"חמש שנים אחרי התאונה של אבא ואמא והמראות חוזרים כל לילה"

שלום לכולם, אני אסתי. בת 24 מגבעת שאול בירושלים. אני זוכרת את הרגע שבו הודיעו לי על התאונה. היום, חמש שנים אחרי, אני מבינה שלעולם כבר לא אשכח. הייתי בת 19, בבית עם שבעת אחיי הקטנים, ואבא ואמא נסעו לחתונה של בני דודים שניים של אמא. גם אחרי השעה 12 הם לא ענו לי לטלפונים, וכששני קציני משטרה דפקו בדלת שלנו ביחד עם דוד שלי אברימי, אח של אבא - הבנתי עוד לפני שפתחו את הפה: אבא ואמא אינם.

פתחו את הלב ועזרו ליתומה האומללה>>>

זו הייתה תאונה מחרידה. חמש שנים חלפו מאז ועדיין בלילות תוקפים אותי סיוטים של מכוניות דוהרות, מתהפכות בשרשרת, ומלא נתזי דם עפים על הכביש מסביב. הסיוטים לא יעזבו אותי כנראה אף פעם, אבל למזלי ניהול הבית נפל על כתפיי, והפכתי באחת לאמא ולאבא העמוסים בתבל, כך שאין לי הרבה זמן לחשוב.

לא חשבתי שאי פעם אתחתן. ידעתי שיש לי שבעה אחים לטפל בהם, לדאוג להם שיגדלו בצורה הטובה ביותר, מבחינה רוחנית וגשמית, להיות האמא החמה שלהם, האבא החזק והבטוח, הפסיכולוגית, המבשלת, המנקה, הרב וגם הבנק. מי בכלל רוצה להתחתן, כאילו היה לי כוח ויכולת נפשית לחשוב על עצמי במהלך השנים האלו, או להתעסק בעצמי.

אבל כשדודה שלי שולי הכריחה אותי להיפגש עם שמעון הבנתי שיש מי שמוכן לשאת את המסע הזה איתי. לגדל יחד איתי שבעה ילדים שכבר אינם קטנים כל כך, להיות אבא בשבילם ולהוריד ממני לפחות 50% מהעול. שמעון תומך ונמצא, ואחים שלי אוהבים אותו כל כך, שפתאום אני מבינה שאוכל להתחתן ובעז"ה זה לא יבוא על חשבונם. הלוואי.

אין לנו שקל להתחתן. ההורים של שמעון נותנים ככל יכולתם, אבל הם בעצמם משפחה מעוטת יכולת ושנינו עסוקים מעל הראש - הוא בלימוד ואני בעבודה ופרנסה של תשע נפשות. הפסיכולוגים יועצים לנו לשכור יחידה נפרדת שצמודה לבית ההורים, בכדי להצליח לבנות גם את הבית הפרטי שלנו בצורה הטובה ביותר.

פתחו את הלב ועזרו ליתומה האומללה>>>

הפלתי על שמעון כל כך הרבה, אני מרגישה שה"תיק" שהוא לקח על עצמו כבד כל כך, וכואב לי, כואב לי שיחיה את החיים שלו בצמצום נוראי רק בגלל שבחר בנו, בכולנו, למשפחתו. אני מתחננת אליכם שתפתחו את הלב בשבילנו. יודעים מה? בשביל שמעון, הצדיק הזה. כל כך מגיע לנשמה היקרה הזו להתחיל את החיים כמו בנאדם.

בבקשה, אל תשאירו אותנו לבד. ההורים שלי כבר עשו את זה, והשאירו אותנו יתומים כאובים והמומים בלילה אחד בהיר. אנא, עזרו לשמעון ולי להתחיל את החיים שלנו בצורה הגיונית ואנושית, עם תנאים מינימליים. אנא, תדמיינו שאתם מסתכלים לנו בעיניים, ותצילו אותנו ככל שרק תוכלו. בבקשה, תרמו לחתונה שלנו ולצרכים הבסיסיים של תחילת חיינו המשותפים.

כמוני, יש עוד 37 יתומים ויתומות שיעמדו תחת החופה לבדם בחודש טבת ואין להם מאומה, אפילו לא את ההוצאות הבסיסיות ביותר. קופת העיר לקחה על עצמה לחתן את כולנו. יש גם ברכה מפעימה ונדירה שמעוררת הדים בימים אלו, כאשר עם פתיחת מגבית 'קופת העיר' עבור 37 היתומים הנישאים בחודש טבת, כתבו הגה"צ רבי שמעון גלאי שליט"א והגר"נ נוסבוים שליט"א בזו הלשון: "לאחר שנוכחנו בצער היתומים וגודל הסיוע להם, הנני מברכים מעומק לב, את כל התורמים 370 ש"ח לקרן עבור 37 היתומים הנישאים בטבת, מידה כנגד מידה, כמו ששימחו את ילדיו של הקב"ה, כך יזכו לגדל ולחתן את כל ילדיהם בנחת, בשמחה ובבריאות". במעמד תפילה מיוחד יעתירו עבורכם ויזכירו את שמכם שתזכו לברכה הנדירה לגדל ולחתן את כל ילדיכם בבריאות ושמחה. ההמלצה היא לתרום סך של 370 שקלים מכל בית אב, עבור הצרכים המינימליים של החתנים והכלות היתומים.

אני מתחננת אליכם שלא תשאירו אותנו לבד.

פתחו את הלב ועזרו ליתומה האומללה>>>

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!