חמאסניקים ניסו להרוג אבא וילדה שלוש פעמים: הוא הצליח לחמוק מהם עם אופניים

שגיא שפרוני מקיבוץ בארי עדיין בהלם. עברו ארבעה שבועות מאז הסתערו רוצחי חמאס על קיבוץ בארי בו התגורר עם אשתו אפרת, בנו צור בן השמונה ובתו דרור בת החמש, ורק בימים אלה הוא מתאושש מספיק כדי לספר את סיפורו בזמן שהוא מחלים מכוויות.

"יש לי סוף טוב וזה מה שמחזיק אותי אבל אני לא יודע איך שרדנו. כולנו היינו צריכים להיות מתים", הוא אמר לעיתון היהודי הבריטי ג'ואיש כרוניקל'.

סדרה של ניסים, חשיבה מהירה ומזל, השאירו את שגיא ואת כל משפחתו בחיים במהלך הטבח ב-7 באוקטובר.

לאחר שהחלו להישמע הזעקות בשל הטילים ששוגרו מעזה, הם עדיין חשבו שזאת התקפה רגילה ומוכרת. "פשוט חשבנו שמדובר בעוד מתקפת רקטות רגילה", אמר שגיא. "דרור בת החמש ישנה בממ"ד ובשלב מסוים היא התעוררה, צילמנו סלפי ושלחתי לאשתי שהיתה אצל משפחה שלנו בדירה אחרת בקיבוץ כדי להראות לה שאנחנו בסדר. ואז התחלנו לשמוע יריות. זה צליל שונה לגמרי בהשוואה למה שאני רגיל אליו".

בשלב זה נעל שגיא את דלת הממ"ד. "אני חושב שהייתי היחיד בכל אחד מהקיבוצים בעוטף עזה שיש לו רק ידית לדלת מבפנים. הודות לאשתי שיפצנו אותו לפני כמה שנים כדי להבטיח שאף אחד לא יוכל להיכנס מבחוץ. זה הציל את חיינו, בפעם הראשונה, כאשר חמאס הסתער על ביתנו וניסה לרצוח אותנו". שגיא שמע את המחבלים פורצים לביתם, ומנסים לירות על דלת הממ"ד המתכתית.

שגיא אומר שאנשים רבים נהרגו בטבח בניסיון לסגור דלתות של המממ"ד בהנחה שהם חסיני כדורים. אבל חמאס ירה בהם למוות דרך הדלת.

"הבת שלי הייתה רגועה ושקטה בזמן ששלחתי הודעה לעזרה. היא אמרה לי להתחבא כמו שצריך כדי שלא יראו אותנו מבעד לדלת".

ואז שמע שגיא את המחבלים מציתים את ביתו כשהם בפנים. "עשן התחיל להיכנס לחדר ולא יכולנו לנשום. הבנתי שאנחנו הולכים למות".

כשהוא פועל על טהרת האינסטינקט, לבוש למחצה ויחף, עטף שגיא את בתו בשמיכה. הוא אומר שהוא לא זוכר שקפץ מהחלון. "כשפתחתי את הדלת של המקלט כל הבית בער ואי אפשר היה לצאת החוצה. הדבר הבא שידעתי שאני על הדשא בחוץ יש לי זיכרון ריק".

שגיא ספג כוויות מדרגה שלישית בכפות רגליו וברגליו. לאחר שבדק שבתו תקינה הוא חיפשו צינור מים, הוא החביא את בתו מאחורי מכונת כביסה של השכן בזמן שטיפל בעצמו.

"שלחתי תמונה לאשתי איפה דרור נמצאת כדי שאם יהרגו אותנו שידעו איפה למצוא אותנו. היא הייתה מאוד שקטה ורגועה ולא בכתה, היא הייתה מדהימה".

בשלב מסוים שגיא החליט להגיע לאשתו ולמשפחתו אך הוא לא הצליח לרוץ עקב פציעותיו. למזלו הוא מצא אופניים עם מושב בטיחות לילדים.

בפעם השניה הוא חמק ממחבלים כשהוא יצא לרכיבה של החיים שלו: "המשכנו לרכוב בסמוך למחבלים. פעמיים דרור הצילה אותנו כשהצביעה עליהם. היא הצילה אותי כמו שאני הצלתי אותה. היינו ביחד בזה".

הבית של אביו של שגיא לא היה תחת אש באותו שלב. אחיו ומשפחתו, כולל תינוק וכלב, התחבאו כולם בממ"ד, והסתגרו בעצמם ותקעו את ידית הדלת, והרחיקו את כולם מהדלת. צה"ל עדיין לא היה בשטח בשלב זה".

שעה לאחר מכן, הסיוט הגרוע ביותר שלהם התגשם שוב. בפעם השלישית מחבלי חמאס חזרו למקום בו שהה, הם באו לפתח הדלת. הם ישבו בחושך ונדחסו בחלל קטן. "למזלנו הילדים היו רגועים ולא הזעיקו את המחבלים. אפילו הכלב ידע לא לנבוח".

מחבלי חמאס ירו בדלת מספר פעמים. "הם נכנסו ויצאו מהבית אבל הפעם הם לא ניסו לפרוץ את הדלת. אני לא יודע למה הם עזבו אבל אני מניח שצה"ל הקיף אותם בשלב הזה".

"כשחיילי צה"ל הגיעו באותו ערב בסביבות השעה 19:30, לא האמנו שזה הם. שאלנו אותם הרבה לפני שפתחנו את הדלת. זה היה יותר גרוע מהסיוט הכי גרוע שלך. זה סיפור שואה. השטן נמצא מחוץ לדלת שלך".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!