מי יעז להכריז מלחמה על מנהלי החינוך החרדי? טורו של יעקב ריבלין

לא נופל, צונח
למרות החיוכים המאולצים, ישיבת סיעת הליכוד ביום שני השבוע הייתה בעצם התכנסות-קרובים ליד מיטתו של שכיב מרע. החולה עצמו, מר בנימין נתניהו, דווקא שידר אופטימיות. מהדיבורים שלו עם הרופאים - במקרה זה חוקרי המשטרה - המצב נראה הרבה פחות גרוע. הוא מלמל את המנטרה שאין כלום כי לא היה כלום, והתפנה לסקור את ענייני המדינה השוטפים. רק מי שישב ממש קרוב יכול היה להבחין שמתחת לחיוכים מתוחים קמטי דאגה, שקיות שחורות באזור העיניים וחיוורון שמבצבץ פה ושם מול זרקורי המצלמות.

וכמו בכל התכנסות קרובים במקרים קשים, יש תמיד את אלה שמבריזים. אלה שפתאום יש להם עסקים אחרים, או שלא רוצים לפגוש במקום אנשים שלא דיברו איתם במשך שנים. במקרה של נתניהו, הקרובים הרעים הם מרבית שרי הליכוד שלא טרחו להשתתף בישיבת הסיעה. זו ישיבת הסיעה השנייה ברציפות שמקומם נפקד. כל אחד מסיבותיו שלו. זה חונך כביש חדש בצפון וזה נערך למסיבת עיתונאים לרגל הצגת תוכנית חומש חדשה למלחמה בעוני. ממש במקרה, ואין לזה גם כל קשר לכך שכל ערוצי התקשורת שנכחו בישיבת הסיעה באו לתפוס צילום עדכני טוב למהדורה החדשות הנפתחת בעוד גילוי מסעיר מחקירות ראש הממשלה. במקרים כאלה, יודע כל יועץ תקשורת מתחיל, הכי טוב שלא להיראות בסביבתו של האובייקט המצולם.

המרחק הוויזואלי ששרי הליכוד מתחילים לתפוס מנתניהו הוא תחילתו של קץ המסתמן באופק. אם זה לא היה ברור לחלוטין ביום שני, זה הלך והתבהר בימים שלאחר מכן. פרשת השיחות בין מו"ל ידיעות אחרונות נוני מוזס וראש הממשלה טרם הגיעה לשלב בו ניתן להוכיח סופית את הצד הפלילי שבה. אבל הניחוח של הצד הציבורי נודף למרחקים.

צחוק הגורל הוא שמוזס יוצא שם גרוע יותר מנתניהו (לא נופתע אם בימים הקרובים הוא יודיע על התפטרות מתפקיד המו"ל האחראי ויישאר בעלים בלבד), אבל מוזס הוא אדם פרטי שקשה למצוא נגדו סעיף אישום מתאים. נתניהו הוא עובד ציבור וחלים עליו כל הכללים המחמירים של הפרת אמונים. די בכך שיוכח שהוא ניסה לארגן עסקה של סיקור אוהד בתקשורת בתמורה לצמצום פעילותו של כלי תקשורת אחר (עיתון 'ישראל היום', שלפי החשד נתניהו הבטיח לצמצם את פעילותו, אם ידיעות אחרונות יפסיק לתקוף אותו) כדי לספוג כתב אישום.

הבדל נוסף: מוזס לא עומד למבחן הקלפי בעוד שנתיים. יש לו אמנם בעיה קשה עם הקוראים שאמינותו בעיניהם נפגעה קשות, הוא גם סובל מירידה חמורה ביכולת ההשפעה על מהלכים של אישי ציבור. מעתה אולי יהיה לו קשה יותר להוביל קו מערכתי שמלטף את ידידי העיתון ותוקף את אויביו, משום שכל מילה של פרשניו וכתביו תיקרא מעתה בחשדנות בולטת, כולל הטורים של נחום ברנע שהצהיר השבוע מעל דפי העיתון שמעולם לא היו לו שיחות עם המו"ל על תוכן הטור. וכל השומע יצחק או יבכה. הקשר בין קו העיתון - הגנה על אולמרט עד הרגע האחרון וביקורת מתפרעת על נתניהו - לטוריו של ברנע כל כך שקוף, שגם חולה בפיגמנטציה מתקדמת של רשתית העין יכול היה להבחין בכך.

