ערגה לימים עברו: יומן מסע מרתק מהזיכרון היהודי בפולין

משלחת של עיתונאים חרדים ביקרה במהלך הימים האחרונים במוזיאון הארכיאולוגי והאנטרופולוגי בעיר לודז' מטעם חברת סאן דור מקבוצת אל על, שמחדשת את יעדי הטיסות לורשה ולקרקוב שבפולין עם שלוש טיסות שבועיות לרגל היארצייטים השונים ברחבי פולין.

במהלך הביקור נחשפה המשלחת לתגליות מרתקות שנחשפו לראשונה. את המסע המרתק והדואב שלמדנו ממנו רבות, הוביל מאיר בולקה, העומד בראש ארגון J-nerations, העוסק בשימור מורשת יהדות פולין, מומחה עולמי ליהדות פולין, ואליו הצטרף קובי סלע, נציג חברת אל על לציבור החרדי.

אחד המקומות אליהם הגענו, היה מוזיאון הארכיאולוגי והאנטרופולוגי בעיר לודז', במהלך הביקור נחשפה המשלחת לאוצר של כלי כסף וזהב שהתגלה לפני כשנה וחצי מתחת בנין בעיר.

יהודים רבים הסתירו את חפצי הערך שלהם במקומות שונים בתקווה לחזור לקחת אותם, כמעט כולם נרצחו, 80 שנה לאחר השואה, התגלו בחצר הבית של צאצאיו של רבי נפתלי מרופשיץ זצ"ל חפצי ערך, וביניהם ידית הכסף של הסבא הגדול הרב נפתלי מרופשיץ זצ"ל. הידית היתה בשימוש לפני כ-250 שנה, המקל עבר לרשות צאצאיו שהתגוררו בעיר לודז'.

העתיקות שנמצאו כולל ידית הכסף

מנהל המוזיאון דומיניק פלאזה, התרצה לבקשת מאיר בולקה מעטפה מיוחדת שהיתה מיועדת לשליחה לבדיקה, ובה התגלתה ידית הכסף של רבי נפתלי מרופשיץ.

במהלך המסע ביקרנו בהכנסת אורחים של מוסדות ביאלה ב"ב בעיירת פשיסחה בפולין. פשיסחה ממקומת בין ורשה לקראקוב, שם טמון ראש גולת אריאל מגדולי ענקי הרוח בפולין רבם של כלל אדמורי פולין 'היהודי הקדוש'.

מיד כאשר התקרבנו על עבר בניין הענק במרכז העיר נכנסה בנו התרגשות גדולה, כי לראשונה מאז היות המקום אבן לתורה וחסידות בטרם המלחמה, המקום חוזר לחיים החסידיים. במקום בניין בית הכנסת העתיק, מן העתיקים ביותר ברחבי פולין העומד על תילו מזו כמה מאות שנים ע"י האגודה "די פשיסחה הויף" שע"י מוסדות ביאלה ב"ב, בנשיאות כ"ק מרן אדמו"ר שליט"א. היהודי הקדוש מפשיסחה, וממשיכי דרכו הרבי ר' ירחמיאל, והרבי ר' בונים זיע"א טמונים אחד ליד השני בעיירת פשיסחה.

בהגיענו למקום זכינו להתפלל מנחה מעריב עם האדמו"ר אשר שוהה במקום בחלק מימות השנה ומתבודד במקום בתפילה ובלימוד, אחרי התפילה התקיים מעמד לחיים מיוחד לקבוצה, האדמו"ר דיבר דברי תורה וסיפורי צדיקים ודברים מחזקים במיוחד לימים אלו, האדמו"ר סיפר בדבריו את החלטה שקיבל להקים את הוועד הפועל למען קברי אבותיו הצדיקים הטמונים בפולין, כי כשהגיע לפולין מידי פעם נתקל לא פעם במצב מוזנח של הציון הקדוש ובית הקברות, וכאשר השיא היה כאשר בא באישון ליל להתפלל בציון מצא שם שיכורים בתוך בית הקברות ל"ע.

