עדות מהתופת: "התחילו לשרוף אותנו, עשו לאשתי וידוא הריגה"

אבידע בכר, תושב בארי, איבד את אשתו דנה ובנו כרמל הי"ד, כחלק ממסע הטבח הרצחני של מחבלי חמאס שחדרו לשטח ישראל בבוקר הנורא של שבת בבוקר לפני 25 יום. במהלך הניסיון לשמור את דלת הממ"ד סגורה, החלו המחבלים לזרוק רימונים לתוך הממ"ד ולירות לתוכו באכזריות, כתוצאה מכך איבד אבידע את רגלו ובתו הדר נפצעה קל.

בכר שוחח עם ינון מגל ואמיר אביבי ב-103FM, ותיאר את ההתרחשויות הקשות: "פחות רגל, פחות אישה, פחות בן, אבל נהיה חזקים. פתאום הבנו שאנחנו הולכים למשהו אחר, והתחלנו לשמוע בקיבוץ שכובשים את השכונות. שומעים ירי אוטומטי, ושמשתלטים על בתים ומתחילים לשרוף אותם. באיזשהו שלב אנחנו מקבלים החלטה להיכנס לממ"ד. אמרתי לבני שנרצח שזה לא נראה אותו דבר. הוא אמר לי 'אנחנו נשחט אותם'. לקראת שמונה אנחנו שומעים שמישהו רוצה להיכנס הביתה. מתחיל קרב על הממ"ד. שמעתי שאמרו לי 'תפתח את הדלת'. חטפתי צרור דרך הדלת, מהצרור הזה לבן שלי עפה היד".

"לקראת ארבע, בני נשם את נשימותיו האחרונות" סיפר.

"את הצרור השני חטפתי ברגל ימין, וברגל שמאל אני מרגיש כאילו השריר שלי תפוס, היא עדיין תפקדה", הוסיף. "הגעתי למצב בו אני קורס פנימה לתוך הממ"ד, והם מביאים לדלת שלנו את ארון הבגדים ושורפים אותו. קיבלנו עשן והתחלנו להיחנק בתוך הממ"ד. המזל היחידי שלנו הוא שאשתי שנרצחה לא ראתה את הזוועה. בני שנרצח ובתי הדר, היו צריכים ללכת לשירותים, לבתי היו את כלי האפייה בממ"ד, וכל אחד תפס סיר. היו לנו סירים עם, דם ומגבות, ונשמנו את העשן דרך הדם. כך הצלחנו לאט לאט לנשום, אתה מרגיש שאתה לא רואה מטר בממ"ד, הכל אפוף עשן, הגרון צורב ואתה מרגיש שאתה לא יכול. שמענו שתי יריות מדויקות, עשו לאשתי וידוא הריגה. אמרתי לילדים שלאמא כבר לא כואב שום דבר, ושאנחנו עם כרמל - הוא צריך לשרוד. לקראת ארבע אחר הצהריים הוא נושם את נשימותיו האחרונות, וביקש ממני לקבור אותו עם הגלשן שלו".

עוד שיתף בכאב, כי "בתי אמרה לי לא לעזוב אותה, בתי התחבאה בתוך מזוודה, הייתי גמור. חיכינו שיבואו לחלץ אותנו. לקראת השעה שמונה בערב, היא אמרה לי שבאים לחלץ אותנו. בפעם הראשונה שמענו עברית מול החלון. מהבוקר מאות מחבלים עמדו מסביב לבית. שרפו אותנו, רצחו אותנו, בזזו אותנו, הכול. בשמונה שמענו עברית, בתי חשבה שעובדים עלינו, שזו לא עברית שאנחנו מכירים. החייל מכניס את ראשו פנימה לחור הירי מהחלון, ואומר 'יש פה טבח'. אמרתי לו ששניים מתים ושניים חיים, ושיעיף אותנו החוצה. סחבו אותי דרך החלון החוצה כשאני גמור. החיילים אמרו לי שלא היו בטוחים שאחיה, אבל הם העמיסו אותי על האלונקה".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!