שושן בין החוחים

בשעה שיהודים טובים נחים מעמל יומם, או למצער כבר מתחילים בטכס ההכנות לקראת השינה, הטלפונים בביתו של סגן ראש עיריית ירושלים, הרב אורי מקלב, מצלצלים כמו בשעת הצהריים. זה נזכר פתאום שאישור הבנייה שהובטח לו טרם הגיע, ובלי זה הוא ממש לא יכול להירדם, ונודניק אחר מתקשר לבכות שלא שילם מזונות לגרושתו והוא בדרך למעצר ב'מגרש הרוסים'. צריך סבלנות של קדוש מעונה כדי לא לטרוק את השפוף לאנשים שחצי שעה לאחר חצות ליל מחפשים אוזן לבעיות שניתן לטפל בהן גם בשעות אחרות.

אבל יש שיחות שנעים לקבל בכל שעה שהיא. אחת מהן הייתה זו שהתקבלה אצל הנמען האמור בבית האמור לאחר סוף זמן ערבית (לכתחילה) של אור ליום שלישי השבוע. מעברו השני של הקו היה לא אחר מאשר מזכיר מועצת גדולי התורה, הרב אברהם רובינשטיין, שבישר למקבל השיחה כי בס"ד ובברכתם של מרנן ורבנן גדולי ישראל שליט"א, הוא נבחר שוב לכהן פאר כנציג השלישי ברשימת 'דגל התורה' לכנסת.

לאור המידע שהצטבר אצלו קודם לשיחה, מקלב לא ממש היה מופתע. כמו כל עם ישראל גם הוא היה מעודכן און ליין בכל תהפוכות היום המוזר ביותר בתולדות התנועה. הוא עצמו הקפיד לשבת מן הצד ולצפות במטוטלת שנעה מירושלים לבני-ברק ובחזרה בתדירות מעוררת סחרחורת. למרות שבו עצמו היו הדברים אמורים, הוא הצליח לשמור על שלווה מאופקת. בין כה וכה לא היה בידו להשפיע על מהלך הדברים שהתרחש בספירות העליונות של ההנהגה הרוחנית של התנועה, וגם לו היה, ספק אם היה נוקף אצבע. מי שמלאכתו נעשית בידי אחרים מדוע שיקפוץ בעצמו למים הרותחים.

אבל הסיבה האמיתית לקור הרוח המופגן הייתה אחרת. בנוף הפוליטי והציבורי המוכר לנו, נדיר למצוא איש ציבור שהשאיפה לקבל תעודת חבר כנסת אינה ממלאת את כל ישותו ומהותו. מעבר לזכויות וההטבות הנדיבות, יש משהו במבנה הנישא בגבעת רם שמושך אליו כמכושפים את מיטב העסקנים. אפילו ראשי ערים ומועצות היושבים על מדין עם משכורות גבוהות וצוות של מאה עובדים. רק תלחש להם באוזן מקום ריאלי ברשימה לכנסת ותראה אותם נמסים. כולם, עם רק יוצא מן הכלל אחד, מוכנים לעזוב ממלכה עירונית שלימה, עם תקציבים וסמכויות של עשרות מיליוני שקלים, בעבור חדר קטן אחד ושני עוזרים בכנסת המינים. וזאת, למרות שהם יודעים מראש שלא יקבלו תפקיד של סגן שר או למצער ראש ועדת כספים.

היוצא מהכלל היחיד, המוכר לנו לפחות, הוא היהודי הגבוה והרזה המתגורר ברחוב מירסקי בשכונת רמות. מי שלא מכיר את סדר היום המטורף שלו ופוגש בו לראשונה עשוי, במבט ראשון, לחשוב שיש לו נטיות מסוימות להרעבה עצמית חלילה (אנורקסיה נרבוזה בלע"ז). אבל ביקור חטוף בלשכה מלמד שמדובר בבן אדם שבולע סנדוויצים בהליכה ומטפל בשש שיחות טלפוניות אגב לגימת צלחת מרק אחת. במובנים רבים הוא מזכיר את מזכ"ל תנועתו, ח"כ הרב משה גפני, שמעולם לא הצלחנו לראות אותו מסב לסעודת יום חול יותר משבע דקות רצופות. סוג כזה של סגפנות דיגלונית, הראויה בימים טרופים פחות למחקר מעמיק יותר.