ועדיין הוא לא חייב חשבון לאף אחד, להוציא מנהל הסניף בו נמצא החשבון העסקי של העיתון. כל זמן שהיתרה בפלוס הוא לא ייפול. נתניהו לעומת זאת, חייב דין וחשבון לציבור הבוחרים שהעלה אותו לשלטון בשנת תשעים ושש וזרק אותו בשנת תשעים ותשע. בקדנציות האחרונות הוא זכה לאמון בעיקר בגלל רטוריקה משובחת על איומים איראניים, ליבוי הפחד מערביי ישראל, ותדמית 'מר ביטחון' עמוד הימני שאין לו תחליף. ברגע שתיווצר בדעת הקהל מאסה של מיאוס מרצף הפרשיות שלא פוסקות לרגע, הוא יאבד את ששת המנדטים שהקנו לו את הניצחון בבחירות האחרונות.

מדובר באלקטורט חמקמק ששלושה ימים לפני הבחירות האחרונות עוד לא היה בכיס של נתניהו. אם הסקרים שהבטיחו לו רק עשרים ושניים עד עשרים וארבעה חברי כנסת היו מתגשמים, הוא היה היום מקסימום ראש ממשלת רוטציה עם בוז'י הרצוג או גם זה לא. הטריק של מיליון הודעות "הערבים נוהרים לקלפיות" היה סוג של נס. כמה פעמים קורים ניסים? זה כשלעצמו היה מחייב את נתניהו לטריק גאוני נוסף. רק אדם אחד המוכר לנו הצליח לעשות זאת פעמיים. דרעי בטריק הקמעות בתשעים ושש, ודרעי בקלטת 'הוא זכאי' של תשעים ותשע (מאז, לא הצליח למצוא טריק נוסף). שום דבר לא מבטיח אפוא שנתניהו יצליח שוב. הבסיס האלקטוראלי היציב שלו, אלו עשרים ושניים המנדטים שכל הסקרים ללא יוצא מן הכלל מבטיחים לו. כל היתר חולות נודדים.

ערימת התיקים הבלתי נגמרת והצחנה העולה מהם, גם אם לא יבשילו לכתב אישום חריף - בעזרתו האדיבה של מנדלבליט כמובן - הופכת את גיוס האלקטורט הזה למלאכה קשה מאין כמוה. נכון אמנם שאבדן המנדטים בסקרים והעלייה המדהימה בכוחו של לפיד, לא משנים את היחס בין הגושים. אבל צריך לזכור שגוש הימין הנוכחי הוא ממש לא הומוגני. לכחלון אין בעיה מוסרית לשבת עם לפיד והרצוג בממשלה. ליברמן כבר הוכיח במעשיו ואמירותיו האחרונות שהוא לא מחויב לאף עיקרון מדיני שימנע ממנו להצטרף לממשלת מרכז-שמאל מתונה. לאחר ההתנגדות שלו לחוק ההסדרה (האמת: גם נתניהו החל להתנגד) לסיפוח מעלה אדומים, ואוזלת היד המכוונת במאבק בטרור, צריך להשתמש במיקרוסקופ כדי למצוא הבדלים מהותיים בינו ובין הרצוג. אם כל המוזכרים בקטע זה יתאחדו, כי יבינו שדעת הקהל מאסה בנתניהו, תקום כאן אחרי הבחירות ממשלה שלא תנוהל על ידי הבליין וחובב התענוגות, הידיד הטוב של המיליארדר ג'יימס פאקר, יאיר נתניהו.

