מהפכות בשידור-חי

"צריך להקים תחנה שתשדר לאחינו הטועים ותקרבם לאבינו שבשמים בשידור חי", אמרה לעצמה קבוצת בעלי תשובה צעירים בירושלים, חדורת להט להחזיר בתשובה וכמה שיותר מהר את כל העולם כולו. חברי הקבוצה, שבראשה עמדו משה בן לולו (המנהל עד היום את 'ערוץ 2000' המשדר דרך הלווין והאינטרנט) ואביב אילן צפוני (שפרש בינתיים מהעיסוק ברדיו, לאחר לא מעט שנות שידור) ביקשו לחקות את 'ערוץ 7' של חוגי הימין ואת 'קול השלום' המיתולוגי של אייבי נתן, שהיה מזוהה עם השמאל. ערוצים אלה שידרו מאוניות ששטו להן מחוץ למים הטריטוריאליים של מדינת ישראל, כדי להימנע מעבירה על החוק המצריך רישיון ממשרד התקשורת להפעלת תחנת רדיו.

החבורה גייסה הון והחלה להתעניין באוניה למכירה, רצוי ממקום הקרוב לארץ. החיפושים הביאו אותם לטורקיה, שם רכשו ספינה תמורת סכום לא קטן, שאיש מהמעורבים בעסקה לא מוכן עד היום, חמש עשרה שנה אחרי - לפרט. הם רכשו גם משדרים רבי עוצמה, הקימו אולפן פרימיטיבי וחזרו ארצה עם 'אונית שידור' מאובזרת. בנמלי הים סירבו לתת לה לעגון, מסיבות מובנות. הסירוב הצפוי לא מנע מהם להתחיל בשידורים.

למרות שהתחנה נועדה לציבור החילוני, אופי השידורים שלה, שכלל בעיקר שיעורי תורה ומוסיקה מזרחית, הפכו אותה למאוזנת בעיקר ב...שכונות החרדיות. הבשורה על הקולות החדשים הבוקעים ממכשירי הרדיו, שמעולם לא זכו ל'הכשר' - עברה מפה לאוזן והגדילה את ה'רייטינג' של התחנה החדשה מיום ליום. התחנה אמנם לא הייתה מהוקצעת, הקריינים דיברו בעברית 'לא תקנית', אבל המאזינים, שנפשם נקעה מתוכן השידורים בתחנות הרדיו ה'ממלכתיות', היו מוכן לסלוח.

אחד השדרנים שהפכו תוך זמן קצר לפופולאריים הוא הרב שמואל בן עטר. עד שעלה לשידור הוא הועסק כתחזוקן באחת ממקוואות בירושלים ולא היה מודע לפוטנציאל הגלום בקולו. חסר ניסיון לחלוטין החל לשדר תוכנית פיוטים שצברה אחוזי האזנה לא מעטים. המוני מאזינים קיבלו סוף סוף תכנים שאותם לא קיבלו בערוצי התקשורת הממוסדים והחוקיים: מוסיקת פיוטים מזרחית והרבה דברי תורה.

'שידוכים' בין נזקקים לתורמים


בין מנהלי התחנה לשדרנים הבולטים פרצו עד מהרה סכסוכים וחילוקי דעות על רקע רעיוני וגם על רקע כספי. "אם הם יכולים מדוע אני לא", אמר לעצמו הרב בן עטר והחליט לייסד תחנה 'עצמאית', יחד עם אבי ירון, שטרם חזרתו בתשובה הפעיל תחנת טלוויזיה בכבלים והיה לו ניסיון תקשורתי רב. כך נוספה לסקאלת הערוצים תחנה נוספת בשם 'רדיו קול האמת'.

"ההתחלה הייתה צנועה", נזכר הרב שמואל בן עטר. "כספים רבים לא היו לנו ולא רכשנו אוניה. התארגנו בחדר צנוע בבית משרדים בירושלים והתחלנו לשדר. עד מהרה החלו להגיע התגובות החמות של הקהל. האולפנים הוצפו בטלפונים חמים של קהל אוהד. פעם הגיעה אלינו המשטרה להחרים משדרים. הודענו לציבור, בשידור חי, כי המשטרה נמצאת אצלנו ותוך דקות הגיעו לאולפנים לא פחות מאלפיים איש שחסמו את דרכה, שברו את הניידת ולא נתנו להחרים את המשדרים". תוך זמן קצר הפכה התחנה החדשה למוסד.

