשמות ילדנו הרכים בראיון עם "סופר שחיבר ספר מתח בסגנון החילוניים שהפך לרב מכר". "אמרתי לך", אמר לי מישהו. אז אמרת, אמרתי לו. הוא איש ראוי לחלוטין, בעל מידות, ירא שמים. שום מאמר כזה או אחר לא ישנה את זה.

4. "לפעמים מבקשים ממך, למשל, להתראיין לגיליון ראשון של עיתון חדש שאין לך מושג איך הוא אמור להיראות. מבטיחים לך שזה יהיה משהו מכובד. אפילו נוקבים בשמו של ירחון ירוד אחר ומבטיחים שזה לא יהיה כמוהו, ואכן עומדים בהבטחה: זה באמת לא כמו העיתון ההוא, אלא בחלקים אחדים נחות יותר (אם כי לזכותם ייאמר שהם מצהירים שהם למדו מהטעויות וכי ישפרו את המוצר). לפעמים, לא רק בצהובונים-חינמונים, אלא אפילו בעיתונים שנמכרים בכסף, יש דברים שאתה באמת מתפלא מי העורך שהכניס את זה ואם הוא אחראי".

5. ככה, מילה במילה, בחר גרינבוים במדורו 'סוף ציטוט' שהתפרסם ב'בקהילה' לגמול טובה לאנשים שקידמו את ספרו בצורה הראויה והמכובדת ביותר, כפי המחמאות שהוא חלק, במילים אלו או אחרות, לאחר הראיון אתו. מה קרה מאז? מישהו נלחץ מדי מאיזה מאמר? לא עמדו בדרישותיו הכלכליות של מישהו? לכו תדעו. מעניין איך היה מטפל גרינבוים במדורו בידוי אבן בבור השתייה בצורה כה מכוערת. תנחשו לבד.

6. ולטענות עצמן. הבטיחו לי הבטחות, כתב הרב-מכר, ומה נותר לומר מלבד: לא אמת? כיוון שאני מכיר קצת את הנפשות הפועלות, יורשה לי לקבוע, בלי להעליב, שגם אם יש מישהו שמבטיחים לו משהו, גרינבוים, איך לומר בעדינות, הוא לא האיש. ההבטחות היחידות שאני יודע עליהן, הן לוועדת הרבנים, בראשות הרב אברהם צבי הכהן רב ומו"צ בב"ב, המאשרת כל פסיק בעיתון לפני שהוא מפורסם, כולל, אחרי חיבוטים או לא, הראיון המדובר. מאיפה, למען השם, יצאה האמירה הארוגנטית הזאת שבינה לבין האמת אין ולא כלום? תשפטו אתם.

7. מעניין. לא ראיתי שגרינבוים בודק לעומק כל כך את המקומות להם הוא בוחר להתראיין. להצטלם בפוזה מביכה עם אקדח שלוף למקומוני 'ידיעות אחרונות', לצד כתבות שאין הנייר סובלן, זה בסדר גמור. להתראיין ל'הארץ', זה מעולה. לפטפט עם כל אתר אינטרנט יד שנייה, זה כביר. אבל להתראיין ל'עשרה פלוס'? ירחם ה'.

8. גרינבוים, מתברר, לא רק מוודא הריגה אלא גם קובר את הראיות. בדיוק, סביר להניח, כמו אחד מגיבוריו הדמיוניים בספרו שטרם זכיתי לקרוא. בסוף המאמר ההוא הוא חילק, בנדיבותו, בונוס לקוראים. הוא ערך תחקיר כמו שרק הוא יודע לעשות, וחשף את שמו של העומד מאחרי המאמר ההוא ב'יתד נאמן'. האמת? צודק. זכותו של מי שחותם מאז ועד עצם היום הזה תחת שמו המלא בכל רשימה מפרי עטו, לדרוש מאחרים לעשות את אותו הדבר בדיוק. עת המהפכה הגיעה, רבותי. גרינבוים ואקדחו מחסלים את הפסבדונים. פקח עיניים, דב זינגר.

9. אין לי יותר מדי הסברים למופע האימים הזה, שהזכיר לי יותר ילד שלקחו לו את הצעצוע, מאשר את אחד מהכותבים המשובחים והאחראים יותר שהכרתי. בחודש האחרון לא הפסקתי לשאול את עצמי מה פשר פלבול העיניים הצדקני הזה? מה טיבה של ההתנהגות האגוצנטרית הזאת? מניין הקלות הבלתי נסבלת הזאת לפגוע ברשעות דוחה כל-כך במוצר שאנשים השקיעו בו שעות ותועפות?

10. חכו, אמרתי לכל מי שאמר לי "אמרנו לך". חכו, תנו לגל הצונאמי לעבור. זה היה בעדנא דריתחא, זה הלחץ מהספר החדש ומשיעורי הסקסופון, או מנייר הכסף שהוא צריך לקנות הביתה, הרב-מכר עוד יתנצל כמו שרק הוא יודע. חכו, אני אומר להם כבר חודש. חכו.

קישורים:
תשובה אחת לעשר הערות - חיים גרינבוים עונה
על העיתון 'עשרה פלוס'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!