הביקורת שעלתה ביוקר: למה מוישי בן ה-16 עזב את הבית?

"הביקורת שלך עוד תעלה לך ביוקר", תמיד הוא אמר לעצמו. אבל כשזה קרה זה הטביע אותו בתוך ים של מחשבות כואבות. הוא עדיין היה בהלם. 3 ימים לקח לו לחזור לעצמו ולחשוב על מה שקרה.

הוא קם בבוקר רגיל למדי, אמר "מודה אני" כמו בכל יום, אבל הפעם חיכה לו פתק על השולחן. הוא פחד להתקרב אליו, אבל הוא לא יכל להתעלם ממנו. הוא התקרב לאט, ליבו הלם בפרעות, הוא התחיל להזיע, והוא הבין שמשהו טוב לא כתוב במכתב הזה.

הוא ישר זיהה שזה כתב ידו של מויישי בנו הבכור בן ה-16 שעושה לו בעיות לא קטנות בתקופה האחרונה.

הוא מתחיל לקרא את השורה הראשונה וכתוב בה:

זהו נמאס לי!!!

נמאס לי לחיות בבית ששונאים אותי, בבית שכל הזמן מעירים לי הערות, שרומזים לי מבוקר עד ערב שאני סוג ד'.

נמאס לי לחיות בבית שמנוכר אלי, ולא אוהב אותי!!! אני הולך, ולא חוזר אל תחפשו אותי, יש לי חברים שידאגו לי הרבה יותר מכם. להתראות מויישי...

חיים שנחשב לאחר האנשים החשובים בקהילה עם שם שהולך לפניו, מלמד בחיידר נודע, לא ידע איך להתמודד עם זה.


דוד ואזאנא - כותב השורות

הוא אמר לעצמו ידעתי שהביקורתיות שבי תגרום למשהו רע, אבל לא ציפיתי שזה מה שיקרה.

כמובן שאנחנו לא באים בשורות אלו לשפוט את חיים, אבל כן נרצה לדעת, איך להימנע מביקורתיות, שיכולה לגרום לנו המון נזקים בחיים.

הביקורתיות נובעת בראש ובראשונה מחוסר בביטחון עצמי. ככל שאנחנו יותר חסרי ביטחון עצמי, כך נהיה יותר ביקורתיים כלפינו וכלפי אחרים.

כשאנחנו מרגישים לא טוב עם עצמנו, אנחנו בדרך כלל משליכים את זה על אחרים, ודורשים מהם לעמוד בסטנדרטים שלנו.

הסטנדרטים שלנו, אלו כללים שנוצרו לנו במהלך השנים בצורה לא מודעת, או מודעת באופן חלקי. וכשיש לנו כללים נוקשים, אנחנו רוצים שהקרובים שלנו יעמדו בכללים הללו. והמסרים שאנחנו משדרים להם כל הזמן, הם: תעמדו בכללים שלי, והכל יהיה בסדר, רק אז אקבל אתכם. ואם לא תעמדו בהם? תקבלו ביקורת, נזיפות, אתייחס אליכם כאדם פחות טוב, וחבל...

כמובן שזה קורה בצורה לא מודעת, אבל זה קורה.

כשהקרובים לנו מבינים שחייב לעמוד בכללים שלנו, אז אנחנו יוצרים סביבה שפוחדת מאיתנו, יזהרו מכל דבר קטן שיוצא ממנו, יסתירו מאיתנו דברים, ידברו עלינו מאחורי הגב, ישנאו אותנו, ובהזדמנות הראשונה יברחו מאיתנו, ואם יישארו לידנו, זה רק בגלל שאין להם אלטרנטיבה טובה יותר, או מפחד של חוסר וודאות ממה שיקרה ללא האדם הביקורתי.

אז מה אנחנו צריכים לעשות כדי לצמצם ביקורת?

הנה 4 כלים פרקטיים, לצמצום הביקורתיות, ולחיים רגועים יותר!

• לזהות בתוכנו, מה מפריע לנו באמת. לדוגמה: מפריע לי שהילד לא סידר את החדר, מפריע לי שלא יתייחסו אלי, מפריע לי שלא סידרו את הבית.
• לשאול את עצמנו: מה המטרה שלי? בדוגמה לעיל של הילד: אם המטרה להתקיף את הילד, להפחיד אותו, ולגרום לו להיות חלש ומסכן, את זה בסדר שנצעק עליו, וניתן לו עונש לא פרופורציונאלי. אבל אם המטרה שהוא יסדר את החדר, ושהחדר יהיה מסודר, נשאל את עצמנו: מה אני צריך לומר לו: כדי שיגדלו הסיכויים שהוא יסדר את החדר?(זאת המטרה)
• להרפות מהתוצאה- לאחר שפעלנו בצורה נכונה, אנחנו צריכים להבין שהכללים שלנו הם לא הלכה מסיני, וזה בסדר שהם לא יתממשו. ובשביל זה צריך לחיות בגמישות ולא בנוקשות, וזה לבד יכול לשנות לאדם את כל החיים. זה בסדר לעבוד עם הכללים שלנו, וזה בסדר גם להרפות מהם.
• לאמיצים בלבד- נשאל את עצמנו: למה זה כל כך מפריע לי שלא מקיימים את הכללים שלי? מה זה עושה לי? ממה אני מפחד? אולי הפחד הזה מנהל אותי בעוד תחומים בחיים? איך אני מתחיל להתמודד עם הפחד במקום להשליך אותו על המשפחה והסביבה הקרובה שלי?

תנסו לפעול לפי הכלים הללו, ותחוו שינוי הדרגתי שהולך ומתעצם בחיים שלכם בביטחון העצמי, ובצמצום הביקורתיות שלכם כלפי אחרים. ותמנעו מעצמכם הרבה עוגמת נפש מיותרת וכואבת.

לעוד מאמרים ייחודיים על נפש האדם וחיזוק הביטחון העצמי שלנו, לחצו כאן עכשיו->>>

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!