בוכים וצוחקים

אמר הפעיל מדגל התורה:

רגע המשבר היה ביום שישי בצהריים. תאר לעצמך שיהודי כמוני , שכבר עשרים שנה מתייצב במאפיה של כהן לקנות חלות טריות ולדסקס עם כל המי ומי את אירועי השבוע, לא מעז להראות שם את הפנים שלו. עצרתי במרחק מאה מטר ושלחתי את הילד עם שטר של מאה שקל להביא כמה חלות מתוקות וחצי מתוקות. אבל מה קרה. החבר'ה זיהו מרחוק את המאזדה הכסופה ואיך שהילד מגיע אומרים לו : תגיד לאבא שלך שיאכל השבת לאט לאט. למה מרוב עצבים החלה חלילה תתקע לו בגרון. הילד חוזר אלי עם עינים אדומות ושואל: אבא. תגיד למה הם אומרים ככה.

מה יכולתי להגיד לו? אז אמרתי : תעזוב את הטפשים האלה, עוד שבוע שתבוא לבקר אותי במטה הבחירות, תראה אותם עומדים בתור לקבל איזה תפקיד בשביל כמה גרושים. הילד שתק. אבל אני כל הדרך חשבתי לעצמי הלוואי שבכלל יהיה תאבון להכניס משהו לפה. אחרי כל הבזיון הגדול מה שבא לי זה רק להקיא.

תאמין לי שהלב שבור. זה שאגודה תקבל בסוף כל מה שהיא רצתה בכלל לא היה אצלי הפתעה. כשיש לך ממול כתובת אחת נחושה ואצלך יש כמה. וכשבצד השני יודעים שברגע האחרון תמיד יגיע אלינו הטלפון שצריך לוותר למען השלום, ובגלל החשש שלא נעבור את אחוז החסימה- התוצאה ידועה מראש. אם אני לא טועה אתה בעצמך כתבת את זה מספר פעמים וקיבלת מהמזכ"ל הנמרץ על הראש למה אתה מחליש את עמדת המפלגה במשא ומתן. כאילו אתה עובד אצלנו בביטאון התנועה.

מה שאוכל לי את הלב זה הצורה בה הדברים נעשו. שלושה חודשים מפמפמים לפעילים ולעיתונים שהפעם לא נוותר. הפעם נלך עד הסוף לשוויון עם אגודת ישראל. הפעם לא נשלים עם הבזיון שציבור של שבעים אלף בוחרים מקבל יצוג כמו שתי חצרות עם מקסימום עשרים אלף בוחרים. הפעם לא נשלים עם הגישה הכוחנית שהכל מגיע קודם כל לאדם אחד ובשיירים שהוא משאיר מתחלקים כל האחרים. בשביל זה הרי פלגנו את הסיעה לפני שנה ונגמר עידן סתימת הפיות וההבלגה.

ומה יצא לנו בסוף מכל ההצהרות המלחמתיות האלה. קדחת בצלחת. אז קיבלנו חצי ממנדט שישי שלא היה ריאלי קודם לכן, ובטח לא עכשיו שבעלזא גורשה מהסיעה. ואתה יודע מה. אפילו זה ריאלי. מה זה בעצם אומר על יחסי הכוחות שלנו מול אגודת ישראל. רק אתמול התפניתי לעשות חשבון כמה זה יוצא באחוזים. ניסיתי לעשות חשבון והתבלבלתי לגמרי . התקשרתי לגיסי שאשתו מורה לחשבון בכיתה ג'. גם היא לא ממש ידעה והתקשרה למפקחת הארצית שהתקשרה למרכזיה הפדגוגית של משרד החינוך בירושלים. אחרי חצי שעה של טלפונים קיבלתי את הנוסחה הנכונה: מחלקים מאה לשש ומכפילים בשנים וחצי. מזל גדול שבפאלפונים הכשרים השאירו את המחשבון. כמה לחיצות על המקשים הזערוריים והנה התוצאה: ארבעים ואחד אחוז ושש עשיריות.

עשיתי עוד פעם ועוד פעם את החשבון ותמיד אותה תוצאה. אמרת לעצמי, אברמ'ל, תראה מה שקורה כאן. אחרי כל המלחמות הגדולות יש לנו ארבעים מול שישים בחמישיה הראשונה, וארבעים ואחד אחוז מול חמישים ותשע אם מוסיפים את החצי מנדט שאולי נקבל מהמנדט השישי. ולזה עוד קוראים אצלנו פשרה מכובדת?

