הזוי: חיו ביער 33 שנים בלי לדעת על מלחמת העולם

יער טייגה בסיביר הוא אחד השממות הגדולות האחרונות עלי אדמות. אלפי קילומטרים של יער אורנים צפוף, שבהם שלגים בחורף נמשכים מספטמבר עד מאי. התושבים היחידים באדמות הפראיות הללו הם בדרך כלל דובים וזאבים שמסתובבים בכמה מיליון קילומטרים רבועים של טבע.

ב-1978, כשצוות של גיאולוגים סובייטים שחיפש מינרלים הבחין במה שהם חשבו שהם סימני חיי אדם מהמסוק שלהם, הם לא האמינו. אבל כשהם חזרו אחורה התברר כי המקום מעולם לא נחקר, ליד נהר ללא שם, 220 קילומטרים מהיישוב האנושי הקרוב ביותר, הייתה קרחת יער ביער עם מה שנראה כמו גידולים שונים.

ארבעת הגיאולוגים נחתו והקימו את מחנה הבסיס שלהם כ-7 קילומטרים מקרחת היער הקטנה שהם הבחינו על צלע הר המשקיף על הנהר, כדי לפגוש את שכניהם החדשים.

הגיאולוגית גלינה פיסנסקאיה נזכרה ברגע בו פגשה את האיש שגר שם: "הוא נראה מפוחד והיה מאוד קשוב. היינו צריכים להגיד משהו, אז התחלתי: 'שלום, סבא! באנו לבקר' הזקן לא ענה מיד אבל לבסוף שמענו קול רך ומהוסס: 'טוב, מכיוון שנסעתם עד כאן, אולי כדאי שתיכנסו'".

האיש, כך התברר, התגורר שם עם משפחתו, חמישה אנשים בסך הכל, בסככה קטנה ומושחרת, כך מדווח ה"דיילי סטאר". המדענים ההמומים האזינו לאיש שחשף סיפור מדהים של איך הגיעו לאמצע השממה. האב, קארפ ליקוב, דיבר רוסית וחשף שהוא בא מכת של נוצרים רוסים אורתודוכסים פונדמנטליסטיים שמאמינים כי הם נרדפים על ידי הצאר ולאחר מכן מהקומוניסטים.

יום אחד בשנת 1936 הופיע סיור קומוניסטי בכפר הנידח שלהם וירה באחיו של קארפ בזמן שהשניים עבדו יחד בשדות. קארפ המבועת אסף את משפחתו ונמלט ליער. המשפחה, אשתו, אקולינה, בן בשם סאבין, בן 9, והבת נטליה, בת שנתיים, לקחו כמה זרעים ונסוגו עמוק יותר אל תוך היער עד שהגיעו למקום המרוחק שהגיאולוגים זיהו מהאוויר. שני ילדים דמיטרי ואגאפיה, נולדו במדבר ב-1940 וב-1943 ומעולם לא ראו אדם שאינו בן משפחתם, ודיברו בשפה מוזרה משלהם.

ספרי הקריאה היחידים שלהם היו ספרי תפילה ותנ"ך משפחתי עתיק. אקולינה לימדה את ילדיה קרוא וכתוב. חייהם היו קשים באופן בלתי נתפס, המשפחה ייצרה נעליים מקליפות עצים, בגדים הם יצרו מעור של חיות, והמשפחה חיה במצב של כמעט רעב. לא היה להם מושג שמלחמת העולם השנייה קרתה או שהאדם נחת על הירח, למרות שקארפ ניחש לגבי לוויינים לאחר שראה את "הכוכבים הנעים במהירות".

אקולינה מתה מרעב בשנת 1961 כאשר שלג הרס את כל היבולים שלהם. שאר בני המשפחה ניצלו לאחר שגרגר יחיד של שיפון נבט, הם שמרו בקפידה על הצמח עד שיכלו לקחת ממנו 18 גרגירים, מה שאיפשר להם לגדל מחדש לאט את היבול שלהם.

כשהמשפחה למדה להכיר ולסמוך על המדענים בהתחלה, המתנה היחידה שהם יקבלו הייתה מלח. קארפ, אז בשנות ה-80 לחייו, אמר שחיים בלעדיו היו "עינוי אמיתי". אבל לקשר שלהם עם העולם המודרני תהיה השפעה טרגית. ב-1981 מתו שלושה מתוך ארבעת הילדים, שניים מאי ספיקת כליות, אולי בגלל התזונה הקשה שלהם, ודימיטרי מת מדלקת ריאות, שאולי התחילה כזיהום.

קארפ והבת אגאפיה לא עזבו את ביתם המרוחק, למרות הצעות לקחת אותם לכפר הישן שלהם, קארפ מת שם ב-1988. אגאפיה נשארה לבדה, עכשיו כשהיא בשנות השבעים לחייה, אגאפיה עדיין חיה שם, לבד בשממה שהיא מכירה כל חייה.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!