"לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבקות" | ח"כ ישראל אייכלר

תשעה באב תשפ"ד, מוצא אותנו בציפיה דרוכה לישועה מיידית, מפני הסכנה המיידית, עוד בגלותי לגאלני. אנו מאמינים כי הכל מאתו ית', וגם האיומים המגיעים מן העולם הערבי ובראשם איראן. האיומים האלה הם שעון מעורר לתשובה ולתפילה ולצדקה, להקדים תרופה למכה. נשוב אל ה' בחזקה לשפר דרכנו להתחזק בתורתנו ולהתפלל אליו שיבטל מעלינו כל גזירות קשות ורעות רח"ל.

לאחר מה שקרה בשמחת תורה תשפ"ד, איש לא מאמין לאלילי הכוח והכלים המשוכללים. הם מאד יעילים כאשר הקב"ה "הוא הנותן לך כח לעשות חיל". אבל כאשר נגזרה גזירה, כל "כוחי ועוצם ידי", כולם היו משותקים כפסלים. כל המיליארדים שהושקעו בגדרות עזה מתחת לאדמה וכל הכלים הטכנולוגיים וכל ההתרעות והאזהרות היו דוממים כאבן דומם. אנו דוחים את כל הוויכוחים: מי גרם להפקרת היישובים בעוטף עזה במשך יום שלם.

אנו מאמינים כי תמיד "שוא תשועת אדם". רק "באלוקים נעשה חיל והוא יבוס צרינו". כל הלקחים שהמדינה אמורה ללמוד מן העבר, אינם שווים כקליפת השום בזמן שנגזרה גזירה. הכל היה משותק כי: "אם ה' לא ישמור עיר שוא שקד שומר". אמנם כל יהודי חייב לעשות חשבון נפש על אירועי שמח"ת. "על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת". מה קרה במדינה במשך שנים ובעיקר בשנה שלפני המלחמה, שהגענו לשפל המדרגה הזאת של "אפס עצור ועזוב". על כך נאמר במגילת איכה: "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'".

עכשיו כעשרה חדשים לאחר שמחת תורה, כשהמלחמה נמשכת בעזה ורבים חללים נפלו הי"ד ואלפים נפצעו פיזית ונפשית, אנו צריכים להתבונן ולשאול את עצמנו "מדוע לא עלתה ארוכת בת עמי"? אין היום מחסור במטוסים. אנשי חיל האוויר אינם מסרבים לעלות למטוסים. כולם פועלים 24 שעות ביממה ויש להם הצלחות גדולות ב"ה.

אבל עדיין הגויים מאיימים עלינו בהשמדה רח"ל. כי "לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר ה'". רק בשמירה עליונה משמים נזכה לישועה. "וזכרת את ה' אלוקיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל". כל אלו שכופרים ומכחישים את הניסים ועדיין חושבים שרק בכוח הזרוע, ינצחו במלחמה ומתריסים "הלא אלוקים זנחתנו ולא תצא אלוקים בצבאותנו", עליהם הכתוב אומר "ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו ומן ה' יסור לבו וכו'. ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו וכו'. אני ה' חוקר לב בוחן כליות ולתת לאיש כדרכיו כפרי מעלליו וכו'. מקוה ישראל ה' כל עוזביך יבושו... כי עזבו מקור מים חיים את ה'. רפאני ה' וארפא הושיעני ואושעה כי תהילתי אתה" (ירמיהו יז).

האיומים הנוראים מחזירים אותנו שמונים שנה אחורה רח"ל. אין לנו לסמוך על בשר ודם. לא על "כוחי ועוצם ידי" ולא על צבאות וספינות אמריקה ואירופה. כי "שוא תשועת אדם". אבל "הבוטח בה' חסד יסובבנהו". איש כבר אינו מאמין היום בכוחות סוס ורכב. העולם וכל בני בשר כבר הוכיחו שאין בכוחם למנוע שואה וסער רח"ל. העולם שתק בשואה הקודמת והוא ישתוק כל זמן שיפגעו ביהודים. העולם זועק רק כשנפגעים גויים. גם זה לא עוזר לאף אחד. רק הקב"ה מגן ומושיע לכל החוסים בו. יהודי מאמין לא מפחד. גם בזמן האיומים של המן הפרסי ידעו ילדי ישראל לפסוק את פסוקם: "אל תירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כי תבא. עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו ק-ל".

