'שיינפלד', כפר ורדים: עוד סיבה לנסוע לגליל

מסביב נושבת הרוח, ואנו מנסים לחשוב על היום הלוהט שבו פגשנו, עד הרגע שהגענו למתחם הקסום הזה. למרות שעת אחר צהריים, נעים לשבת מחוץ לכתלי מסעדת 'שיינפלד', לנשום את האוויר הגלילי הקסום, וליהנות משמש מחממת, אך בהחלט לא קופחת. איפה, בכל מדינת ישראל, תקבלו מזג אוויר נעים כל-כך בשעה זו של היום.

למה שיינפלד, אנחנו שואלים את עצמנו, ואחר-כך גם את הבעלים, נתי שיינפלד בעצמו.

הוא נוטל כסא, מתיישב לצידנו, ופותח בסיפורו האישי. "עד היום אני מתקשה לשכוח את הרגע ההוא. אני זוכר איך קראתי שבן-גוריון עמד על כך שקצינים בכירים בצבא יעברתו את שמותיהם משמות 'גלותיים' לשמות עבריים. זמן מה לאחר מכן, במהלך שיחה אקראית שהייתה לי עם אבי, זרקתי לו: 'כשאגדל, אעברת את שם משפחתי שיינפלד'.

"אני זוכר היטב את מבט פניו של אבי. עיניו הביעו עצב רב, הוא הביט בי דקות ארוכות, ולא אמר מילה. הבנתי שנגעתי בעצב חשוף".

"אבא הוא ניצול שואה. הוא שרד את המוראות אותן עבר ונותר שריד אחרון למשפחתו. ואני, כבן יחיד בין בנות, היחיד שממשיך את שם משפחתו של אבא. הבנתי בדיוק מה כאב לאבא, קלטתי שאני הוא ממשיך השושלת, וככזה עלי לכבד את שמי.

"שנים חלפו. באחד הימים הזמינו אותי מהמועצה של כפר ורדים לשאת נאום לרגל טקס יום השואה שנערך ביישוב. באותו לילה שקדם לטקס התקשיתי להירדם. הפכתי בדעתי על מה בדיוק עלי לדבר. היה זה שנים מספר לאחר שחזרתי בתשובה, והבנתי שאני צריך איכשהו לחזק את קהל שומעי. אבל מה אומרים להם? לפתע הבזיק בי הזכרון ההוא, וידעתי בדיוק מה עלי לומר.

"ספרתי לקהל את הסיפור עם אבא. אמרתי להם עד כמה חשוב לשמור על השם המקורי של המשפחה. בסיום דברי נערך טור ארוך של אנשים, שביקשו להודות לי על הדברים. היו שם מבוגרים לצד צעירים, אשכנזים לצד מרוקאים, כולם נגשו. והייתה גם אישה, ששם משפחתה סוסי. 'אתה לא יודע מה עשית לנו', קראה נרגשות לעברי. ואז סיפרה לי. זה זמן רב ניטשים ויכוחים עזים בינה לבין בנותיה, המבקשות לעברת את שם המשפחה. 'תוך כדי הטקס הבטנו אני בהן והן בי וכמו הבנה חלפה במבטנו. הבנו שאת שם המשפחה שלנו לא נשנה לעולם'".

כאשר הקים את המסעדה החלבית שלו, אנשים הציעו רעיונות שונים ומגוונים לשם מתאים. 'לך על שם אקסלוסיבי', אמרו לו.

אבל נתי ידע, שלמסעדה שלו יתאים רק שם אחד בעולם: שיינפלד.

הולכים על כשר למהדרין

הפסטורליה חוגגת במקום הזה במלוא תפארתה. באופק ניבטים אלינו הרי הלבנון, הרבה מעבר לגבול המרוחק מכאן מרחק אווירי של לא יותר מ-8 ק"מ. מצידנו ניתן לראות את מעלה תרשיחא, את נופך ואת שאר יישובי הסביבה, כבתוך ציור אומנותי ויפה.

ומסביבנו, מקיפים את השולחנות הערוכים צמחי גינה יפיפיים והרבה דשא.

אפשר לשבת גם בפנים, במקום ממוזג, אבל לנו חבל לפספס את הייחוד שבאכילה בחיק הטבע, ואנחנו מחליטים לתפוס את מקומנו לצד השושנים בגווני האדום ולבן ולצד 'גלוית' הנוף הפרוסה מולנו.

עיון בחוברת התפריט מעלה שפע של הצעות. מנות פתיחה מעוררות תאבון, דגים, שפע של מנות אחרונות, משקאות ועוד ועוד.

פילה אמנון צלוי ברוטב עשבי תיבול על פירה תפוח אדמה ובטטה, מעוטר בעלים צעירים וירקות שורש מסולסלים, הייתה המנה העיקרית הראשונה ממנה טעמנו. ירקות השורש המטוגנים לצד עלי הבייבי הצבעוניים, השלימו את הטעם המצוין של דג הפילה.