מיד במקום גמלה החלטה בליבו לא לצאת מפולין עד שיוקם ועד במקום, והציב את העסקן דוד רובינשטיין שנטל על עצמו את כל עול ניהול הארגון לטובת אלפי שלומי אמוני ישראל שפוקדים את הציון הקדוש במשך כל ימי השנה. בסיום דבריו הודה האדמו"ר במיוחד למאיר בולקה יו"ר ארגון ג'נרשיין פולין, אשר עומל רבות למען צדיקי עליון ברחבי פולין בכלל ובפרט לקדשי בית פשיסחה.

אחר כך ערכנו סיור במקום, וראינו את עבודות בניית המקווה עם כל ההידורים שנבנה במקום, משם עלינו עלינו לציון הקדוש להעתיר בתפילה למען הפרט והכלל.

הדמיית המקווה והכנסת אורחים

המקווה אמור להיחנך בראשות האדמו"ר מביאלא ב"ב בסמוך ליארצייט של הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק זי"ע בחודש אדר הקרוב.

בהמשך הגענו לעיר טרנוב, עיר בה התגוררו 50.000 איש לפני המלחמה, חצי מהם יהודים. שם התוודענו לסיפור שפחות מוכר. יזם איטלקי שהגיע לביקור בפולין החליט לקנות כמה מבנים בעיר טרנוב ולהפוך אותם למלון דירות. כשחפרו מתחת אחד הבניינים גילו אוצר ענק, מטילי זהב ורכוש רב נוסף. היזם החליט להשתמש בכסף לבנות מוזיאון יהודי, אך מתעקש שחברה גרמנית תבצע את הבניה, ואחת כזאת לא עדיין לא נמצאה.

היזם האיטלקי לא רוצה שממשלת גרמניה תבנה את המוזיאון, הוא רוצה שחברה גרמנית פרטית תבנה, כדי להשפיל את הגרמנים ולגרום לגרמנים לקחת אחריות, מאחר וחברות גרמניות רבות לפני השואה שיתפו פעולה עם הנאצים, אך אף חברה גרמנית לא מוכנה לבצע את הפרויקט מכיוון שלמעשה זה יהיה סוג של הודעה באשמה. במקום נשארה אנדרטה אחת מיוחדת, והבימה הענקית של בית הכנסת המרכזי בעיר טרנוב.

המבנה שעומד שומם והבימה ששרדה את התקפות הגרמנים

בהמשך הגענו אל יעד פחות – "בית הכנסת המזרחי" שהיה חבוי בעיר בנדין. עד לשנת 2003, איש לא ידע על קיומו של בית הכנסת המזרחי.

מאיר בולקה סיפר כי בשלהי 2003, נזכר ניצול שואה בשם מנחם ליוור שנולד בבנדין כי ישנו בית כנסת קטן בחצר של בית מגורים. כשנסע לעיר הולדתו, איש לא האמין לזיכרון שנחקק במוחו. אולם אותו יהודי התעקש. הוא לקח איתו מקומי בשם אדם שידלובסקי, מבעליו של בית קפה מקומי וסיפר לו שלמיטב זכרונו ישנו בית כנסת חבוי ברחוב פוטוצקי 3 בעיר. כיון שהיה מדובר בחצר מאוכלסת בתושבים, לא היה ניתן לוודא את בהירות זכרונו של ליוור.

בשנת 2004 הגיע לבנדין ניצול שואה נוסף בשם שלמה גודלובסקי, וגם הוא טען לקיומו של בית הכנסת. כשהגיעו גודלובסקי ושידלובסקי הפולנים למיקום בית הכנסת, התברר להם כי אכן בית הכנסת קיים וכי הוא משמש כמחסן. אולם התעקשותם של השניים צלחה, כשניתן להם להיכנס בדלת הקטנה והחבויה מעין אדם והם לא האמינו למראה עיניהם.

למרבה הפלא, השתמר בית הכנסת כמעט כולו כאילו היה קפסולת זמן. למרות ההזנחה רבת השנים ולמרות שאיש לא תחזק את המבנה, עדיין נותר בית הכנסת בשלמותו. בית הכנסת כולו הוא קטן ממדים. קירותיו מעוטרים בסימלי חגי ישראל, שניים עשר השבטים, שנים עשר מזלות החודשים ומקומות ואתרים בארץ ישראל כגון הכותל המערבי, קבר רחל, מגדל דוד ועוד.