ומסתבר שמקלב מאוהב בגיהנום הזה. הוא מכור לשיחות הטלפון של אברכים שרוצים לבנות מרפסת לסוכה אך הוועדה המקומית לא מסכימה; והוא לא יכול בלי שלושה עד ארבעה מקרים ליום של משפחה שמישהו רוצה לזרוק אותה מדירתה השכורה. ביני וביני הוא גם מטפל בתיק התרבות התורנית עליו הוא מופקד רשמית, אבל זה רק התחביב והעילה הרשמית לקבלת המשכורת. המקצוע העיקרי הוא בעיותיו וצרותיו של האזרח מן השורה.

דברים בכמעט האי לישנא נאמרו על ידו בשיחה סגורה שקיים לפני כחודשיים עם בכיר מקורב מאוד לאחד מגדולי התורה. השיחה התקיימה על רקע תוכנית מסוימת, שלבסוף נשארה בגדר תוכנית בלבד, לערוך 'פריש מיש' מוחלט ברשימת 'דגל התורה'. כלומר: לערוך מסדר פרידה לוותיקי החכי"ם ולהכניס במקומם את הגדיים שכבר נעשו תיישים בשורות התנועה. דגל משופעת באישים כאלה. ראשי ערים וסגניהם, חברי מועצות וראשי עיר לשעבר שהפכו לאנשי נדל"ן מוצלחים. כולם, כאמור, חולמים על הסבה מקצועית לכנסת ורק ההחלטה ש"מה שהיה הוא שיהיה" עוצרת אותם כמו אוטו ליד רמזור אדום תקוע.

אבל כאשר הדברים עוד נראו בגדר האפשר, התבקש מקלב להביע את הסכמתו העקרונית לעמוד במקום ריאלי ברשימה. תחילה הוא התעניין לדעת האם מדובר בשליחות רשמית של גדולי התורה - שליחות שלא יעלה על דעתו של נציג נאמן להשיב לה בשלילה. עדיין לא, הייתה התשובה. רצינו רק לברר האם באופן אישי אתה רוצה להתקדם ברשימה. למי שלא הבין במה הדברים אמורים יש להזכיר כי ברשימת יהדות התורה לכנסת האחרונה הוצב מקלב במקום השלישי מטעם 'דגל התורה', בהחלטה שהתקבלה בישיבה נדירה מסוגה של מועצת גדולי התורה.

מקלב השיב כי כל זמן שלא מדובר בדרישה חד-משמעית של גדולי התורה, הוא מרגיש שביכולתו להגיע למיצוי עצמי רק במסגרת תפקידו הנוכחי בעירייה. בשלב זה הסתיימה השיחה והמקורב הבכיר דיווח עליה למי שהיה צריך לדווח. תוך זמן קצר התברר, כי דבר השיחה לא נותר בסוד ולמעט השולח והשליח שמעו עליה אישים נוספים מחצרות אחרות. אלה רשמו לעצמם כי אם אכן הנציג השלישי הנוכחי לא מעוניין להתקדם ברשימה הוא בוודאי לא יתנגד גם לפרוש ממנה לחלוטין. אם יש כבר נציג מצליח אחד בעירייה שאוהב באמת את עבודתו מדוע לא לשלוח במקומו מישהו שאולי מתאים יותר לדיר הזאבים הפרלמנטרי והנושכני. אחד כמו הרב יעקב גוטרמן למשל?

בין ירושלים לבני ברק


המשל הזה מתגלגל בחצרות גדולי התורה בבני-ברק מזה חודשיים ימים ויותר. למען הסר כל ספק יאמר כבר בשלב זה שהאהדה למקלב באזור שמערבית לצומת קוקה קולה אינה נופלת מזו שהוא זוכה לה במרחב שבין גינות סחרוב ועד סוף רחוב שבטי ישראל. בשני האזורים ישנה תמימות דעים שמדובר באיש פניות הציבור מספר אחת, ולא רק ב'דגל התורה'. השאלה שרחפה בחלל האוויר תקופה ארוכה, ועלתה השבוע לכותרות כפי שעלתה, הייתה כפולה ומשולשת: האם יש בתכונות האמורות ערובה להצלחה פרלמנטרית הדורשת כידוע עור של פיל, שיניים של תנין, ורחמנות של נמר אפריקני. האם אין מישהו אחר שמחונן יותר בתכונות האמורות, והאם לא חבל להפסיד אחד כמו מקלב במקום הסבוך והרגיש של מסדרונות עיריית ירושלים.