נכון, אין זו תקופה פשוטה, אך אסור להילחץ. "אשרי אדם מפחד תמיד", אבל צריך לפחד מהבורא ית' שמו. לאדם ניתנה הבחירה ממי לפחד, מהקב"ה או מהפחדים שלו. האמונה והביטחון בה' חזקים מכל. אנו יודעים ובטוחים שאנו בידיו יתברך שמו, וברצונו להגן עלינו, אין כל בריה יכולה לגעת בנו כמלוא הנימה. אך מי יאמר זיכיתי ליבי ואנחנו ראויים לניסים מעל לדרך הטבע בלבד? אדם צריך לעשות "השתדלות", בכל מה שהוא יכול. אבל צריך לזכור תמיד, שרק "באלוקים נעשה חיל והוא יבוס צרינו". אסור לעצום עיניים ולא להכיר בסכנות. אבל אין זה מן החכמה, לשקוע ביאוש.

ימים אלו הם ימים שעם ישראל צריך להתכנס עם עצמו, לחשוב חשבון נפש, להרהר במצבו הקיומי הרוחני, בגזירות הקשות כולל הרדיפה נגד לומדי התורה, מוסדות החינוך החרדי, על משפחות חרדיות, על אימהות שזקוקות למעון ילדים. המדינה שטופה בתקשורת עוינת ובשלטון בג"צ דיקטטורי אלים. יראי ה' מותקפים בגלי שנאה תהומית בתקשורת החונטה השלטת הנלחמת נגד לומדי התורה, עד שהפכו לאויבי התורה ולומדיה. הם רואים בנו אויב ממש. זהו החורבן הגדול ביותר. במקום שיפנו את הזעם באויבים מבחוץ המבקשים להשמידנו, הם מפנים התסכול ההמוני, נגד החרדים יראי ה'. כך נראית הגלות תחת שלטון של יהודים. 

שימו לב למציאות הנוראה הזאת. ככל שגובר המתח מבחוץ, כך מתגברת רדיפת החרדים ולומדי התורה ושומרי המצוות. כאשר עולה השנאה לשומרי התורה מתל אביב ועד בכלל, המתח הביטחוני גובר והסכנות גדולות יותר. גלגל ענק ומסחרר.  מסע הרדיפות נגד היהדות מגיע לשיא, והכאוס הביטחוני הוא חסר תקדים. מי מפסיד מזה? כל עם ישראל. מי מרוויח מן המלחמה בין יהודים? הערבים ואומות העולם. אויבנו ששים למשבתנו. בעבר היו היהודים מתאחדים לפחות בעת צרה. היום הפילוג והשסע גוברים. טירוף מערכות כזו לא זכורה כמותה ליושבי ארץ הקודש. כך נראה החורבן הנמשך עד ימינו. "ה' אל תפק זממם".

בתקופה זו, שומה עלינו להזכיר את מה שלצערנו מנסים להשכיח מלב העם ולהכריז. "ה' הוא מלכנו והוא יושעינו והוא יגאלנו שנית". התקשורת העוינת מוחקת כל זכר לאמונה. "כי לא לאמונה גברו בארץ". כמו בימי החורבן אמר הילד באשפתות: "הס מלהזכיר שם שמים, כי לא למדו אביו ואמו". מלבד כמה צדיקים בסדום שמנסים להילחם ברעש הנוראי, ניתכות מכל עבר צרורות ההסתה נגד לומדי התורה.

אנו צריכים להתייצב בקול רם וברור ולומר זאת שנית: "לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי אמר ה'". רק בזכות התורה ולומדיה וקיום המצוות נזכה להגנה האמתית לכל יושבי ארץ הקודש. נמשיך לאחוז באמונת אבותינו בידינו, ויהי רצון שיהפכו הימים האלו לטובה ונזכה להינצל מכל אויבינו מבית ומחוץ ולגאולה האמתית ובנין בית המקדש במהרה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!