בית הכנסת הוקם על ידי יהודי אמיד בשם יעקב חיל ווינר, שהיה סוחר מקומי ידוע והיה בעליו של הקומפלקס כולו. בית הכנסת הוקם על ידי ווינר מטעמי נוחות, כדי שיהיה לו בית כנסת קרוב לביתו, ולמעשה הוא נתן את רכושו לטובת הקהילה. מכיוון שהיה מדובר בממצא בעל חשיבות היסטורית גבוהה, הולאם בית הכנסת על ידי השלטונות, ובמשך השנים האחרונות עבר עבודות שיקום נרחבות, לרבות שיקום ציורי הקיר, חיזוק המבנה וכן הנגשת האתר לביקורים.

בית הכנסת החבוי שנמצא

בעיר ישנו בית כנסת נוסף, הפעם של משפחת צוקרמן הי"ד. שבדומה לבית הכנסת של ווינר שנבנה לצורך נוחות בתוך השכונה היהודית, גם משפחת צוקרמן בנתה בית כנסת בתוך השכונה היהודית מטעמי נוחות. שני המקומות לא פעילים, בעיר אין יהודים.

בית הכנסת של צוקרמן

ההיסטוריה של העיר בנדין מלאה ברוע מצד הפולנים שהשתלטו על המקום בשואה. מתוך 50 אלף תושבים, חצי היו יהודים, לאחר השואה שרדו כ-1200 יהודים, הם הגיעו לעיר חזרה, אך האווירה העוינת גרמה להם לעזוב במהרה.

היסטוריון מקומי מספר כי אחד הניצולים חזר לביתו אחרי שניצל מצעדת המוות, הוא ראה מחלון הבית בני משפחה פולנית מקומית שהשתלטה על ביתו, כשהמשפחה הפולשת משתמשת בכלים ובחפצים של המשפחה שלו שלא שרדה, הילדים הפולנים שיחקו במשחקים של הילדים שלו שנרצחו, הוא לא ניסה לדבר איתם ופשוט הסתובב ועזב את העיר לצמיתות. למעשה היהודים גרו במקומות טובים יותר מהמקומיים, וברגע שהם גורשו למחנות ההשמדה, המקומיים השתלטו על כל הבתים של היהודים.

הדמיית הבונקר, לוח הזיכרון ומבנה הבונקר

זוג פולני, פיוטר ופרולינה יעקבנקו, לקחו על עצמם את הטיפול בשימור ההיסטוריה של הגטו היהודי בעיר בנדין, הם שכרו את הבית של משפחה פולנית מקומית, שבו היה בונקר שהסתתרו בו יהודים רבים, והפכו אותו למוזיאון, הם סיפרו כי התנור בבית הסתיר ירידה לבונקר דרך סולם, הגרמנים גילו את הכניסה ורצחו את כל היהודים בבונקר כ-20 במספר, וגם מצאו בונקר נוסף סמוך וגם שם הם רצחו את כל היהודים, משפחה פולנית לא יהודית שחזרה למקום אחרי שהגטו רוקן מיהודים, גילתה שהבית עם הבונקר מלא בגופות יהודים שנרצחו בזמן שניסו למרוד בנאצים. הזוג הפולני שמשמר את המקום עושה זאת מכספו ומזמנו, הזוג אמנם קיבל סכום כסף ממשלת פולין לשימור המקום, אך הזוג עצמו מגייס תרומות ומנסה לשמר את המקום.

בקרקוב פגשנו את חוקרת המזוזות ינינה נסקאלסקה, אישה לא יהודיה שחוקרת את ההיסטוריה היהודית כדי לשמר את מה שנשאר מיהדות פולין, ינינה לקחה על עצמה פרויקט חשוב של תיעוד מזוזות בקרקוב ובערים נוספות, ובודקת ומתעדת מקמות בהם היו מזוזות לפני מלחמת העולם השנייה.

