"חב"דניקים, תצביעו ג'"

הגאון רבי טוביה בלוי, המשמש כרבה של קהילת חב"ד בשכונת נווה יעקב בירושלים, ואחד מהוגי הדעות הבולטים בחב"ד, שיגר השבוע מכתב מיוחד לידידיו, בו הוא מבקש מהם להצביע עבור מפלגת 'יהדות התורה'.

במכתבו, הכולל 10 עמודים - ומתפרסם כאן לראשונה - קורא הרב בלוי להצביע עבור 'יהדות התורה', משום שלדעתו היא הרשימה הקרובה ביותר, יחסית, לדעתו הקדושה של האדמו"ר מליובאוויטש זצוק"ל.

הרב בלוי מנתח במכתבו את מערכת היחסים של חב"ד עם היהדות החרדית, מדגיש כי לא הצביע עד היום עבור 'יהדות התורה' (למעט בבחירות בשנת תשמ"ט), ןמצהיר כי לא קיבל שום טובת הנאה או הבטחה בתמורה לתמיכתו.

להלן המכתב:

ב"ה, י"ט אדר ה'תשס"ו

ידיד יקר!
במכתבי זה הנני פונה אליך בתוך ציבור לא גדול של ידידים, שהנני רואה אותם אחים לדעה, שותפים למבט זהה על מצבנו, מתוך נקודת מוצא של התקשרות ונאמנות לרבי ולענייניו הקדושים, תוך היצמדות מוחלטת לדברי קדשו, בלי עירוב רגשות המביאים ל"לא תוסיפו" וממילא ל"לא תגרעו".

הדברים דלהלן אינם מהווים קריאה או בקשה וגם לא הצעה, ואינני אומר "קבלו דעתי". כוונתי לשתף אותך, כידיד ואח לדעה כאמור, במהלך מחשבותי בקשר עם הבחירות הקרובות. אשמח לשמוע ממך חוות דעת או הערות או בקשה להבהרות נוספות ומקוה להתייחס אליהן בלי נדר.

מובן שלא אתייחס, ואני מקוה ששום בר-דעת לא יתייחס, לתגובות לא ענייניות, כגון קשקושי ה"שבאב" שלנו (ויש לנו, לכאב לבנו, רבים כאלה, תופעה השייכת לתוכן דברי דלהלן) בנשפי המסכות האינטרנטיים, המתייחסים לאישיותי ולמניעים שלי. הנני ת"ל חסין בפני קשקושים אלה, והם בעיני כקליפת השום (כידוע לכל יודעי ומכירי). איזכורם כאן בא רק כדי להבהיר כי התחייבותי, בל"נ, להתייחס להערות וכו', אינה חלה, כמובן, על הנ"ל, ובכלל על דברים אנונימיים. על כך אמר דהע"ה (תהילים כ"ו): "לא ישבתי עם מתי שוא ועם נעלמים לא אבוא" (בהמשך גם נרמזת זהותם: "וימינם מלאה שוחד", "ימין", כביכול, משוחד).

עם זאת, למען הסר לזות שפתיים, הנני מצהיר בזה כי לא קיבלתי תמורת דברי, וגם לא הובטחה לי ולא ביקשתי, שום טובת הנאה עבורי או עבור המוסדות שהנני קשור אליהם.

עוד עלי להקדים, ומקוה שהדברים לא יתקבלו ביומרנות מופרזת, כי על פי ששמענו לא אחת מפי קדשו של הרבי, בשם הראשונים, את ההסבר ל"הילכתא כרב באיסורא וכשמואל בממונא" – הנני רואה את עצמי, במדה מסוימת, כבר-סמכא בעניינים הנידונים להלן (ובמיוחד בכל הקשור לצבור החרדי באה"ק), פרי נסיון של 50 שנה לאויו"ט, בהדרכת הרבי, ובהתייחסותו השוטפת, כידוע ליודעים.

***

ובכן: מעולם לא הצבעתי במערכות הבחירות הקודמות עבור אגו"י, מלבד בבחירות תשמ"ט, כמובן.
(בבחירות האחרונות הצבעתי ופעלתי עבור רשימתו של מרזל, יחד עם רבים מאנ"ש, ובכך תרמנו בעווה"ר להגדלת כוחם של שרון מחד ופרס מאידך),

בבחירות הבעל"ט עלינו, לעניו"ד, להצביע בעד יהדות התורה, כי בכל הנתונים שהביאו אותנו בעבר לשלילת הצבעה כזו – חלו שינויים מהפכניים, שיפורטו להלן, כך שאין כל סיבה לשלילה, מאידך – וזה העיקר – התבררו נתונים עובדתיים המחייבים דווקא את ההצבעה לרשימה זו.

אתחיל בפירוט הסיבות המחייבות את ההצבעה לאגו"י, ולאחר מכן, כאמור, אשתדל לפרט את הסיבות שהיו בעבר לשלילת הצבעה כגון זו ולהוכיח עד כמה אינן קיימות כלל – בבחירות הנוכחיות.

***

שתי הסיבות המחייבות, לעניו"ד, את ההצבעה הפעם עבור רשימת אגו"י, הן, כמדומה, חיוניות ביותר עד כדי פיקוח נפש!

מדובר בשני תחומים יסודיים ביותר הנוגעים בנפשנו (אגב: הם שני תחומים שבהם הנני עוסק ב"ה כל השנים בהוראת הרבי) – והם: מצבו הרוחני – חינוכי של הנוער שלנו, והפצת המעיינות.
הסיבה העיקרית והקריטית להחלטתי הנידונה נעוצה בתחום הראשון – תחום החינוך. זאת הסיבה העיקרית בעלת המשקל הכבד מכל מה שידובר להלן. אך דווקא בנושא זה לא ארחיב את הדיבור, על פי הכיוון שהתוה לנו הרבי למעט בעיסוק ב"סור מרע", ואסתפק בדברים קצרים.