וצריך להתכונן לאפשרות הזאת ברצינות גמורה. דווקא הפרשה שהוסטה לאחרונה לקרן זווית ציבורית בגלל הפרשה היותר מסעירה של השיחות המוקלטות עם מוזס, טומנת בחובה פוטנציאל פלילי מהותי. מדובר בפרשת המתנות של איש העסקים ארנון מילצ'ן (פלא: גם למוזס קוראים ארנון. מה יש לנתניהו עם השם הזה?). לפני שבוע כינס עו"ד יעקב ויינרוט את התקשורת בגינת ביתן המלך והצהיר בביטחון שאין בפרשה ממש. אפילו לא בדל אחד, התפייט האיש כאשר התייחס לפרשית הסיגרים שהוענקו למרשו.

מעניין מה יגיד במסיבת העיתונאים הבאה, לאחר שפורסם מה מצאה המשטרה בפשיטה האחרונה על משרדו של ארנון מילצ'ן. האיש שהיה חבר אישי של כל ראשי הממשלה בישראל בשני העשורים האחרונים, התגלה גם כאיש מסודר מאוד. את כל החשבוניות של המתנות שנתן לנתניהו מתוך חברות וידידות, כלשונו של עורך הדין, הוא קטלג בתיקיה מיוחדת. מאחר ואת ענייני המס שלו הוא מנהל מול הרשויות האמריקאיות, קשה להאמין שהוא שמר אותן לצרכי הגשה לפקיד השומה בישראל. מילצ'ן שמר אותן כדי שבעת הצורך הוא ישתמש בהן לתזכר את מקבל המתנות. זה ממש לא דפוס התנהגות של ידידים.

החלק היותר מרשיע בסיפור הוא ההיקף המצטבר של המתנות. החוק מתיר לעובד מדינה לקבל מתנות קטנות לרגל אירועים או במסגרת של אירועים חבריים. לדוגמא: אם מישהו חוגג עם עובד מדינה יום הולדת והם פותחים ביחד בקבוק שמפניה גרנד בולואז' שהביא לו, הוא לא צריך לקחת בחזרה את השאריות של הבקבוק. אם הביא שניים ופתחו רק אחד, גם זה בגדר הנסבל. אבל מילצ'ן ונתניהו חצו את הקווים האלה כבר מזמן. סיגרים ושמפניות בהיקף מצטבר - לפי התיעוד של מילצ'ן עצמו - של ארבע מאות אלף שקל, זה הכי לא מתנה שיכול להיות. זו השקעה של הנותן בתקווה לקבלת משהו מהמקבל. במקרה זה כבר ידוע על תמורה אחת: נתניהו סידר למילצ'ן ויזה לעשר שנים באמצעות מזכיר המדינה ג'ון קארי. וזה רק מה שכבר פורסם.

שרי הליכוד, שהם תמיד הראשונים לזהות, מביטים ברשת שהולכת ונטווית סביב נתניהו ומבינים שהסיכויים שלו לצאת ממנה בלי פגע קלושים. או שיסתבך בפלילים, או שיוכה אנושות בתדמית הציבורית. גם כחלון שמבין יותר ממשהו על דעת קהל, מריח דם. ביום רביעי השבוע הוא השתתף בכנס כלכלי כלשהו ושיגר לעבר נתניהו עקיצת עקרב ארסית. הסגנון שלי, כך כחלון, הוא אחר. מתנות אני מקבל רק בשמחות.

נתניהו שומע את הכול ושותק. במצבו הנוכחי הוא לא יכול להרשות לעצמו להגיב. עם ההשכלה הכללית הרחבה שלו, אין ספק שהוא מכיר את המשל הידוע של קרילוב על האריה הפצוע השוכב ביער. את הבעיטות של כל החיות הוא סופג בדממה. אבל כשהחמור בא לבעוט הוא מבין שבא הסוף. הבעיטה של כחלון שייכת לחלק האחרון.

