לא ראוי לברכה

בתוככי המון בית ישראל שפסע אחרי מיטתו של זקן המקובלים זצ"ל בלט במיוחד סבר פניו העצוב של שר האוצר לשעבר בנימין נתניהו. כאילו איזה חוש שישי נדיר נתן לו איתות פנימי כל אימת שמצלמות הטלוויזיה של אחד הערוצים מיקדו בו את הפוקוס. בטווח יריקה עמד לידו עוד שר אוצר אחד לשעבר, ח"כ דהיום סילבן שלום. גם הוא נראה חמור סבר, ורק משקפי השמש השחורות בהם הצטייד מראש הסתירו את אגלי הדמעות שבוודאי נטפו מזוויות עיניו.

בכל זאת יש מקום להתעכב מעט על ההבדל בין השניים. בעוד שסילבן הוא בן עדות המזרח עם נטיה למסורתיות עמוקה (לפני שלושה שבועות הוא חגג את אירוסי בנו החורג הלומד בישיבה חרדית בירושלים ונראה שם ממש מאושר), הרי שאין לחשוד בכגון דא את בנו של פרופסור מיליקובסקי שגדל על ברכי התרבות המערבית הנאורה. הקמיעות שנתניהו מאמין בהם נכתבים על-ידי מומחי קרן המטבע העולמית, והמקובלים שהוא משחר לפתחם הם הכלכלנים הקפיטליסטים מבית מדרשו של מילטון פרידמן. מה באמת יש לאיש הרואה את העולם דרך נתוני הבורסה, ולאשכבתו של יהודי שבז להבלי החומר והשקיף על העולם מגנזי הסודות העליונים.

אלמלי שחזקה עלינו מצוותו של יו"ר ש"ס, רבי אליהו ישי, שלא לעסוק בפוליטיקה כל ימי השבעה (מצווה שהוא עצמו נאלץ לסטות ממנה, תוך יום אחד בלבד, בעקבות פרסום נתוני דו"ח הבריאות החמור), היה מקום עימנו לקשר בין מועד ההלוויה למועד הבחירות העומדות בפתח. תקשורתנים שמבינים עניין טוענים ששלושה "פריימים" בשידורים הישירים מהמסע להר המנוחות שקולים לחמישה תשדירי בחירות רצופים. אפס כי בשעה שהאבל והיגון עדיין טריים בלבבות אין זה הזמן לסחי ולמאוס של הפוליטיקה המצויה.

אדרבה ואדרבה. דווקא בשעות כאלה צריך לחפש את הטוב שבאדם ולייחס לו מחשבות טהורות בלבד. לזכותו של נתניהו חיפשנו ומצאנו כי לו שיקולים אלקטוראלים בלבד היו מול עיניו היה עדיף לו דווקא להכבד ולשבת בביתו. בקהל הגדול שנכח במסע ההלוויה אין לו אפילו מנדט אחד לרפואה (כולם מצביעי ש"ס, יהדות התורה, ומסורתיים מהשכבות החלשות שנפגעו ממנו ישירות). ובאשר לצופים החילונים במהדורות התקשורת האלקטרונית: הם דווקא עשויים שלא לשבוע נחת מהופעתו של המועמד לראשות הממשלה בהלוויתו של צדיק חרדי משכונה חרדית בירושלים החרדית.

לזכותו של נתניהו אף נוסיף שהוא השכיל להתעלות מעל הזכרונות המרים שיש לו מביקורו האחרון לפני כשבע שנים ומחצה בביתו של הצדיק. כל הפרשנים הפוליטים מאוחדים בדעה, ונתניהו עצמו הודה על כך בשיחות פנימיות, שאחת הסיבות המרכזיות לתבוסתו בבחירות תשנ"ט כרוכה באותו ביקור מפורסם. לא בגין הצדיק זצ"ל שבירך אותו בכל הברכות שבעולם, אלא בגלל רשלנות תקשורתית פושעת מצידו שעליה הוא לא מפסיק להצטער עד עצם היום הזה. וכנראה שעוד ימשיך.

זה היה בחול המועד סוכות תשמ"ח. נתניהו, כבר אז ראש ממשלה שנוי במחלוקת ובעל התנהלות פוליטית מוזרה, ערך ביקור חג בסוכתו של זקן המקובלים. הימים, יש להזכיר, הם ימי הפריחה הגדולה ביחסי הליכוד והחרדים. הסיעות החרדיות ישבו לבטח בקואליציה והתענגו על מנעמי השלטון (הציבור קצת פחות, אבל זה כבר עניין אחר), אך במזרח כבר החלה להאיר שמשו של המאור הפוליטי החדש אהוד ברק.

