החוזר בתשובה הקצין והגיע לנקודת שבירה

היה זה לפני כשנה התקשרה אליי אישה וכך סיפרה לי: "אנחנו חוזרים בתשובה כבר מספר שנים. כשהתחתנו לא היינו שומרי תורה ומצוות, לא הכרנו כלל מושגים של חיי תורה ומצוות. גדלנו שנינו בקיבוץ ולא לימדו אותנו כלום על החיים האלו.

השם סיבב שממש שנינו יחד התחלנו להתקרב אליו ולחזור לאט לאט בתשובה.

תהליך החזרה בתשובה חיזק את הקשר הזוגי בינינו מאוד. עשה אותנו אנשים יותר רגועים ויותר אנשים שמחים.

ובעיקר גילינו את המטרה שלנו בעולם הזה. לא סתם לחיות ליהנות ולבסוף למות, אלא יש פה מטרה הרבה יותר עמוקה משחשבנו לעצמנו. הקיום שלנו בעולם הוא לא סתם ובמקרה.

הכול היה טוב ונפלא בשנים הראשונות של החזרה בתשובה. אבל לאט לאט בעלי החל להיות אדוק יותר ויותר ומחמיר בעניינים רוחניים. הוא העמיס על עצמו יותר תפילות, יותר לימוד תורה, יותר ויותר מנהגים שונים.

בהתחלה שמחתי כשראיתי את בעלי מתחזק ואף עודדתי אותו לזה, אבל פתאום ראיתי שמשהו לא טוב קורה עם בעלי. אני מכירה אותו טוב עוד מזמן היותנו ילדים. גדלנו יחד באותו הקיבוץ.

והרגשתי שמשהו לא טוב קורה איתו.

מבעל שמח מאושר שטוב לו ראיתי שהוא פחות מחייך פחות שמח הוא מדי רציני.

ניסיתי לדבר איתו אם משהו מפריע לו והוא אמר: 'לא, הכול בסדר ברוך השם, רק מתחזקים ומתחזקים'.

נרגעתי והמשכתי הלאה את החיים אבל שוב שמתי לב שבעלי שהכרתי הוא כבר לא אותו בעל מצבו רק החמיר. לפעמים הייתי רואה שהוא נשאר לישון כל היום או מתלונן שאין לו כוח ויש לו חולשה.

הוא רק התחזק יותר ויותר בעניינים רוחניים אבל נפשו לא הייתה מי שהכרתי.

לפני שבוע ראיתי שזהו, זה כבר מוגזם, ופניתי לרב אחד להתייעץ והוא הפנה אותי אליך ואמר שכדאי שבעלי ידבר איתך".

קבעתי לו פגישה והוא הגיע. הוא התיישב לפניי, רצינות עמוקה על פניו. התחלנו לשוחח ולדבר, הוא סיפר על עצמו, על החזרה בתשובה, על הקשר הזוגי החזק עם אשתו ועל ההתחזקות הגדולה שיש לו בשנה האחרונה.

ואז גם התחיל לספר שבחודשים האחרונים, ואין לו הסבר לזה, הוא התחיל להרגיש עייפות ולחצים נפשיים למיניהם.

אני לא יודע איך להסביר את זה אבל אני פשוט מרגיש קורס פיזית ונפשית, אני לא רוצה להגיד כלום לאשתי כי אני לא רוצה לצער אותה.

אבל זו האמת אני מרגיש שאין לי יותר כוח להמשיך הלאה ואני לא מבין למה זה קורה לי.

אני רק מתחזק יותר ויותר ברוחניות ואני רק מרגיש שאני יותר ויותר קורס.

חשבתי אולי אני צריך יותר להתחזק ואז בזכות זה אני ארגיש יותר טוב אבל זה רק עשה לי יותר גרוע והחמיר את המצב.

אז מהשמיים אשתי דחפה אותי ללכת אליך ולראות מה קורה איתי והנה אני אצלך.

דיברתי איתו שיחה ארוכה דיברנו על סדר היום שלו בכל יום, על מה שהוא מרגיש ועל המחשבות שלו וכו'.

הוא סיפר על סדר יומו העמוס: הוא קם בכל יום בארבע בבוקר, הולך למקווה, מתפלל בנץ, ממשיך ללמוד ברצף עד לצהריים, אוכל ארוחת צהריים במהירות ואז הוא ממשיך ללמוד עד שמונה בערב בקושי הוא ישן...