ברוכק'ה וקציצות הדגים השחורות
ברוכק'ה וייטפיש הוא עלם וחמודות ובן תורה אמיתי. שלושה סדרים מלאים אצלו זה באנקר. בתפילות הוא צמוד לסטנדר בבית המדרש, עיניו לא משות מהסידור ופניו להבים. הוא לא מחזיק סלולארי, אפילו כשר, וגם את הטור הזה הוא לא קורא מחשש לביטול תורה. על בחור כזה דומעות עיניהן של אמהות כבודות בהדלקת נרות שבת, כשהן מתפללות על חתן הראוי לבתם הצנועה והחסודה.

בל נחשוב לו לעוון אם פעמיים בשבוע הוא חומק מהישיבה בצהריים לפיצריה או הפלאפל המקומי וסועד שם בחופזה. לא כדי להשביע את כרסו בהנאות העולם הזה חלילה, אלא בגלל שהוא רעב. יש ימים שהוא לא דורך על מפתן חדר האוכל בישיבה. הוא יודע מה ממתין לו שם. ביום שני קציצות דגים שחורות, שהתפריט הסודי שלהן מוגן לפי חוק הפטנטים. כנראה תערובת של פירורי חלות משבת עם זנבות קרפיון טחונים ונסורת עצים המקנה להן את הצבע המיוחד. החבר'ה קוראים להם 'קציצות של מלאכים'. יען כי רק הם יכולים לעכל אותן בלהב אישם. בני תמותה לא.

ביום רביעי, התפריט הוא צמחוני, על גבול האורגני. כלומר: בלילה מרוסקת מכל הירקות שנותרו במזווה הישיבה והחלו לשנות צבע. אומרים שפעם אחת נכנסה למטחנה נעל של אחד העובדים והתערבה בבלילת הקציצות. לאחר התייעצות עם מומחי תזונה מוסמכים - גזבר הישיבה ומנהל החשבונות - הוחלט שמפני בל תשחית וצירוף של נותן טעם לפגם יש להקל. כנראה אגדה, אבל בכל מקרה, הטעם של הקציצות הוא נורא.

מאליו יובן שרגלו של ברוכק'ה מעולם לא דרכה על מפתן בית המינים. גם לא ביציע האורחים במליאה הגדוש לפרקים בבחורים שתקפה עליהם משנתם. ובכל זאת, רוחו בהחלט שרתה השבוע למספר רגעים על דיוני ועדת החינוך של הכנסת. על סדר היום עמד דיון שנראה היה כל כך אזוטרי, שאף כתב פרלמנטרי לא טרח להשתתף בו. הכותרת: אישור תקנות לפיקוח על איכות מזון ותזונה נכונה במוסדות. הרקע לתקנות הוא משנתו החדשה של ליצמן למען בריאות הציבור. פחות שומן וסוכר. יותר חומרים טבעיים ודגנים מלאים. התקנות עברו את אישור משרד החינוך והועברו למתן גושפנקא סופית בוועדת החינוך. כבר בשלב זה, ראוי להזכיר שבשני המשרדים מכהנים נציגים חרדיים.

בדיון השתתף מייצג של כמה מנהלי מוסדות חינוך, יהודי ממולח שמריח מקילומטר צרות לשולחיו. שווה כל שקל שמשלמים לו. הוא פתח במקום את חוברת התקנות וגילה שם משהו נורא. התקנות החדשות עלולות להחזיר את ברוכק'ה וחבריו מהפיצריות והפלאפליות לחדר האוכל של הישיבה בכל ימות השבוע. התפריט המדוקדק זורק מהמטבח את כל הזבל המתואר לעיל. כל השבוע תפריט בשרי ורק יום אחד דגים. גם ביום זה אין דריסת רגל לקציצות עלומות. רק חתיכות מוגדרות כמות משני הסוגים. כן, יש גם יום אחד צמחוני, אבל גם שם אוי ואבוי למנהל המטבח החסכן. התפריט ליום זה כולל קטניות מלאות, פסטות מקמח מלא ושאר ירקות עונה מוגדרים בקפידה.