בפשטות: אש בוערת בקצה המחנה, וכבר רמזתי לעיל לאחת ההשלכות. התברכנו ב"ה בצעירים וצעירות רבים, רבים מאד כ"י, שמוחם ולבם שקועים בתורה, נגלה ופנימיות, וביראת שמים, והתנהגותם היא כפי רצו"ק של הרבי בכל הליכותיהם. הם מביאים לקידוש שם שמים ולהגדלת כבוד הרבי וכבוד חב"ד,אשריהם ואשרי יולדתם.

אך מאידך יש צעירים וצעירות שהלך מחשבתם רחוק לגמרי מרוח החסידות. שורש הבעיה הוא שהכיסוי של היצר הרע הוא, לא פחות ולא יותר, ב ...התקשרות לרבי. מאבקו הקדוש של הרבי למען שלימות הארץ מתפרש על ידי הנפש הבהמית (כלומר – הרגש, כמבואר בתניא קדישא, פרק ט', ועוד) באופן שונה לגמרי, ומנוגד לרצו"ק, באופן הזהה עם מאבקם של אנשי "אתחלתא דגאולה", תופעה זו יוצרת הזדהות רגשית עם אנשים אלה ואורח חייהם הפשרני.

בטוחני שרבים לא מודעים לדברים, ואף רואים קצת הפרזה והגזמה וראיית שחורות. ברם, העוסקים בחינוך מכירים את התופעה הן אצל בנים והן אצל בנות.

כבר אמר גדול מחנכי חב"ד הרה"ח ר' מרדכי צבי גרינוולד שליט"א, כי האש המתחילה בקוצים, קצה המחנה, עלולה להביא ל "ונאכל גדיש או הקמה או השדה", ולגרור גם את הטובים, רחמנא ליצלן.

מצב זה מחייב תפנית משמעותית שתטביע רישומה על בני הנוער שלנו, ותביא להתנתקות חיובית מהשפעות שליליות, באיצטלא של התקשרות, ולהתחברות אל שומרי התורה והמצוות בלי פשרות ובאמונה טהורה מהשקפות ציוניות.

הדרך לכך היא הכרזה ברורה וחד - משמעית: אנו קרובים להולכים בדרך אבותיהם כמדור דור יותר מאשר לאחרים, וזאת על ידי הצבעה זהה לזו של רוב הצבור החרדי. אין צורך בידע מעמיק בתורת הנפש כדי להבין עד כמה תפנית כזו מצד המבוגרים תאותת לנוער כי "ימין ה' עושה חיל". הימין האמיתי הוא בהליכה מלאה בדרך הקב"ה, כולל, כמובן, נאמנות לשלימות הארץ, בלי עירוב רגש אישי של "לא תוסיפו".

אוסיף: אם הרעיון הדתי – לאומי נגוע בשמץ של כפירה ר"ל, ואם אורח החיים שלו כרוך בתערובת מינים וכו' – ולכאורה זה המצב - הרי כאן אביזרייהו של עבירות הדוחות פיקוח נפש ממש!

***

הסיבה השניה לחובתנו להצביע לרשימת אגו"י – נעוצה בחובת ותפקיד דורנו להפיץ את מעיינות החסידות חוצה.

הפצת המעיינות היא ענין של פיקוח נפש ממש, בלי פלפולים. אנו מאמינים כי כל פעולה של הבאת דבר החסידות ודבר מורה החסידות בדורנו ליהודי מזרזת את ביאת המשיח, ולו בשניה אחת. בשניה זו נחסכים אלפי קרבנות של פיגועים, תאונות, מחלות וכל מרעין בישין. אין לך פיקוח נפש גדול מזה. בהקשר זה יש להזכיר כי דברי המלך המשיח לבעש"ט הק' כי ביאת המשיח תלויה בהפצת מעיינותיו כוונה, כמובן, בהתייחסות לבני תורה ושומרי מצוות, על פי מצב עם ישראל באותה תקופה.

יועתקו כאן קטעים מאגרות קודש הרבי המעמידים אותנו על חשיבות הדברים:

"וכל אשר ההשפעה בידו צריך היה לצעוק בקול פנימי: אחב"י חוסו על עצמכם ועל כלל ישראל והפיצו תורת ודברי אלוקים חיים, ולהודיע ממש"כ ר"ח ויטל בהקדמתו לשער ההקדמות שעי"ז הוא עיכוב קץ הגאולה, היינו שמעכבין עי"ז את עצמו את כלל ישראל וכביכול את השכינה בגלות.
...האומנם לא די בצרות ישראל ע"ע ח"ו? ואין מספיק ח"ו הגלות? או שח"ו לא יאמנו דברי הגואל אחרון הוא משיח צדקנו, דכשיפוצו מעיינות הבעש"ט חוצה אז יבוא, והם הם דברי הגואל ראשון הוא רע"מ, דבגין דיטעמו מס' הזוהר יפקון מן גלותא?". (אגרות קודש, חלק ג', עמ' קנט. וראה שם כל המכתב)

"וידועים דברי האריז"ל, תלמידו הרח"ו וכו', מיוסדים על אדני פז, שעיכוב לימוד פנימיות התורה מעכב הגאולה ר"ל, מאריך הגלות המר של השכינה ובנ"י וכו' וכו', יעויין דברים מבהילים אשר תסמר שערות ראש, בהקדמת רח"ו לשער ההקדמות, ומי יבוא אחרי המלך". (אג"ק, חלק טו, עמ' קח, איג' ה' אלפים תכ"ד)

