ריבלין עונה למצביעים ממורמרים

לכבוד יעקב ריבלין

מערכת עיתון בקהילה
רחוב הרטום 9
ירושלים

כותב נכבד. אני קורא קבוע של המאמרים השבועיים שלך. לפעמים אני נהנה יותר ולפעמים ממש כועס, ובכל זאת אף פעם לא טרחתי לשלוח מכתב למערכת. אתם הרי לא תשנו את דעתכם בגלל שאני חושב אחרת. בטח גם שלא תפרסמו דברים שלא מוצאים חן בעיניכם. פעם חשבתי לעצמי שאם אני בעצמי הייתי מוציא עיתון הייתי אומר לכולם : מי שלא רוצה שלא יקנה, וזה בטח גם מה שאתם אומרים לכל מי שהדעות שלו שונות משלכם.

דבר אחד אני חושב שבכל זאת יש לי זכות לבקש ממכם. תכתבו מה שאתם רוצים, אבל לפחות שתהיו עקביים בדעתכם. שלא תתייחסו אלינו כמו מטומטמים. אני מתכוון למאמר עם הכותרת "בית לא שורפים". פתאום נהיית לנו צדיק גדול. ארבע שנים אתה יורה אש וגופרית במפלגות החרדיות ובמיוחד ביהדות התורה, ופתאום אתה מטיף לנו מוסר שצריך ללכת להצביע למרות כל הכישלונות והמחדלים. כאילו קיימים שני ריבלינים שעובדים בעיתון בקהילה. אחד שמותח ביקורת בלי חשבון, ואחד שנולד לפני מערכת הבחירות ונהיה חסיד גדול של הליצמנים והפורושים וגם של גפני ואלי ישי. כולם אהובים. כולם ברורים וכולם צריכים להיבחר לכנסת הבאה.

ואני שואל למה? כדי שימשיכו לתמוך גם בהתנתקויות הבאות בכל מיני טענות ותירוצים?

כשהצטרפו לקואליציה הזאת הם טענו שזה בגלל שחייבים להוציא את שינוי. עכשיו שאין שינוי יגידו שחייבים להיכנס כדי ששר החינוך החדש אוריאל רייכמן שהיה ממייסדי שינוי לא יפגע במוסדות החינוך. נמאס כבר מכל התירוצים בזמן שכולם יודעים שנכנסים רק בגלל כסאות ותפקידים. אתה בעצמך כתבת ששרון לא היה יכול להעביר את ההתנתקות בלי מפלגת העבודה, ולא יכול היה להכניס את מפלגת העבודה בלי יהדות התורה, בגלל ההתנגדות של מרכז הליכוד. אז אתה חושב שהזיכרון שלנו קצר. אני אומר לך שלא.

ומה בכלל הם עושים למען החינוך החרדי. בתוך המאמר הזה אתה סותר את עצמך מיניה וביה. בהתחלה אתה מביא את דברי מנהלי הת"תים שאומרים שלא עושים עבורם כלום, ובהמשך המאמר פתאום אתה משנה כיוון ומסביר שחייבים להצביע להם כי אחרת החינוך החרדי ייהרס לגמרי. להחליף דעה ממאמר למאמר זה עוד מילא. אבל בתוך המאמר עצמו זה דבר שעוד לא קראתי מימי.

במאמרים שלך אתה מתאר סיעה קרועה ושסועה שלא יכולה לבצע פעולה משותפת ביחד. את ש"ס אתה מציג כמפלגה עם הנהגה שלא יודעת הרבה פעמים מה שהיא רוצה. אז למה להצביע לשתי המפלגות האלה ולא לחפש אלטרנטיבה אחרת. אם לא נמצא אז נשאר בבית ולפחות נדע שבגלל הקולות שלנו לא נכנסו אנשים שלא מתאימים לכנסת.

את החשבון שלך כעיתונאי אני מבין מצוין. אם לא יהיו מפלגות חרדיות לא יהיה לך על מי לכתוב ותאבד את הפרנסה, אבל זה לא מחייב אותנו ללכת לקלפי בשביל האנשים האלה. כל חיי הצבעתי למפלגה חרדית, אבל הפעם אני אומר מספיק. בשלוש ארבע שנים הבאות אני אמשיך לקרוא את המאמרים שלך נגד המפלגות החרדיות ולפחות לא יהיו לי ייסורי מצפון שאני זה ששלחתי אותם לכנסת.

אם תחרוג מהרגלך ותפרסם מכתב זה נא לא לפרסם את שמי וכתובתי המלאים.