בעוד 'ערוץ 2000' עוסק בעיקר בקירוב רחוקים, החלה תחנת 'קול האמת' להפיק שידורים מז'אנר חדש: 'תוכניות חסד' הבנויות מקריין או שניים ה'משדכים', בשידור חי, בין אנשים נזקקים ומאזינים המעוניינים לעזור להם. בין העולים לשידור היו גם כאלה שנזקקו לא רק לכסף, אלא גם לזוגות תפילין ולתשמישי קדושה. בנוסף, כמובן, לשיעורי תורה ומוסיקה מזרחית וחסידית.
הרב בן עטר לא הסתפק במלאכת השדרות וניסה גם להפעיל 'שדולה' להכרה רשמית בתחנות הבלתי חוקיות ובעיקר לאלה שזכו לכינוי 'ערוצי הקודש', אולם ללא הצלחה. הוא היה משוכנע שהמפלגות הדתיות יגלו עניין בתחנות מהסוג הזה ויביאו למדיניות שסיסמתה 'השמים הפתוחים' - והתאכזב.

"זוהי בושה וחרפה שמדינת ישראל סותמת פיות", אומר האיש המצולק עד היום מניסיונותיו הכושלים להשיג 'הכשר' חוקי לתחנות הרדיו החרדיות. "אנחנו שוב עומדים לפני בחירות ועדיין לא מאוחר. על המפלגות החרדיות לבקש שוב את תיק התקשורת", הוא מציע.

אורחים קבועים, אבל לא רצויים, באולפני השידור, היו פקחי משרד התקשורת ושוטרים שהחרימו את המשדרים. "התחנה הייתה מפסיקה לשדר למשך מספר ימים", ניזכר הרב בן עטר, "היינו מתארגנים בעזרת ידידים ותורמים ורוכשים משדרים חדשים ומשדרים מחדש". לאולפני הרדיו כמו גם למיקומם בסקאלה לא הייתה כתובת קבועה, הכל השתנה בעקבות רדיפת משרד התקשורת. דברים מעין אלה שמענו גם ממרואיינים נוספים.

אחד השדרנים הפופולאריים באותם ימים היה יעקב אג'מי, שנהג לארח בעלי תשובה שסיפרו על דרכם אל היהדות בתוכנית שנשאה את השם 'עת רצון'. אחד מהם, שאג'מי טוען בתוקף שהוא היה הראשון שהביאו לשידור, שנים אחר שנעלם מהבמה הציבורית, היה הרב אורי זוהר, שמאז 'שבר שתיקה' והופיע אצל אג'מי, הפך 'בן בית' בכל 'ערוצי הקודש'.

"הרב בן עטר פנה אלי וביקש ממני לשדר", סיפר אג'מי. "בהתחלה סירבתי, בשביל מה לצאת מהכולל ולשדר ברדיו". על מנת לשכנעו לבצע את "ההסבה המקצועית", פנה הרב בן עטר למורו ורבו של אג'מי, המקובל הירושלמי רבי דוד בצרי, שאכן הפעיל את השפעתו, ואג'מי החל לשדר. האינטואיציה של בן עטר לא אכזבה ועד מהרה התגלה אג'מי כשדר עם רייטינג גבוה.

מ"קול" אחד יוצאים... ארבע


עד מהרה החליט יעקב אג'מי כי גם הוא יכול להקים לו תחנת רדיו משלו. אג'מי: "היו לי ויכוחים עם הנהלת תחנת 'קול האמת' על רעיונות, תכנים וצורות שידור. חברים הציעו לי להקים תחנה משלי". גם רבי דוד בצרי הבין את הפוטנציאל שלו וסייע. אג'מי החל לרכוש משדרים וציוד אולפן. "הקפדנו שכל המשדרים יהיו מאיכות מעולה, שהשידורים יהיו איכותיים. חלק מהציוד הבאנו מחו"ל. גם ההקפדה על איכות השדרים הייתה גבוהה יותר. חיפשנו בעלי תשובה שהיו שדרים מקצועיים לשעבר ומצאנו. אחד מהם היה קובי גן, שדר בתחנת גלי צה"ל". התחנה החדשה נקראה 'קול הלב'.