ואז אמרתי לו כך: "תקשיב, אין לך שום בעיה אתה אדם טוב ומיוחד אבל מדי מיוחד. אתה יודע מה קורה לך יש לך קריסה - המים בכוס נשפכו לך.

כותב השורות, מרדכי רוט.

אתה יודע מה זה? שאלתי, קח כוס ותמלא בה יותר מדי מים, מה יקרה למים הם יישפכו מהכוס, כי פשוט אין מקום יותר לשים מים.

יש לכל כוס מקום וסוף משלה גם הכוס הכי גדולה יש לה איזה גבול כמה מים אתה יכול לשים בתוכה ואם תשים שם יותר מדי מים אז המים יישפכו ואם תדחוס בכוח מים אז גם הכוס עלולה להתפוצץ.

כך גם בנפש האדם לכל אדם יש לו כוחות נפש משלו את הכלים והיכולת מה שהשם יתברך נתן לו.

ואם אדם יעשה יותר מדי לא לפי הכוחות שלו ובפרט לא בהדרגה ובהכוונה, הנפש עלולה להתרסק.

וזה מה שקרה לך איש יקר. אתה עם כוחות נפש מסוימים אבל אתה בשנה האחרונה חשבת שאולי תהיה משה רבינו וזה טוב שחשבת כך.

אבל היית צריך להכיר את היכולות הנפשיות שלך, את הכלים שיש לך, כמה אתה מסוגל ללמוד ולהתפלל. ולא רק זה אלא גם לתת לנפש ולגוף שלך את מה שהיא צריכה קצת התעמלות מוזיקה קצת שחרור.

וכמובן בהדרגה ובהכוונה. אבל לא עשית כך והתאמצת עוד ועוד עד שהנפש שלך קרסה.

ולכן אתה מרגיש שאתה מתמוטט ואתה לא יכול יותר.

כי זהו, המים שבכוס שלך כבר נשפכו החוצה.

המשנה במסכת אבות פרק ו' מונה את ארבעים ושמונה הדברים שהתורה נקנית בהם שניים מהם זה מיעוט שיחה ומיעוט שחוק, מסביר שם בעל ה'תפארת ישראל' שצריך מעט לשוחח כדי שהנפש תנוח וצריך מעט שחוק לשמח הנפש שאז זה מועיל להמשך הלימוד. מעט מנוחה זו הדרך להמשך עלייה בטוחה. 

אמרתי לו דוגמה נוספת: אדם שצריך לעלות לקומה שלישית דרך המדרגות האדם צריך לדעת שיש סדר בעלייה יש תהליך של עלייה עוד מדרגה ועוד מדרגה ואי אפשר תוך שנייה אחת להגיע לקומה שלישית צריך לעלות עוד מדרגה ועוד אחת עד שמגיעים, אפשר לעלות לפעמים שתי מדרגות אבל זהו אם תעלה יותר מדי אז אתה יכול לשבור את הראש ובפרט אם אתה אדם מבוגר או ילד קטן שאין לך הכלים הגופניים לעשות את זה.

"כמה זמן לוקח לנסוע ברכב מבני ברק לירושלים?" שאלתי, הוא ענה: "בערך חמישים דקות", אז זהו בדיוק יש תהליך שצריך לעבור אי אפשר להגיע תוך דקה לירושלים ואם תיסע הכי מהר לירושלים על 180 אז יש סיכוי שיתפוס אותך שוטר או תעשה תאונה חס וחלילה. יש תהליך לכל דבר גם ילד שנולד לא נולד תוך יום לוקח לו תשעה ירחי לידה.

אז אתה צריך פשוט לעשות סטופ ולעשות ריסטרט מהתחלה.

הוא פתאום עצר אותי תקשיב כבוד הרב מה שאתה אומר לי עכשיו יכול להיות שזה ממש יצר הרע, מעשה שטן להפסיק אותי ללמוד ולהתחזק.

אמרתי לו: לא ולא! מה שאתה עושה עכשיו זה היצר הרע בכבודו ובעצמו! זה שאתה לומד בצורה קיצונית ומחמיר עם עצמך בכל מיני דברים מעל כוחותיך עד שאתה מגיע ממש לקריסה שאתה לא יכול יותר להמשיך לחיות ואתה יכול בגלל זה לשכב ימים שלמים במיטה, זה מגיע מעצת היצר הרע כי בסוף אם תמשיך כך אתה תקרוס לגמרי, הנפש שלך תקרוס, ובסוף לא תוכל לעשות כלום ברוחניות.