המייצג מהיר התפיסה הבין מיד לאיזה 'ברוך' עומדים להיכנס שולחיו. זו תוספת עלויות שאסור להשלים איתה. על אתר הוא הזעיק למקום את ח"כ יעקב אשר מדגל התורה. עד שזה הגיע, ההצבעה כבר התקיימה ודומה היה כי הכול אבוד. אבל אשר מכיר את תקנון הכנסת כעל כף ידו. יש שם סעיף רוויזיה המאפשר בקשה להצבעה חוזרת בכמה תנאים שכנראה התמלאו בדיון. ההצבעה החוזרת תיערך, אולי, ביום רביעי הבא.

הנימוק להגשת הרוויזיה היה עלות כלכלית. אבל לא של המוסדות. זה לא נשמע טוב לאוזן הציבורית. מה שמנגן על המיתרים טוב יותר, הוא שכר הלימוד של ההורים. אם ייכנס לתוקף התפריט החדש, טענו הלוביסט והח"כ שלצידו, עלולים ההורים להידרש לתוספת בשכר הלימוד. ומי יעמוד מול זעקת האברכים מחוסרי היכולת שכבר עתה משלמים טבין ותקילין עבור שכר הלימוד לילדיהם?

מדובר כמובן בתירוץ סרק. מנהלי המוסדות ממילא לא גובים שכר לפי העלויות. הם גובים מה שהם יכולים לפי תנאי השוק והיכולת המשוערת של ההורים (כלומר: מה שלא ישלח אותם לרבנים בזעקות שבר). את החסר הם משלימים מתקציבי המדינה ותרומות מעבר לים. לשבר את האוזן: לפני עשור בערך, עמד שכר הלימוד הממוצע בישיבות על 400 שקלים לחודש, ובמספר ישיבות לא נגבה כלל שכר לימוד. היום הממוצע הוא 800 שקלים. במוסדות יוקרתיים שהביקוש להם רב, גובים גם 1,200 ומעלה בלי למצמץ. במוסדות חסידיים קהילתיים התשלום נמוך יותר בעקבות הפיקוח ההדוק של ראשי הקהילה.

ובכלל, מישהו שאל את ההורים על מה הם מוכנים לשלם ועל מה לא? אם היו עורכים סקר כזה, יתכן מאוד והיו מגלים שרבים היו מוכנים להוסיף עוד כמה עשרות שקלים לחודש כדי שהבן יקיר יאכל טוב יותר ולא ייאלץ לבצע השלמות ממקורות מזון אחרים. בכל מקרה זה יעלה להם פחות. בפיצריות לא מחלקים מזון חינם לבחורים, ולבסוף, או בהתחלה, זה יוצא מכיסם של ההורים.

מה העלות הכלכלית של תפריט הטעם והבריאות החדש? לשם כך שאלנו שני מומחים לתזונה ותקציבאות מוסדית (אגב, יש ישיבה אחת בשכונת רמות בירושלים שגובה רק שמונה מאות ש"ח לחודש ובכל יום מגישה תפריט בשרי. גילוי נאות: בנו של כותב השורות לומד שם). אחד העריך אותה במאה ש"ח לחודש. שני העריך בחמישים. נגיד אפוא ששבעים וחמשה שקלים זו העלות ההגיונית. אם ההורים והמוסדות יתחלקו בה שווה בשווה, זה יסתכם בתוספת של ארבעים ש"ח לחודש לכל הורה. בשביל החיסכון הזה להאכיל את בני הישיבות בג'אנק פוד פעמיים בשבוע? בשביל זה לפתוח במיני מלחמת עולם בין יו"ר ועדת החינוך יעקב מרגי ויהדות התורה?

