הלך לעולמו אחד מניצולי השואה האחרונים שנותרו בבריטניה

פרנק ברייט אחד מניצולי השואה היהודים האחרונים שנותרו בבריטניה, הלך לעולמו בגיל 94. ברייט נולד בברלין ב-1928, והיה ​​בן ארבע כשהנאצים עלו לשלטון בגרמניה.

בראיון לאגודת הפליטים היהודים (AJR), הוא נזכר שראה קריקטורות אנטישמיות בפינות רחוב ושלטים האוסרים על יהודים להיכנס לחנויות ובתי קפה, תמונות שנשארו במוחו למרות גילו הצעיר.

למען ביטחונם, הוריה של ברייט העבירו את משפחתם לפראג ב-1938, עיר שהתמלאה במהירות בפליטים גרמנים ואוסטרים, כפי שציין ברייט.

שלום המשפחה נפגע בפראג במהירות, הרדיפות החלו, ושש משפחות יהודיות בדירות שבהן התגוררה משפחתו של ברייט נספו עד 1942.

הוא סיפר כי הגסטפו התדפק על דלתות במהלך חיפושים מבית לבית, ואת האימה שחש לשמע הצליל המבשר רעות הזה.

למרות שברייט הצליח לחגוג בר מצווה, הוא כינה את האווירה בצ'כוסלובקיה אז כ"אווירה של פחד, איסור וכללים".

בשנת 1943 הועברה משפחתו של ברייט לגטו טרזינשטט בתא רכבת נעול. אמא שלו עבדה מחוץ לגטו בבית המלאכה למתכת. אף על פי שלא יכול היה ללכת לבית הספר, הוא למד מתמטיקה על ידי מורה בגטו שהצילה את חייו.

"כל 2-3 ימים, טרנספורטים לקחו 1500-2000 אנשים לאושוויץ, והותירו את הגטו ריק למחצה", הוא סיפר בעבר.

ביום ההולדת האחרון של ברייט בגטו, הוא מצא ממתק שאביו החביא בתור פינוק. זמן קצר לאחר מכן, אביו נעלם, וברייט לא ראה אותו שוב.

באוקטובר 1944 הוא ואמו הועברו לאושוויץ. כשהם הגיעו, אמו הופנתה שמאלה, וברייט ימינה. היא מתה בתא הגזים באותו יום, וברייט נותר תוהה "מי מהלהבות הייתה אמא ​​שלי".

ברייט, נשלח במשאית בקר למפעל עבודה שם, כישורי המתמטיקה שלו שימשו בחישובים הנדרשים לבניית מדחפי מטוסים. ברייט סיפר כי המורה למתמטיקה מהגטו הציל את חייו.

ככל שהשחרור התקרב, נאלץ ברייט לחפור תעלות באדמה הקפואה כדי לקבור יהודים שנספו בצעדות המוות הידועים לשמצה.

לבסוף, ב-1945, ברייט ואחרים שננטשו חולצו על ידי פועלים צרפתים שפתחו את השערים וכיבו את גדר התיל החשמלית מסביב למחנה.

לאחר שחרורו, חזר ברייט לפראג באופן זמני עד שקרוב משפחה רחוק המתגורר בלונדון הזמין אותו להגר לבריטניה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!