תיעוד מיקום המזוזות

ינינה סיפרה כי במקומות בהם היו מזוזות, נשאר רק השקע בצד הדלת, עדות אילמת שבמקום היה מזוזה, אלפי בתים בהם התגוררו יהודים לפני השואה המזוזות היו בתוך שקע במסגרת של הדלת, וכשמשפחות פולניות נכנסו לבתים כשהיהודים נרצחו, המזוזות הוסרו והשקע נשאר. ינינה מתעדת ומפרסמת בפייסבוק את כל אותם מקומות שהיא מוצאת ומספרת שאט אט השקעים נעלמים כי הדלתות מוחלפות לחדשות יותר.

היא סיפרה כי, האומנית הלנה צ'רנק, אשה לא יהודיה שלקחה על עצמה לתעד את ההיסטוריה של היהודים בפולין, מתעדת גם היא בפייסבוק את השקעים בהם היו מזוזות, ויוצקת תבניות שמנציחות את מיקום המזוזה, כדי להנציח את היהודים בפולין.

המזוזות המוצקות עם הדופן או הקיר המקורי

בקרקוב התקבלנו בחמימות אצל הכנסת אורחים "אהל אברהם" בהנהלת הרה"ח אברומי זולדן, שאירח אותנו בלבביות רבה, וסיפר כי המקום מוכן לקבל אורחים רבים במהלך השבועות הקרובים לקראת היארצייט של רבי אלימלך מליז'ענסק, המקום פתוח לכל דכפין לקפה ומאפה או ארוחה חלבית קלה ללא תשלום, אך מי שרוצה ארוחה בשרית משלם.

הרה"ח אברומי זולדן בכניסה להכנסת אורחים

קבוצות שמגיעות בצורה מאורגנת, ומזמינות ארוחות בשריות, או סעודות שבת, משלמות מחיר השווה לכל נפש. למקום מגיעים אנשים מכל העולם ומתקבלים בלבביות רבה.

בצמוד להכנסת אורחים יש את בית הכנסת הרמ"א, ובחצרו נמצא בית העלמין הישן, ובו טמונים גדולי עולם ומנהיגי יהדות אירופה, ביניהם התוספות יו"ט, מגלה עמוקות, הב"ח והרמ"א.

בשנה שעברה דיווחנו כי בעיר קוז'ניץ שבפולין נחתם הסכם לרכישת המבנה הסמוך לציון בו טמונים צדיקי קוז'ניץ ובראשם המגיד מקוז'ניץ, חתימת רכישת המבנה שמשמש כיום כמקום להכנסת אורחים, בית תפילה מקווה ואף בית מלון לרווחת הפוקדים את ציונו של המגיד הקדוש, הגיעה לאחר מהלך ארוך וממושך של איתור המבנה הנמצא בסמוך ממש לאוהל המגיד ובמרחק ראיה ממקום משכנם של צדיקי שושלת אדמורי קוז'ניץ שהפך לאחרונה למקום פופולרי ומשמעותי לעולים לרגל לשאת תפילה ובקשה.

בקוז'ניץ פגשנו את עשהאל שחף איש אמונו של האדמו"ר מקוז'ניץ, שחף מנהל ביד רמה את פרויקט הכנסת אורחים קוז'ניץ, לשם הגענו לקראת חצות, התקבלנו בחמימות גדולה על ידי עשהאל ושם סעדנו סעודה ביד המלך.

האוהל בקוז'ניץ הינו האוהל היחיד בו טמונים שש דורות של אדמו"רים, בן אחר בן. סביב האוהל עצמו ישנן עדויות על ניסים שהתרחשו בו, כדוגמת התרחבותו עבור קבורתו של הרב רבי ירחמיאל משה, כשבדרך הטבע לא היה מקום להכניס את המיטה.

חסידות קוז'ניץ נוסדה בעיירה קוז'ניץ בפולין בתחילת המאה ה-19 על ידי ה"מגיד מקוז'ניץ", רבי ישראל הופשטיין, תלמידם של המגיד ממזריטש ורבי אלימלך מליז'נסק. רבים מצאצאיו שימשו כאדמו"רים בפולין עד השואה. כיום מכהן רבי שמשון משה שטרנברג כאדמו"ר, בבני ברק ובתל אביב.

