החייל שלא נפרד מהתנ"ך: "פתאום דפקו בדלת"

רס"ר (במיל') שי טרמין נפל בקרב בדרום רצועת עזה, רס"ן בן שלי נפל בפעילות בש'גאעיה. אמותיהם הפכו לשכולות בן לילה. היום הן ספדו את בניהן בכאב. "בפעם האחרונה שהיה בבית החזיק תנ"ך בידו וחייך מאוזן לאוזן", סיפרה כרמל, אימו של בן שלי לקרן נויבך בתוכנית סדר יום בכאן רשת ב. "הוא התחבר למהות ולעוצמות ופתח לי צוהר לעולם חדש".

שלי, תושב הישוב קדרון שבשפלה, הותיר אחריו זוג הורים, כרמל ומשה, ושני אחים צעירים ממנו ים ומיקה. אביו, הוא אלוף משנה במילואים, שבתפקידו האחרון שירת כקצין הנדסה ראשי בשנים 2007–2011.

אימו של רס"ר (במיל') שי טרמין, סיפרה על היומיים שלפני הבשורה הנוראית בתוכנית קלמן ליברמן בכאן רשת ב: "התעוררתי בשש בבוקר בבהלה מחלום, ובו אני רואה את עצמי עומדת בחלון חדר השינה שלי וצועקת - 'רק לא שי'. ביום שישי בלילה פתאום דפקו בדלת. כולם ישנים, מבול בחוץ. הצצתי, וראיתי נציגי צה"ל - צרחתי לבעלי".

שלומית, אימו של שי טרמין שהתגייס ביום הראשון למלחמה, לא שמעה ממנו במשך שבועיים. "אמא אל תדאגי, אני מרגיש אתכם הכול יהיה בסדר", כתב לה במכתב שהעבירה לה השלישה שלו. "כל כך התרגשתי מהמכתב הזה, לראות את כתב היד שלו. אבל בלב הייתה לי הרגשה נוראית". היא סיפרה על בן ואח מסור, שלא עזב את מיטת אחיו בבית החולים - לאחר שחלה בסרטן: "שי ואחיו עמית החליטו שהם ישנים שם איתו, לא עזבו אותו לרגע. הם ישנו איתו במיטה, שרו לו שירים, חיבקו אותו ולא ישנו בלילות".

לשי היו חלומות ותוכניות להתחיל ללמוד עבודה סוציאלית בשנה הבאה. "הוא אהב לעזור לאנשים וזה כל כך התאים לו. הוא אמר לי 'אמא, לא מעניין אותי הכסף. אני צריך את מה שבלב", סיפרה שלומית. "הוא התגייס לפלוגת עורב צנחנים. כשהשתחרר קיבל חייל מצטיין. המפקד שלו אמר לי - 'שלומית, מעבר לזה שהוא באמת היה חייל למופת, כולם קראו לו "האבא של החיילים"'.

"שי היה נסיך. אין מקום שהגיע אליו ולא אהבו אותו", אמרה בגאווה. בכלל לא ידעתי כמה אהבו אותו, צילמו אותו וחיבקו אותו. סיפרו לנו שעבד מבוקר עד לילה, ואף פעם לא התלונן".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!