וזה רק חצי צרה. אם בעלזא היו מקבלים את השישי היינו מתנחמים שיש עוד ציבור מכובד שמתחלק בעוגה. אבל כשבסוף מכניסים לך נציג שני של הסיעה המרכזית לרשימה, אז לפחות תלחם לקבל את המקום השישי ולתת רוטציה
לשביעי. הרי מי יודע כמה זמן תחזיק הממשלה של אולמרט מעמד. אומרים שנתיים אומרים שלוש. בכל אופן קדנציה מלאה הרי לא תהיה. ואז מה שיקרה הוא שבמשך תקופה ארוכה לדגל התורה והסיעה המרכזית יהיה אותו מספר מנדטים. אם היה חוסר פרופורציה מקודם אז עכשיו היא פי כמה וכמה.

להרים את המורל קיבלנו אתמול מכתב תנחומים ממזכ"ל התנועה. אתה בטח ראית אותו עוד לפני ולא צריך להסביר לך שכל ההישגים שיש שם זה שמחת עניים. אגודה רצתה את כל המקום השישי לעצמה ועכשיו יש לנו חצי. תודה רבה. הרי לפני כן היה שם נציג בעלז שקיבל את המקום בהסכמה של שני הצדדים. מה פתאום הסכמנו שהמקום השישי הוא נחלתה של אגודת ישראל ואז עשו לנו טובה שנתנו לנו חצי ממנו? ניסיתי להבין את הפלפול של המזכ"ל בהקשר לכך וחטפתי כאב ראש שלא עבר גם עם שני אופטלגין ואקמול אחד.

מה שהעביר לי בסוף את כאב הראש היה הקטע במכתב שיש הסכמה בעל-פה שראשות התנועה תהיה שלנו. מרוב צחוק כמעט התחלתי לבכות. ביהדות התורה בקושי מכבדים הסכמים כתובים אז הסכמות בעל-פה יתנו לנו. אדרבה. אני רוצה לראות מישהו מאגו"י שמוכן לאשר שיש סיכום שכזה.

ועכשיו לך תעבוד עם מצב-רוח מזופת כזה. אבל בטוח שנעבוד. נבלע את הרוק ונצא למערכה. קודם כל כי אנחנו חיילים נאמנים של גדולי התורה. ושנית כל יש הרי שמונה מיליון שקל תקציב בחירות ומה פתאום שניתן לאגודה לחגוג על זה לבד. גם אנחנו מחכים שלוש-ארבע שנים להכנסה נוספת בשביל לחתן ילדים או לעשות קצת שיפוצים. לכן, אחרי כל הדיבורים והוויכוחים נצא ביחד למערכה הגדולה. נפתח מטות, נשכור פעילים ונדביק סטיקרים. אם חלילה נשב בבית, אז אפילו על המנדט הרביעי אנחנו לא מובטחים.



אמר פעיל הסיעה המרכזית:

ממש היום ראיתי את הנציג שלנו בכנסת מתפלל בשטיבל. רציתי לגשת אליו ולהגיד לו אה גרוסע ישר כוח על מה שקרה ביום חמישי, אבל מרוב צפיפות לא יכולתי לגשת. לא נורא. בשבת נתפוס אותו אחרי התפילה ונגיד לו את מה שהוא כבר יודע: מיום קום אגודת ישראל לא היה לאנ"ש נציג מוצלח שכזה.

אני מכיר אותו לא מהיום, אבל איך שהוא השכיב על הרצפה את דגל ובעלזא ביחד ונתן להם משכנתא - עוד לא היה דבר כזה. מכל הדרישות של דגל הוא לא נתן להם שום דבר, ועוד הכריח אותם להתנצל ולחתום שלא ידברו נגד אגודת ישראל. ולבעלזא הוא עשה תרגיל שאפילו בבית הספר לפוליטיקה שפעם היית כותב לא חלמו על כזה דבר.

תראה איך שהם נראים כעת. לא סתם מפסידים, אלא מושפלים ומבוזים. כך לימדו אותנו שצריך לנצח במלחמה. מי שהמציא את המושג נדיבות של מנצחים לא למד את השיעור הראשון שמקבל כל פרח עסקנות אצלנו. גרמת למישהו להפסיד, שים לו נוצות וזפת על הראש ושלח אותו להסתובב בכל חוצות העיר.