"ייחודה של התחנה היה בכך שהיא מעולם לא ביקשה כסף. כל השידורים היו לשם שמים, כולם עבדו בהתנדבות. הם ידעו שהם באים לשדר ללא כל תמורה. ידעתי שאם נדבר על כסף לא נגיע למטרה האמיתית, להגיע לאחינו החילונים", אומר אג'מי. התחנה רשמה לזכותה גם את רעיון רישום הילדים למוסדות חינוך תורניים באמצעות תוכניות רדיו מיוחדות. את המבצע ניהלו אנשי 'לב לאחים' שישבו באולפן ועשו נפשות לחינוך התורני. בזה אחר זה עלו הורים לשידור ומסרו שמות וכתובות. המבצע היה כל-כך מוצלח, עד שביוזמת הרב בצרי התאחדו התחנות כולן ושידרו ביחד את התוכנית, מה שהוליד לאחר מכן את תוכנית הדגל של 'רדיו 10' שעוד לא נולד באותה תקופה, 'אבא אמא ילד', אותה שידרו בצוותא הרב אורי זוהר והרב אריה דרעי. אלפי ילדים עברו מבתי ספר חילונים לממלכתיים דתיים וחרדים בגין 'הרישום החי' הזה.

משדרי התחנה הוצבו במקומות רבים והשידורים נקלטו במרבית יישובי הארץ. "התקשר אלי פעם בשידור חי מפקד בסיס צבאי שהיה בלבנון והחל זועק שאני גורם לכך שכל חייליו יחזרו בתשובה, כך נודע לנו שהשידורים נלקטים אפילו בארץ הארזים. באחת התוכניות שבהם דיברנו על גזל, עלה לשידור בעל תחנת דלק שסיפר בקול בוכים שהוא ניכשל ברמיית הלקוחות שלו וכתוצאה מכך הוא מביא הביתה עוד 20,000 ₪. כתוצאה מהשידור הוא הבין שמדובר בגזל והחליט לחזור בתשובה ולא לרמות עוד. הבעיה הייתה שרעייתו לא הסכימה לכך בשום פנים ואופן. צוות מיוחד מהרדיו נסע לביתם. ישבנו עם האישה עד 4 לפנות בוקר עד שהבינה שאין הברכה שורה בגזל והסכימה שבעלה יפסיק לגנוב את לקוחותיו", משחזר אג'מי.

שדר נוסף שעלה לשידור רדיופוני לראשונה בחייו בתחנה זאת היה הרב אמנון יצחק. "הוא פנה אלינו", מספר אג'מי. "קיבלתי הוראה מהרב בצרי לתת לו במה משום שפעולותיו לשם שמים. הוא החליט לדבר על כיסוי ראש. פרסמנו את הנושא קודם. מרכזיית התחנה הוצפה בקריאות של למעלה מ-500 נשים שקיבלו על עצמן, בשידור חי, לכסות את ראשן".

ה'פשיטות' של המשטרה ומשרד התקשורת לא פסחו גם על 'קול הלב'. "זה עלה לנו הון עתק", מודה יעקב אג'מי, "אם כי היו לנו ידידים רבים בארה"ב. בכל פעם שמשרד התקשורת היה מחרים את המשדרים, הם היו תורמים. בשום אופן לא קראנו למאזיננו לתרום, זה היה כלל ברזל בתחנה".
'קול הלב' לא הייתה התחנה היחידה שהתפצלה מ'קול הנשמה'. הרב יחזקאל ניסים, אף הוא שדרן פופולארי, הסתכסך אף הוא עם בן עטר והעלה לאוויר את 'קול החסד למען שמו באהבה'. ואילו שותפו של הרב בן עטר להקמת התחנה, אבי ירון, נפרד אף הוא לשלום משותפו והקים את תחנת 'קול האמת'.

תוכנית מיוחדת גם לילדים


כל התחנות החדשות שידרו מוסיקה ודברי תורה. התכנים שהתאימו כמו כפפה ליד לבעלי תשובה, לא התאימו במיוחד גם לחרדי הממוצע. את 'החיסרון' הזה קלט אברך חסיד ברסלב, בעל חוש ואינטואיציה שהחליט לעשות מעשה ו'לעלות לאוויר' תחנה חדשה בשם "קול שמחה".

"קנינו בסך הכל משדר אחד", מספר דניאל בן אליעזר, שהיה מנהלה בפועל של התחנה, "הופתענו מאוד מהרייטינג העצום. השמועה על הקמת התחנה עברה מפה לאוזן ועד מהרה הופתענו מכמות הטלפונים".

