שבועיים לפני החתונה: סיפורה המצמרר של הכלה היתומה נחשף

היא הייתה ילדה קטנה, כזו שבטוחה בעתידה הוורד, החלומי משהו, היא גדלה בצל נערות חייכנית ונחמדה, הוריה היו אנשים עמידים, מעמדה בבית הספר היה נחשב ומבריק והיא הייתה בטוחה בעתידה המשגשג, גם בחלומות הכי שחורים שלה היא לא חלמה מה צופן לה פני העתיד.

השנים חלפו להם ביעף, יום רודף יום, חודש רודף חודשה ושנה רודפת שנה, מילדה קטנה היא הפכה לנערה בוגרת, כזו שלא חסר לה שום דבר בחיים, הכל היה יכול להמשיך להיות וורוד ומשגשג לולא הטלפון הבהול שקיבלה אימא באותו יום, סמוך לראש השנה של שנת תשע"ח.

מעבר לקו הטלפון עמדה הרופאה האישית שלהם, זו שרק לפני ימים בודדים לקחה בדיקה חשובה מאימה לאחר שזו לא חשב בטוב בתקופה האחרונה, האימא הרימה לטלפון בחיוך, שאלה לשומה, אך מהר מאוד הבינו בני הבית שהטלפון לא מבשר טובות.

פניה של אימא החווירו באחת, ראשה נשמט אחורה, הטלפון נפל על הרצפה בקול רעש גדול, ומלבד המשפט "מים, מים", היא לא הצליחה להוציא הגה מפיה. לאחר מספר שעות שהדופק חזר לליבה, והצבע ללחייה, היא הצליחה לספר לבני ממשפחתה על המחלה הקשה שפקדה אותה. מחלה כזו שלא נותנת הרבה סיכויים לחיות.

עזרו לכלה היתומה בשעתה הקשה, בלחיצה כאן>>>

ומאז, מאז הטלפון הנוראי הזה, החיים השתנו לגמרי, האימא מאישה חייכנית, שמחה ופעילה הפכה לשבר כלי, כזו שבכל מספר ימים צריכה לנדוד לשורת טיפולים קשים ומורכבים, האב שהיה עובד במשרה מכניסה במיוחד נכנס לדיכאון קשה ושכב על מיטתו יום ולילה.

והיא, נערה צעירה שחייה היו וורודים במיוחד, נאלצה ביום אחד לשנות את כל אורח חייה, ונאלצה לסעוד את הוריה, את אבא שחלה בדיכאון ואת אימא שחלתה במחלה קשה, לא היה לה יום ולא היה לה לילה, היא הייתה צריכה להיות שם בעבורם עשרים וארבע שעות ביממה, שבע ימים בשבוע.

מצבה של אימה הלך והידרדר, היא פונתה לבית החולים, שם כחלוף מספר ימים זימנו את בני המשפחה להיפרד ממנה, והיא נערה צעירה שדבקה באימה עמדה שם, תופסת את פניה בידיה וממררת בבכי קורע לב, בכי חסר מעצורים. הסימונים על המסך שמעל מיטת חוליה עלו וירדו במהירות, עד שהנורא מכל קרה, אימא היקרה, אימא שהייתה משאת חייהם של בני המשפחה כולה הלכה לעולמה.

הקושי היה קשה עתה שבעתיים, הנערה לא ידעה מנוח, היא נאלצה לטפל בקושי ועם מעט מאוד מזומנים באבא החולה ובשלושת היתומים שנשארו מאחור, בלית ברירה היא חילקה את יומה לשניים, בחצי האחד היא עמלה לפרנס את המשפחה, ובחצי השני היא סעדה את אביה שהיה מרותק למיטת הבית.

מנערה צעירה היא הפכה לנערה בוגרת, והיא הגיעה לגיל שהיא אמורה כבר להינשא לבחיר ליבה, בעזרת שכנות טובות היא הופגשה עם בחור טוב לב וחייכני, כזה שבדיוק התאים לה, היא נתנה בו אמון מוחלט ולאחר תקופה קצרה הם חגגו את האירוסין.

כעת, היא עומדת כשבועיים לפני יום שמחת ליבה, יום בו היא תילבש את שמלת הכלה ותיכנס אל תחת החופה, מלבד הקושי שהיא תגיע לחתונה ללא אב ואם, היא נאלצת להתמודד עם סכומי ענק שאין לה.

אין לה איך לשלם לצלם, אין לה איך לשלם על השמלת כלה, על האולם, על הקייטרינג, על התזמורת, וזה מלבד כל הוצאות הביגוד, הדירה ושאר דברים שהיא כל כך זקוקה להם. פשוט אין לה שקל מיותר, אין לה מאומה.

כמוה ישנם עוד שישים חתנים וכלות העתידים להינשא בחודשים אלול ותשרי, יתומים אומללים שביום בהיר אחד היקר להם מכל הלך ואיננו, יתומים צעירים שביום אחד נאלצו להתמודד לבד בחיים, שכעת עומדים לפני היום השמח בחייהם, אבל בלי עזרה שלנו זה עלול להפוך ליום העצוב בחייהם, ממש כך.

זו החובה שלנו כעת להירתם לעזרתם, להושיט יד, לעזור ולסייע לכל אותם חתנים וכלות יתומים שאין להם מאומה. אנחנו חייבים להיות שם לצידם, חייבים לעזור להם שלא יקרסו רגע לפני היום השמח בחייהם. מצטרפים כעת.

עזרו לכלה היתומה בשעתה הקשה, בלחיצה כאן>>>

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!