סליחות חריגות אך לא משונות / טור דעה

בשנים האחרונות תפס תאוצה רבה מנייני סליחות בליווי כלי נגינה בארץ ובעולם, ולמרות הביקורות הרבות אצל המיינסטרים החרדי ניתן לראות בחלק גדול ממניינים אלו משתתפים חרדים רבים מכל הסוגים גם חסידים שלא מתביישים בזהותם ולא משנים את לבושם. יתרה מזו, משנה לשנה מתווספים עוד ועוד מנייני סליחות בליווי גיטרות וכלי נגינה שונים על ידי צעירים חרדים כאשר מבחינתם זו הדרך שהם בוחרים ורוצים להתקרב אל אביהם שבשמיים בימים נשגבים אלו ימי סליחה ומחילה והכנה לימים נוראים הבעל"ט.

השנה השתתפתי במניין שכזה, מוצאי שבת סליחות, השעה קרוב לחצות התייצבתי אי שם במרתף במרכז הארץ, שם על פי המודעות שפורסמו במדיה תיערך מניין סליחות של 'צעירים חסידים' בליווי כלי נגינה וחזן מאנ"ש, באתי לשם מספיק מוקדם כדי לתפוס מקום ולקחת חלק לראשונה בחיי בסדר סליחות שונה ומשונה מהמקובלות לנו מדור דור, הופתעתי, לא מדובר בסדר סליחות שונה, ובוודאי לא משונה, רק תוספת מעניינת ומתובלת יש לומר.

החסידים הצעירים כ'חסידים הראשונים שוהים שעה אחת לפני התפילה' ואת סדר סליחות הקדים שעה של מופע חימום וניגוני התעוררות, לא דילגו על אף שיר מהפלייליסט של ימים נוראים המרטיט לבבות ומפרק נשמות, מ'הנשמה לך והגוף פעלך' של רבי שלומל'ה קרליבך, דרך חמול על מעשיך של הרב המניק הליטאי וסיימו עם 'המלך הקדוש' של ויז'ניץ, אף עין לא נשארה יבשה, למזלנו האורות היו כבויות למחצה כך שהבושה האשכנזית נעלמה מהמשתתפים הרבים ופה ושם ניתן היה להזיל דמעה מבלי שהאגו ייפגע.

הרגע הגדול הגיע, החזן חסיד מן המניין מסיר את השטריימל הגבוה מעל ראשו עוטף את עצמו בטלית ובהברה חסידית שלא מבייש את וותיקי החזנים מ"בחצרות קודש" ניגש לבימה ופותח 'אשרי יושבי ביתך עעעוווודדד יהללוך סלה' והקהל אחריו בדיוק כמו שנהגו אבותינו בימי קדם, פיוט אחר פיוט, במתינות אך בתוספת קדושה בדמות נגנים חלקם אברכים חלקם עדיין רווקים כולם לבושים במיטבי המחלצות של המלתחה החרדית בעקיטשע'ס פרחוניים וצבעוניים עם ובלי קטיפה לקיים את הנאמר 'זה קלי ואנוהו', המכנה המשותף של כולם הוא להתחבר בחיבור אמיתי וטהור ליוצר כל עולמים מתוך אהבה ושמחה כי אתה הוא מלך ומלכותו בכל משלה.

על הספסל לצידי יושב שלומי, שלומי בחור חסידי בלבוש חסידי - עדכני ל2023, אתם בטח שואלים איך אני יודע שקוראים לו שלומי? אספר לכם, שלומי גיטריסט, ועל הגיטרה שלו כתוב בגדול – 'אוהב אותך השם, שלומי.' הוא נכנס קצת באיחור, אך מלא בהשתוקקות, עוצמות של התקרבות וגעגועים עזים, שלומי מפזר חיוכים לכל עבר, ונראה עליו כאילו מחכה לרגע הזה כל חייו, שלומי מוריד את הגיטרה מעל הגב, מוציא מהקופסה ומרכיב את הרצועה הזהובה ומניח בחיקו, יד שמאל על צוואר הגיטרה, יד ימין על המיתרים פורטת ומצטרף לשירת הקהל "אוֹחִילָה לָאֵל אֲחַלֶּה פָנָיו אֶשְׁאֲלָה מִמֶּנּוּ מַעֲנֵה לָשׁוֹן אֲשֶׁר בִּקְהַל עָם אָשִׁיר עֻזּוֹ אַבִּיעָה רְנָנוֹת בְּעַד מִפְעָלָיו" ותוך כדי השיר פונה אלי, "תקשיב למילים, גאון הלל פלאי הזה, איזו מילים, אשאלה ממנו מענה לשון, אשיר עזו אביעה רננות בעד מפעליו'' אומר שלומי.

"איזה מילים, גאון ההלל פלאי הזה", המשפט הזה ששלומי אמר לי הדהד לי בראש כמה דקות, ואז חשבתי לעצמי, שלומי היה ככל הנראה בחור ישיבה עד לא מזמן, לא צריך לדעת שפת גוף וחכמת הפרצוף להבין ששלומי נפלט מהישיבה בדרך כזה או אחרת, ועם כל זאת שלומי מבין היטב את פירוש המילות, בעל רגש עצום, מזיל דמעה, נרגש ונסער בעת ששר, היכן הטעות של שלוימי? במחבר השיר, טעות קטנה למדי.

כמה שלומי איכא שוקא? ובשל מי הרעה הזאת?!

טוב שיש לנו את מנייני הסליחות הללו בליווי כלי נגינה והרבה כלים ומכל הסוגים ומקהלות שירה, "בקהל עם אשיר עוזו אביעה רננות" רק כך נוכל להציל ולפתוח צוהר לעוד שלומי'ס נשמות אבודות המסתובבים בשווקים וברחובות, ולחבר אותם אל המקורות לתת להם "מענה לשון" גם אם הם טועים טעות קטנה וגם גדולה, אז מה? כולנו טועים! מה אכפת לי, שלא יידעו מי הם מחברי הפיוטים והיוצרות, הם מבינים את פירוש המילות הם מחוברים וקרובים לה', מצידי שיחשבו שהלל פלאי, ליפא שמלצר או כל יוצר אחר חיבר את המילים.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!