"בהפצת המעיינות חוצה וזהו מצווה ממש ומצווה דאורייתא ברורה, ולא רק כמצווה הכללית דת"ת שגם היא כנגד כולם, אלא שע"י הפצת המעיינות מחזקים ומוסיפים חיות בקיום כל המצוות עשה של זה שבאו אליו המעיינות ומונעים אותו מכמה מעשים אשר לא תעשינה שלולא ידעו ע"ד המאור שבתורה, זוהי פנימיות התורה שבדורנו נתגלתה בתורת החסידות, היה מיקל בהם, ובעווה"ר יש גם כאלו שהיו נכשלים בהם, ר"ל וק"ל". (אג"ק חט"ו, עמ' עט)

"...ובפרט לאחרי ההתבוננות בהשתדלות רבנו הזקן (נוסף על השתדלות שאר תלמידי המגיד), לרכוש בני תורה ובעלי כשרון לתורת החסידות, וגם השם מורה חב"ד דווקא, וכמבואר בכמה שיחות מכ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקלל"ה נבג"מ זי"ע, שמזה מובן שצריכה השתדלות יתירה בנקודה זו של רכישת בני תורה, ובודאי גם בזה יקוים פס"ד של מעלה, אשר בגלל המסירת נפש הלזו (של רבנו הזקן) על תורת החסידות פסקו בבי"ד של מעלה, אשר בכל ענין של תורה יראת שמים ומדות טובות תהי' יד מקושריו והולכי בעקבותיו על העליונה". (אג"ק חט"ז עמ' קנט)

"...ויהי רצון שינצל כשרונותיו בם חונן מההשגחה העליונה להפיץ עניני חסידות, תורתה ואורח חיים שלה בחוגים רחבים והולכים ומתרחבים. ואף שבודאי הפצת היהדות בכללותה מוכרחת היא, והרי משמשת יסוד ורקע להפצת עניני החסידות, אבל ידועה החשיבות המיוחדת במצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחרים (עיין מועד קטן ט' סע"א ושם) אשר מצוות בכלל לא ישוו לדבר אחד מדברי תורה ובמצוה שא"א לעשותה על ידי אחרים הרי מכריעה את כף המאזניים לקצהו שדוחה תלמוד תורה. ולכן ענין הפצת החסידות, שמעטים המומחים בזה, הריהו בגדר של מצוה שא"א לעשותה על ידי אחרים וכל מי שחונן בכשרון מיוחד בזה הרי קודמת היא גם לעבודתו של הפצת היהדות בכללותה. נוסף על הענין אשר מצוה גוררת מצוה ואי אפשר לבן ישראל שיקלוט עניני חסידות מבלי שיהווה זה סוף סוף מהפיכה בעולמו ובאורח חייו בהנוגע ליהדות ועניני' ותורת אמת ומצוותי'..." (אג"ק חי"ז עמ' מ).

ובכן: למען הפצת המעיינות והבאת המשיח יש לחזק את הקשר עם רוב הצבור החרדי.

נזכיר לשם כך נשכחות: בשנת תשמ"ט הגיעה שנאתו של הצורר הידוע מבני-ברק לשפל תהומי. הוא ראה את עצמו כמנהיג הבלתי מעורער של היהדות החרדית (תרמה לכך לא מעט תחושת הנחיתות והעדר זקיפות הקומה של הצבור החסידי בגלל שטיפת מוח של משרתי אותו צורר), ודבר זה הביאו להעזה חסרת תקדים. בראותו את הצלחתו להביא לידי כך שהכל כורעים ומשתחוים לו ומרדכי היהודי לא יכרע ולא ישתחוה – העז להציג שתי דרישות מצמרת אגו"י, האחת – שב"המודיע" לא ייזכר ולא יפקד שמו של הרבי ושל חב"ד, והשנייה – שאיש מצמרת אגו"י לא ישתתף בשום אירוע של חב"ד.
ברם, זכור לטוב כ"ק ה"לב שמחה" זצוק"ל, ומאחוריו – כידוע ליודעים – יבלח"ט בנו כ"ק האדמו"ר מגור שליט"א (חולשתו של ה"לב שמחה" לא אפשרה לו לעמוד בקשרי מלחמה), והוא עמד בתוקף נגד החרמת עדה קדושה. אותו האיש הגשים את איומיו לפרוש מאגו"י, ובנה לעצמו במה משלו.

ההמשך ידוע: הרבי נחלץ לעזרת אגו"י במלחמתה הקדושה, ובאופן חריג ויוצא מן הכלל הביע במפורש את דעתו הק' בענין ההצבעה בבחירות וקרא להצביע ג'. לתשומת לב, אגב: הרבי לא התנה את תמיכתו בהתחייבות אגו"י בענין שלימות הארץ או "מיהו יהודי"!

***

הבה נתבונן במשמעות הדברים:

ארבעים שנה שמרה חב"ד, בהנהגת הרבי, בתוקף ובקנאות, על אי התערבותה בבחירות. אי – המפלגתיות היתה והינה היהלום שבכתר של חב"ד, הביטוי

הנשגב לאהבת ישראל ולהתעלות מעל כל מחיצות פוליטיות. בכוח סגולה זו קירבה חב"ד אלפים רבים ליהדות, כאשר, יש להניח, רובם היו נרתעים מלהתקרב אילו היתה בחב"ד נימה פוליטית או מפלגתית.

והנה הרבי חרג מגדרו וסיכן את היהלום שבכתר ואת כל התועלת העצומה מאי – ההתערבות בפוליטיקה המפלגתית וקרא בפירוש ובפומבי להצביע בשביל רשימת ג'.

מה קרה?

- בפשטות: הרבי נענה לבקשתו של האדמו"ר מגור כגמול לעמידתו התקיפה על אי החרמת עדה קדושה על-ידי אי-פרסום ב"המודיע". אין צורך בהתעמקות יתרה כדי לדעת כי "גמול" נותנים על פעולה שהיא חיובית ורצויה בעיני ה"גומל". לא גומלים טובה על כוונה רצויה בלבד מבלי שיהיה לה ביטוי מעשי בשטח. רק כך אכן יובן צעדו החריג של הרבי: היה חשוב לו מאוד מאוד פרסום חב"ד ב"המודיע", ולכן הכיר טובה על כך לאדמו"ר מגור.

