לקחת פסק-זמן מהפוליטיקה

מעניין שאין איש אינו תוהה לפשר התופעה שמתחוללת לנגד עינינו: פתאום נולד יש מאין מנהיג דגול, איש-חזון, נועז, בעל מוח חריף, איש-משפחה למופת, חובב מוזיקה קלסית, מצוייד בחוש הומור מפותח, ועוד תכונות נעלות. האיש הזה הבליח כמטאור לתוך חיינו האפורים. בתוך שנתיים מרגע הופעתו נעשה המנהיג הגדול, אבי האומה, ועוד תארים מופלגים שנשפכים בנדיבות בימים האלה.

היכן היה האיש המופלא הזה קודם-לכן? האם הצטנע בחוותו, נחבא אל הכלים? האם הסתתר מעיני הבריות ולא אפשר לנו להכיר את סגולותיו הנדירות? אתם יודעים את התשובה: הוא היה כאן שנים רבות, ואף מילא תפקידים ציבוריים מרכזיים. אלא שכל אותן שנים הוא היה האדם המושמץ ביותר. הציגוהו כהרפתקן חסר-אחריות, איש כוחני, נטול-מעצורים, אדם שאינו נרתע מלסבך את ישראל במלחמות מיותרות, רומס חוק, לא דובר אמת, לא עוצר באדום.

האם ייתכן שכל ההבדל נעוץ בכך, שבעבר היה האיש ממוקם בצד הלא-נכון של המפה הפוליטית, וברגע שהחליף את עורו ואימץ את עמדות השמאל, נעשה פתאום כליל-המעלות ואף 'אבי האומה'?

ניצול ציני


אך טבעי הוא שכאשר אדם שוכב על ערש-דוויי ונאבק על חייו, מזיזים הצידה את כל הוויכוחים ומאחלים לו רפואה שלמה. אבל כאן נעשה ניצול ציני של המצב לקידום מטרות פוליטיות. בעוד מבקריו של ראש-הממשלה מחרישים, מתנהל לנגד עינינו מסע תעמולה שכל מטרתו להאדיר את דמותו של ראש-הממשלה כמעט לממדים של קדוש, כדי להפוך את מפלגתו לקדושה כמותו, ואת מדיניותו לדרך האחת והיחידה שבה עלינו לצעוד.

מסע התעמולה הזה מתנהל על-ידי התקשורת הישראלית, שלא הסתירה כלל את תמיכתה בשרון ובתפנית החדה שהתחוללה בו. מאז הודיע על תכנית ה'התנתקות' החליטה התקשורת לשמור עליו כעל אתרוג. היא עודדה אותו לבעוט בתוצאות משאל המתפקדים. היא קראה לו שלא ללכת למשאל-עם. היא שדחפה אותו להקים מפלגה חדשה. עכשיו התקשורת מגוייסת כולה לתעמולה שכל מטרתה להבטיח את התמיכה במפלגה זו.

אין זו הפעם הראשונה שבה נעשה ניצול ציני של מצב רגשי קשה. כולנו זוכרים את הימים שלאחר רצח ראש-הממשלה רבין, כאשר ההלם והתדהמה הכלליים נוצלו לתעמולה רצחנית שכוונה כנגד כל מי שחלק על דעתו ומחה על מדיניותו. גם אותו הפכו ל'אבי האומה' ולבעל המורשת האולטימטיבית, שעל כולנו לאמצה את ליבנו. רק פיצוצי האוטובוסים בלב ערינו הצליחו לפקוח את עיני הציבור להבין שאולי זו דרך מוטעית ומסוכנת.

פוליטיקה היא דבר לגיטימי, אבל היא רק פוליטיקה. מנהיגים פוליטיים וראשי מפלגות הם אנשים שנויים במחלוקת. יש האוהבים אותם ויש שאינם מחבבים אותם. יש התומכים בדרכם ויש השוללים אותה. כשמנהיג פוליטי חוצה את הקווים ומשנה בחדות את מדיניותו, יש הסבורים כי 'גילה את האור', ויש המאמינים כי זו גנבת דעת והוכחה להעדר חוט-שדרה. זו ההתייחסות הטבעית והנכונה לאישים פוליטיים.

להודות בטעות


כשראש-הממשלה נאבק על חייו, ראוי שהפוליטיקה, לכל צדדיה, תיטול פסק-זמן. כך אכן נהגו כל המפלגות והאישים הפוליטיים, מימין ומשמאל. מי שלא נהגו כך זו התקשורת ומפלגתו של ראש-הממשלה, שניצלו את המצב כדי לצבור הון פוליטי. התנהגות זו מקוממת ואפילו דוחה.

רבים בציבור אינם סבורים כי תפארתו של ראש-הממשלה על השנתיים האחרונות. הטילים הנוחתים ביישובי הנגב המערבי וברחובות שדרות ואשקלון, הם רק הסנוניות הראשונות המבשרות את גל הטרור (היו-לא-תהיה) שיתקוף אותנו מרצועת עזה. בעבר הודה ראש-הממשלה כי טעה כאשר הרס את ימית ויישובי סיני.

אנחנו מאחלים לו כי יאריך ימים ויוכל להודות בטעות הגדולה והכואבת שבהחרבת יישובי חבל עזה. זו תהיה מורשתו האמיתית (אלא שאותה התקשורת לא תפאר).

המאמר מתפרסם בגיליון 993 של 'שיחת השבוע'

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!