למרבה הצער, התשובה היא: כן. יהדות התורה, ובמיוחד דגל התורה, תמיד הייתה מפלגה של מנהלי מוסדות. הם חברי המרכז שלה וטלפון אחד שלהם מעמיד את הח"כים על הרגליים. זו המיליה שהם צריכים לרצות כל הזמן. הסיבות לכך הוזכרו כאן מספר פעמים. בקצרה: אלו האנשים שהכי מקורבים ל'חלונות הגבוהים'. לחישה שלהם על אוזן של בעל מפתח תזכיר לו תמיד מי מספק למשפחה המורחבת את משרות החינוך וההוראה. לכן, בכל ניגוד אינטרסים בין ההורים למנהלים ח"כי התנועה מתייצבים מיד לטובת האחרונים (שמעתם פעם נזיפה פומבית של ח"כ דגלי או אגודאי במנהלי סמינרים שיוצרים כל שנה את הפצע המוגלתי של אפליה בקבלת תלמידות? לא. וגם לא תשמעו). גם בפרשת המזון הבריא הם לא צפויים להפגין עמדה שונה.

לבינתיים, עד הדיון ביום רביעי הבא (הערכה: הוא יידחה), נמצא יו"ר ועדת החינוך יעקב מרגי תחת אש תופת על לא עוול בכפו. הוא לא הכין את תקנות הבריאות החדשות. והוא לא ראה אותן לפני שהוגשו לוועדה. ולמה שיראה? אם שני משרדים עם אחיזה חרדית ראו אותם, במה הוא צריך לחשוד. הוא בסך הכול העלה אותן לדיון ואישור הכי שגרתי שיש - כך לפחות חשב - בוועדה שבראשותו.

ואיזו תופת שהוא חטף. היה ח"כ מיהדות התורה שאף טען שיש שתי סיעות של ש"ס בכנסת. אחת של דרעי ואחת של מרגי. פירוש: הראשונה היא חלק מהסחר-מכר החרדי שמורכב בעיקר מאינטרסים של קבוצות כוח ולחץ. השנייה היא עצמאית ונון קונפורמיסטית. מרגי של ש"ס השנייה, היה זה שהעלה את החוק לרישום אזורי לסמינרים עד שש"ס הראשונה התערבה ושלחה את החוק להקפאה עמוקה.

עם רקורד כזה, אפשר לצפות ממנו שלא ירים ידיים. גם אם לא הוא שיזם את התקנות, הן נמצאות כעת של שולחנו ובאחריותו. מחובתו להריץ ולאשר אותן. לפחות עד הרגע שיקבל וטו מראשי מפלגתו (גם להם יש מנהלים שלוחצים). המלחמה שלו נגד הממסד אולי תעלה לו בכמה מאמרי גינוי בתקשורת המפלגתית, אבל בהרבה מאוד נקודות זכות אצל ציבור ההורים. במצב האלקטורלי הבלתי יציב של ש"ס יש לכך משמעות רבה. מדובר באלפים רבים. רבים מאוד. אולי מהם יצמח המנדט הנוסף שישאיר אותו בכנסת הבאה.

קשה כספחת
בעודו טרוד בפרשיות ראש הממשלה, ממשיך היועץ המשפטי לממשלה לטפח את התחביב החדש שאימץ לעצמו מאז שנכנס לתפקידו: התנגחות קבועה עם הממסד הרבני ובמיוחד עם הרבנות הראשית לישראל. לא אחת ולא שתיים סקרנו כאן את התנהלותו בפרשת מתווה הכותל. אם חשבנו שהוא יסתפק בכך, כנראה שלא הכרנו את האיש. מתברר שהוא לא יחמיץ שום הזדמנות להוכיח שהכיפה על ראשו היא לקישוט בלבד. אולי גם כדי שלא יזרקו את הילדים ממוסדות החינוך החרדיים שהסכימו לקבל אותם.