וכל כך למה?

- הפצת המעיינות! ביאת המשיח התלויה בהפצת המעיינות!

רק מי שקרוב לעניינים ומתמצא, במידה זו או אחרת, בנעשה בתחום זה – יודע להעריך את תרומת "המודיע" להפצת תורת חב"ד, תורת הרבי, בקרב שלומי אמוני ישראל. כל הפרסומים החב"דיים (וכך גם האירועים החב"דיים – לולא השתתפותם של גדולי התורה והחסידות) לא היו מצליחים להכניס את דברי הרבי לבתי רבבות המשפחות החרדיות באה"ק ובעולם כולו אפילו אפס קצה מאזכורם ב"המודיע". יתר על כן: גם הוצאות לאור של כל ספרי חב"ד וכתבי העת של חב"ד זוכות לתפוצה ותהודה גדולה בזכות פרסומם ב"המודיע".

יורשה נא לפרט יותר:

אינני מתכוון רק לידיעות ב"המודיע" על חב"ד וכו',כוונתי לתוספת התורנית שבכל גליון של ערב שבת וחג. תוספת זו היא ברמה תורנית גבוהה, וטובי הכותבים התורניים משתתפים בה בהגשת נושאים שונים ומגוונים בהלכה ובדרוש ובמחשבת היהדות. כל בני התורה וחובבי התורה קוראים את התוספת הזאת בשקיקה מדי שבת ויו"ט. המצב הוא כיום שאין שבוע שלא מובאים שם, על ידי כותב זה או אחר, דברי קודש של הרבי, בהלכה ובחסידות, וכן משאר רבוה"ק ופתגמים וכו' של חב"ד.

מזימתו של אותו רשע היתה להעמיד את חב"ד מחוץ למחנה. לדוגמא: הרב קוק, הרי"מ חרל"פ, הרב הרצוג, הרי"ד סולובייצ'יק (בוסטון) ורבים כמוהם, שהיו גדולי תורה ויראי שמים (לפי דרכם ושיטתם) – לא מוזכרים לעולם בתוספת זו (ואינני נכנס כאן לשאלה אם צודק הדבר או לא), לא שמותיהם ולא דברי תורה שלהם. מיותר לציין את השפעת הדבר על הקוראים, ובמיוחד הצעירים. אותו צורר זמם להעמיד את רבנו הקדוש במעמד זה בעיני סתם יהודים חרדים.

ועתה – גירא בעינא דשיטנא – שם קדשו ודברי קדשו של הרבי נכנסים מדי שבוע בשבוע, כמעט באופן קבוע, לבתי עשרות אלפי משפחות חסידיות באה"ק ובחו"ל לעיני מאות אלפי נפשות כ"י.
מה אעשה ואני מן התמימים הנמנה על המאמינים באמת כי כל צעד כזה מקרב את הגאולה!
(אגב: גם שאר הכלים הנפלאים להפצת המעיינות, כגון – חסידות מבוארת, דבר מלכות, לקראת שבת וכו' – לא היו זוכים להיכנס בבתי יראים ושלמים, לולא ההשפעה באופן מקיף, לפחות, של "המודיע", וכל-שכן אם ח"ו היתה מתמלאת המזימה הארורה והיחס אלינו היה דומה ליחס לגדולים הנ"ל).

אכן, זה פיקוח נפש של ממש (ביאת המשיח) שחייב בהחלט את החריגה המיוחדת של תשמ"ט
וכאן, ידידי היקרים, אני בא להמשך המתבקש באופן טבעי: מיד אחרי הבחירות הקודמות, וההצבעה המאסיבית למרזל, נוצרה בהשראת "המודיע" אווירה עוינת לחב"ד. מובן ופשוט שאין כל צידוק הגיוני, וכל-שכן תורני, להתנהגות קטנונית כזו, ויש אפילו לראותה כהתנהגות מקוממת הראויה לגינוי. ברם, זו המציאות, לטוב ולמוטב, המודדת ומעריכה דברים במשקפיים מפלגתיות צרות,
ואם תמצא לומר – זה ביטוי מובהק של "עקבתא דמשיחא" ושל שיא הגלות, אבל דווקא משום כך אין לנו אלא לא להתעלם מן המציאות, ולשנותה דווקא על ידי הבאת המשיח, ומבחינה מעשית לעשות הכל להפצת המעיינות, שפרסום שוטף ב"המודיע" הוא חלק נכבד ממנה.

אגלה לידידי עובדה ששמעתיה מיד לאחר הבחירות הקודמות ממקור מוסמך ביותר, עובדה שהעמידה אותי על אמיתיות חומרת הענין:

כאשר התבררה בשעתה התופעה של הצבעת חב"ד למרזל (כפי שזה נראה לעיני אנשים) שקל כ"ק האדמו"ר מבויאן שליט"א להורות לאיש אמונו הגרא"פ רבינוביץ זצ"ל, ראש ישיבת רוז'ין, לחדול מלהשתתף בסיום הרמב"ם ואירועי חב"ד כיו"ב.

הגע בעצמך: מדובר במעריץ נלהב של הרבי, אחד מצדיקי הדור מגדולי רועי שבטי הבעש"ט בדורנו, שאינו חשוד לבחון הכל בחזות הפוליטיקה.

ודאי הדבר ששיקוליו לא היו מפלגתיים-פוליטיים חלילה, אלא שיקולים (אשר, למען האמת, לא מקובלים על דעתנו) שאי-הצבעה לרשימת היהדות החרדית פירושה התעלמות מן הצרכים והאינטרסים החיוניים של היהדות החרדית וכו' וכו'. ואם בארזים וכו'.

יודגש שוב: איננו אמונים על חשיבה כזאת, ויתכן שזו גם מקוממת אותנו ומעוררת אצלנו פליאה והשתוממות אם לא יותר מזה.