מ.ד.ג

קרית צאנז,ירושלים.


קורא יקר,


קודם כל מברוק על כשרון הכתיבה ויכולת ההבעה. אם בגלל המחדלים של המפלגות החרדיות טרם זכית לפרנסה ראויה, אתה מוזמן אלינו לראיון עבודה. תשעים ותשעה אחוז מבוגרי החינוך החרדי לא מסוגלים לחבר שני משפטים בעברית תקינה (פעולה אלמנטרית שלמרבה הצער גם אחד מגדולי הפובליציסטים החרדים מתקשה לבצע אותה כראוי) ואתה מתנסח ברהיטות מעוררת קנאה.
וזו גם אחת הסיבות שאתה זוכה לתשובה. הרוב המוחלט של המכתבים הנוחתים על שולחננו מוצאים את דרכם ישירות לסל האשפה, או למדור המכתבים למערכת שבעיקרון זה היינו הך. גם בגלל השפה הקלוקלת וגם בגלל האבחנה המדויקת שבפתיח מכתבך. עוד לא מצינו מי ששינה את דעתו בעקבות התפלמסות כתובה. אהבנו גם את הניסוח: מי שלא רוצה – שלא יקנה. כולה שלושה חלקים בחמשה שקלים. על זה באמת לא שווה להתווכח.

אבל הטענות שאתה מעלות הן כבדות משקל מכדי שניתן יהיה לפטור אותם באמירה נוסח לא רוצה – אל תקנה. אתה נוגע כאן בעצב החשוף והרגיש ביותר של העיתונות החרדית הלא מפלגתית. לנגיעה זו ישנה משמעות מרחיקת לכת לא רק מצד עצמה אלא גם, ואולי בעיקר, בגין השעה רבת האחריות של ערב בחירות גורליות. אם יש עוד חמש מאות קוראים כמוך, אנשים ונשים בעלי זכות בחירה, שבעקבות הדברים שנכתבו כאן הגיעו למסקנה שאין טעם להצביע למפלגה חרדית- אנחנו באמת בצרה מצפונית ורוחנית קשה.

ולגופם של דברים. אתה טוען שאי-אפשר למתוח ביקורת חריפה במשך ארבע שנים ולצאת אחר-כך בקריאה לשכוח את העבר, ובכל זאת להצביע. מדובר במסקנה שטחית, הנובעת כנראה מהתפיסה כי תפקידה של עיתונות חרדית הוא לשבח ולהלל את הנציגות החרדית. ויש אכן עיתונים מפלגתיים שזו זכות הקיום היחידה שלהם. מכאן אתה ממשיך צעד נוסף אחד ומסיק כי מי שלא נוהג כך, אינו אלא בעל דבבם של המפלגות החרדיות.

אז תופתע אולי לשמוע שבין הזדהות עיוורת מצד אחד ושלילה מוחלטת, יש גם טווח ביניים נרחב שבו חיה קיימת ונושמת העיתונות החרדית הבלתי מפלגתית.

ללמדך, קורא יקר, שביקורת אינה בהכרח קריאה לביטול או החרמה של הגוף המבוקר. קח, לדוגמא בעלמא, את המוסד לביקורת המדינה. מה שיש בדו"ח שנתי אחד של מבקר המדינה אין בחמש שנים של כתיבה עיתונאית חריפה. שמונה מאות דפים של מיטב המחדלים, המינויים הפוליטיים והשחיתות הממשלתית. קריאה רצופה של הדו"ח הזה היא סגולה בדוקה לבעיות ידועות במערכת העיכול, המקשות על תפקודו הסביר של המעי הדק. אחרי שתקרא - תבין.

ובכל זאת אף אחד לא מגיע למסקנה שצריך לסגור את משרדי הממשלה או לחילופין שצריך לעזוב את המדינה לאלתר (מה שמתבקש כמו מאליו נוכח המצב הביטחוני ואובדן החוסן הלאומי, אבל לזה כבר אין קשר לדו"חות מבקר המדינה). ושים נא את לבך לזהותו של הגוף המבקר. זרוע היונקת את כוחה מהשלטון אותו היא צולבת בדוחותיה הנוקבים. מבקר המדינה איננו איש חמאס או נציגם המיוחד של משה הירש ואהרון דומב, השוללים את עצם קיומה של המדינה ומוסדותיה.

