העיתונאי מתוסכל: 100 יום לתוך המלחמה ומרגיש ששום דבר לא משתנה

כעבור 100 ימים של לחימה, עיתונאי גל"צ שחר גליק, המסקר את התחום הפוליטי, מפרסם טור אישי ביקורתי נוקב על המערכת הפוליטית והביטחונית שלא השתנתה בעקבות ה-7 באוקטובר. "אני לא יודע לנסח את זה בדיוק, כותב כאן בעיקר מהבטן. אבל 100 יום לתוך המלחמה הזאת - ומרגיש לי ששום דבר לא משתנה. בשום מקום. כולם מספרים איך הכל זז מקצה לקצה, אבל בפועל הם נשארו עם אותן עמדות, אותן קונספציות, אותם עקרונות מנחים. המלחמה רק הסבירה לכם כמה אתם צודקים.

וכשישבתי עם עצמי ועשיתי חשבון נפש. לקח לי זמן להבין - אני את שינוי התפיסות האישי שלי עשיתי הרבה לפני המלחמה. ומה שקרה מאז 7 באוקטובר, הוא שהמציאות הוכיחה לי כמה השינוי היה נחוץ. גיבשתי שורה של עמדות ודרכי חשיבה בשורה ארוכה של נושאים ועכשיו מתברר לי כמה צדקתי.

או בקיצור, כבר מאה ימים שאני מצפה מכולם להשתנות בהתאם למצב, בזמן שאני עצמי מבוצר. זו הטיה טבעית כזו של הנפש. כמו שקרה השבוע עם התקציב. כל אחד מהשרים התקשר בתורו להסביר לי כמה הקיצוצים של האוצר נחוצים, בכל המשרדים חייבים לקצץ, אבל אצלו? אצלו זה תקציב שחייב לעבור.

ואחרי הכל אנחנו ישראלים, זה מה שמפחיד אותי. יש לנו נטיה בעייתית מדי לשמרנות. אנחנו נואמים באריכות על חשבון נפש, אבל נשארים עם אותה החשיבה, הפתרונות שלנו הם אותם הפתרונות וריבונו של עולם, האנשים אותם אנשים. זה קורה בראש ובראשונה במערכת הביטחון שממשיכה לחשוב באותו קו מחשבה של העשורים האחרונים, בלי טיפת שינוי. קוראים לפתרונות בשמות אחרים, אבל דרך החשיבה זהה לעבר. הדפוס הלוגי מקובע ואין בנאדם אחד שמסוגל להיות יצירתי ולחשוב בצורה שונה מאיך שהוא חשב עד עכשיו.

העיתונאי שחר גליק.

אחר כך, במערכת הפוליטית. איך זה הגיוני שכולם מדברים באותה הצורה? כל פגישה פוליטית סובבת סביב 5 מורדים פוטנציאלים בליכוד, אפשרות שבן גביר יערוק והשאלה מתי גנץ חותך. כל סקר או רשימת מועמדים - מורכבים מאותה בורסה של שמות שלא השתנתה במילימטר מאז 2019. אותם מחנות, אותם אסטרטגים.

הכנסת חוזרת השבוע להעביר הצעות חוק פרטיות, שגרה... בפתח כל דיון אומרים כמה משפטים על החטופים כדי לסמן וי שאכפת לנו. אבל ההתנהלות - אותה התנהלות. מי שעבד בשיתופי פעולה לפני כן - המשיך גם אחרי באיצטלה של חשיבה מחדש. מי שעסק בלהתקוטט - ממשיך בכל הכוח הלאה.

ערוצי התקשורת והרשתות. אותה גברת בשינוי אדרת, עיסוק בלתי פוסק בבנאדם אחד שמעסיק אותנו באובססיה כבר שלושה עשורים ואפס ענייניות. או שמלקקים בתאוותנות או שתוקפים בארסיות מלאת תיעוב. אין תפיסות עולם. הכל שטוח כמו פלטה.

חברים אומרים לי שהעם השתנה. דעת הקהל מאסה בקרבות הפנימיים. זה יפה, זה חשוב, זה פשוט אותן המנטרות בדיוק מלפני חצי שנה, כשרבנו על החקיקה המשפטית. גנץ מתחזק בסקרים כי רוצים אחדות? זה בדיוק מה שהיה גם לפני כן.

ולסיכום, 7 באוקטובר לתחושתי לא שינה כמעט כלום בתפיסות העולם ודרך ההתנהלות של ישראל. זה קורה כי כל אחד מצפה שהשני ישתנה, ויחסית דבק בעמדתו. וכל עוד נמשיך להיות צפויים, מעגליים ובלי מישהו שחושב במונחים היסטוריים, של לפרק ולהרכיב, עם יצירתיות מחוץ לקופסה - נהיה בסכנה קיומית.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!