אבל – בכל בתי חב"ד בעולם נהוגה התחשבות בצבור היעד ובצרכיו. קיימות הוראות ברורות של הרבי "לא ללכת ראש בראש", וזאת – בתחומים שונים, ולא תהא כהנת כפונדקית. אם סולתה ושמנה של הצבור החסידי רואה משום מה בהצבעה בבחירות את הענין ה"נשגב" ביותר – מה לנו לעמוד על דברים טפלים שבטפלים (ולהלן יוסבר בהרחבה) מול השגת היעד הגדול והמרכזי של ביאת המשיח, ופתרון כל הבעיות כולן, הרוחניות והגשמיות.

במאמר מוסגר: ידוע לי הלך הרוח של השבאב, שהוזכר לעיל, ואולי גם אחרים, על "גאון יעקב" וסיסמאות דמגוגיות כגון דא, שאין מקומן כלל בנושא זה. יש גם ודאי הפגנת "התקשרות" וכו': "ס'טייטש, לוותר על משהו וכו'",הכל מתוך "התקשרות" לרבי כביכול. יואילו נא אלה לקרוא את קטעי אגרות הקודש שצוטטו לעיל, ועוד כהנה וכהנה, ויבינו מה עיקר ומה טפל ומה טפל דטפל אצל הרבי. אגב: כל סתם מקשן כזה שיואיל גם לפרט לעצמו ולאחרים את נאמנותו והתקשרותו להוראות הרבי, כגון: ללמוד פרק תניא כל יום לפני התפלה ( ובשקט-בשקט: אם הוא מקפיד על שיעורי חת"ת ורמב"ם בכל יום ויום, שלא לדבר על השתתפות באמירת כל התהילים בצבור בכל ש"ק מבה"ח, ואולי גם על שיעור קבוע יום-יומי בתורת הנשיא – כן, מן האחרים הוא דורש נאמנות לרבי!)

***

ובכן, כפסע היה בין מצבנו למצב שבו היתה מתבצעת מזימת שונאנו, על ידינו אנחנו, לאחר שהלה כבר הוכרע בזכות ידידותו והערכתו של כ"ק האדמו"ר מגור!