נתניהו הבין שהבחירות באופק ומאחר וסוס מנצח לא מחליפים הוא ניסה לחזור שוב על מתכון ההצלחה של הבחירות הקודמות. הוא ערך ביקורים אצל מנהיגים חרדים ובין היתר פקד את מעונו של הגר"י כדורי זצ"ל. במהלך הביקור החליפו השניים דעות בעיניני היום והשעה, במיוחד לאור האתגרים הבטחונים והמדינים שעמדו אז על הפרק. בתום הביקור ליווה המארח את האורח הנכבד אל הפתח, שם כמובן המתינו המצלמות והשדרים.

בטווח מטרים ספורים מהקהל התקשורתי, גחן נתניהו לעברו של הצדיק ולחש באוזנו: אלה השמאלנים האלה שכחו מה זה להיות יהודים. נתניהו לא הבחין באיש תקשורת שהתנגב מאחריו ושלח יד ארוכה עם מיקרופון בתוכה בסמיכות לראשו של ראש הממשלה ( רק אחר-כך התפנו לשאול היכן היו המאבטחים). הלחישה השקטה נקלטה היטב במכשיר הרגיש ושודרה פעם אחר פעם במשך מספר ימים רצופים.

הנזק שנגרם לנתניהו היה אדיר. הקשר של הציבור החילוני במדינה לערכי היהדות הוא רופף למדי והאנשים שנתניהו התכוון אליהם ממש משוללים כל זיקה אליה. אבל כשראש ממשלה בישראל יגדיר בערך כמחצית העם כשכחו מה זה להיות יהודים, ועוד באוזניה של אישיות חרדית, זה כבר העלה את מפלס השנאה כלפי נתניהו, שלא היה נמוך מאוד עוד קודם לכן, לגבהים חדשים. אפילו אנשי המרכז החילוני. אלה שאינם תומכי חרדים אך גם לא שונאים אותם, לא היו מוכנים לעבור על ההערה המשפילה הזאת לסדר היום.

ברק מהיר התפיסה, בימים שהיהירות עוד לא טמטמה אותו לחלוטין, קלט את פוטנציאל השנאה הגדול הטמון בדברים. מאותו רגע הוא החל להריץ קמפיין אנטי ביבי ואנטי חרדי והבטיח לציבור אלטרנטיבה של שלטון חילוני שיגייס בני ישיבות ויפריד את הדת מהמדינה.

התברר שיש ביקוש רב לסחורה הזאת בפרט שהיא מלווה בתדמית של איש בטחון ושוחר שלום. מכאן ועד לתבוסה הגדולה בהפרש של שנים עשר אחוז הדרך עברה במדרון חלקלק ממנו לא יכול היה נתניהו להתרומם מחדש.

משיב חכמים אחור

מדוע לא חלו ברכותיו של הצדיק על ראשו של נתניהו. מי חכם הרזים שידע זאת. בחוגי המקובלים שמענו אומרים כי הברכה אינה חלה אלא אם כן המקבל מאמין בה ומכוון את ליבו לאביו שבשמיים שרק הוא מקור כל הברכות והשפע היורד לעולם. עוד שמענו אומרים כי במקרים מסוימים בהם אין המתברך מקדש עצמו בראוי לו, הברכה עוד עלולה לגרום לתוצאה הפוכה.

מאחר וטרם הוכתר ממשיך דרכו של הצדיק אין גורם בר סמכא המסוגל לתת תשובה מוסמכת בעניין. אבל בעצם מה זה משנה. די בכך שמעקב אחרי התנהלותו הציבורית והפוליטית של נתניהו מאז הביקור, וגם קצת קודם לכן, שמישהו סובב לו בראש את הסוויץ' ממצב של הצלחה למצב של כשלון. כל צעד טעות. אין בור שהוא לא הקפיד לקפוץ לתוכו, וגם כאשר זימן לו הגורל את מפתחות השלטון הרי שהשד שבתוכו פיתה אותו לזרוק אותם לים הגדול.

מה לא נאמר על אם כל הטעויות של הוויתור על השלטון בשנת תשס"ב, כאשר רק התעקשות אווילית על פיזור הכנסת והליכה לבחירות כלליות העניקה את השלטון לשרון, מאותו יום ועד לרגע הנמהר בו קיבל את הבאנה בראש לפני כחודש. מה שפחות זכה לתשומת לב מספקת זו סדרת הטעויות שכבר עתה מובטח לו שבגינם יאלץ לבלות כמה שנים רעות באופוזיציה של הממשלה הבאה. ואין הכוונה לזיגזג המפורסם בנושא ההנתקות, ולכשלון הצורב בפוטש נגד שרון בהצבעה הגורלית בחורף שעבר. צריך לזכור בהקשר לכך שגם לאחר ההתנהלות המוזרה הזאת הוא הפסיד לשרון במרכז הליכוד על חודם של מאה וארבע קולות, שגם גם הם הושגו בתרגיל המיקרופונים שיום יבוא וגם לגביו תפתח חקירת משטרה. לא לפני שהאתרוג יהפוך מצהוב לשחור.

