עוצרים את זה בזמן: התרופות השונות למחלת הסוכרת

מרגע שישנה אבחנה כי מדובר בסוכרת סוג 2 יציע הרופא המטפל טיפול תרופתי. בניגוד לתרופות למחלות ובעיות רפואיות אחרות בהן התרופה אמורה לרפא את המחלה, בסוכרת, התרופות אפילו לא מתיימרות לרפא. התרופות הן בסך הכל דרך מהירה להפחית סוכר, דהיינו לטפל בסימפטום הנגרם ממחלת הסוכרת.

לאחר שהבנו כי העמסנו עליו יתר על המידה, והלבלב בעצם 'התעייף', היה מן הראוי שנקבל מהגורמים הרפואיים המוסמכים שיטה ודרך להבראת הלבלב ולחדש נעוריו כקדם. אבל מה לעשות שלמרות שהדבר ידוע וברור לכל מי שלמד רפואה, הם לא מסוגלים להוציא אותו מהכח אל הפועל מכמה סיבות.

המצב בדרך כלל הוא אקוטי וחובה להתחיל מיידית בטיפול תרופתי להפחית את ערכי הסוכר המסוכנים.

משאבי הזמן העומדים לרשות העוסקים ברפואה דלים מכדי לתת מענה לעניין הזה.

כך נוצר מצב שהדרך הקלה והמהירה היא להתחיל בטיפול תרופתי מיידי. מהו הטיפול התרופתי?

כאמור, אוכל שאנחנו אוכלים נכנס למערכת העיכול ומתחיל להתפרק ולהעלות את הסוכרים בדם. המטרה היא הורדת הסוכרים. איך זה נעשה?

טיפול תרופתי בסוכרת

נעצור לרגע ונדמיין 2 ילדים שנפגעו בתאונה. שניהם בשלב הראשון זקוקים לקביים לתמיכה. להוריו של אחד מהם חשובה מאד גמילתו של הילד מהקביים וחזרתו לתנועה עצמאית. לשם כך הם מעמידים אותו בפני משטר קפדני של טיפולי פזיותרפיה, התעמלות, תזונה נכונה, וכדו'. ההורים של השני מרחמים עליו ומניחים לו לטבוע בים של רחמים עצמיים, מצבו מידרדר, מערכות גופו מתנוונות, ולבסוף הוא נותר מרותק לכסא גלגלים לכל חייו.

במעבר חד לסוכרת סוג 2: הלבלב "עובר טראומה" הוא נסחט מעבר ליכולותיו. הדבר נובע בדרך כלל מתזונה לקויה ועודף משקל. גם לתורשה יש חלק לא מבוטל. אפשר להחליט לרפא אותו על ידי סילוק חלק נכבד מהגורמים שגרמו לטראומה, דהיינו לתת לו מנוחה מהמאמץ הנכפה עליו, בתזונה דלת פחמימות, הורדה במשקל, ופעילות גופנית, וכך הוא יחזור ל"מקומו הטבעי" ולעבודה סדירה. אך אפשר גם לתת לו "קביים" לאורך כל הדרך, דהיינו, להמשיך באורח החיים הבעייתי, ולנסות לעקוף את הבעיה מכיוון אחר... יש תסמינים? נטפל בהם! כך, נותנת המערכת הרפואית תרופות שונות המייפות את תסמיני הסוכרת ופועלות על הסימפטומים שלה בלבד. אין תרופות ש"מרפאות סוכרת" - בבעיה עצמה אי אפשר לטפל בתרופות. במקרה הטוב התרופות הן עזרים שמאפשרים להנציח את המצב הבעייתי, כמו קביים משוכללות, כסא גלגלים מעוצב, קלנועית מהודרת ותו לא...

לסיכום קצר: סוכרתי שיבחר להסתמך רק על ה"תרופות", ימצא את עצמו מידרדר באופן קבוע, עד השלבים האחרונים והקשים, כאשר התרופות בס"ה רק יאריכו את משך הזמן עד אז.

