הרב שאול יורוביץ': ברכותיו השונות של יעקב אבינו

פרשת 'ויחי' המסיימת את ספר בראשית אכן מסמנת את סיום תקופת הראשית בחיי עם ישראל, אנו קוראים בה על שנותיו האחרונות של יעקב אבינו לפני הסתלקותו המבטאת סיום עידן האבות, מתחילת ספר שמות נתחיל לעסוק בחיי האומה הכלליים.

לקראת סוף חייו, יעקב אבינו מעבר לצוואתו להיקבר במערת המכפלה עוסק בעיקר בברכת בניו ונכדיו, מתחילה בראשית הפרשה אנו קוראים על ברכת יעקב את מנשה ואת אפרים בברכה מיוחדת במינה, כך נאמר: "וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה", בהמשך הפרשה אנו קוראים על הברכות המפורטות בהם הוא מברך את בניו, בהם הוא משבח את כל אחד מהם במעלותיו המיוחדות.

מתחילה נתבונן בהבדל העקרוני שבין שני סוגי הברכות המתוארות בפרשה ולאחר מכן ננסה להעמיק בהם יותר.

במבט ראשון, הברכה אשר יעקב מברך בה את מנשה ואת אפרים דומה לברכת ה' את אברהם אבינו בתחילת פרשת לך (בראשית יב ג) "וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה", משמעות הברכה הזו ברורה היטב, הוא מברך אותם שיצליחו כל כך עד שיהיו מודל לחיקוי לכל עם ישראל וכולם ירצו להידמות להם.

לעומת זה כאשר נתבונן בברכות הרבות אשר הוא מברך את הבנים עצמם, המוטיב המרכזי שבהן הוא שונה ואף הפוך לחלוטין לברכה זו, הוא מתאר בפני כל אחד מהם את המעלות המיוחדות לו ואת הנתיב המיוחד שבו הוא ושבטו יצעדו, זה נראה כאילו הוא מדריך אותם שהדרך הנכונה היא שכל אחד יתמקד במסלול המיוחד שלו. זה מעורר מחשבה מה פשר חלקי ברכה שונים אלו ומה היחס ביניהן.

הדבר יבואר היטב אם נסתכל על ברכות אלה כדרכי תיקון שיעקב מדריך את יוסף ואחיו איך לא יפלו שוב למחלוקת שהייתה ביניהם. אם נתבונן במחלוקת הגדולה ההיא, יש בה מצד אחד את התנהגותו של יוסף ותגובת האחים להתנהגות זו, יוסף מחד מחצין בפני אחיו את סגולתו ומעלתו המיוחדת, הוא מספר להם את חלומותיו על המלוכה ולובש כתונת מיוחדת וכו', ומאידך האחים מתקנאים בו עד כדי שהם נפטרים ממנו במכירתו לעבד.

בברכות אלו יעקב מדריך מחד את בני יוסף שמעלותיהם המיוחדות יתגלו מאליהם עד שכל ישראל מעצמם יתברכו בהם כמאמרו 'בך יברך ישראל' ולא שהם ידגישו ויספרו את ייחודיותם כמו שהיה, ומאידך הוא מדריך את האחים להתמקד במעלות המיוחדות שלהם שבכך לא יבואו לידי קנאה ושנאה, שכאשר האדם מחובר למהות הפנימית שלו אין מתעוררת בו הקנאה באחר.

במבט פנימי יותר שתי ברכות אלו משקפים היטב את שני חלקי העבודה השייכים לכל אחד ואחד. מחד על האדם להתמקד בכוחות הטובים שה' נתן לו בבחינת ברכות כל האחים כאמור, אך לצד זה עליו לשאוף להידמות לצדיק בבחינת 'ישימך אלהים כאפרים ומנשה, שני אלו נצרכים לעבודת האדם, עליו לשמוח בחלקו ולא ליפול ממקומו שה' נתן לו אך בד בבד עליו להשתוקק למעלות הנשגבות ביותר.     

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------

מכאן נתבונן במהות ברכת 'ישימך אלהים כאפרים ומנשה' על פי פשוטה, השאלה המתעוררת מאליה היא מה מצאנו במנשה ואפרים יותר מאשר בשאר השבטים והרי לא מצאנו בהם ייחודיות מצד גדולת עבודתם או הצלחתם.

ובפשטות היה אפשר ליישב שהתרבו יותר משאר השבטים כברכת יעקב 'וידגו לרוב בקרב הארץ' כנראה בתחילת ספר במדבר, שלמרות שלשאר כל השבטים היו בנים רבים יותר וליוסף היו רק שניים בכל זאת מספר צאצאיהם של מנשה ואפרים ביחד היה רב יותר משאר השבטים, והרי זהו מהות הברכה – הריבוי כמבואר.

בספרי הפנימיות מבוארת הבחנה מעניינת בין מנשה ואפרים לשאר השבטים, כל שבטי יעקב גדלו לאורו של אביהם הגדול, בחממה נפלאה זו התפתחו כוחותיהם הרוחניים כראוי, מנשה ואפרים לעומת זה גדלו במצרים הנקראת 'ערוות הארץ' הם לא זכו לגדול לצילו של יעקב אבינו, היה עליהם לעמול ולהתייגע בכוחות עצמם לזכות במעלתם, יעקב הופתע כל כך כאשר ראה שלמרות הסביבה הקשה הם זכו לשלימות ולכו בירך אותם בברכה נפלאה זו, אלו דבריו: "אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי", שמפגשם עם הרע לא פגם בהם והרי הם כראובן ושמעון שגדלו במחיצתי.

יש להוסיף ולבאר לפי זה שאכן זוהי הברכה המתעוררת בלב כל הורה לבניו הנמצאים לידו ומתחנכים על ידו לטובה בתום נעורים ולא התנסו כלל בפיתויי היצר הרע, והוא תוהה ואף חושש במקצת האם הם ימשיכו לנהוג כראוי גם כאשר יתבגרו ויהיו ברשות עצמם רחוק ממנו, הרי אז הוא מתברך בלבבו לאמר להם גם כאשר תגדלו ותתוודעו אל הרע ותהיו רחוקים ממני, מתפלל אני שתפתחו כושר עמידה עצמית לעמוד מול יצר הרע.

אם כן נמצא שברכת האב על בנו היא אכן 'ישימך אלהים כאפרים וכמנשה', שגם כאשר תיחשף ותראה את כל ערוות הארץ כפי שראו אותה מנשה ואפרים תוכל שאתו ותשמור על הטוב שבך.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!