מתפללים על הפרט והכלל בקוז'ניץ

בהנהלת הכנסת האורחים עוסקים באופן אינטנסיבי בתכנון שיפוץ נרחב של המבנה, על מנת לבנות בו (בנוסף למקווה) גם חדרי אירוח, ביהמ"ד, מטבח ועוד. בחודש הקרוב נרשמו כבר הזמנות של מאות אנשים, מכל רחבי העולם, החפצים לנוח מעמל הדרך, בהגיעם לפקוד את המקום ולשפוך צקון לחשם. הנהלת הכנסת האורחים ציינה בפנינו כי "ב"ה ראינו השגחה פרטית מופלאה במהלך ההקמה של הכנסת האורחים – כשקנינו את המבנה, המוכר הגוי החליט להעביר לידינו את המבנה ביארצייט של המגיד הק' מקוז'ניץ, ללא שידע כלל על התאריך. בוצעה עבודה מקיפה מאד לפני הרכישה על מנת לוודא שאין במקום קברים חלילה, באמצעות טכנולוגית GPR מתקדמת. אנו שמחים כי המקום מעניק מענה ראוי לאלפי מבקרים, אנו מאמינים כי בעז"ה המקום ימשיך ויתפתח, עבור כלל עמך בית ישראל, המגיעים למקום להיוושע בבני חיי מזוני".

מי שלקח אותנו ברחבי פולין היא חברת ההסעות היהודית, "דרייווער" המתמחה בתחום תיירות קברי צדיקים ומתפרסת במזרח אירופה. מאז החמירה המלחמה באוקראינה, עברה תיירות הקברים ברובה למזרח אירופה. בשל פערי השפה נוצרים מדי פעם אי הבנות בין ספקי שירות מקומיים, ובין קבוצות אנ"ש. החברה בבעלות פיני רובינשטיין נכנסה למשבצת הזאת ומנגישה לציבור שומרי המצוות שירותי הסעות ולוגיסטיקה, ומנעימה את זמן הנסיעה עם מינימום התעסקות וכאב ראש כולל נהגים מסבירי פנים ואדיבים.

רכב ההסעות של "דרייווער" מחוץ לישיבת חכמי לובלין

החברה מספקת מגוון רכבים קטנים או ספרינטרים מפוארים, ועד לאוטובוסים גדולים ונסיעות מורכבות. נהגים מקצועיים ומדריכים מיומנים בשלל שפות. החברה מתמחה במתן מענה בימי הילולות של ר' אלימלך מליזנסק ור' ישעיה מקרעסטיר ואירועים נוספים באירופה במהלך השנה הכוללים שירות ומענה בעברית 24/6.

בליז'ענסק התפללנו אצל רבי אלימלך מליז'ענסק על כלל ישראל, על החטופים שיחזרו הביתה לשלום, על החיילים שישובו משדה הקרב כשעטרת ניצחון על ראשם לאחר השמדת הנאצים החדשים שטבחו בגברים נשים וטף בשמחת תורה.

מתפללים על הפרט והכלל בליז'ענסק

בליז'ענסק מתכוננים לקבל עשרות אלפי יהודים מכל רחבי העולם שיגיעו ליארצייט של רבי אלימלך זצ"ל, בכ"א אדר הקרוב, בניצוחו של הרב שמחה קרקובסקי שדאג שנקבל אירוח כיד המלך בליז'ענסק.

מי שמבקר בפולין לא יכול לדלג על ביקור בבניין ישיבת חכמי לובלין לשעבר. במשך שנים, ישיבת חכמי לובלין הייתה דוגמא למופת לכל ישיבות פולין והתפוצות. מקום בו ייסד הרב מאיר שפירא זצ"ל את הדף היומי, עירו של החוזה מלובלין שנסתלק ביום חורבן בית המקדש. הישיבה נסגרה כאשר הנאצים השתלטו על הבניין הגדול, הנאצים שרפו מבנים יהודיים רבים, אך את בניין הישיבה השאירו בשלמותו כדי להופכו למפקדה. היום הבניין הפך לבית מלון, אך בית הכנסת וחדרים נוספים הפכו למוזיאון מפואר ושמור מאד.

