אין מצווה להגיש את הלחי השנייה

ערב יום הכיפורים הוא זמן של תשובה, של התבוננות, של חשבון נפש. העם נקרע בשנה האחרונה בשל הרפורמה המשפטית. עדיין יש תקווה שאנשים עם כוח השפעה חזק בציבור יעשו חשבון נפש אמיתי על תוצאות ההרס האדירות שנגרמו במו ידיהם ועל ניסיונות הפגיעה הבלתי פוסקים שלהם במיליוני אזרחים שכל חטאם שהם לא בצד הנכון.

שנת תשפ"ג תיצרב בתודעה כשנה בה ניסו גופי ענק לסתום לציבור החרדי והדתי את הפה. זו הייתה סתימת פיות אגרסיבית. תחילה, לכל אורך מערכת הבחירות הדמוקרטית. כולל התערבות זרה לקבוע פה מי יעלה לשלטון, ארה"ב רמזה לאורך כל המשא ומתן בין המפלגות שניצחו, את מי היא מעדיפה לראות בממשלה.

תודה להשם שלא עלה בידם. אבל הם לא הרימו ידיים. לרגע לא. אחרי השבעת הממשלה הם פתחו במלחמת עולם שלא ידעה רוגע לרגע. יום אחרי יום. תעמולה וניסיונות השתקה לכל מי שחושב אחרת. זה פגש אותנו בכל זירה אפשרית. מהכנסת ועד לתקשורת, מחברות משק גדולות שהחרימו את במות הימין ובחשו בקדירת ההפגנות ועד לינץ' ברשתות לכל אדם שהעז לכתוב אג'נדה שלא מתיישרת עם ההגמוניה.

גם בימים אלה ממש, כשראש הממשלה בשליחות מדינית בחו"ל לסגירת קצוות של הסכמים היסטוריים, הם ממשיכים להוציא את דיבת הארץ בחו"ל כאחרוני ארגוני התעמולה. לאזרח הממוצע אין הרבה מה לעשות. אחד הכלים שכן יכולים לאפשר לנו 'להחזיר באותה מטבע', זה בקניות החגים עתירות התקציבים. כל חברה שמזוהה עם השתקה והחרמת דעות - אחת דינה שמוצריה יישארו במדפים. אין מצווה להגיש את הלחי השנייה.

תשפ"ג היתה שנה נוראה, אנו חיים ב'נוהל אדמה בוערת'. בצבא יש מושג של 'נוהל אדמה בוערת', לא עומדים יותר מדקה במקום אחד, אלא כל הזמן מפרפרים. אזרחי ישראל מתוזזים מצד לצד, מחסימות כבישים והפגנות, ועד הוצאת דיבת ישראל בעולם. גם בזמן ממשלת בנט לפיד לא העליתי בדעתי לדבר נגד ישראל בעולם, בשום מצב לא פוגעים במדינה. עדיין אני מאמין שהצדדים ידברו יחד ויגיעו להסכם, אני מוכן לוותר על הרבה בשביל השלום הפנימי במדינה, ויפה שעה אחת קודם.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!