זו הסכנה הגדולה ביותר של האדם

פרשת וירא
"וַיֹּאמֶר ה' זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד"
חומרת מעשי אנשי סדום הייתה רבה כי פעלו רק עם שכל ובלי רגשהמשנה אומרת (אבות ה, י) הָאוֹמֵר שֶׁלִּי שֶׁלִּי וְשֶׁלְּךָ שֶׁלָּךְ, זוֹ מִדָּה בֵינוֹנִית. וְיֵשׁ אוֹמְרִים זוֹ מִדַּת סְדוֹם. המשנה אומרת כך, אדם שאומר מה ששלי שייך לי ומה ששלך שייך לך והמשנה מביאה שתי דעות, דעה אחת אומרת שזו מידה בינונית שזה אדם בינוני שרוצה את שלו שיהיה אצלו ומה של האדם השני שיהיה שלו ודעה שניה אומרת שזו מידת סדום.

צריך להבין מה הפירוש מידת סדום, הרי אדם שאומר מה ששלו שלו ומה ששלך שלך, למה לקרוא לזה מידת סדום.

הרי בפרשת השבוע ראינו שאנשים סדום היו רשעים בעלי מידות רעות ומושחתות והקב"ה החריב את כל העיר בצורה קשה ביותר, אם כך מה האדם הזה בסה"כ אמר שזו מידת סדום, מה חמור כ"כ בזה שהאדם רוצה את שלו שישאר אצלו ומה של חבירו ישאר אצל חבירו וזה יקרא מידת סדום?
אלא אולי חשבנו לבאר ולומר יסוד גדול, הסכנה הגדולה בחיים של כל אדם בהתמודדות עם החיים היא כמו המצב שהיה בסדום, כל אדם רואה את החיים שלו בצורה שכלית.

כל דבר שהאדם רואה בחיים הוא רוצה שיסתדר לו בשכל. אם מסתדר לו בשכל, האדם שמח ורגוע ועושה את הדבר בשלימות. אבל אם הדבר לא מסתדר לאדם בשכל, האדם לא מקבל את הדברים ומתמרמר בתוך הלב.

אותה הדרך ואותם מעשים היו גם בסדום, אנשי סדום היו אנשים שרצו שהכל יסתדר להם שכלית ומה שלא מסתדר להם שכלית הם לא מקבלים.

אדם שאומר שלי שלי ומה ששלך שלך, זה שכלי וזו מידת סדום. מי שרוצה ללכת בדרך השם אסור לו להסתכל על החיים בצורה שכלית, אלא האדם צריך להסתכל בחיים גם בצורה רגשית ולא רק בשכל. אדם שהולך רק שכלי זו מידת סדום.

הגמרא אומרת (סנהדרין קט.) שאנשי סדום היו אומרים יש לנו דרך ארץ טובה מאוד, האדמה של סדום הייתה טובה ביותר בעולם והייתה נותנת את התבואה הטובה ביותר, אם כך למה אנשים זרים יבואו לגור בעיר שלהם ויבואו לקחת להם את הפרנסה. כך הלכו וחוקקו חוקים נגד כל אדם זר שמגיע, כי אמרו שלי שלי, זה שלנו וישאר שלנו ואדם זר לא יכנס למה ששלנו. מזה התדרדרו עד שהגמרא אומרת שהגיעו לדברים הקשים ביותר ומעשים חמורים כמו שהגמרא מספרת שהיו בסדום והכל זה בצורה שכלית.

וכך הגמרא מספרת שבעיר סדום היו מרשים לבקש צדקות, עיר של עשירים שהיו נותנים צדקות אבל הם עשו חוק שכל מי שאסף כסף אסור לתת לו לקנות כלום שתיה או אוכל, כלום. היו עושים חוקים שכליים, צדקה זה טוב אבל היו עושים חוקים נגד מי שמבקש צדקה.

ברגע שהאדם חי את החיים ועושה את הדברים שכליים ומוריד כל רגש מהחיים שלו, זו הדרך להביא לחורבן של העולם.

האדם חייב שהחיים שלו יהיו שכליים אבל מעורים ברגש, שהרגש יהיה שותף לכל החלטה של השכל. אם השכל שולט לבד וקובע לבד, הגמרא אומרת (בבא מציעא ל:) לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה.. שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין, הכל היה שכלי ולכן הכל נחרב.

אם האדם לא מערב את הרגש, הוא לא יכול להגיע ולהתקדם לאף דבר. האומר שלי שלי ושלך שלך זו מידת סדום, כי אסור רק שכל וחייב רגש, כי עם רגש האדם יוכל להגיע למקומות נכונים ואמיתים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!