בשלב מסוים עלתה גם שאלה רביעית ועדינה יותר. שמא לא ראוי יהיה לתפוס שני ציפורים במכה אחת. גם לשלוח כריש אמיתי למים הזדונים של הפוליטיקה הישראלית וגם לחלץ אותו מהביצה בה הוא נמצא כעת. מדור זה כידוע וכמפורסם אינו מנסה אפילו לרדת לעומק דעתם של גדולי התורה, אבל משיחות עם מקורבים הנכנסים אל הקודש פנימה ויוצאים עם מה שיוצאים, התקבל בהחלט הרושם כי שקלול של כל השאלות והתשובות האפשריות העלה במחשבה, ואף יותר מכך, את מועמדותו של ראש מועצת מודיעין עילית הרב יעקב גוטרמן.

מעבר לתכונותיו הפרלמנטריות הידועות של גוטרמן, אין זה סוד, אם כי הדברים עולים על דפי עיתון אך לראשונה, שהוא אוכל מרורות במודיעין עילית. מאז שנבחר לתפקידו ללא בחירות (טעות שהוא בוודאי מצטער עליה עד היום) פועלת נגדו קבוצה שללא בושה שולחת כתבי פלסתר לגורמים הממשלתיים, ובין היתר גרמה כבר לעצירת הבנייה במתתיהו מזרח ולשלוש מאות משפחות להישאר בלי קורת גג עליה כבר שלמו בפרוטותיהם האחרונות.

עד כדי כך הגיעו הדברים שאפילו רב העיר הגר"מ קסלר יצא נגדם בכרוז חריף ביותר. מבלי להיכנס למדמנה המקומית הטובענית, נציין רק כי כל רבני העיר ופרנסיה משוכנעים כי מדובר במלשינות פרועה שהחידוש שבה הוא שהיא נעשית בגלוי ולא בהסתר.

נכון לעכשיו נבדקו כל כתבי הפלסתר נגד גוטרמן על-ידי הגורמים הממשלתיים והוא יצא מהם נקי לחלוטין (עצירת הבניה היא עניינו של מי שבנה עוד לפני שקיבל את כל ההיתרים הדרושים), אבל להמשיך ולתפקד כראש עיר במקום שכזה? שייקח על עצמו מישהו אחר את האחריות להביא מאות מקומות תעסוקה לעיר מוכת אבטלת נשים; את הריצות הבלתי פוסקות במשרדי הממשלה להשיג תקציבים לעיר שנופלת בין כסאות החוק הישראלי והחוק הירדני; ואת הקושי להחזיק תקציב מאוזן ביישוב שתשעים אחוז מתושביו משלמים בממוצע שלושים אחוזי ארנונא. לגוטרמן, גם אם הוא לא אומר זאת אפילו למקורבים בחדרי חדרים, זה מתחיל כבר להימאס. לא התפקיד עצמו, כמו כפיות הטובה שאוכלת במודיעין עילית כל חלקה טובה.

והדברים אינם בגדר סוד, יודעים זאת בבית מרן הגראי"ל שטיינמן, יודעים זאת בבית מרן הגרמי"ל לפקוביץ ובמקומות נוספים. לא לנו לדעת האם הייתה לכך השפעה על ההחלטה הראשונית, קודם ששונתה בשעות אחר הצהריים של יום שלישי השבוע, להציב את גוטרמן במקום השלישי. סביר להניח שהמשקל העיקרי ניתן יותר לתכונותיו הפרלמנטריות ופחות להשמצות הפרועות, אבל אפשר שבגדר חזי לאיצטרופי גם לכך היה משקל מסוים.

את החיסולים יעשו אחרים


ההחלטה הסופית להציב את מקלב במקום השלישי, נפלה כאמור בשעות אחר הצהריים של יום שלישי שנאמר בו פעמיים כי טוב. ההחלטה התקבלה במגעים רצופים שנערכו בין הבית ברחוב חזו"א 5 וחנן 10. דעתו של הגרי"ש אלישיב הייתה שחרף כל האמור לעיל אין לשנות מהחלטת מועצת גדולי התורה שהתקבלה לפני שלוש שנים על קביעת סדר המקומות ברשימה. לדעה זו הצטרף לאחר שיקול דעת מרובה גם יו"ר מועצת גדולי התורה הגרא"יל שטיינמן, והתוצאה הסופית הייתה הטלפון שקיבל מקלב לאחר חצות הליל של אותו יום.