מה שהחל מאולפן קטן ובו מספר תקליטורים המקפיד לשדר מוסיקה חסידית גדל עד מהרה. תוכנית המלל הראשונה שהושקה מטעם התחנה הייתה 'שונה הלכות'. במסגרתה היו מאזינים שואלים שאלות בהלכה ואנשי התחנה העבירו אותן למספר רבנים שהשיבו בשידור חי. "לא התגברנו על כמות השאלות שהיו מגיעות בכל יום", נזכר דניאל, התוכנית השנייה שעלתה לאוויר הייתה מיועדת לילדים, ראשונה מסוגה ב'ערוצי הקודש'. במסגרת התוכנית היו עולים ילדים לשידור. גם כאן הופתעו השדרנים מעודף הביקוש. התוכנית לילדים 'ייצרה' 'כוכבים' כמו דוד בן שמואל ורפאל קליימן, ש'שבו' את לב הילדים. "היו לנו שלשה קווי טלפון, לא יכולנו להניח אותם לרגע. היינו מניחים את השפופרת ומיד הייתה מתקבלת שיחה נוספת.

שידורי הערוץ נקלטו במקומות שונים בעולם. "בעת מלחמת המפרץ השנייה קיבלנו דרישת שלום היישר מהצי האמריקאי, מתברר כי חיילים יהודים בצי היו מאזינים לנו באמצעות רשת האינטרנט ומאוד נהנים", מספר דניאל. זאת ועוד, לאולפני 'קול שמחה' היו מגיעים מפעם לפעם הדי מאזינים שקיום המצוות שלהם נבע מהאזנה קבועה לשידורי הרדיו, כמו קבוצת אקדמאים מכרמיאל שהיו מאזינים יחדיו לשיעורים של הרדיו וקבוצה מקיבוץ 'ניר עם' שאף הזמינה את צוות הרדיו לשבת בצוותא בקיבוץ הצפוני...

הפוליטיקאים מדברים ברדיו לא חוקי


במקביל החלו להישמע בסקלה שידוריו של רדיו אחר, שבישר עידן חדש בערוצי הרדיו התורניים. לימים הוא יוגדר כ"תחנת הדגל של ערוצי הקודש"- 'רדיו 10' שהיה מזוהה עם הגאון רבי ראובן אלבז, ראש ישיבת 'אור החיים'.

"כשהרב אלבז החליט להקים תחנת רדיו, הוא הלך על זה עד הסוף", מודה שמואל כהן שהיה מנהל התחנה. "הוא נתן לנו הוראות להקים רדיו מקצועי לחלוטין", הוא מספר.

'רדיו 10' היה הראשון שהכשיר את שדריו וגם את כתביו, בין היתר, בקורסים מקצועיים בעברית, בהם הרצו גם שדרים וכתבים בכירים מרשתות הרדיו הממלכתיות. פעמיים בשבוע נפגשו השדרנים והכתבים עם עורכים ולשונאים שהיו מאזינים לשידורים ומלקטים את הטעויות. כל שדר קיבל את רשימת טעויותיו והעורך הלשוני לימד אותו לדבר בעברית תקנית יותר.

רדיו זה הרים לאוויר לראשונה בתולדות הערוצים התורניים מחלקת אקטואליה שהגישה בין היתר גם יומני חדשות עם רשת של כתבים בכל מקום ובכל משרד ממשלתי. לעיתים אפילו רשויות המדינה לא הבחינו כי מדובר למעשה ברדיו שאינו פועל על פי החוק. "עלו אצלנו לשידור גם שרים וח"כים כמו אהוד ברק, בנימין נתניהו, חברי כנסת, שרים והרבה אנשי שמאל. אמרנו להם שאנחנו מ'רדיו 10' והם לא העלו על דעתם שמדובר ברדיו שלמעשה אינו חוקי", נזכר מי שעמד אז בראש מחלקת האקטואליה, השדרן מוטי לביא, המגיש כיום תוכנית אקטואליה ותוכנית סיכום שבועית ב'רדיו קול חי'.

במקביל החלה להתארגן תוכנית הדגל שתיזכר יותר מכל התוכניות האחרות, בכל 'ערוצי הקודש' – זו המשותפת להרב אורי זוהר ולרב אריה דרעי 'אבא אמא ילד'. לתוכנית זאת עלו הורים וילדים שסיפרו סיפורים מרגשים מה קרה להם ולמשפחתם אחרי שחזרו בתשובה והכניסו את הילד או הילדה למערכת החינוך התורנית. תוכנית זאת לא נפסקה גם כאשר הרב דרעי ריצה את ענשו בכלא מעשיהו.
לביא: "מאחורי התוכנית עמדה גם מערכת הפקה ותחקיר משומנים ביותר. מפיקה מיוחדת הייתה מכינה תחקירים מעניינים על כל מי שמעוניין לעלות לשידור. אם צוות ההפקה לא היה מתרשם שהעולה לשידור ייצר סיפור סוחט דמעות, הוא לא היה מועלה. זאת גם הסיבה שקהל המאזינים היה מכור לתוכנית הזאת. אורי זוהר שהביא עמו את רמת ההפקה של הטלוויזיה, היה מקבל לידיו דף על כל מרואיין ובו נקודות שעלולות לרגש את העולה לשידור, וכך הוא היה שואל שאלות שיפיקו תשובות מרגשות.