בשעות הבוקר של יום רביעי השבוע הוא הנחית, בעקיפין ובמישרין, שתי מהלומות פטיש על הממסד הרבני. בשני דיונים בבית המשפט הגבוה בירושלים התקבלו החלטות שמאיימות על שני מקודשי ישראל. קדושת הכותל המערבי וקדושת הנישואין. בראשונה החליטו השופטים לחייב את המדינה לענות בתוך שלושים יום מדוע לא תתיר לנשות הכותל להציב ארון עם ספר תורה ברחבת הכותל המערבי ולהשתטות שם עם טליתות. בהמשך לכך, וזה החמור יותר, אסרו על רב הכותל להורות לסדרנים למנוע הברחות של ספר תורה לרחבה. מה שיאפשר להם במיידית לחולל שם פרובוקציות על בסיס יומי. חלקו של מנדלבליט בעמדת בית המשפט, ידוע ומפורסם.

הפסיקה השנייה חמורה עוד יותר. מדובר בפרשה הידועה של הגט מצפת. תזכורת למי ששכח: לפני שלוש שנים התיר הדיין אורי לביא לאשת איש שבעלה הפך לצמח להינשא, בתעלול שעל פחות ממנו הוציאו בעבר גדולי ישראל את הרב שלמה גורן מחוץ למחנה. הראשל"צ הגאון רבי יצחק יוסף, אסר מלחמה על הפסק ועל מי שהוציא אותו, אך בהצלחה מוגבלת. הוא מנע את בחירתו של לביא לבית הדין הרבני העליון, אך לא הצליח לחסום את הקידום שלו לאב"ד בירושלים. את הקידום הוא קיבל בעקבות ההתגייסות הכוללת של ארגוני נשים ידועים. הפסק של לביא הזניק אותו מדיין אלמוני וחסר חשיבות בעיר צפונית מרוחקת, לאב"ד בירושלים ולמועמד מוביל בכל סיבוב בחירת דיינים לעליון.

הראשל"צ ניסה למנוע גם את ההכרה בגט המפוקפק. אך גם כאן בהצלחה חלקית בלבד. הוא יזם דיון נוסף בבית הדין הרבני העליון בפרשה כאשר עותר קש כלשהו הגיש ערעור על הפסק. אין צל של ספק שדיון נוסף במסגרת של בית דין לערעורים, היה מבטל את הגט ומסיר את החרפה.

הארגונים לא ישבו בחיבוק ידיים. הם ערערו לבג"ץ על סמכותו של בית הדין הרבני העליון לדון מחדש בתיק. הנימוק: מגיש הערעור הוא לא בעל עניין בנושא ואין לו מעמד משפטי. ערב הדיון הודיע מנדלבליט שהוא תומך בעמדת הארגונים באופן נחרץ. הוא מתנגד לדיון נוסף בבית הדין העליון וטוען שאין לבטל את הגט.

בתולדות בתי הדין הרבניים בישראל דומה שטרם נרשם תקדים שכזה. גם יועצים אנטי דתיים וחילונים מובהקים כמו חיים כהן, לא התערבו ברמה כזאת בהחלטות הלכתיות פנימיות של בתי הדין הרבניים. הוא שלל מהם סמכויות בדינים אזרחיים, אך לא עלה בדעתו להתערב בנושאים הלכתיים טהורים. כהן - לא, מנדלבליט הדתי לכאורה - כן.

השבוע שוחחנו עם ח"כ חרדי שעוקב מקרוב אחר התנהלותו של מנדלבליט. תמיד ידעתי שהוא יעשה לנו צרות, אך לא הערכתי עד כמה - הוא אומר. מנדלבליט, הוא מאבחן, שייך לזן מצומצם מאוד של בעלי תשובה שעצרו באמצע הדרך ולא המשיכו לתחנה הסופית. זה כשלעצמו אינו נורא כל כך. הבעיה היא שהם מרגישים שיש להם מספיק ידע כדי להפוך למאן-דאמר בפני עצמם. הם מטיפים מוסר לציבור החרדי. הם מתנצחים עם רבנים והם פוסקים הלכות לפי קוצר דעתם. יועץ משפטי חילוני לא היה מעז להתערב במתווה הכותל ובטח שלא בסוגיות של נישואין. מנדלבליט, אומר הח"כ החרדי, הוא האב טיפוס של הזן הזה הקשה לישראל כספחת.

הטור פורסם בעיתון בקהילה

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!