צבא העם: במה אנחנו חרדים? // דעה

בשמחת תורה תשפ"ד, עם ישראל בכללותו התעורר משאננותו, וגילה שוב במחיר כבד מנשוא, שאנו עדיין נתונים במאבק מתמיד וקיומי לזכות לחיות בארץ האבות.

לאחר תקופה ארוכה של ריחוק וניכור בין חלקי העם, חרבם ונשקם של שכנינו, הזכירו לנו והחזירו אותנו בן רגע לאחדות שותפות הגורל היהודי של סבל ורדיפות, בלי קשר לרמת הדת ושמירת המצוות של הקרבן התורן.

בעקבות הפוגרום הנורא, נכנסנו לעוד מלחמה כפויה שמצטרפת אל התלאה המלווה אותנו לאורך כל ההיסטוריה. גיוס המילואים בעיצומה של השמחה, נתן את האות לתחילתה של מערכה חדשה-ישנה למען עתידנו בארץ המובטחת. וכך נפתח עוד פרק במגילת הייסורים של משפחות חללים וקדושים, בארצנו הרוויה כל כך בדמם של הנופלים.

חוסר האונים מול האויבים הרצחניים הציף רגשות חבויים של רצון לנקמה, מלחמה והכרעה. בקרב שדרות העם רגשות אלו באו לידי ביטוי מעשי, בגיוס המוני, תמונות וסרטוני אחווה, סיפורי גבורה מהיום הנורא, מורל מעורר השתאות, התלכדות ואחדות, נכונות להקרבה ומסירות.

אך באווירת המלחמה שנוצרה, רבים וטובים מבני התורה ואנשי מעשה, הרגישו קצת מבוכה. הם חשו שאצלם בקהילה שום דבר לא השתנה, למעט תוספת חרדה והוספת פרקי תהילים בסוף התפילה. בפועל אין מראות בשכונה של פרידה מהמשפחה, אמהות לחיילים חסרות מנוחה, נשים שבעליהם במילואים בעיניים טרוטות שינה ומלאות דאגה.

הרצון הטבעי, לשאת בעול המלחמה על החיים, גרם לגל פעולות והתנדבויות ברוכות שיצאו מקרב החרדים, לעטוף את הלוחמים ולתמוך בהם בכל מה שהם צריכים. והיו שאף הרחיקו לכת ובחרו להתנדב בעת הזאת ולהפוך לחיילים.

תופעה זו הפתיעה רבים.

איך יכול להיות שחניכי ישיבות זעים באי נוחות לנוכח אותן תמונות?

הם שגדלו והתחנכו על ערך 'תורה מגינה ומצילה', בשעת מבחן איבדו את ההילה?

האם כל השנים בימי האימונים רק נופפו בסיסמא שאין מאחוריהן אפילו כמלוא נימה?

לא נראה!

ימי החרדה לאחר השחיטה וימי ההמתנה לקראת הכניסה, היו זמן לחשיבה מעמיקה לכל אחד ואחד מה מחוייבותו לעמו, ומה בעת הזאת גדר השתדלותו.

התבהלה והדאגה במרחב המדיה רק הוסיפו שמן למדורה. אי לכך רבים עשו חושבים והגיעו למסקנה שתפקידם בימי מלחמה הוא להיות תומך לחימה ולא ללחום במלחמתה של תורה, משום שחושבים ומאמינים שהשתדלותם במקום זה יותר נחוצה ושלימה ולא מפני שח"ו כופרים בכוחה של תורה למען המערכה.

אך טעות זו נעוצה בהבנת המונח השתדלות המתבקשת מאיתנו בימים אלו מהקב"ה בכבודו ובעצמו לנוכח קריאתו אלינו, ביום שמחת תורתו. עלינו להבין כי גם השתדלות מעשית אינה פועלת את פעולתה בגלל עושיה, אלא בורא עולם הוא הבוחר להשלים פעולתה. אי לכך בבואינו לעשות רצונו, עלינו להיות כפופים להנהגתו ולבחון בכל פעם מה יעורר רחמו.

אלו הם דברי החזו"א בקובץ אגרות ח"ג ס"ב: "כמו בקנין הכסף והרכוש, אין ההשתדלות (אלא) רק פרעון חוב. חלילה לחשוב כוחי ועוצם ידי וכו', כן השתדלות הצלת נפש רק מצוה, אבל צריך לזכור שאין בכוחנו לעשות מאומה, רק במעשינו אנו מעוררים שערי רחמים שמעשה ידינו יכוננו את המבוקש, ומי שמתפלל ומרבה תחנונים על ההצלה הוא פועל יותר מהמשתדל. אך הדבר צריך שיקול דבמקום דההצלה פשוטה במעשה, הרי הוא עובר על לא תעמוד על דם רעך, ומי שרואה אדם טובע בנהר ויכול להצילו ואינו מצילו, ועומד להתפלל שיינצל הרי זה שופך דמים, אבל אם אין בידו להצילו ואינו מתפלל על הצלתו, הרי זה מונע מלהציל, אף שיעשה השתדלות להצלה, לא מפני שמקווה להציל, רק רדוף אחרי רחמי לב, וכבר אמרו חז"ל גדול ת"ת יותר מהצלת נפשות, ואלמלא דוד עוסק בתורה אין יואב על הצבא'.

אין ספק שבשביל להציל את עם ישראל מצרתו זקוקים אנו לשני הדברים. לחימה מעשית ולחימה חשאית רוחנית. שניהם בגדר השתדלות להצלה, אך התפקידים חייבים להיות ברורים כדברי הגמרא: 'אמר רבי אבא בר כהנא אילמלא דוד לא עשה יואב מלחמה ואילמלא יואב לא עסק דוד בתורה'. (סנהדרין דף מ"ט.) בני התורה בארצנו הקדושה לולי לימוד תורתם אין סיכוי למערכה, ובזכות הלוחמים בחזית יכולים הם להמשיך לקיים את לשכת הגזית.

תפקיד כל אחד לשאת בנטל במקומו ובחזיתו, כלשון החזו"א שם: וכשם שאברי האדם מתחלקין לפעולותיהן, עין רואה ואוזן שומעת וידיים עסקניות, כן העם כולו הוא כגוף אחד ואישים נפרדים בו וכל איש צריך למלא תעודתו.

עלינו להפנים ולדעת שכל מאורע ובמיוחד בסדר גודל שכזה, יש לו תכלית, ומטרתו לקרב אותנו יותר לה' יתברך ולגאולה השלימה. מעשינו והשתדלותינו הם חלק מתהליך של תיקון הבריאה, כלשון הרמח"ל בספרו דרך ה' ח"ד פ"ד ג': 'וממה שצריך שתבין בזה הוא שאין כל הדברים האלה אמורים אלא לשיהיה תיקון הבריאה מצד בני האדם ולא מאליו. כי אולם ההנהגה כבר מסודרת היא ועומדת על הדרך הזה, שכל גלגוליה הולכים אל ההשלמה, וזה מה שהאדון ב״ה מסבב בטובו וכחו'.

הקב"ה חפץ בפעולתינו ומעשינו למען תיקון עולמו. הוא הטיל עלינו לומדי התורה את התפקיד החשוב והנעלה, למען עם ישראל והאנושות כולה. אל לנו להשתמט מחובתנו לא בזמן שגרה וק"ו לא בעת מלחמה. 

המצפה לישועת ה'

יהונתן בן משה

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!