בניין ישיבת חכמי לובלין וספרים עתיקים שהיו שייכים לספריית הישיבה

גורלה של ספריית ישיבת חכמי לובלין, הוא אחד התעלומות הגדולות בהיסטוריה שלאחר מלחמת העולם השניה. אוסף ספרי הישיבה שהיה מורכב מעשרות אלפי ספרים, כולל ספרים עתיקים מאד, יקרי ערך ונדירים ביותר, נעלם כמעט ללא עקבות. במשך שנים, היסטוריונים ועיתונאים חיפשו אותו, אך לשווא, בניסיון לפענח את התעלומה הלא פתורה הזו, חוקר מיוחד מטעם ממשלת פולין, האוצר פיוטר נזארוק (לא יהודי), מנסה לגלות האם הספרייה נשרפה על ידי הגרמנים? אולי הספרים הועברו בחשאי לגרמניה, או אוחסנו במקום כלשהו ​​ואז פוזרו ברחבי העולם, או אולי חלקם הושמדו? או שאולי הספריה כולה לא אבדה כלל, אלא נשמרה וכבר כמה עשורים היא פשוט שוכבת ומחכה לגילוי מחדש?.

מדי כמה שנים מופיעים ספרים בודדים מספריית ישיבת לובלין לשעבר במכירות פומביות או בחנויות ספרים עתיקות בישראל ובארה"ב, הספרים נמכרים במחירים גבוהים, הנעים בין מאות לאלפי דולרים.

במהלך הביקור בישיבה זכינו לשמוע שיעור דף היומי מפי יועץ התקשורת ישראל מאיר.

אוצר הספרים פיוטר נזארוק שמתעד וחוקר את ההיסטוריה של היהודים בלובלין, סיפר כי מלכתחילה הניח שספריית ישיבת חכמי לובלין שרדה את מלחמת העולם השנייה בדרך כלשהי, "לא הייתי לבד בהנחה זו. ואכן, לא יכולתי להתעלם מהמסמכים והדיווחים בעיתונות מסוף שנות הארבעים שדיברו במפורש על הישרדותו ושימורו בלובלין. והיה לי קשה לקבל את הגרסה הנפוצה שאין לה שום עדות ושום תיעוד כי הנאצים שרפו את הספריה".

בנוסף אומר פיוטר: "הגרמנים הפעילו צלמים שתיעדו את מעשי הזוועה שהם כדי שיהיה להם תיעוד של ההיסטוריה היהודית, אנו רואים באופן ברור עדויות מצולמות של הנאצים בפעילויות גדולות, קשה להאמין ששריפת עשרות אלפי ספרים במשך 20 שעות לא תועדה כלל וכלל, אם שריפה כזאת היתה ברחובת לובלין, היו לה עדויות, אף אחד לא ראה או שמע על כך, יכול להיות שהגרמנים פיברקו את הדיווח כדי שיוכלו לגנוב את האוסף הנדיר ללא חשש".

העיתונאי משה ארלנגר ויענקי פרבר מתרגשים מספרים עתיקים ששבו לישיבה עם האוצר פיוטר נזארוק

במסגרת הביקור הגענו כאמור לישיבת חכמי לובלין יחד עם מאיר בולקה, שחוקר ומגלה בשנים האחרונות את מזרח אירופה ובמיוחד את פולין, ויו"ר ארגון J-nerations (דור לדור). במהלך הפגישה עם האוצר פיוטר נזארוק, הפתיע בולקה את פיוטר, ונתן לו שלושה ספרים שהיו שייכים לספריה של הישיבה, פיוטר הופתע מאד ושמח לקבל את הספרים, מאיר לא סיפר מהיכן הספרים. הספריה בישיבה מחזיקה עכשיו 10 ספרים שהוחזרו, פיוטר מקווה שעוד ספרים יוחזרו לישיבה.