התרופות מחולקות לכמה קבוצות כאשר מטרתן הסופית היא בעצם להפחית את רמת הגלוקוז בדם.

קבוצה א' - הפועלת על הפחתת התנגודת לאינסולין, על ידי הגברת הרגישות של השרירים לאינסולין, וכן מאיטה את פעילות ייצור הגלוקוז בכבד.

קבוצה ב' - תרופות הפועלות באופן של "סחיטת הלבלב" וייצור מוגבר של אינסולין. בשל כך הן עלולות להביא להיפוגליקמיה (נפילות סוכר).

קבוצה ג' - תפחית את כמות הגלוקוז על ידי הארכת תוקפם של ההורמונים האינקרטיניים שתפקידם המקורי הוא לעודד הפרשת אינסולין מהלבלב ולעכב ייצור סוכרים בכבד. (שוב "סחיטת הלבלב" בדרך שונה)

קבוצה ד' - הורמונים אינקרטיניים שיינתנו בזריקות, כאשר גם תוקפם מוארך. יתרון השיטה הוא גם בהשפעה של הזריקות על קצב התרוקנות הקיבה, שהופך להיות איטי, וכך נגרמת גם ירידה במשקל.

קבוצה ה' - תרופות המאיצות את תהליך פינוי הסוכרים בשתן.

קבוצה ו' - תרופות המעכבות את ספיגת הגלוקוז מהמעיים אל מערכת הדם.

התוצאה הסופית הנגזרת מכל התרופות היא הפחתת ערכי הגלוקוז בדם כתנאי ראשון לשמירה על כלי הדם. המשותף לכל התרופות הוא שהן אינן "מרפאות" את המחלה, אלא בעצם מאפשרות לחולה להמשיך להנציח את מצבו החולני בעזרת תומכים שינסו לסייע לו. בעקרון, המצב האידיאלי היה כאמור לעיל "לתת ללבלב מנוחה" להקל מעליו את עול ייצור אינסולין על ידי הורדה במשקל, תזונה דלת פחמימות וכו', במקביל לשפר את התנגודת לאינסולין על ידי פעילות גופנית קבועה, וכך להימנע מנטילת תרופות "תומכות" המנציחות מצב בשלב הראשוני, אך לאחר תקופה, הגוף "מתרגל" אליהן, והמצב מורע.

עם התפתחות המחלה והפסקת ייצור האינסולין על ידי הלבלב בשלב המתקדם שלה, לא יועילו לחולה כל התרופות הנ"ל והוא יהפוך להיות תלוי לגמרי בהחדרת אינסולין חיצוני לכל ימי חייו במטרה לפנות את הסוכרים ממערכת הדם. האינסולין ינתן בזריקות או משאבה תת עורית, הורמון האינסולין מתפרק בנטילה דרך הפה ואינו יעיל.

האינסולין נמדד בכל העולם ב"יחידות". יחידת אינסולין – כל אינסולין שהוא – מכילה את אותה כמות של הורמון. ההבדל בין סוגי האינסולינים השונים הוא בדרך כלל בטווח הזמן בו הוא אמור להתפרק בגוף ולהשפיע.

במידה וגם בשלב זה הוא לא יקח את עצמו בידיים, תלך ותעלה כל העת כמות האינסולין הנדרש לו לאיזון, בד בבד עם תנגודת התאים לאינסולין. נדיר למצוא סוכרתי מסוג 2 מאוזן בערכי הסוכר שלו במצב כזה.

יודגש: כי כל סדרת הכתבות מובאת כאן רק להעמקת הידע והרחבת הידיעות, ואין בכל האמור מתן עצה רפואית כלל, על כל שאלה ובירור פנו אל גורמי הרפואה המוסמכים.

סייע בהכנת סדרת הכתבות אברהם דיקמן, מומחה למחלת הסוכרת.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!