אחר-כך הוגש סטייק הסלמון, צרוב ומאודה ברוטב, מוגש עם לקט ירקות מאודים. 'סיצליה הקטנה' - פרוסות דג מוסר מטוגנות - היו פשוט מעולים.

הדגים השונים מוגשים כאן מקושטים להפליא, במיטב הדמיון והיצירתיות. ענבים מבושלות, פלפלים קלויים, מבחר תיבולים, רטבים ועשבי ירק שונים.

כאשר הוגשו המנות האחרונות נראה היה כאילו מדובר במנות עיקריות. הצבעים, הניחוחות, הכמות. דברת גבינה בים של שוקולד, ים של גבינה לצד ים של שוקולד, בעיטורי פירות טריים. פנקוטש זותא לבנה ברוטב סחלבים ופירות יער – מנה שכולה ארץ ישראלית. והיה גם הפרפה שוקולד, מנה מיוחדת לחובבי השוקולד – פרפה שוקולד לבן ושקדים, ברוטב תותים טריים ופירות יער.

אנחנו מנסים להבין מנתי מה מאפיין את מסעדת הביסטרו שלו, ומה נותן לה את הייחודיות המקורית.

"אני איכותי", הוא אומר. "אני לא קייטרינג, בהחלט לא מוכן לספק שירותי קייטרינג לצימרים שבסביבה. אני משדר יוקרה, אם כי לא במחיר יקר. בעלי הצימרים בסביבה כבר מזמן הבינו את זה, והם מציעים לאורחיהם שומרי המצוות לינה פלוס ארוחות המוגשות אצלנו במסעדה. האורח מגיע יחד עם בני משפחתו, נהנה לשבת וליהנות מהנוף לצד האוכל המשובח והאיכותי. אנחנו לא מסעדת גורמה הדורשת 500 שקלים לארוחה זוגית, אצלנו אפשר בהחלט להרכיב ארוחה מצוינת ב-150 שקל לזוג".

וקיים גם המרכיב של הכשרות, שהוא חשוב לנתי ממש לא פחות מהרמה של האוכל. "עד לפני שנתיים שירתתי בחיל האוויר, בסמוך למושב מירון. כאשר השתחררתי מהצבא החלטתי ללכת על פתיחת עסק, שיהווה גם חסד עם תושבי האזור ועם האורחים הרבים המגיעים לכאן בחודשי השנה השונים.

"החלטתי ללכת על אוכל כשר, דבר שהוא די נדיר בסביבה. מגיעים למסעדה אנשים מכל האזור הקרוב וגם המרוחק: מדלתון, מעלות ואפילו מצפת הרחוקה מכאן מרחק של כ-50 דקות נסיעה".

הערכה שלנו? עדיין לא כולם מכירים את המקום. ביקור אחד בו, וחוזרים שוב ושוב. "תמיד יש מקום להרחיב", צוחק נתי, כשאני נותנת לו את הערכתי האופטימית.

כאשר מציג בפנינו יובל חירותי, שף העל של המסעדה, את העיצובים ואת המנות, הוא נראה מלא סיפוק וגאווה ממעשי ידיו.

כצאצא של משפחת בן עטר, שהגיעה ארצה ממצרים, הוא מביא עמו הרבה אהבה לאוכל ים תיכוני על כל המשתמע מכך. "טיילתי הרבה מאד באזור, ספגתי את הטעמים השונים ואני מבין בדיוק למה מתכוונים כשאומרים 'ארוחת בוקר בניחוח גלילי'. אני חושב שלארוחות המוגשות במסעדה יש גם ניחוח לבנוני, שהרי כפר ורדים כה קרוב למדינה השכנה.

"במקור האוכל הלבנוני מוגש בכלים מאוד יקרים, עם הרבה מאוד תבלינים ורטבים. לא תמצאו אוכל כזה בשום מקום בעולם, זה ייחודי לאזור הזה בו גדלים סוגי הצמחים השונים, צמחי התבלין. כאן, בגינה שלצד המסעדה, אנחנו מגדלים רבים מהם, ולפני התקנת המנות יוצאים החוצה ומלקטים את העשבים המתאימים. יחד בנינו תפריט, שהוא פסיפס צבעוני ומגרה של ניחוחות וטעמים מצרפת, אטליה והארצות השכנות, עם שלל מנות מקוריות ומפתיעות".

בוקר פרובאנס, קרפצ'יו סלמון גלילי, סיציליה הקטנה, לזניה ספינאצ'י, פנקוטה של זוטא לבנה ברוטב סחלבים, רביולי מתוק במילוי חלווה ופירות יער המוגש עם גלידת וניל – אלו הם רק מעט שבמעט מהשפע המוצע כאן במסעדה.

הסיכום שלנו?

מסעדת נתי שיינפלד. שם מיושן, אך מקום בהחלט אותנטי ומודרני.
לא במרכז, רחוק, אי שם בצפון, אבל היה שווה להגיע!

קישורים:
לתפריט, תמונות, שעות פתיחה וקופון - לחצו כאן

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!