אמו של הלוחם שנהרג מאש כוחותינו: אף אחד לא דיבר איתי

בראשית המלחמה הקשה בין ישראל לחמאס, נהרג ניב איוס ז"ל מאש כוחותינו בדרכו לאחד מבסיסי צה"ל בכביש 4, זאת לאחר שזוהה על ידי חיילי צה"ל כמחבל. איוס ז"ל הותיר אחריו אישה בהיריון, וכעת נאבקת משפחתו על מנת שיוכר כחלל צה"ל. קרן איוס אוחנה, אמו של ניב, שוחחה עם ענת דוידוב, אודי סגל וטל לב רם ברדיו 103 וסיפרה על תחושותיה בעקבות הטרגדיה הקשה.

"כל אחד שמשתתף בצערי, אני לוקחת בשתי ידיים ומחכה שהמשפט הזה יגיע ממי שבעצם פגע בילד שלי, הרג את הילד שלי", אמרה, והוסיפה: "אחד ממחדלי המלחמה הזאת, מראשיתה, הוא חוסר התיאום בין המערכות, משטרה, צבא, היעדר כינוס סמכויות אלא ביזור וכאוס מוחלט, שבסופו של דבר גם יצר פניקה בקרב השוטרים, הלוחמים, הציבור".

"היה לי את הילד המושלם, שהתעורר בשבת בבוקר למלחמה, היה אצל חמותו באשדוד, שמע את הברדק והחליט שהוא מגייס את עצמו ולא מחכה לצו 8. אני ניסיתי לשמור אותו על אש נמוכה, והצלחתי עד לצאת שבת. בצאת שבת, כלתי קיבלה צו 8, שניהם לוחמים בגדודים המעורבים, הוא כבר העריך שהוא יקבל מיד אחריה. ביום ראשון בבוקר הוא החליט שהוא לא מחכה יותר ושהוא יוצא להתארגנות. הוא דיבר איתי ב-8, ב-9, ב-11, בכל השיחות הוא ביקש ממני להכין את המדים", שיתפה, "הוא יצא לבית בניצן לארגן את הציוד שהוא צריך, ובמקביל הייתה התרעה חמה על מחבלים באאודי כחולה בכביש 4".

המשיכה לתאר את שאירע: "התחיל שם מרדף, ניב יצא מהבית שלו בניצן עם מאזדה כחולה, משפחתית, פשוטה, ויצא לכיוון צומת ניצן וכתוצאה מטעות בזיהוי הוא חטף אמל"ח שלם על ידי 5 יחידות לוחמות - צבא, משטרה, ימ"מ, יס"מ, שב"כ. הטעות בזיהוי הזאת עלתה לנו בחיים שלו, בחיים של המשפחה. הכלה שלי בראשית היריון, זאת אומרת שהטעות הזאת שמה אותנו במקום של אלמנה ויתום, על לא עוול בכפה. היה לי הילד הכי טוב שיכול להיות, ואני בטוחה שהוא היה תורם תרומה רבה, ממיטב הבנים, ועוד יישמעו סיפורי גבורה, אבל לצערי הרב, הילד שלי לא יקבל את ההכרה הזאת, על אף שאני אלחם על זה עד טיפת דמי האחרונה".

"אף אחד לא לקח אחריות"
"אנחנו נמצאים היום, שבוע אחרי שקמנו משבעה, אף אחד לא דפק בדלת, אף אחד לא עשה צעד קדימה ואמר 'סליחה'", הדגישה, והוסיפה: "אף אחד לא לקח אחריות, אני בעצמי פניתי למח"ש, למשטרה. מה שמדהים זה שניב תיעד, הוא צילם מהטלפון שלו מספר תמונות שהספיק והוא חייג ל-100, למשטרה, כנראה להזעיק עזרה. יכול להיות שהוא חשב שאלה מחבלים בכלל, יכול להיות שהוא חשב שהוא הולך להיות חטוף. מהסרטונים ראינו שאנשי הצבא והמשטרה יוצאים מרכבים אזרחיים, סמויים, לבושי מדים, אחרי ששבת שלמה אנחנו רואים מחבלים שלובשים מדי צה"ל ומשתמשים בנשקים שלנו. אני לא יודעת מה עבר לו בראש, אבל המשטרה מסרבת לשחרר לי את השיחה של הילד שלי איתם, ואני במלחמה".

היא הדגישה: "אני נלחמת גם על שמו הטוב וגם על הכרה, וזה כל כך חשוב לי. יש לי ילד בבית, בן 18, שאמור היה להתגייס במרץ ליחידה קרבית, טופ של הטופ, לחוד החנית. ביום שישי התבשרנו שמקדימים לו את הגיוס לדצמבר, אנחנו רק נקום מה־30 ואפילו לא הגיעה קצינת נפגעים. הילד שבבית שלי הוא היחיד שנשאר לי, הוא הבן היחיד שלי עכשיו".

"אני עורכת דין, ובשורה התחתונה הכי בא לי להגיד לך שאני אתבע אותם, את כולם ביחד וכל אחד לחוד. פעלו שם 5 יחידות לוחמות, משטרה - 3 יחידות, צבא - 2 יחידות. על כל הדבר הזה אמון השב"כ. המידע הוא מודיעיני, והטעות בזיהוי היא של הראשון שאמר 'שוט'. ברגע שהייתה הירייה הראשונה, כולם כבר ירו. אם אני רק אתן לכם להקשיב לכמות האמל"ח שפורקה שם, אנחנו קיבלנו את הרכב, הוא נראה כמו מסננת פסטה. על הגוף של הילד שלי, בנתיחה, היו 100 כדורים, אז בוא נחשוב מה הלך שם - על בן אחד, על ילד אחד, ואף אחד לא דפק לי בדלת ואמר 'אני לוקח על זה אחריות'. יש טעויות מלחמה, אבל איפה המוטיבציה של הציבור תהיה עוד להיאחז בציפורניים, במקום הזה שאמור לתת לנו ביטחון, איפה?" סיכמה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!