המראות לא יוצאים מהראש: "שלושה חודשים לא עוצם עין, קשה לי לקום בבוקר"
רמי דוידיאן, שחילץ מבלים רבים בבוקר השבת השחורה, על המראות המסרבים להרפות: "שלושה חודשים שאני לא אותו רמי" | 3 חודשים למלחמה
- ישראל לפקוביץ
- כ"ז טבת התשפ"ד
- 2 תגובות
רמי דוידיאן, העובד במקצועו כמשווק דלקים לחקלאים ביישובי עוטף עזה ומתגורר במושב פטיש, הצליח בבוקר שמחת תורה להציל את חייהם של מעל 700 איש במסיבת הטבע ברעים, זאת כשהעביר אותם למושב בשעות הטרגיות ועשה ככל יכולתו על מנת להגן עליהם. דוידיאן שוחח עם בן כספית וינון מגל ב-103FM ושיתף בקשיים אותם הוא חווה גם היום, לאחר שלושה חודשים מאז שבעה באוקטובר.
"משתדלים להיות בסדר. תקופה קשה. שלושה חודשים שאני לא אותו רמי, אני משתדל להיות חזק אבל זה הרבה יותר חזק ממני מה שעברתי. משתדלים להתגבר על זה", הודה דוידיאן. "אם אני שלושה חודשים לא עוצם עין וקשה לי לקום בבוקר, ושלושה חודשים אני בקושי עובד - עובר עליי משהו. אין שינה, המושג שינה זה רק בלקסיקון. הזיכרונות, הדברים הקשים שראיתי שם, הרבה אנשים ירויים, הרבה בנות קשורות על העצים, הרבה גופות שחילצתי בלילה, הרבה חלקי גופות שהייתי צריך להוציא".
עוד שיתף בכאב כי "בני העוולה האלה קשרו אנשים על העצים וירו עליהן, הייתי צריך להוריד אותם מהעץ ולכסות אותם. בין לבין לחלץ המון ילדים שביקשו עזרה, גם בטלפון, גם בוואטסאפ, אלפי הודעות. הייתי תחת מרתון, לעבוד על אוטומט להספיק כמה שיותר. זה מונע ממני המון שעות שינה".
באשר לטיפולים אותם הוא מקבל מאז אותה שבת ארורה, סיפר: "מכבי מטפלים בי, ארגון מאמריקה תרמו לי, אז אני תחת שני פסיכולוגים. אני מקווה להתגבר על זה אבל זה ייקח זמן". על המפגשים אם אותם אנשים שהצליח להציל מהתופת בפסטיבל הנובה, אמר: "וגם כשאני מטייל בכל הארץ רודפים אחריי ילדים בכל מקום 'הצלת אותי'. אני לא זוכר פרצופים ושמות כי לא היה לי זמן לשאול, אבל הם זוכרים אותי, את השם שלי ומזהים אותי בכל מקום".
הוספת תגובה
לכתבה זו התפרסמו 2 תגובות