***

הנני מתאר לעצמי סוג אחר של "שערי תירוצים": טענה צדקנית וגלגול עיניים חסודות כלפי מעלה – "כי לא יטוש ה' את עמו", בטחון בה' וברבי כי "הכל יהיה בסדר". מובן שתירוץ כזה היה מתאים בזמן של גילוי אלקות בעולם הזה במוחש, אבל – אנו שרויים בחושך כפול ומכופל של הסתר פנים, ואנו נדרשים לעמוד בנסיון ולקיים את הנדרש ממנו ע"י רבוה"ק. בעניינים הנוגעים לגוף שלו הוא יודע שדרושה השתדלות (וכן גם בעניינים אחרים הנראים חשובים יותר בעיניו, כגון ההפגנות הלאומיות, אינו סומך על בטחונו בה' וברבי). על זה בדיוק נאמר כי למען מצוות צדקה דרושה מדה מסוימת של "כפירה"... וכל-שכן לעניין של עשיית צדקה עם השכינה ועם כלל ישראל להוציאם מן הגלות ולהביא את הגאולה.
שוב: אנו היום במצב של תשמ"ט, שבו חיוני להצביע ג' בלי תנאים כדי למנוע את הישנות הגזרה שקדמה לתשמ"ט – והפעם בגללנו אנחנו כאשר הצורר כבר מוטל אי-שם.
ומספר מלים באופן של "די לחכימא ברמיזא" על "אי-מפלגתיות של חב"ד". כבר הוזכר עד כמה יקר רעיון זה בעיני הרבי, ועד כמה חשובות השלכותיו. אלא שבעווה"ר – שוב "בזכותנו" אנו – זה עידן ועידנים (מאחרי תשנ"ד) שמבחינה מעשית הרעיון הקדוש הזה שבחל"ח. חב"ד "זוכה" כיום לא רק לתדמית פוליטית, אלא גם לתדמית של קבוצת שולים קיצונית מן הסוג של "כהנא". כיום, כל ישראלי מצוי שיישאל על חב"ד – לא יאמר "אהבת ישראל" אלא – "ימין קיצוני בלתי שפוי", ומסייעים לכך – יסלחו לי – גם פרסומים רשמיים של חב"ד המעבירים לאזרחי מדינת ישראל כמעט בכל גליון את המסר ה"בלעדי" של חב"ד: "פוליטיקה ימנית קיצונית". התבדלות זו לא זו בלבד שמנתקת מאיתנו את הצבור החרדי, אלא גם את יהודי אה"ק ה"חילוניים" רובם ככולם! רחמנא ליצלן!
ומה יהיה עם המשיח?!
***
ארכה היריעה, מעבר למתוכנן ולצפוי, בהצגת ההכרח החיוני להצביע הצבעה זהה עם הצבעתם של שלומי אמוני ישראל החרדים לדבר ה'.
איאלץ,אם כן, להסתפק בציונים "טלגרפיים" על השוני בין מערכת הבחירות הקודמת לבין המערכת הנוכחית, כך שכל גורמי השלילה שהיו בשעתם כלפי יהדות התורה אינם קיימים.
כאמור,יאמרו הדברים בקצרה, בגלל האילוץ, וכבר ציינתי בראשית דברי שעתה הנני מוכן ומזומן לכל שאלת הבהרה (ענייניות,כמובן, ובלי "מסכה"):
1. במערכת הבחירות שלאחר תשמ"ט חזרו והתאחדו אגו"י ו"דגל התורה" בבחירות לכנסת. אמנם ב"ה אגו"י המשיכה לעמוד על שלה ולא נכנעה לתכתיבי השנאה לחב"ד: "המודיע" המשיך בפרסום חב"ד, צמרת אגו"י המשיכה להופיע בכל אירועי חב"ד, בראשות גדולי התורה. בתהלוכות ל"ג בעומר בירושלים ובני-ברק וכו' המשיכו להשתתף ילדי כל הת"תים (וידוע לי מידיעה קרובה עד כמה היתה חשובה ויקרה לרבי השתתפות זו, אשר, אגב, כמעט הופסקה ח"ו על ידי התנהגותנו אנו, כידוע ליודעים), דא עקא: ההתאחדות ביו שתי המפלגות היתה חזקה מדי, וכמה וכמה מהשקפות מייסד דגה"ת בענין שלמות העם ושלמות הארץ – השקפות ציוניות במהותן כפי שהוסבר לא אחת – החלו לחלחל לתוך שורות אגו"י ו"המודיע".
בשעתו, כאשר הרבי קרא וחזר וקרא להקמת "חזית דתית" משותפת של כל המפלגות הדתיות – חזר והדגיש בד בבד כי כוונתו רק ל"בלוק טכני" שיתפרק מיד לאחר הבחירות. הרבי הסביר כי מצב של איחוד מוחלט יביא ל"תתאה גבר" ואף "תתאה דתתאה", כך אכן היה במקרה של האיחוד בין אגו"י לדגה"ת.
אלא – וכאן חל השינוי המשמעותי – שלאשרנו, ולאושר כל ישראל, בקדנציה האחרונה התפרדה החבילה, וכל אחת משתי הסיעות פעלה באופן עצמאי ונפרד לחלוטין (כולל ויכוחים תכופים ומחלוקות) כך שהשפעת רעיונות דגה"ת הלכה ופחתה (אם כי שרידים נשארו עדיין בדמות מאמרים ציוניים מסוימים ב"המודיע" ותופעות דומות).
כיום, כרצו"ק הרבי, הופעתן של שתי הסיעות היא, באופן מוצהר, בלוק טכני בלבד.
יש להניח כי הצבעה מאסיבית של חב"ד תוסיף עוד יותר לחיזוק המחנה החסידי (קרי: אגו"י) ויביא לטהרה מוחלטת של הדעות, כפי רצונם האמיתי של חברי מועצת גדולי התורה. אגב: פעמים אומרים שם כי אין סיבה לעשות משהו "בשביל חב"ד", כי "הם ימצאו תמיד תירוצים שלא להצביע עבורנו".
על כך יש להוסיף כי גם דגה"ת עצמה הפכה להיות למפלגה אינטרסנטית, כנהוג בישראל, כך שגם האידיאולוגיה האנטי-חב"דית אינה דומיננטית אצלה. אנשיה הבכירים אינם מהססים להשתתף באירועי חב"ד, ואפילו ה"איסור" על השתתפות בתהלוכות ל"ג בעומר לא מתפרסם בעיתונם בשנים האחרונות. באופן כללי – ידוע מצבה הנחות של מפלגה זו עד כדי כניעה טוטלית לתכתיבי אגו"י בשאלת הרכבת הרשימות וכיו"ב.
ומעתה קל וחומר:אם היינו אמורים להצביע בעד רשימה של חזית דתית מאוחדת,שכללה גם גופים הדוגלים בשיטת "אתחלתא דגאולה" – וידועות התבטאויותיו הקדושות הרבות והחריפות של הרבי בשלילת הדבר עד כדי הצגתו כגורם להמשך הגלות ח"ו – הכל,כמובן, בגלל צורך עליון יותר הנוגע לעצם היהדות באה"ק – כל שכן וקל וחומר שעלינו להצביע בעד הבלוק הטכני של "יהדות התורה", בגלל השינוי העצום לטובה שחל בתחום זה.