התענוג הכי גדול היה התרגיל שהוא עשה לאלבוים ואייכלר. קודם כל הציע להם להתעקש על המקום השישי ואז ללכת בנפרד מול דגל התורה. למה שאשמת הפילוג תיפול עלינו. שהם יצאו לחוצות העיר להסביר למה מתחוללים קרבות רחוב בגלל חצי מנדט בכנסת?. הם כמובן סרבו. בכל זאת גם הם לא נולדו אתמול, ואז הוא שלף להם את הקלף המנצח: לא רוצים פילוג? אז בבקשה תשלמו אתם את מחיר האיחוד. תנו רוטציה למה אתם הם אלה שנכנסו אחרונים. לא רוצים לחתום, עוד יותר טוב. נעשה היסטוריה שלראשונה בתולדות אגודת ישראל יש לנו שני נציגים בכנסת במקום אחד. אשרינו מה טוב חלקינו.

אז בעלזא מאיימים שלא יצביעו ג'. שימשיכו לאיים. הם הרי מתגוררים באזורים מוגדרים ואפשר לראות בדיוק למי הם כן מצביעים. רק זה חסר להם שיצביעו ש"ס או ישארו בבית. שישכחו ממאות מיליוני השקלים שהעברנו להם בשנים האחרונות. גרוש הם לא יראו מזה. גם את מרכז ההסברה היהודית שפועל לתפארה בבית אגו"י בבני-ברק בראשותו של הרב אייכלר נסגור לאלתר.

אבל אתה תראה שיהיה בסדר. עוד נשב איתם למשא ומתן ונבטיח להם עולם ומלואו. כבר חשבנו על כמה רעיונות מוצלחים. כמו למשל שיקבלו תפקיד של סגן שר בכנסת הבאה, על חשבון ח"כ פרוש כמובן. על חשבונינו? מה פתאום. אגודה היא הרי שלנו. יש רק בעיה קטנה אחת. סגן שר צריך להיות חבר כנסת. יש לנו פתרון גם לזה. נבטיח להם לפעול לשנות את החוק. כמו שפרוש יסכים לוותר גם הכנסת תסכים לחוקק.

יש לנו עוד כמה רעיונות יפים בנושא זה. חשבנו כבר להציע להם תפקיד של מנכ"ל במשרד ממשלתי. באיזה משרד? במשרד של דגל התורה כמובן. לנו הרי אין משרד. רק את ועדת הכספים. אם דגל התורה לא תסכים ובעלזא יצביעו למפלגות אחרות -לפחות יהיה לנו את מי להאשים.

אתה שואל אותי מה יקרה אם לאף אחד לא יהיה חשק לעבוד ובסופו של דבר נקבל רק ארבעה מנדטים. האמת. זה לא מפריע לי בכלל. אדרבה, עם ארבעה מנדטים נקבל רק תפקיד אחד ולא שניים, נבחר כמובן בועדת הכספים לנציגינו הנאמן ונשמח לראות את דגל התורה נשארת בלי שום משרה בכירה. רק דבר אחד לא מוצלח יצא מזה. בארבעה מנדטים יהיה שוויון במספר החכי"ם של אג"י ודגל התורה. מה אפשר לעשות. ידוע הרי שאין שמחה שאין בה שמץ של צער, כמו שאמר אותו אחד שראה את חמותו מתגלגלת לתהום עם מכוניתו החדשה.


אמר הפעיל משלומי אמונים:

נו. אני כבר מכיר אתכם. אתם העיתונאים תקשרו כתרים לשני המנדטים של הסיעה המרכזית והתרגילים שנעשו לבעלזא, ואף אחד מכם לא ישים לב שהמנצחים הגדולים זה אנחנו.

תסתכל טוב באיזה נקודה התחלה עמדנו. כמו שכל ילד יודע יהיו בסוף רק חמישה מנדטים וכבר התחלנו לחשוב מה יהיה איתנו, כל הצוות של הכנסת ופרס 2 בעוד שנתיים כשר' מאיר יצטרך לתת את הרוטציה. בהתחלה חשבנו שהוא ירוץ לראשות העירייה, אבל לאט לאט התחלנו להבין שזה בכלל לא בטוח. ר' מאיר הוא אדם ראלי ואם הוא יראה שאין סיכוי לכך שהוא יבחר לראשות העיר הוא לא ירוץ. ואז מה יהיה איתנו.

מי שהציל אותנו היה שייע הגדול. איזה מבט מרחיק לכת יש לאיש הזה כשהוא מנסח הסכמים. כשחתמנו על ההסכם הידוע שכל קדנציה סיעה אחרת באגו"י נותנת רוטציה לבעלזא, הוא הוסיף את המילים האלה: באם יהיו חמישה מנדטים. זאת אומרת שאם יהיו יותר אנחנו מחוץ למעגל הרוטציות.