"עורך החדשות היה בונה לכל קריין דמות. הוא היה מכין לכל קריין את הטקסט המיוחד לו וזה היה יושב באולפן ומקריא את הדף כאילו הוא מדבר מליבו, אבל למעשה הייתה זו יצירת המופת של עורכי החדשות", מספר לביא ומוסיף: "בכל שנותי לא עבדתי עם מערכת הפקה כה משוכללת וטובה כפי שהייתה ברדיו 10".

משדר אחד רב עוצמה שהספיק לשדר לכל רחבי הארץ הוסתר כך שאיש לא יכל לדעת מהיכן משדרים. אולם מפקדי המשטרה החליטו לנקוט בתרגיל מבריק. אחרי שגילו את הבית שבו הוסתר המשדר, הם ביקשו מבעל הבית שיצלצל למנהלי הרדיו ויספר להם ששודדים באו לגנוב את המשדר. מנכ"ל הרדיו, ר' שמואל כהן, הגיע בדהירה לבית ונפל היישר למלכודת. הוא נעצר ושוחרר בהתערבותו של הרב דרעי.

כשלביא עבר אל האח החוקי והגדול של 'ערוצי הקודש' – 'רדיו קול חי' שהקים אז מחלקת אקטואליה, החליטו ב'רדיו 10' לעבור למתכונת הישנה של שירים ושיעורים.

ממריצים את הבוחרים להצביע


בפועל, הופרעו ערוצי הרדיו הרבה פחות ממה שמשרד התקשורת היה רוצה. היה זה הרב אריה דרעי ש'שמר' על 'ערוצי הקודש'. "יום אחד ניסתה אחת התחנות להפר את אחת מהוראותיו", סיפר שלא לייחוס אחד מבכירי התחנות. "באותו חודש החרימו להם פקחי משרד התקשורת שלש פעמים את משדרי התחנה, הם הבינו מייד שעם דרעי לא משחקים".

'התשלום' היה לפני הבחירות ובעיקר – ביום הבחירות עצמו. כל התחנות והערוצים התאחדו והריצו את המאזינים להצבעה בכלל ולש"ס בפרט. התופעה חזרה על עצמה גם לאחר שדרעי פרש מהחיים הפוליטיים ור' אלי ישי נכנס לנעליו. ערב הבחירות לכנסת ה-16 עתר 'המרכז לפלורליזם יהודי' של התנועה הרפורמית לבג"ץ כנגד השידורים הללו והם הפכו לנחלת ההיסטוריה.

שורה של חוקים דרקוניים של איסור פרסום בערוצים אלה ורדיפת יתר של משרד התקשורת, יחד עם עייפות החומר של מנהלי התחנות, גרמו לכך שהתופעה המרנינה של שמים פתוחים, לפחות לא רשמית, לתקשורת אלקטרונית אלטרנטיבית, עברה מן העולם. מאז, הבחירות הקרובות לכנסת יהיו הראשונות בעשור האחרון, בהן לא יומרצו המצביעים הפוטנציאליים לגשת אל הקלפי הקרובה ולחזק את ידי הרשימה שהתחנה חפצה ביקרה.

אי אלו תחנות רדיו עדיין ממשיכות לשדר ולהירדף על-ידי משרד התקשורת. כמה מהן, דוגמת 'ערוץ 2000' של בן לולו עברו לשדר באמצעות הלווין והאינטרנט. אבל סקלת הרדיו 'נקיה' משיעורי תורה. עשרות תחנות רדיו ערביות ממלאות את האוויר במוסיקה רעשנית ודברי הסתה. עד שממשלת ישראל תחליט יום אחד על מדיניות השמים הפתוחים ואז השמים יהיו הגבול.