מאיר בולקה מוסר את הספרים לפיוטר. ברקע החותמת הרשמית של ישיבת חכמי לובלין המיתולוגית

הספרה המיתולוגית: מימין הספרן שלמה הלברשטט. י.צ. שטרן, תלמיד מברטיסלבה (על הסולם), ושבתאי שינפלד מזכיר הישיבה: קרדיט Grodzka Gate — NN Theater” Center in Lublin.

הרב מאיר שפירא זצ"ל בספריית הישיבה: קרדיט Grodzka Gate — NN Theater” Center in Lublin.

בשל קוצר הזמן נאלצנו לדלק על כמה מקומות, אך זכינו לבקר במקום פחות מוכר. ביקרנו גם בבית הכנסת בפיוטרקוב טריבונלסקי, אחד מבתי הכנסת העתיקים בפולין שעדיין עומד על תילו משנת 1793. היהודים במקום נרצחו בין 1939 ל-1945 כפי שמציין שלט הנצחה על קיר בית הכנסת. על השלט נכתב בשפות עברית יידיש אנגלית ופולנית "פה היה בזמנו בית הכנסת היהודי לזכר יהודי פיוטרקוב הי"ד, שנרצחו על ידי הצורר הנאצי בשנים 1939 - 1945 כבוד לזכרם".

 

הבניין משמש היום הארכיון המקומי, אולם בית בית הכנסת הפך לחדר העיון בארכיון, זה היום אפשר לראות את הפאר וההדר, עזרת הנשים המשקיפה מלמעלה, אבל להיכן נעלם ארון הקודש?

מסתבר כי ארון הקודש נמצא בקומת המרתף, אולם בית הכנסת היה כה גבוה, ולכן המשפצים למעשה פיצלו את הקומה לשתי קומות, אבל זה לא הסוד. ממש בסמוך לו ניצב בניין נוסף, במשך שנים שימש המבנה הקטן כמחסן, עד שמישהו הבחין באותיות לא מוכרות מאחורי המדפים.

ארון הקודש המצויר עם חורים מיריות בתוך הקיר מזמן המלחמה

ואז התגלה הסוד, זהו חלקו העליון של ארון הקודש של בית הכנסת "הקטן" יותר. התברר שזהו בית הכנסת הישן של פיוטרקוב שנבנה בשנת 1775, לפני זה הגדול יותר שנבנה ב-1793.

מאיר בולקה מספר כי לאחר שנבנה בית הכנסת החדש, שימש המבנה הישן יותר כחיידר ובית מדרש. בתקופת השואה שימש בית הכנסת ככלא ליהודים, ולאחר השואה ננטש עד ששופץ מחדש, כיוון שלארכיון היה חסר מקום, הרשויות הפכו את בית הכנסת הישן כחדר ישיבות של הנהלת הארכיון המחוזי.

אחד המקומות המרגשים והכואבים עם המון מחשבות מעורבות, הוא בית העלמין היהודי באיזביצה. במקום נקבר כומר יהודי ניצול שואה שחי ביפו והוטס לקבורה בפולין לפני כשנתיים.

מאיר בולקה יו"ר ארגון 'ג'נריישנס', לשימור מורשת יהדות פולין, אמר: "זה היה אחד האירועים המרגשים שהייתי בהם בכל שנות עבודתי בפולין, לא הכרתי את הנפטר, אולם הרגשתי חובה מוסרית כבן יוצאי פולין להגיע ללוויה זו ולמלא את צוואתו של הנפטר להיטמן כיהודי למד משפחתו הי"ד".

הסיפור החל לפני שנתיים, אז דיווחנו, על ילד קטן שהוטבל לנצרות לאחר שכל בני משפחתו נרצחו בשואה, הוא כיהן ככומר וכבישוף של יפו, והלך לעולמו בגיל 91, הוא הוטס לפולין לקבורה יהודית, בבית קברות היהודי באיזביצה, לצד הוריו הי"ד.

