חינוך ילדים "בימים ההם בזמן הזה"

גדלתי במשפחה ברוכת ילדים. אבי אדם מכובד ויודע ספר שהרביץ תורה ברבים, אמי עקרת בית שגידלה אותנו במסירות גדולה בשנות השישים עם הפרימוס והפתילייה. פשטות לצד צניעות היו בבית. אמא שמחה במה שיש והודתה לה' מידי יום על הזכות לגור בארץ האבות - על אף הקשיים הרבים שנתקלה בהם. אבא עבד בעבודת כפיים מתישה דבר שלא הורגל אליה לפני שעלינו ארצה. בשעות הערב כשאבא חזר עייף ויגע הביתה קיבלנו אותו בשמחה. כולנו חיכינו למוצא פיו של אבא.

כשדיברנו עם אבא השפלנו את מבטנו, די היה במבט אחד של אבא כדי לגרום לנו לעשות או לא לעשות דבר שחשבנו לבצע. אבא ואמא היו גאים בנו, התנהגנו יפה בבית ובבית הספר ,כשגדלנו וביקשנו לעזור בעול הפרנסה אבא נעלב מה חסר לכם ביקש להבין, אוכל בגדים? אמא את דבריו ביקשה להסביר אנו רוצים שתלמדו אנו לא זכינו ללמוד מקצוע לפחות אתם תלמדו ובבוא העת תוכלו לפרנס את משפחותיכם בכבוד.

חלפו שנים, גדלנו, רכשנו את השפה והתרבות הישראלית, התחתנו ובנינו בתים בישראל. הורינו זכו לראות נכדים ונכדות ואף נינים. שמחנו לארח את הורינו בשבתות וחגים ולהחזיר להם מעט ממה שנתנו לנו.

שמתי לב שאבי לא אהב את הפתיחות והזרימה שהיו ביני ובין ילדי והעיר לי על כך מידי פעם. אבי שקלט את הבעת פני הסביר לי בעדינות מי כאן הילד ומי כאן האבא? הילד מחליט החלטות ואת נאלץ להסכים אתו. עניתי: "אבא היום הכל שונה זה לא כמו שגידלתם אותנו", "היום ההורים חברים של ילדיהם, אנחנו משתפים אותם ובהרבה תחומים הם מחליטים" תוך כדי דיבור השתתקתי נזכרתי פתאום בהחלטות שנאלצתי לקבל.

האומנם? היש ניגוד בין להיות הורה סמכותי ובמקביל להיות הורה שמעניק חום ואהבה תוך הצבת גבולות , עמידה על ערכים וחינוך להתחשבות ועזרה?

אכן, הסמכות המסורתית שהעניקה חוסן לבית היהודי התערערה עם השנים, סמכות הורית זו אופיינה לעיתים בקשיחות, הענשה, ריחוק וללא הבנה את צרכי הילד. דרכי הענשה אלו גרמו לבלבול בקרב הילדים שהשתלבו בחברה הישראלית ולהנמכת ההורים כבעלי סמכות בלעדית על ילדיהם.

שנים חלפו ורבים הבינו שיש צורך לשקם את הסמכות ההורית - לסמכות יציבה מכבדת עבור ההורים והילדים, למצוא את האיזון הנכון בין הורים לילדיםולגדל ילדים בריאים בגופם ובנפשם.

רובינו משתדלים להעניק חום ואהבה, רובינו קשובים לילדנו ולצרכיהם, בד בבד אנו מתקשים לסרב לבקשותיהם ומנסים להרגיע את עצמינו "שהחברה השתנתה", "כולם קונים דבר זה לילדיהם ולמה שהילדה שלי תהיה שונה" ועוד כאלה וכאלה תירוצים כדי להרגיע את עצמינו.

הצבת גבולות הכרחית לעיצוב דמותו של הילד כבעל ביטחון עצמי, עם הערכה עצמית, כאשר אנו עומדים על דעתנו לא להיכנע לדני שבוכה בחנות המכולת ודורש ממתק כי הוא קיבל קודם או שבביתנו מקבלים ממתק לכבוד שבת ,אנו מחנכים אותו לדחיית סיפוקים ולהתמודדות עם תסכול.

המילה שלנו כהורים איתנה למרות האי נעימות ממבטיהם של האנשים, הילד קולט הורה יציב עם ביטחון עצמי שמסוגל להחליט ולקבל החלטות גם אם הם כואבות. אין ספק שעם הזמן הילד יבין שהדבר לטובתו ואבא ואמא מבינים ויודעים מה הוא צריך כרגע.ומנגד חשוב שאת "הלא" נצמצם לדברים חשובים ועקרוניים, שלא כל בקשה תסתיים ב"לא".

נתקלתי בהורים שאפשרו לילד בן 5 להגיע לגן ביום חורפי גשום וקר בחולצה קצרה ומכנסיים קצרים. אין ספק שההורים נכנעו לתכתיביו של הילד, להורים לא היה כוח להתמודד אתו והם טענו "לא קר לו", הוא יודע מהו רוצה", אנחנו זורמים אתו".

במקרה זה ואחרים הורים אמורים לקחת אחריות ולהיות נחושים והחלטיים "אתה יכול לצאת מהבית עם לבוש מתאים למזג האוויר.לעיתים המילים "זורמים אתו" מבטאים "אין לנו כוח להתמודד".

בכל בית נקבעים הרגלים המושתתים על אמונות וערכים אם ניקח את שעת השכבת הילדים עם הילדים הקטנים אנו מחליטים מתי הולכים לישון, האם שותים לפני השינה? ואיך נרדמים עם סיפור או דיסק שמע או מוסיקה שקטה, כמובן שאם הילד ביקש סיפור מסוים יש מקום לגמישות. עם ילדים גדולים יש מקום לקבל החלטות משותפות תוך התחשבות בגורמים שונים.

לסיכום מציאות החיים מזמנת לנו התנהגויות שונות אם אנו רוצים להשיג שינוי אנו נקבע את כללי המשחק שהחלטות יהיו מתוך כבוד לילד וראית צרכיו, שילד ירגיש שאבא ואמא אוהבים אותי גם אם סרבו לתת לו את מבוקשו. כשמדובר בילדים גדולים חשוב לשתף אותם ממקום של כבוד ובחירה ובכך אנו מעצימים אותם ומגדלים ילדים בעלי הערכה עצמית.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!