חי וקיים


לפני עשר שנים הצטרפה לתחרות על אוזניהם של המאזינים הדתיים והחרדיים תחנת השידור הראשונה (ובינתיים גם היחידה) שזכתה בכל האישורים הדרושים להפעלת ערוץ תקשורת ציבורי. שידורי התחנה, שקבלה את השם 'רדיו קול חי', נקלטו באותם ימים באזור גוש דן בלבד, לאחר ש'הרשות השניה לרדיו ולטלוויזיה', האחראית על תחנות הרדיו האזוריות, הגבילה אותה וראתה בה תחנה אזורית לכל דבר. רק כעבור יותר משש שנים הורחבה 'רצועת השידור המותרת' גם לירושלים.

למרות החסינות מפני 'פשיטות' משטרתיות, תנאי הפתיחה בהם החל הרדיו החוקי-הדתי את פעילותו היו קשים למדי. 'ערוץ 7' היה בשיא הפופולאריות שלו וגם 'ערוצי הקודש' זכו לאחוזי האזנה לא קטנים. המנכ"ל ועורך התוכניות הראשי, העיתונאי שאול מייזליש, ביקש לגוון את אופי השידורים והשדרים, על מנת לסבר הן את אוזני שכניו חובשי הכיפות הסרוגות ברעננה והן את המאזינים הבני-ברקים חובשי השטריימלים. הוא גייס לעזרתו את העיתונאים מנחם מיכלסון, אורי אורבך, נחום עידו, יצחק נחשוני ועוד, שהתנסו קודם לכן בתחנות הממלכתיות.

אחוזי ההאזנה לתחנה החדשה לא נסקו כפי שציפתה קבוצת המשקיעים-הזכיינים, אנשי חברת 'קרדן השקעות' ושותפיהם – הקבלן ר' משה חיים שיינפלד ועוד. גם ההכנסות מפרסומות לא עמדו בתחזית האופטימית שליוותה אותם בראשית דרכם. מייזליש הוחלף במנהל בית הספר הדתי לקולנוע בירושלים, מוטי שקלאר – לימים מנהל 'הרשות השנייה'. אך גם בתקופת כהונתו של זה ושל הבא אחריו – ראובן בסכס – התקשתה התחנה למקד את שידוריה, שכללו שילוב של מוזיקה וחדשות שהועברו מדי שעה בשידור חי מ'קול ישראל' – לקהל מאזינים מוגדר.

המנהל הבא, מוטי אביצור, זיהה את הפוטנציאל הגלום דווקא בתחום האקטואליה כדי להעלות את ה'רייטינג' של התחנה, שמאז הפיכתו של 'ערוץ 7' המתחרה - לתחנה הפועלת באמצעות האינטרנט וירידתם מהסקאלה של מרבית 'ערוצי הקודש', נותרה כמעט בודדה בשטח. אביצור הרחיב את האולפנים בבני-ברק והגדיל את מחלקת החדשות, לה יעד כמטרה את הפקתם של 18 מהדורות חדשות ביום ושני מגזינים יומיים העוסקים באקטואליה, האחד בצהרים והשני – בשעות הערב.

בין ה'מגוייסים' למטרה היה גם שדרן התחנה הפיראטית 'רדיו 10', מוטי לביא. הוא הפך למגיש 'המהדורה המרכזית', שהחליפה את תוכנית האקטואליה אותה הגישו מדי בוקר, בתורנות, הכתב לענייני מפלגות של 'מעריב' מנחם רהט, הכתב הפוליטי של 'הצפה' מוטי זפט והעיתונאים החרדיים ישי וינר ואשר מדינה.

אולם זמן לא רב לאחר שהמהפכה אותה חולל יצאה לדרך – עזב גם אביצור את התחנה, שבעליה לא היו מרוצים מהפסדים קשים על השקעתם גם לאחר עשר שנים.

את מקומו תפס עידו ליבוביץ, שהחליט 'להשלים את העבודה' ולהוריד מלוח השידורים תוכניות פופולאריות רבות, דוגמת 'מרכז העצבים' בהגשת דודי שוומנפלד, 'סמול טוקר' ו'מוצ"ש חסידי חי' של השדר מנחם טוקר ועוד, ולשבץ במקומן תוכניות מוזיקליות, שעלותן נמוכה יותר. מאחורי השינויים הללו עומדת גם המגמה למצב את התחנה כ'חרדית' יותר, לאחר שהתברר כי מאזיניה הפוטנציאליים מתגוררים בשכונותיה הצפוניות של ירושלים, המזרחיות של פתח-תקוה והדרומיות של בני-ברק.

הכתבה 'מהפכות בשידור-חי', מתוך הסידרה 'מהפכת התקשורת החרדית' מתפרסמת בעיתון 'שערים'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!