מקלב כמובן קיבל עליו את הדין. אם הגרי"ש אלישיב החליט שהוא מתאים לתפקיד מסוים הוא האחרון שיחלוק עליו. בשיחה שקיים בשבוע שעבר עם אחד מידידיו הקרובים ציין הנ"ל כי גם כאשר נכנס לתפקידו בעירית ירושלים סבור היה שאין בכוחו להצליח, ואם בכל זאת הצליח "אין זאת אלא בזכות שקיימתי את הוראתו של הגרי"ש אלישיב. אני מקווה שזכות זו תעמוד לי גם אם המקום השלישי יהיה ראלי ואכנס לכנסת", אמר בהתרגשות לא מזויפת.

אבל מעבר לברכות, שביכולתן כידוע גם להוריד גשמים ולפקוד עקרות, עדיין על-פי דרך הטבע יש מקום לשאלה האם בג'ונגל הפוליטי יכול להצליח מי שעדינות הנפש היא מתכונותיו המרכזיות. ולא שניסיון פוליטי מעשי חסר לו. מקלב היה ועודנו חבר בכל צוותי המשא ומתן עם אגודת ישראל, השתתף בדיונים הפנימיים הקשים ביותר של הבחירות לאלעד, ונטל חלק בהרכבת רשימת דגל התורה למועצת מודיעין עילית, משימה שאפילו הרכבת רשימת יהדות התורה היא טיול של בוקר לעומתה.

ובכל זאת במלחמות היהודים צריך לדעת לשלוף סכינים ארוכות ולתקוע אותם בגב בשעות המתאימות. אכן כן, אומר לנו בשיחה גלוית לב אחד מבכירי 'דגל התורה', אם מקלב אמור היה להיות נציג יחיד של התנועה בכנסת הייתה כאן בעיה לא קלה. אבל ברשימה שיש בה לא סתם כריש אלא ליוויתן פוליטי כמו ח"כ משה גפני, ואישיות יצוגית ושכלתנית כמו סגן השר רביץ, טוב שיהיה גם אחד שדואג לאזרח הקטן. מישהו שינצל את תעודת הח"כ במסדרונות המשרדים הממשלתיים ויעשה שם בגדול את מה שהוא עושה היום בקטן יחסית במסדרונות עיריית ירושלים. חלוקת העבודה תהיה כדלקמן: רביץ ינהל משרד ואו ישא נאומים חוצבי להבות (אם חלילה ישארו באופוזיציה), גפני יפעיל מרפקים במקומות הנכונים, ומקלב יהיה הכותל המערבי של החלכאים והנדכאים. אולי והלוואי.

סיפור עם נשמה


עם כל הרצון הרע למצוא מישהו שלמען האיזון יאמר על מקלב גם מילה אחת לא טובה- מדובר במלאכה בלתי אפשרית. אפילו העיתונות המקומית החילונית בירושלים, הנחשבת לארסית ביותר מסוגה נגד הציבור החרדי ונציגיו, שומרת לו פינה מבוצרת של אהדה בים השנאה השוצפת ליהדות הנאמנה.

לפני כשנה ערך אחד המקומונים תחקיר מרתק. כתבת בכירה מסוימת התקשרה לכל סגני ראש העיר וכמה בעלי תפקידים בכירים במערכת הרווחה והתחזתה, טלפונית, לאישה שנזרקה מביתה עקב חובות והיא נמצאת כעת ברחוב עם ילדתה הקטנה. היה זה יום חורף ולתיאור הנרגש התלוותה גם זעקתה כיכול של הילדה הרטובה.

מגוון התשובות היה מאלף. אחד השיב שהוא מצטער ואין בידו לעשות מאומה. רעהו התחשב קצת יותר והבטיח להתקשר לאגף הרווחה. השלישי הגדיל לעשות כשביקש מספר טלפון לחזרה בשעות הקרובות. ואלו עוד היו האנשים הטובים שלא מנתקים טלפונים אחרי שעות העבודה או מסתתרים מאחורי מספרים חסויים.

התשובה של מקלב הייתה מהסוג שנעים להיזכר בה כל פעם מחדש. "אמרי לי היכן בדיוק את נמצאת כעת ואני שולח מונית שתקח אותך אלי הביתה. מכאן נתחיל לבדוק מה אפשר לעשות. לא כשאת ברחוב תחת הגשם השוטף". למותר לציין שהתשובה המפתיעה זיכתה את אומרה בתואר הנשמה הטובה של העירייה.

אחד כזה אנו צריכים גם בגבעת הזאבים.

טורו של יעקב ריבלין מתפרסם בעיתון 'בקהילה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!