חיי הזולת אינם בידינו

בשבועות האחרונים נחשפנו כולנו להתקדמות העצומה של מקצוע הרפואה. מכשור מתקדם מאפשר לנו לראות בדיוק מה קורה בתוך מוחו או ליבו של אדם. הטכנולוגיה של ימינו מאפשרת להכניס מצלמות לכלי-דם קטנים, ולקבל תמונות וידאו בזמן-אמת מהנעשה בתוך הגוף. האמצעים הללו גם מאפשרים לנו לראות כיצד מתפתח עובר אנושי, אפילו בשלבי חייו המוקדמים ביותר.

לאור זאת תמוה מאוד כיצד אנשים מוסיפים לדבוק בססמאות השייכות אולי לתקופות קודמות, כאשר הידע הרפואי היה מצומצם למדיי. כוונתנו לביטוי "זכות האישה על גופה", המשמש נימוק להצדקת הפלות מלאכותיות. איך אפשר לטעון שיצור אנושי בעל מוח ולב משל עצמו, הוא 'גופה' של האישה?

אכן, הקב"ה זיכה את האישה שחיים חדשים צומחים ומתפתחים בתוך גופה, אבל אין פירוש הדבר שהחיים החדשים הללו שייכים לה. היא בסך-הכול בבחינת אכסניה, שבה גדל ומתפתח יצור אנושי, בעל זכות קיום מלאה משל עצמו. כשם שלאחר הלידה התינוק גדל בביתה של האם ונזקק לטיפולה, כך קודם הלידה הוא גדל ברחמה וניזון ממנה. אבל כשם שלאחר שהתינוק נולד איש לא יטען שהאם רשאית להחליט אם יחיה אם לאו, כך חייו אינם נתונים ברשות אימו גם קודם שיצא לאוויר העולם.

מה הרופאים עושים שם


על-פי התורה ברור שהרג עוברים הוא איסור חמור (אלא במקרים חריגים ומוגדרים בהלכה). השקפת-העולם היהודית שוללת גם את עצם המושג 'זכות האדם על גופו'. להפך, האדם מצווה לשמור על גופו ולמנוע פגיעה בו, כי הגוף שייך לקב"ה. לכן המאבד עצמו לדעת חוטא חטא חמור ביותר, שכן החיים אינו שלנו, ואין לנו הרשות להפסיקם.

אולם לצערנו יש יהודים שאינם מבססים את ערכיהם על ערכי התורה, והם מתיימרים לחיות על-פי ערכי-מוסר אנושיים כלליים. גם על-פי גישה זו, כל אדם בן-תרבות, הרואה את עצמו איש מוסר, היה צריך לשלול בתוקף את הטענה שיש לאישה זכות להפסיק את חייו של עובר אנושי, כאילו היו חייו נתונים בידה. הלוא ברור לחלוטין שהעובר אינו חלק מגוף אימו, אלא הוא ישות אנושית נפרדת, בעל מבנה גנטי שונה, והוא רק 'מתאכסן' בגופה של אימו.

מפליאה עוד יותר נכונותם של רופאים לבצע את פעולת ההרג הזאת. איך רופא, שיודע טוב מכל אדם אחר עד כמה העובר הוא יצור אנושי חי, שליבו פועם ומוחו פועל – איך הוא מסוגל להרוג עובר בריא, שיכול לגדול אדם לתפארת? איך רופאים, שעוסקים כל ימיהם בהצלת חיים, מוכנים להיות שותפים בכריתת חיים צעירים?

הדבר נובע מטשטוש ערכים שאין בו שום היגיון. מישהו הפך את ההפלות לדגל שמסמל חירות ו'קידמה', ואנשים מוסיפים לדקלם ססמאות-סרק, אף שברור שאין מאחוריהן דבר. גם הביטוי 'הפלות' הוא סוג של מכבסת-מילים, שמחפה על העובדה שיש כאן הרג מכוון של עובר אנושי חי, כמעט תינוק. עובר אינו שן-חלב ש'נופלת' או יבלת ש'מורידים'. הוא בן-אדם!

פעילות חיונית


עצוב עוד יותר כשרואים את הנתונים על הסיבות להרג רבבות עוברים בשנה. רוב הנימוקים הם כלכליים או שפשוט 'לא מתאים' להורים לגדל עכשיו עוד ילד. בגלל סיבות כאלה גודעים את חייהם של עוברים אנושיים, שהיו יכולים להיוולד ולהיות תינוקות חמודים ואזרחים מועילים.

בשבת זו, שבה אנו קוראים על המיילדות העבריות שפרה ופועה, שמסרו את נפשן כדי להציל תינוקות יהודים במצרים, ראוי להעלות על נס את פעילותה של אגודת אפרת, הנאבקת להחדרת המודעות בדבר הפשע המוסרי שבהרג עוברים, ולסיוע לאותן אימהות, שבגלל סיבות כלכליות חושבות לעשות את המעשה הנורא. זו פעילות חיונית ונחוצה וראויה לכל עידוד וסיוע.

המאמר מתפרסם בגיליון 994 של 'שיחת השבוע'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!