ספרתי לו על כמה בעלי תשובה שאני מכיר וגם הרבה שומרי תורה ומצוות מלידה שהם עשו דברים מעל הכוחות שלהם מעל הכלים שיש להם ולא עצרו ובסוף קרסו נפשית.

כמה בחורי ישיבות מגיעים אליי שהם קרסו כי הם לא ידעו לעשות סטופ כי לא הייתה להם הכוונה נכונה ככה בסוף משתגעים לגמרי.

השם רוצה שתהיה מי שאתה. נכון שצריך תמיד לשאוף הלאה וקדימה, אבל הכול מתוך איזון נכון ולאט לאט ובלי לחץ ועם גבולות ברורים, וכמובן שלתת לגוף ולנפש את מה שהם צריכים.

וזה בדיוק אחד הדברים שחידש הבעל שם טוב שגם אם אתה עושה מעשה גשמי ואתה תחשוב לפני המעשה שאתה עושה את זה בשביל שיהיה לך כוח לעבוד את הבורא, אז באותו זמן אתה קשור להשם לא פחות מדברים אחרים.

היה לו קשה לקבל את מה שאני אומר והוא החליט שזה היצר הרע מדבר מתוך גרוני.

הוא המשיך בדרכו אבל לפני תקופה הוא התקשר אליי להגיד לי שהוא מוכן לשמוע בקולי ושהוא ישמע כל מה שאני אגיד לו. הוא סיפר לי שיום אחד הוא פשוט קרס פיזית והוא לא יכל לקום מהמיטה שלשה שבועות ברצף.

ואז הוא הבין שהוא טועה פה באיזה משהו. משהו לא תקין בהתנהלות שלו.

אני נתקל בכל מיני מקרים אצל בעלי תשובה ולא פחות אצל בחורים וגם אצל אברכים שמעמיסים בלי הכוונה נכונה על הכלים שלהם ואז הם קורסים לגמרי. אין להם הדרכה נכונה או לוקחים דברים מדי בקיצוניות או בתמימות.

בחור שהוא חשב שהוא ילמד בלי הפסקה והוא יהיה מתמיד עצום ותכל'ס הוא כרגע לא במקום הזה אבל הוא מתאמץ ומנסה גם כי המשגיח בישיבה מדבר על זה ואז הוא קורס.

ועוד כהנה וכהנה מקרים.

כל דבר בחיים צריך להיות מתוך איזון, ולזכור לא לדחוס מדי בכלי מעבר ליכולת שלו - כי אז המים יישפכו או שהכלי יתפוצץ.

ר' זושא מאניפולי אחיו של ר' אלימלך מליז'נסק היה רגיל לומר:

אם ישאלו אותי בשמיים לאחר מאה ועשרים, למה לא הייתי אלימלך – אדע מה להשיב.

אבל אם ישאלו אותי למה לא הייתי זושא – לא יהיה לי מה להשיב.

חשוב לי להבהיר שהמטרה של הכתבה הזו לתת איזון ולא חס וחלילה להוריד מהקשר עם השם יתברך, אלא להסביר שאם לפעמים מגזימים מדי אז יכול לצאת ההפך הגמור מעבודת השם וקריסה נפשית.

וכמובן שכל אחד ישאל את עצת רבותיו.

וכתב בספר "חובת הלבבות": "סגל לעצמך את המידות הטובות לאט ובמתינות, כפי מה שטבעך וכוחך יכול לסבול. והיזהר מלהרבות ומלהפריז בהן בלי הדרגה, פן תיהרס. כי ריבוי השמן במנורה גורם לכבות את אורה. והיזהר מלהתעלם ומלהתעצל ומלהתרפות בעבודת ה'. ועלה בהדרגה, ממדרגה אחת של הזריזות למדרגה שאחריה, וממדרגה אחת של סבל למדרגה שאחריה, וכן בכל המידות הטובות עלה בהדרגה ממדרגה אחת למדרגה הסמוכה לה) "שער אהבת ה' פרק ז').  

מאחל לכל עם ישראל הקדושים והיקרים שבת שלום שקטה ורגועה. ושנזכה להאיר בליבנו ובלבבות הסובבים אותנו אור, אהבה ואמונה.

לתגובות: [email protected]

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!