2. שלמות הארץ. כל חברי מועצת גדולי התורה, בראשות כ"ק האדמו"ר מגור שליט"א, ובעקבותיהם כל חכ"י אגו"י – שוללים בתוקף כל ויתור לאויבים ונסיגה משטח כלשהו באה"ק, ולעולם לא יתמכו בצעד כזה, וכל-שכן שלעולם לא יגרמו ח"ו לביצוע נסיגה כלשהי, ולו על-ידי הימנעות או אי-הצבעה.
[אגב: כל המפלגות ה"לאומיות" וכן ש"ס מצהירות על שלילת נסיגה "חד- צדדית" – אבל אינן נגד ויתור בתמורה – כדוגמת הסכם אוסלו האומלל – ואילו אגו"י – שהצביעה באופן עקבי נגד הסכם אוסלו (שלא כש"ס) ונגד הסכמי וואי וחברון של נתניהו, ונגד ההתנתקות של שרון – שוללת נסיגה כלשהי]
מבחינה זאת התבטל לגמרי המצב של "שפחה תירש גברתה" ושל "תתאה גבר", ואגו"י נשארה נאמנה לרעיונותיה המקוריים כפי שהובעו בכנסיה הגדולה של תרצ"ז, שהרבי הזכירה לא אחת, וכן על ידי אדמו"רי גור הקודמים.
בתוך חברי מועגה"ת יש חילוקי דעות לגבי טקטיקות שונות שלדעת האדמו"ר מגור וחבריו אין להן כל השפעה על הענין לכשעצמו, וחלק מחברי מועגה"ת, ובעקבותיהם ח"כ הר"מ פרוש, שוללים אותן.
אך באופן הברור ביותר כרעה ונפלה התיזה המרושעת של אותו צורר ש"ויתורים ימנעו שפיכות דמים", ואין לתיזה זו, ציונית במהותה, שום אחיזה ביהדות החרדית ובצמרת אגו"י. שרידי ההשפעה הציונית, כתוצאה משטיפת המוח הצרחנית של אותו האיש, הולכים ומתפוגגים.
מובן שבאשר לטקטיקות אנו נוטים, מבחינה רגשית, לשלול את דרך הטקטיקות של חלק מחברי מועגה"ת והח"כים שלה, ומאמצים בחום את הדרך התקיפה של שאר חברי מועגה"ת והר"מ פרוש. אך אם נתבונן באופן מפוכח בענין, לא יהיה לנו אלא להצטער מחד, אך מאידך להיווכח כי אין קריאת תגר ח"ו על דרכו הקדושה של הרבי, שהיא דרכם של כל גדולי ישראל בעבר ובהווה.
שוב: הצבעה מאסיבית של חב"ד תשפיע באופן טבעי על קבלת דעת אותם גדולי ישראל, ובעקבותיהם הר"מ פרוש, הנוקטים עמדה תקיפה ביותר בענין.
3. השינוי הנוסף, והוא העיקרי, שנוצר בתקופתנו הוא פשוט ביותר: בעבר היו, באופן רשמי, שני גושים בכנסת ובדעת הקהל הישראלית, גוש של ימין השולל ויתורים וגוש של שמאל המחייב אותם. על פניו נראה משקל כל אחד מן הגושים שווה לחברו, במצב כזה ברור שכל קול עשוי להכריע לימין ולשמאל.
המצב כיום הוא שידוע וברור לכל שרוב רובו של "העם" (המוכר לנו מ"תנו לעם להחליט") מחזיק בדעות שמאליות פחות או יותר (המאבק נגד ההתנתקות הקיף חלקים נרחבים יותר בעם משתי סיבות: 1. היתה זו נסיגה ללא תמורה. 2. הדבר היה כרוך בגירוש האכזרי של היהודים.
רגשות ההזדהות שלנו עם מאבק צודק זה מאין כמוהו – טשטשו אצלנו את העובדה כי זעקות הרבי היו נגד נסיגה – 1. משעל כלשהו אפילו שומם. 2. אפילו תמורת הסכם והישגים "מרחיקי לכת", דוגמת הסכמי קמפ דייויד ואוסלו וכו'.
המצב של "יתבררו ויתלבנו הדברים" הביא להבהרת ולחידוד שתי קביעות אמיתיות שטושטשו במשך הזמן, והן:
1. הצבור ה"חילוני" ברובו הוא בעד ויתורים כאלה או אחרים.
2. הצבור החרדי שולל כל ויתור.
קביעה 1 דלעיל מצערת, כמובן, אך שתי הקביעות יחד מעמידות את המאבק על שלימות הארץ במקומו הנכון, כפי שהרבי חזר ואמר, שזה מאבק תורני-יהודי.
ועל כך יש לשמוח, בד בבד עם הצער האמור, שכן רוב רובן של שיחות הקודש בענין זה הופנו דווקא כנגד המטשטשים (שבראשם עמד הצורר הידוע) שטענו כאילו דעת התורה היא, כביכול, להיפך.
המצב בענין זה דומה בדיוק למצב של "מיהו יהודי" ושל "אתחלתא דגאולה": התבררו והתלבנו הדברים.
ואשר למצב המצער בצבור ה"חילוני" – שוב: הדבר דומה למצב בכל שאר תחומי קיום תוה"ק באה"ק ובראשם ג' העבירות הידועות ושמירת ש"ק וכו' וכו'. מצב שהפתרון היחיד בשבילו הוא – המלך המשיח, ושוב: הפצת המעיינות כדי להביא לכך.
המאבק הועתק מעתה לשדה הקרב הנכון שלו: הבאת המשיח.
השימוש השגוי במושג "פקוח נפש" גורם לזילות הענין, כבר אמר הגר"מ אשכנזי שליט"א – בקשר להפגנות – שלא עולה על הדעת לחלל שבת בשביל ההפגנות, ומזה מוכח שהכל מבינים שאין לזה שום קשר לפיקו"נ. ודאי הדבר, בלי שום צל של ספק ספיקא, שמי שגורם בצורה כלשהי, אפילו בעקיפי עקיפין, להחזרת שעל אדמה אחד מאה"ק – אחריות חמורה של נפשות עליו. אבל מכאן עד ניצול המושג לחייב פעולות חסרות תועלת ותוחלת של "מחאה", כביכול, (ולסכן על ידי זה, ולו במדה כלשהי, את עתיד ילדינו, והעיקר – את הפצת המעיינות וביאת המשיח) הרי זה כמו המשל שסיפר הרבי על סטודנט לרפואה שרצה להתיר לעצמו ללמוד גם בש"ק, משום שהדבר יזרז את הכשרתו כרופא ויוכל אז להציל נפשות...
מי שמחיל את זעקות הרבי בנושא זה על צעדים טקטיים אלה או אחרים – גם אם לדעתנו הם מוטעים – הריהו נושא שם הרבי לשוא, ומכניס בדבריו הק' את רגשותיו האישיים, "לא תוסיפו" – המביא ל"לא תגרעו",