סיפורו החל במלחמת העולם השנייה, קבוצת חיילים גרמנים הגיעה לעיירה איזביצה במזרח פולין, אליה פלשו הנאצים זה לא מכבר, ובה התגוררו כ-4000 יהודים. במהלך שהייתם הגיעו החיילים לאחד מבתי העיירה, שם התגוררה משפחת גריינר, אחד מילדי המשפחה, חיים בן ה-14, מבצע תרגיל הסחת דעת לחיילים, וברגע אחד של חוסר שימת לב מצדם - מצליח לברוח להם מתחת הידיים. בהמשך הוא ניצל, ואף עולה לארץ.

אחיו הקטן, יעקב צבי בן ה-8, מצליח גם הוא לברוח בשעת לילה מאוחרת, ולהינצל בחסות החשיכה. האח הקטן שוטט לו בעיירה זמן מה, עד שאחת המקומיות, גויה פולניה, ריחמה עליו ואספה אותה לביתה, שם גידלה אותו וסיפקה לו את כל צרכיו.

שאר בני המשפחה, כולל ההורים הרב מנדל והרבנית מרים הי"ד, לא זכו להינצל ונרצחו על ידי הנאצים. כל תושבי העיירה למעשה לא הצליחו לשרוד ונרצחו בגיא ההריגה בסוביבור ובמחנות השמדה אחרים. יעקב צבי וחיים היו הילדים היחידים שהצליחו לשרוד.

בערבות התקופה, ולאחר שגדל אצל הגויה, הפך יעקב צבי הצעיר מילד יהודי - לכומר נוצרי, וכיהן בתפקיד כומר העיירה כשהוא מתפאר בשם נוצרי: גרגור פבלובסקי. לא ברור האם המידע על היותו יהודי הוסתר ממנו. הגויה המאמצת התבגרה והזקינה, ולפני מותה שחה לו: "תדע לך, ועליך לזכור שאתה יהודי". הכומר היהודי חש בלבול, ולא ממש ידע מה לעשות עם המידע הזה.

לאחר תקופה גמר אומר בדעתו, פנה לאפיפיור יוחנן פאולוס השני, ושטח לפניו את העניין. האפיפיור השיב לו כי נודע לו שבכנסיה הקתולית ביפו מחפשים כומר שיעמוד בראשה, והוא ממליץ לו לקחת את התפקיד, ובך יתפוס שני ציפורים - גם יכהן ככומר בכנסיה ויבצע את מה שהוא יודע, וגם יעשה עליה לישראל ובכך ישמר את זיקתו לארץ היהודים.

הוא הגיע לכנסייה הקתולית היפואית שם כיהן ככומר הראשי. גם שם זכר את עובדת היותו יהודי, והוא החליט בתחילת שנות ה-2000, לממן קבר אחים בבית העלמין היהודי בעיירה איזביצה בה נולד וגדל, אשר אין אף יהודי שחי בה כיום.

עוד בחייו, החליט כי הוא רוצה להיקבר בקבר האחים שהקים, ועל כן בנה לעצמו במקום חלקת קבר כשמעליו מצבה, ובה חקוק סיפורו. הקבר והמצבה הוכנו מבעוד מועד, ובכך, למעשה, העיד על רצינות כוונותיו.

קבר הכומר היהודי לצד קברי אחים באיזביצה

במהלך מסע ההלוויה לפני שנתיים שרו המלווים 'אני מאמין בביאת המשיח', אמרו קדיש והתפללו לעילוי נשמת הכומר היהודי ששיכל את משפחתו בשואה, והתגלגל לכמורה עד שהפך לכומר של יפו. הוא נטמן לצד הוריו הי"ד בקבר אותו קנה ותחת המצבה שהכין עם כיתוב בלתי נתפס.

"עזבתי את בני משפחתי כדי להציל את נפשי ברגע שהנאצים באו לקחת אותנו להשמדה. את חיי שניצלו הקדשתי לשירות אלוהים ואדם. שבתי אליהם למקום בו נרצחו על קידוש השם".

להלוויה הגיעו כמרים רבים מהכנסייה ביפו, כולל כמרים מפולין, בתחילת הלוויה, הכנסייה היתה דומיננטית מאד, אך לאחר מכן, אנשי הקהילה היהודית, והיהודים שהגיעו במיוחד ללוויה מישראל, לקחו פיקוד על ההלוויה שתהיה יהודית.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!