וזה כמעט מה שקרה עכשיו. כשדגל התעקשו על חצי מהשישי ובעלזא טענו שהם לא צריכים לשלם כל פעם את מחיר השלום אנחנו היינו הכתובת הראשונה לדרישות. אמרו לנו הרי התחייבתם לתת רוטציה, ויש בעיה עם בעלזא ודגל, אז בבקשה תפרעו את חובכם ותתחייבו על רוטציה לדגל, כדי שבעלזא יקבלו קדנציה מלאה. ואז קם שייע הגדול והראה איך שבהסכם מופיע המשפט שאף אחד לא הבין בשעתו למה צריך אותו. רוטציה רק במקרה של חמישה מנדטים ולא בשישה. מי חלם אז על אפשרות של שישה מנדטים.

אבל שייע תמיד חושב קדימה. גם עכשיו הוא הכניס סעיף להסכם עם דגל שבמקרה ואחד הנציגים יפרוש, יתפטרו הבאים אחריו למען נציג הסיעה שאין לה נציג. אתם בעיתונים חושבים שאת הסעיף הזה הכניסו בדגל מסיבות ידועות. אתם טועים, זה ניסוח מיוחד של שייע למקרה שר' מאיר יחליט בכל זאת לרוץ לראשות העיריה ויתפטר מהכנסת.

שייע מסודר יפה. אבל אנחנו עדיין היינו בסכנה שלמרות הסקרים יהיו חמישה ונצטרך לתת רוטציה לנציג בעלזא שבמקום ששי. ברוך השם מן השמיים רחמו והכניסו לבעלזא לראש שטוב קדנציה מלאה בחוץ מאשר חצי מבפנים. עכשיו יש גם לנו שקט בטחון ושלווה לארבע שנים.


אמר הפעיל הבעלזאי:

בשביל מה בכלל אתה מתקשר אלי. אתם כולכם שפוטים של יהדות התורה ומחכים למודעות שתקבלו לפני הבחירות. מה אתה אומר? שתנסו לכתוב בצורה מאוזנת? נו בסדר. נתן לכם הזדמנות אחרונה. רק שלא תכתבו עלי כמו שכתבתם באין תגובה אחד על נציג הסיעה.

אז ככה. את החשבון שלנו עם אגודה ודגל עוד נעשה. אבל אני רוצה שתדע שגם אצלנו יש ביקורת פנימית חריפה על מה שקרה. כל המשחקים האלה של השעתיים לפני הגשת הרשימות, לא הוסיפו לנו שום כבוד. רגע אחד לא רוצים בכלל לחתום, רגע שני בודקים אם יש אפשרות לשבור את הכלים וללכת עם אגודה נגד דגל, רגע שלישי מחליטים לחתום אבל מספרים שמישהו פתאום נסע למירון, רגע חמישי מוכנים לחתום אבל בלי בית דין, ורגע השישי שכבר מוכנים לכל דבר מוגשת הרשימה ואנחנו נשארים בחוץ.

אני אומר לך, ואל תצטט את זה בשמי, שהכל בגלל שנתנו את ניהול המשא ומתן לאנשי עסקים. בביזנס אפשר לסכם היום דבר אחד, להגיד מחר דבר שני, וכאשר העסק מסתבך לרוץ לבית דין להוציא צו מניעה נגד ביטול העסקה לטובת המתחרים.

אבל בפוליטיקה יש דינמיקה אחרת. אחרי שלוש-ארבע פעמים שאתה מזגזג סוגרים ענינים עם אחרים. בביזנס אכפת לך רק מה יגיד מנהל הבנק ושכולם יקפצו לך באוויר. במערכת בחירות מנהל הבנק שלך הוא הבוחר והשותפים שלך לא מוכנים להפסיד אצלו מניות רק בגלל שאתה משנה עמדות כל חצי שעה.

ובכלל מי שבא מעסקים לא תמיד מבין את המושג של הדקה התשעים. לא זכית במכרז על בית חולים, אתה תמיד יכול לרוץ לבית המשפט ולהגיש ערעורים. אבל אחרי השעה שתים עשרה בלילה ביום הגשת הרשימות אין מועד שני לתרגילים ומשחקים. הגיע הזמן שנבין שיש מי שמתאים לפוליטיקה ויש מי שמתאים לעסקים פרטיים.

טורו השבועי של יעקב ריבלין מתפרסם בעיתון 'בקהילה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!