ההשוואה היא כמובן בקווי מתאר כללים בלבד. העיתונות החרדית הבלתי תלויה איננה חלק מהממסד החרדי, וטוב שכך, אבל היא עצם מעצמותיו ובשר מבשרו של הציבור החרדי. ואם האינטרס הישיר של ציבור זה, כפי שהוסבר במאמר בו מצאת משום מה סתירה פנימית, הוא בקיומם של מפלגות חרדיות, זה בפירוש גם האינטרס שלנו. ולא. לא בגלל הפרנסה. תודה שאתה דואג לנו, אבל ניתן לחיות גם בלי לכתוב על המפלגות החרדיות.

גם אם ההשוואה לביקורת המדינה אינה ממש מדויקת, הרי שהנמשל מכל מקום הוא חד משמעי: עם כל הטענות על תפקודם של אישי הציבור החרדים אין לנו כל כוונה לשלול את עצם קיומם ואף לא למעט את כוחם בג'ונגל הפוליטי בו הם נלחמים על זכויותינו הבסיסיות ביותר. מותר לנו לדרוש מהם לשפר ביצועים, להפסיק לפעמים להתכתש על נושאים קטנוניים, ולהתחיל לעבוד סוף סוף זה עם זה ולא זה מול זה, אבל ביום פקודה של מערכת בחירות מול מפלגות חילוניות מנואצות או דתיות מזויפות- טובה לנו קצה צפורנו של ח"כ מרגי אפור אחד מעשרה כרישים פרלמנטריים נוצצים כמו חיים רמון ושאול יהלום.

העף מבט אל התקשורת הכללית וראה מה שם קורה. ארבע שנים הם קורעים לגזרים את ראשי המפלגות החילוניות. לעומתם, אנחנו עוד אנמיים לחלוטין. לעולם לא נחשוף מעידות אישיות של ח"כים חרדים. לא נכנס לחייהם הפרטיים, וגם כאשר לרשימה של אחד עשר נציגים נכנסים בטעות שני עבריינים קטנים, לא נדווח על כך, אלא רק לאחר שהוגש כתב אישום והידיעה הפכה ממילא לנחלת הכלל.

אבל גם גדולי 'הקילרים' בתקשורת החילונית מורידים הילוך לקראת הבחירות, כדי לדחוף את המפלגות המשרתות את הציבור שהם מייצגים. פתאום כולם נעשו פטריוטיים גדולים שזמרת החובה האזרחית ללכת ולהצביע לא משה משפתותיהם. אחוז ההצבעה הנמוך מפחיד אותם לא בגלל "הפגיעה באושיות הדמוקרטיה" שהם עצמם יורקים עליה בכל הזדמנות אפשרית, אלא אך ורק בגלל הידיעה שהדבר יוביל לעליית כוחן של מפלגות הימין והחרדיות. אם למרקוסים ולשטרסלרים (שני בכירי העיתון לאנשים חושבים) מותר לדחוף במאמריהם לקלפי את תושבי צפון תל-אביב וגבעתיים, חובתו של כל עיתונאי חרדי היא להריץ מנגד את כל תושבי בני-ברק וירושלים. יום בחירות הוא יום דין ואת החשבונות הפנימיים משאירים לימים אחרים.

טובי הפרלמנטריים


הזכרת את הליצמנים והפרושים בלשון זלזול וכרכת איתם גם את משה גפני ואלי ישי. מהיכן שאבת את הביטוי המכוער הזה. בטח לא ממה שנכתב אי-פעם על-ידי כותב השורות בעיתון זה או באכסניות קודמות. עם כל הביקורת על מהלכים פוליטיים שבוצעו על ידם, הלוואי שחלקך וחלקינו יהיה מחלקם. במקרה, או שלא במקרה, נפלת על ארבעה הנמנים על הסגל הראשון של הפרלמנט הישראלי.

דיברת על הפורושים. קודם כל תרשום לפניך את מספר הטלפון שלו בלשכה בכנסת (02-6753807 . את יתר המספרים אנו לא רשאים למסור). אם תסתבך פעם עם שלטונות החוק ובבית המעצר יתנו לך לבצע רק שיחה אחת, זה המספר המומלץ עבורך. תשאל את מי שכבר ניסה. זו השעה וזו המקום לומר שח"כ הרב מאיר פרוש הוא איש פניות הציבור מספר אחד בציבור החרדי. כדי לעמוד בעומס הוא לא מסתפק בשני העוזרים שהכנסת משלמת את שכרם ומחזיק עוד - השד יודע מהיכן - שלושה עובדים במשרה מלאה.

