ההזדמנות האחרונה // טור מאת גדעון סער

אחת הפגישות המכריעות ביותר בהיסטוריה בין ראש ממשלה ישראלי לנשיא אמריקני תתקיים בחודש הבא בוושינגטון. לראשונה מזה שנים רבות נבחר בארה"ב מועמד שמפלגתו התנערה רשמית, ערב הבחירות, מפרדיגמת "שתי המדינות". האם ינצל נתניהו את שעת-הכושר הזו כדי להסיר את סכנת הקמת מדינה ערבית בלב ארצנו?

למרבה הצער, נראה שממשלת ישראל, על אף הרכבה הימני, עומדת להחמיץ את ההזדמנות. בדבריו במליאת הכנסת ביום רביעי האחרון לא חזר בו נתניהו ממחויבותו למתווה "שתי המדינות" וחזר על עקרונות נאום בר-אילן. ביום שבו הנשיא טראמפ יביע מחויבות לרעיון "שתי המדינות" נאבד את הסיכוי שנשיא אמריקני כלשהו בעתיד ימנע מכך ונבטיח המשך הלחץ הבינלאומי על ישראל עד למימושו, חלילה.

"אדוני הנשיא", כך צריך נתניהו לומר לטראמפ בפברואר, "אנו בעידן התפרקות מדינות ערביות במזרח-התיכון: עירק, סוריה, לוב, תימן והיד עוד נטויה. אין שום סיבה להקים מדינה ערבית בלתי מתפקדת נוספת בערש ההיסטוריה של העם היהודי. היא לא תוכל לקיים כלכלה בת-קיימא. מדינה כזאת תהיה גן-עדן לטרוריסטים ולאסלם הרדיקלי. כבר עתה הרשות הפלסטינית מקצה 7% מתקציבה לתשלום קצבאות למחבלים שביצעו פיגועים נגד אזרחים ישראלים ולמשפחותיהם. כל תכליתה של מדינה כזאת תהיה מלחמה בישראל והיא תהיה ללא ספק עוינת לארצות-הברית, לאינטרסים ולערכים שלה".

"אז מה אתה מציע?", ישאל טראמפ.

"אדוני הנשיא, איני יודע אם נצליח שנינו, בתקופת כהונתנו, לפתור את הסכסוך הזה שנמשך כבר יותר מ-120 שנים. אבל אנחנו נוכל להתחיל במסע לפתרון אם נדע להצביע על הכיוון הנכון. ברמה העניינית, אין פתרון נכון יותר מאשר פדרציה בין ירדן לרשות הפלסטינית. רוב תושבי ירדן הם פלסטינים. עד לסוף שנות ה-80 זה גם היה הרעיון שבמוקד השיח המדיני. ברבות הימים שתיהן ממילא תהפוכנה לישות אחת, בין אם תקום מדינה פלסטינית ובין אם לאו. פשוט כי אין להם יכולת קיום עצמאית וגם לא נרטיב מלוכד מספיק כדי להחזיק מדינה".

"האמת שזה נשמע הגיוני. אבל מה הסיכוי שמלך ירדן יסכים לכך?", יקשה הנשיא האמריקני.

"אם זה יהיה תלוי בו – אני לא חושב שהוא יתמוך בכך. אבל צריך לראות מה ההיגיון ההיסטורי. יש בירדן חוסר-שקט בגלל המספרים האדירים של פליטים מסוריה שנכנסו לשטחה. אתה תשמע הרבה בתקופה הקרובה את המלים "תהליך אזורי" ו"ועידה אזורית". אלה רעיונות מעניינים, אבל לא יצא מהם כלום אם לא תהיה נכונות של ירדן וגם של מצרים להשתתף בפתרונות ולא רק בוועידות או בטקסים. גם הן תיהנינה מפתרונות ותסבולנה מהעדרם. אדוני הנשיא, שנינו מאמינים בכלכלה, בביזנס. בוא ניצור שיתוף פעולה כלכלי ירדני-ישראלי-פלסטיני זה ייתן לצעירים הפלסטינים עתיד יותר מדיבורי-סרק על מדינה זעירה שלא תתפקד יותר טוב מהרשות הכושלת שלהם מזה למעלה מעשרים שנים".

"ויש לנו גם מנופים עליו", יעיר טראמפ.

"ועוד איך! אנחנו בעבר כבר שיתפנו פעולה ומנענו – אתם ואנחנו - את נפילת בית-המלוכה ההאשמי, למשל בארועי ספטמבר 1970. גם היום יש בינינו שיתוף פעולה משמעותי שהוא אחת הסיבות המרכזיות שהמשטר הזה, בניגוד לאחרים באזור, שורד. אבל אם אנחנו רוצים להגיע לפתרון אמיתי, בר-קיימא ומייצב באזור – הוא פשוט חייב לכלול גם את ירדן".

"אדוני ראש הממשלה, תענוג לדבר איתך. במחלקת המדינה שלנו יש אנשים שרגילים לבלבל את המוח על כך ש"ההתנחלויות הן המכשול לשלום". האמת, אני מעולם לא האמנתי בכך. אם יהודים יכולים לגור כאן בוושינגטון או בניו-יורק – למה שיהיה אסור להם לחיות דווקא בארצם שלהם, בכל אותם המקומות המוזכרים בתנ"ך כמו בית-אל? ואיך זה בדיוק יקדם את השלום?"

"בדיוק כך, כבוד הנשיא!"

"בחייך, ביבי, קרא לי דונלד. אנחנו לא מכירים מהיום."

"אול רייט דונלד ידידי. דע לך שמדינה פלסטינית במרחק מיילים ספורים ממרכזי האוכלוסייה שלנו תהיה מבחינתנו סיוט בטחוני. עכשיו מתקיים אצלנו דיון ער סביב מנהרות הטרור שהקים החמאס בעזה החודרות לשטח ישראל, בסמוך לישובים שלנו. איך נוכל לחיות עם מנהרות טרור שפתחי היציאה שלהן יהיו בשכונות היהודיות של ירושלים? אבל, ידידי, אני לא רוצה לדבר איתך רק על ביטחון. היעד שלנו הוא החלת הריבונות הישראלית על הישובים שלנו ביהודה ושומרון. ויש לנו תביעה על שיטחי c . איננו רוצים לשלוט על הפלסטינים. שהרשות הפלסטינית תתקיים בשטחים שבידה. אבל אחרי חמישים שנה מאז מלחמת ששת הימים - אנו חייבים להחיל את הריבונות הישראלית על הישובים שלנו ואנחנו חייבים לאפשר להם להמשיך להתפתח באופן טבעי. אנו חייבים זאת לאזרחים שלנו. אגב, יש שם לא מעט אנשים שהצביעו לך ב-8 בנובמבר".

"ביבי, כל מה שאתה אומר נשמע לי הגיוני. אני נבחרתי כדי לעשות דברים אחרת. אני אתייעץ עם אנשי ואחזור אליך, אבל הכיוון שהצגת מאוד-מאוד נראה לי".

זה יכול להיות כך. זה עדיין יכול להיות כך.

גדעון סער היה שר בממשלות ישראל וחבר הקבינט המדיני-ביטחוני. הטור פורסם הבוקר בעיתון "מקור ראשון"

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!