אלמנת הגיבור הי"ד: "אנחנו נקום מזה חזקים"

רס"ם (מיל') אלירז גבאי, לוחם בגדוד 7810 בחטיבת יפתח, בן 37 מפתח תקווה, נפל בקרב במרכז רצועת עזה. קורל, אלמנתו ההרה של גבאי, שוחחה עם בן כספית וינון מגל ב-103FM וסיפרה עליו ועל האובדן הבלתי נתפס.

"מה שלומך?", התעניין מגל בפתח השיחה, וקורל הודתה: "שאלה מוזרה, אבל אני יכולה להגיד מה יהיה שלומי - שלומי יהיה טוב. אנחנו נקום מזה, כרגע עוד לא מעכלים אבל אנחנו נקום מזה. אנחנו קיבלנו את ההודעה במוצאי שבת, טרי מאוד. אתמול הייתה הלוויה שלו, אז היום זה היום הראשון שאין התעסקות פיזית בו, אתמול עוד ראיתי אותו".

בנוסף, שיתפה על בעלה שנפל: "קודם כל, אלירז הוא איש של הארץ הזאת. הוא מהדור שאוהב את הארץ, הוא גם אהב לצלול, הוא אהב אותה גם בים וגם ביבשה. פשוט אהב את הארץ הזו. אנחנו גרנו בפתח תקווה, ההורים שלו מטבריה. הוא היה יועץ פנסיוני, זה בגדול היה העיסוק שלו. הוא עבר עבודה שניה לפני המלחמה ואז הוא כבר נקרא לדגל, כבר ביום הראשון".

"הוא איש שטח, הוא נסע הרבה באוטו אז הוא שמע הרבה רדיו. בשבוע לפני שהוא נפל הוא נפצע. הוא נפצע מרסיסים ויצא הביתה, וחזר ללחימה, לא הייתה אופציה אחרת. אחים לסמל עזרו לי ביום הולדת שלו להשיג לו כרטיס למשחק כדורגל פה בפתח תקווה, וזה היה המשחק האחרון בחיים שלו", סיפרה.

באשר לפציעתו לפני ששב ללחימה עד הקרב שהביא לנפילתו, תיארה: "הוא נפצע מרסיסים בכתף, הוא סירב להתפנות בהתחלה. הוא לא סיפר לי מיקומים, ביטחון שדה וכאלה. הוא חטיבת יפתח, הוא היה גולני בסדיר ואז הם לקחו אותם במילואים. הוא נפצע מרסיסים של מטול שהתפוצץ, הוא סירב להתפנות בהתחלה, אחרי כמעט 24 שעות הוא יצא לבדיקה, ואז הוא בא הביתה, אני הכרחתי אותו לחכות עוד יום אחד, שיסיים את האנטיביוטיקה, ואז הצבא, הצוות שלו שוחרר לאפטר, אז הרווחתי איתו עוד שלושה ימים בבית, אבל הפעם הוא היה רגוע שהצוות שלו לא שם בלעדיו".

"הוא סיפר שהמורל גבוה, שמרגישים עוצמה בשטח", אמרה, והוסיפה: "קצת ביאס אותו שהאחווה שבשטח זה לא משהו שמורגש פה, חזרנו להתעסק בכל מה שקרה לפני השבעה באוקטובר, הממשלה כן, הממשלה לא, אבל מה שקורה בשטח זה אחרת. הוא לא רצה לחזור לעזה אלא כי הצוות שלו ושם ויש להם משימה - לשמור עלינו. בהתחלה היה נראה שהבנו משהו, שמשהו השתנה, ולא, חזרנו אחורה. מה שחשוב לי זה שנבין שאלירז וכל החיילים שנפלו לא נפלו סתם, אנחנו נקום מזה, ונקום מזה חזקים, נזכור אותם ונמשיך קדימה, נדע שאנחנו עם אחד. בשבעה באוקטובר לא היה אכפת להם, הם טבחו בכולנו, הם פשוט טבחו בכולנו, בין אם זה בנפש ובין אם זה בגוף. בא לי שנזכור את זה, אם משהו טוב יכול לצאת מהנפילה שלו שיבינו".

בזמן שאלירז הלך להגן על המולדת, ונפל בקרב בתוך הרצועה, נותרה קורל בביתם שבפתח תקווה, כאשר ברחמה בנם הבכור. "הוא יזכה לשמוע על אבא. אני חזקה רק כי זה מה שאלירז הנחיל לי כל החיים, יש להם מטרה והם עשו את זה מסיבה מסויימת. אנחנו פשוט צריכים לקום, להמשיך, אין ברירה אחרת. הוא נלחם בשביל שלבן שלו יהיה טוב יותר, אז מי אני שלא אקום עכשיו בשביל לדאוג שאני אביא את הילד שלו? זה מרגיש כל מה שאני מרגישה, אוכל כל מה שאני אוכלת, יש לי אחריות, בשבילו, בשביל אלירז. הוא לא נפל סתם".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!