להזכיר: לא שמענו על מלחמה ייחודית ופומבית מאת הרבי על עוד עניני פיקוח נפש, כגון – הפלות, תאונות דרכים, סל תרופות, שלא לדבר על ע"ז וג"ע וש"ד, כי בנושא שלימות הארץ ושלימות העם ואתחלתא דגאולה, שרר טשטוש, ואילו לכל שאר העניינים היה ונשאר – הפתרון היחיד: משיח בן דוד, בדיוק כמו לנושאים האמורים לאחר הסרת הטשטוש.
בגלל כל הסיבות האלה, לעניו"ד, עלינו להצביע ג'. בכך אגב, כאמור, נחזק את כוחם של הר"מ פרוש ואשר איתו גם בנושאי שלימות הארץ, כאשר בדיונים הפנימיים יוכל להצביע על הכוח שעומד מאחוריו.
***
יורשה לי חידוד הנקודות הבאות"
1. אין שום רשימה העונה לצפיותינו. כיוון שאנו חייבים להשתתף בבחירות, על פי הוראת הרבי, עלינו לבחור ברשימה הקרובה, יחסית, משאר הרשימות לדעתו הק' של הרבי, בחינת "הרע במיעוטו".
2. שלימות הארץ אינה המסר העיקרי של הרבי ושל חב"ד, וכל-שכן לא הבלעדי. המסר הבלעדי (ששאר המסרים מסתעפים ממנו) הוא – הבאת המשיח, ובמיוחד על ידי הפצת המעיינות.
3. ידוע ליודעים עד כמה רצה וטרח הרבי לפתח יחסים הדוקים וידידות עם כל חלקי היהדות החרדית, ובמיוחד החצרות החסידיות, יותר מכל צבור אחר (המעוניין בפרטים – יפנה אלי ובל"נ אספק לו אותן).
4. יחס מיוחד היה לרבי לחצר גור, ובמיוחד ל"לב שמחה" ובנו שליט"א (אשר הוא זכה לפתוח את השער לזה).
5. גם בנושא שלימות הארץ – אגו"י דהיום היא הקרובה ביותר (יחסית) לדעת קדשו של הרבי.
6. היחיד שהשמיע ברמה ובקול צלול את דבריו של הרבי בכנסת, בשמו הקדוש, ובציון אור"ח סימן שכ"ט היה הרב פרוש. ניתן לשמוע ממנו עד כמה חשובה הצבעת חב"ד ליהדות התורה – לחיזוק וביצור מעמדו הוא ועמדותיו, ועמדות אותם חברי מועגה"ת, עשר דעתם זהה לגמרי לדעת קדשו של הרבי באופן מלא ולא רק בעקרונות.
7. "תלת שליטין אינון" במדינת ישראל: הבג"ץ, התקשורת, ארה"ב, שלשתם יחד פועלים להגשמת הרעיון הציוני, שבשמו קמה מדינת ישראל, של "ככל הגויים בית ישראל". שלשתם הכתיבו את צעדיה של כל ממשלה והביאו לגילוי פרצופו של "הימין החילוני", וכן הפשרני, המוכן לוותר על שלימות הארץ (בהתאם לרעיון הנ"ל), חלקם בלי תמורה (חד-צדדי) וחלקם – "רק" תמורת הסכם, דוגמת "הסכם אוסלו". חלק מצהיר (מצהיר בלבד) שלא יעקור ישובים וחלקו מדבר על עקירת "חלקית".
מבחינת דעת תורה טהורה לימדנו הרבי שאין לוותר אפילו על שעל אדמה, גם אם הוא שומם. יתר על כן: אפילו הצהרה על נכונות לוותר, גם תמורת הסכם וגם בלי עקירת ישובים, מהווה סכנה ופיקוח נפש ובגידה איומה ברצון הקב"ה בתורתו הקדושה.
בכל אופן – אין כיום שום דעה עצמאית למדינת ישראל, וכל מפלגותיה אף מפחדות ללכת נגד שלושת הגורמים הנ"ל.
המצב בעניני שלימות ארץ ישראל דומה אם כן בדיוק למצב שאר עניני התורה והיהדות, אין לנו שום השפעה מעשית, תפקידנו רק להצהיר ולהכריז בנושא זה, כמו בשאר הנושאים, על דבקותנו ברצון הקב"ה.
***
לסיום – אגרת קודש של כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע בהתיחסות למכתב שקיבל מהרה"צ מפביאניץ זצ"ל, אחיו של ה"אמרי אמת" זצוק"ל. (אג"ק שלו, חלק ב', עמוד ער"ה – "אתהפכא של רעה..."): ..."בודאי כל אשר ביכולתם לעשות לטובת החרדים שי' בטח עושים המה, וכאשר דברתי בזה עם ידידנו וו"ח אי"א הרי"צ שי' גורארי' בהיותו פה, כאשר נתגלגלו הדברים אודות האגודה ואמרתי לו השערתי אשר בעניני הבחירות הבע"ל הלא ודאי אשר גם אלו שאינם ממצדדי האגודה יתאגדו בזה ויתאימו לדעה אחת, ואמרתי לו אז דעתי אשר כך צריך להיות לטובת כל עניני חיזוק היהדות וחוב גמור הוא לכאו"א להשתדל בזה.
ועתה לא אדע מכל הנעשה, ואין ברצוני להתערב בזה כלל, ובפרט לבוא בכתובים בזה אין חפצי בשו"א, ואינו לתועלת הענין אלא אדרבה לתת מקום להתרגשות והדומה, אבל כמוני כמוהם אדיר חפצנו הוא אשר היראים שי' יחזיקו מעמד, ולזאת צריכים להשתדל אשר גם אלו שאינם ממצדדי האגודה צריכים להיות תמימים בדעה אחת, כי גם דעה (שטימע) אחת בצד חיזוק היראים יקרה היא, והשי"ת יברך את עמו בשלום וירום קרן התורה ויראת שמים וקרן היראים בתוך כאחב"י שי' בגו"ר".
ושואל הנני: האומנם אין לנו שום ענין באינטרסים של התורה והיהדות בכלל באה"ק?! האומנם "בא "חבקוק" והעמידן על אחת" – כאשר אותה "אחת" היא מפוקפקת בעליל מצד עצמה, ואין לה ולא כלום עם הוראות הרבי, וכל מהותה איננה אלא רגשנות חסרת בסיס שמקורה בנפש הבהמית?!

בכבוד רב ובידידות ובברכה שנזכה בקרוב ממש לגאולה שלמה
טוביה בלוי


(הטקסט באדיבות 'שטורעם נט')


לצפייה במכתב עצמו יש ללחוץ בלינק על כל עמוד בנפרד ולאחר מכן ללחוץ בתחתית כל תמונה על "לקובץ תמונת המקור לחץ כאן".

קישורים:
לצפייה במכתב - לחץ כאן

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!