אם מחפשים את נקודת החיסול העצמי של נתניהו בתקופה האחרונה ניתן למצוא אותה בישיבה שהתקיימה בלשכת שר האוצר, כאשר הוא עוד ישב בתוכה, בראשית חודש יולי בשנה שעברה. על סדר היום של הישיבה עמדו היעדים המתוכננים של הכנת תקציב המדינה לשנה הבאה. באותה ישיבה נמסרו גם נתונים על העודף התקציבי שהצטבר בקופת המדינה במהלך שנת התקציב השוטפת. דובר על כעשרה מיליארד שקל טבין ותקילין. אחד הנוכחים, לא חשוב כרגע מיהו, קם והציע להשתמש בעודפים למתן הקלות נרחבות לשכבות החלשות. לא דובר על החזרת קצבאות הילדים ח"ו, אלא רק על הקפאת הקיצוצים הבאים, על תוספת לסל הבריאות, הטבות לקשישים ונכים, ועוד כמה הצעות חברתיות שעלותן כמליארד וחצי ₪ בלבד.

אם היה לנתניהו קמצוץ מהשכל שמייחסים לו הוא היה חוטף את ההצעה בשתי ידים. חודשיים לאחר אותה ישיבה אמורה היתה לצאת לפועל תוכנית ההנתקות וגירוש היהודים מגוש קטיף וצפון השומרון. נתניהו ידע שהוא יפרוש לפני ביצוע התוכנית כדי להתסתער מעמדת האופוזיציה הפנימית לשרון בליכוד על ראשות התנועה ומשם לראשות הממשלה. נתניהו גם ידע שעקב האכילס שלו בכל ניסיון לחזור לשלטון תהיה הזעם השורר כלפיו בשכבות מהם שואב הליכוד את גייסותיו ביום הצבעה.

כל פוליטיקאי שפוי וחפץ חיים היה מבין מיד שהאוצר שהצטבר בקופת המדינה, הודות לצעדים שהוא עצמו נקט, הוא אס מנצח בדרך חזרה לשלטון. שהרי הכל מודים (כולל אלה שספגו מנחת ידו בקצבאות הילדים) שהבן אדם הציל את המשק הישראלי מקריסה מוחלטת. אם יש היום בחשבון המט"ח שישראל מחזיקה בשוויץ יותר מעשרים ושניים מיליארד שקל, לעומת חמישה בלבד בשנת 2002, ואם היום משקיעים מחו"ל עומדים בתור כדי לרכוש נכסים וחברות בישראל, זה רק בזכות הצעדים האמיצים והקשים שנקט נתניהו בשנות המשבר הגדול.

אבל לסיום המשבר היו גם תוצאות לוואי קשות בדמותם של מובטלים וירידה של חצי מיליון ישראלים אל מתחת קו העוני. מה כבר יכול היה להתרחש לרעה בכלכלה הישראלית המשגשגת היום אילו נוצל חלק מהכסף הגדול שהצטבר כדי להקל במעט על מצוקתם של הסובלים.

נתניהו לא היה צריך לבקר בבתי תמחוי ולהצטלם עם חלכאים כדי להצטייר כמי שרוצה באמת להטות אוזן למצוקות השכבות החלשות. במיליארד וחצי השקלים שהוצע לו לשחרר באמצע הקיץ , הוא היה קונה את עולמו הפוליטי מחדש והופך ליקירם של אלה שאת חייהם מירר בשנים בהם חילץ את המשק ממשבר האינתיפאדה הגדול.

מדוע סירב נתניהו לעצה הפשוטה וההגיונית. באופן רציונלי קשה למצוא לכך הסבר הגיוני. אין זאת אלא שאותו שד כשלון שאופף אותו מאז התבוסה הראשונה מול אהוד ברק לא הרפה ממנו עד לימים אלה ממש.

נתניהו מביט בסקרים וראה שם שחור על גבי לבן שהוא לא מצליח להתרומם אפילו במנדט אחד. הוא גם יודע מדוע. האלקטוראט של הליכוד, המורכב מבני עדות מזרח ושכבות חלשות, מאס בו לחלוטין. מדוע שלא ינסה אפילו לקנות את ליבו מחדש בהצהרות כי לאחר שיבחר לשלטון ינהיג מדיניות כלכלית מקלה יותר כלפי אלה שלא מסוגלים להשתלב בצמיחה הכלכלית.

אם אהוד אולמרט, קפיטליסט מושבע ויקירם של העשירים והמתעשרים, מסוגל להצהיר הצהרות חברתיות (שכמובן לא יבוצעו לאחר הבחירות), גם לנתניהו מותר היה להחליף את התקליט, לפחות עד ליום בו יפתחו הקלפיות.

קטעים מטורו של יעקב ריבלין המתפרסם בעיתון 'בקהילה'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!