גם במישור הפרלמנטרי הצרוף, מן הראוי שתרשום לעצמך שפרוש הוא אחד המחושבים והיעילים ביותר. לראות אותו תופר קומבינה בוועדת הכנסת, כדי להוריד הצעת חוק אנטי יהודית זו הנאה פוליטית אמיתית. אז אפשר לטעון מהיום ועד מחר נגד השושלת המשפחתית, אבל כשמדברים על תשואה נטו לבוחר, פרוש עושה את העבודה יותר טוב מכל נציג חילוני אחר. וגם מכמה נציגים חרדים אחרים. ואת זה כבר נספר לך רק אחרי הבחירות.

כמי שלטענתו קורא בקביעות את הנכתב כאן, בוודאי הבחנת שח"כ הרב משה גפני הוא לא הדמות שמדור זה סוגד לה. בין היתר בגלל החולשה להקדים הודעה לעיתונות לפני מעשה. גם בשקלול חולשה אנושית קטנה זו הוא אחד מחמשת חברי הכנסת הטובים ביותר בבית הנבחרים. ואת זה לא אומר לך עיתונאי חרדי בערב בחירות, אלא כל כתב פרלמנטרי המתבקש לדרג את הח"כים הפעילים והנמרצים ביותר.

בטווח פסיעה מהשניים האמורים נמצא גם יו"ר ש"ס ח"כ אלי ישי. נכון שיש לו עוד מה ללמוד עד שיגיע למיומנות של ליצמן גפני ופרוש, אבל הבחור חרוץ ולומד מהר מאוד. את הטעות של ויתור על תקציבים למען חזות של אופוזיציה לוחמת, הוא בטוח לא יעשה פעם נוספת. בסך הכל מדובר באיש ציבור חרדי ש-18 שעות ביום עובד סביב השעון, כדי לתפעל מערכת שבזכותה קיימת מערכת חינוך חרדית מפוארת. אם זה לא מספיק כדי לשים אותו עשר דרגות מעל יצורי נפל פוליטיים כמו ברוך מרזל (שמבין ריסי מכתבך ניכר שתצביע עבורו) ומאה דרגות מעל כל פוליטיקאי חילוני שהימנעות של דומים לך תכניס לכנסת - אז כבר לגמרי איבדנו את השכל הישר.

היו תהיה התנתקות


מה שמפריע לך במיוחד זו האפשרות שהמפלגות החרדיות תכנסנה לקואליציית אולמרט, שתבצע את הנסיגות הבאות. לחשש זה יש בהחלט על מה שיסמוך. ברמת העיקרון גם ש"ס וגם יהדות התורה כבר רואות את עצמן חלק מהקואליציה שתתחיל להבנות ביום רביעי הבא. אין מצב ששתי המפלגות האלה יעדיפו את האינטרסים של תושבי אלון מורה ועופרה, על פני אלה של תושבי ירושלים ובני-ברק.

אלא שההתנתקויות הבאות שכה מדאיגות אותך, וגם אותנו, יצאו אל הפועל גם אם שתי המפלגות החרדיות תשבנה באופוזיציה ותקמנה קול זעקה גדולה ומרה.

אם תתעלם לרגע מפטפוטי הביצים על בלוק חוסם של הימין והחרדים, או ממשלת רוטציה בין הליכוד והעבודה, תבין מעצמך שבכנסת הבאה צפוי רוב של שישים וחמשה חברי כנסת, גם בלי המפלגות החרדיות, שיתמכו בכל תוכנית הינתקות שתוגש על-ידי הממשלה. גם אם יקרה הנס וקדימה תרד לשלושים מנדטים, עדיין למפלגת העבודה יהיו לא פחות מתשעה עשר מנדטים, עוד שישה למר"צ, ושמונה למפלגות הערביות והעסק כבר סגור. אז נכון שאי-אפשר לבנות קואליציה עם הערבים אבל בשביל זה בדיוק יש את ליברמן וחבורתו. הם אלה שיתחזקו את קואליצית אולמרט עד תוכנית ההינתקות ואם וכאשר יפרשו (ליברמן תומך בהתנתקות בתנאים מסוימים וגם הוא רואה את עצמו חלק מקואליציית אולמרט הבאה) התוכנית תעבור בקולות המפלגות המוזכרות. בסרט הזה הרי כבר היינו בקדנציה החולפת.

אז לך אל הקלפי, קורא יקר, ושים שם פתק של מפלגה חרדית. עם כל הטענות והביקורת הנוקבת (שאנו מבטיחים לתת להם ביטוי גם בארבעת השנים הבאות) בוא נפעיל את השכל הישר יען כי אין לנו כל אופציה ומפלגה אחרת.

טורו של יעקב ריבלין מתפרסם בשבועון 'בקהילה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!