שלא נדע: גידולים בקרב ילדים • סיכויי ההישרדות טובים

אירוע של מחלה ממארת (סרטן) בילדים הנו נדיר יחסית, כאשר ילדים (במשמעות של בני כל הגילאים מרגע הלידה ועד תום 14 שנות חיים) מהווים כ-1.5-2 אחוזים מכלל חולי הגידולים הממאירים וגידולי המוח השפירים בישראל.

יחד עם זאת, בשל המעורבות הרגשית הגבוהה, כשמדובר במחלות ממאירות בגיל הילדות, סוגי המחלות המאפיינים אוכלוסייה צעירה והשלכות אפשריות של המחלות על המשך החיים, בחרו במשרד הבריאות השנה, לראשונה, לעסוק בקבוצת אוכלוסייה זו.

הפרסום מתמקד בגידולים בקרב ילדים. הנתונים מתייחסים לגידולים השפירים של המוח ומערכת העצבים המרכזית ולכלל הגידולים הממאירים בילדים.

בישראל מאובחנים מידי שנה כ-350 ילדים הלוקים במחלות ממאירות, כאשר אחד מהמאפיינים הבולטים אצלם הוא ששיעורי התחלואה זהים בין המגזרים (יהודים וערבים) והמינים, וזאת בניגוד להבדלים הנצפים בשיעורי התחלואה באוכלוסייה הבוגרת בחלוקות אלו.

שיעורי התחלואה בגילאים אלו עמדו בשנים 2003-2007 על 16.2 מקרים חדשים לכל 100,000 בנים יהודים, 14.9 בבנות יהודיות, 15.7 בבנים ממוצא ערבי ו-13.4 מקרים חדשים בכל שנה אשר אובחנו בבנות ממוצא ערבי. לשם השוואה, שיעורי התחלואה המתוקננים לגיל בכל אוכלוסיית ישראל עמדו בתקופה זו על כ-300 מקרים חדשים לכל 100,000 תושבים באוכלוסייה היהודית ו-230 ל-100,000 באוכלוסייה הערבית.

המחלות השכיחות ביותר הן גידולי מוח (ממאירים ושפירים), לוקמיה לימפוציטים, לימפומה שאינה הודג'קין, לימפומה מסוג הודג'קין, ממאירויות הכליה העצם ורקמות חיבור. ממאירויות נוספות המאפיינות את אוכלוסיית הילדים, אם כי שכיחותן פחותה באופן משמעותי הן ממאירויות המערבות את הצפק (פריט ונאום), העין, בלוטת התריס והשחלות.

בישראל חיו בסוף שנת 2009 1,392 ילדים אשר אובחנו עם מחלה ממארת (וגידולים שפירים של המוח ומערכת העצבים המרכזית) בין השנים 2004 ועד תום 2008. מהם 543 בנים יהודים, 453 בנות יהודיות, 185 ו-150 בנים ובנות ממוצא ערבי בהתאמה ועוד 61 ילדים שאינם יהודים ואינם ערבים. 354 ילדים אובחנו עם ממאירויות הדם, 269 אובחנו עם גידול במוח ומערכת העצבים, 95 ו-92 אובחנו עם לימפומה שאינה הודג'קין ולימפומה הודג'קין בהתאמה.

להשוואה, בכלל אוכלוסיית ישראל חיו בתום 2008 כ-90,000 חולים אשר אובחנו כלוקים במחלה ממארת בתקופה המקבילה.

מחלות ממאירות מהוות את סיבת המוות הרביעית בסדר ההארעות בקבוצת הגיל הנדונה, כאשר הסיבה הראשונה הנה תחלואה סב לידתיות (שיעור של 12.9 פטירות ל-100,000), לאחריה פטירות עקב מומים מולדים (10.6/100,000), תאונות (4.4/100,000) ומחלות ממאירות (2.7/100,000).

נציין עוד, כי בכלל האוכלוסייה בישראל סיבת המוות השכיחה ביותר הנה מחלה ממארת, ולאחריה מחלות לב וכלי דם עם שיעורי פטירה של 137 ו-105 בהתאמה (על פי נתוני משרד הבריאות, תחום מידע, מרץ 2010).

ככלל, קיים שיפור מסוים בשיעורי ההישרדות של כלל החולים בין התקופות, כשעיקר השיפור נצפה בתחילת שנות התשעים.

באשר לבנים, שיעורי ההישרדות לאחר שנה מהאבחנה עמדו על 91.1% למאובחנים בשנים 1990-4, ועלו ל-93.5% למאובחנים בשנים 2000-2004. באשר למאובחנים בשנים 2005-2007 נצפתה ירידה בשיעורי ההישרדות לכדי 88.5% שהנו השיעור הנמוך ביותר בכל התקופה, בתקופה האחרונה שנבדקה.

באשר לבנות, שיעורי ההישרדות עלו מ-89.9% בתחילת התקופה ל-93.3% בסופה. שיעורי ההישרדות לאחר תום שלוש שנים מהאבחנה עמדו בתחילת התקופה (מאובחני 1990-1994) בבנים על 80.2%, הגיעו לרמה של 88.3% בקרב מאובחני 2000-2004 וירדו מאז לכדי 83.4% במאובחני השנים 2005-2007.

בבנות שיעורי ההישרדות עמדו על 80.3% בתחילת התקופה, ותוך עלייה מתמדת בשיעורים הגיעו לכדי 89.9% בסופה. שיעורי ההישרדות לאחר עשר שנים מאבחון המחלה היו בתחילת התקופה %73 ו-75.6% בבנים ובבנות בהתאמה ועלו כדי 76.7% ו-78.1% במאובחנים בין השנים 1995-1999 בהתאמה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!