י"ב חשון התשפ"ה
13.11.2024
לא סולח למי שהפריד ביניהם

עצוב: הבן נפרד מאמו שנהרגה "לילה טוב מאמי"

בתאונת דרכים נוראה לפני כשבועיים נהרגה אם לעשרה ילדים בצרפת, מירי פוזן נהרגה בעת שהיתה בנסיעה עם חלק ממשפחתה. בעלה שנהג ברכב נפצע יחד עם ילד נוסף, אך מאז יצאו מכלל סכנה. בנה הגדול בן ה-21, ספד לה בבכי ובכאב רב. "לעולם לא אסלח לאלה שהרחיקו את אימא ממני"

אילוסטרציה
אילוסטרציה צילום: רשתות חברתיות

מרים פוזן אם ל-10 ילדים מלונדון נהרגה בתאונה בתחילת החודש בצרפת, היא הותירה משפחה שבורה ורצוצה. בעלה ובתה בת ה-19, יצאו מכלל סכנה לאחר שנפצעו קשה. קרובי משפחה וחברים היו מזועזעים מהאסון הנורא.

מרים פוזן נסעה עם שישה מבני משפחתה כשנקלעו לתאונה של שלושה כלי רכב בכביש המהיר דרומית ללנס בצרפת. האמא נהרגה במקום, בעלה ובתה נפצעו קשה, שני ילדים נוספים נפצעו קל.

בנה הגדול ייצי ספד לאמו בפוסט מרגש כואב ושבור.

"נפרדנו מאמא היקרה שלנו ע"ה. אמא תמיד הייתה שם בשבילנו, ובפעם אחרונה, יכולנו להיות שם בשבילה. במשך 28 שנים אמא הכניסה אותנו למיטה ונישקה אותנו נשיקת לילה טוב, תמיד באותה סבלנות ובאותו חיוך. אמא שלווה עכשיו, היא לא מרגישה כאב. לילה טוב מאמי, תישני טוב".

מרים ע"ה נולדה לפני 50 שנה בלונדון, הרביעית מבין 13 ילדים. "כשהיא נישאה לטאטי יבלחט"א היא התחילה את ה'קריירה' שלה ואת עיסוקה לכל החיים של להיות מאמי עבורי ועבור תשעת ילדיה שבאו לאחר מכן. ואת זה היא עשתה בשלמות מוחלטת ללא דופי. היא הייתה מסורה לטאטי היקר שלנו ולנו הילדים עם אוקיינוסים של אהבה וחמלה והבנה וחכמה" כתב.

"מהזיכרונות המוקדמים ביותר שלי, אמא תמיד איתי, מדריכה אותי, מעצבת אותי - נותנת לי את הילדות הכי טובה שאפשר להעלות על הדעת. למרות כל מה שקורה בבית הספר ומחוצה לו, הבית תמיד היה מקום שמח ומקום בטוח, כי שם הייתה אמא ​​ושם היה החיוך המרגיע והחום והחיבוק שלה. לא היה שום דבר קטן מדי כדי לקבל את החמלה שלה, ושום דבר גדול מדי שהחיבוק החם והגדול שלה לא הצליח לרפא. אמא תמיד לימדה אותנו מידות טובות, תכונות אופי בין אישיות טובות. היא לימדה אותנו תמיד להיות אדיבים וסלחניים".

בהמשך מספר ייצי על החיים הקשים שעבר: "לא היה לי מזל לבלות הרבה זמן בחברתה של אמא בשנים האחרונות. לפני 8 שנים עשיתי שינויים באורח החיים שהיו מאוד קשים לאמא ולכל המשפחה. אמא לא הפסיקה לאהוב אותי ולדאוג לי, אבל על סמך עצות מהקהילה המשפחה התנכרה לי".

"זה לנצח יהיה מקור עצום של ייסורים עבורי שלא זכיתי לבלות יותר זמן עם אמי היקרה כשהיא עדיין כאן. אמא תמיד עבדה עם הכוונות הטהורות ביותר, מנסה לעשות את הטוב ביותר עבור משפחתה במצב קשה שאף אחד לא הכין אותה אליו. העצות שעמדו לרשותה באותה תקופה היו קשות. לעולם לא אסלח לאלה שהרחיקו את אימא ממני לשנייה יותר מהנדרש".

ייצי המשיך: "במהלך השנים, אמא ואני עבדנו קשה מאוד כדי לקרב את המשפחה, אמא נאלצה להילחם באחרים כדי לעשות מה שאמא יודעת שהוא נכון - לשמור על אחדות המשפחה. בשנים האחרונות ובעיקר בחודשים האחרונים חלה התקדמות של ממש. בחוכמה ובסבלנות אין קץ אמא ריככה את מה שהיה קשה, והפשירה את מה שהיה קפוא, מכינה בהדרגה את הקרקע, לחזרתי הביתה למשפחתי, לאחים שלי. בעדינות וברגישות עצומה היא נלחמה כמו שרק אמא יכולה, שיש לאפשר לבנה הבכור לחזור הביתה".

"לפני חודש, אמא, וטאטי יבלחט"א, בילינו לילה ביחד בפעם הראשונה מזה 8 שנים. זה היה צעד ענק במה שהיה בעיניה של אמא לקראת איחוד משפחות. אמא הבטיחה לי שאהיה בבית, ואתאחד עם אחיי היקרים, "בטח לפני הבר מצווה של לייזר". הבר מצווה של לייזר (שנפצע קל בתאונה) היא השמחה המתוכננת הבאה במשפחה; אמא רצתה אותי שם" כתב.

"אמא הקשיבה לכאב שעברתי. היא הבינה; היא כאבה איתי" כתב. "אמא גם הבינה שהכאב שהגיע אליה כתוצאה ממעשיי מעולם לא היה מכוון ושניסיתי מאוד במיוחד בשנים האחרונות למזער את הכאב הזה ולהיות רגיש כלפיה וכלפי הכאב שלה ככל האפשר".

הוא סיפר כי אמו ביקשה ממנו להביא לה תמונות של "איך אני נראה כרגע". היא רצתה להראות את זה לילדים הצעירים יותר, "להכין אותם לפגוש אותי", הוא ציין כי "מה שאמא תכננה יקרה בקרוב מאוד. היא שמחה מאוד לקבל את התמונות ונפרדנו לשלום. היא הלכה הביתה ואני הלכתי לעבודה".

"אמא מעולם לא חיה יותר כדי להראות את התמונות האלה לאחים שלי" כתב. במקום זאת, פגשתי כמה מהם בפעם הראשונה מזה 8 שנים מול הארון שלה. המעשה האחרון של אמא היה לקרב את המשפחה - משהו שהיא עבדה כל כך קשה כדי להביא. אבל אמא לא כאן כדי לראות את זה".

"לא הייתה לי אפילו חגיגה משפחתית אחת, או סעודת שבת/יום טוב עם אמא ב-8 השנים האחרונות. ולעולם לא תהיה לי. במהלך השנים, בעודי נלחם כדי לחזור הביתה, היו קולות שכל הזמן אמרו שזה לא הזמן המתאים, או שזה יקרה בסופו של דבר, רק אל תלחץ על זה. תמיד הייתה לי הרגשה של "מה אם זה יהיה מאוחר מדי?" חיי אדם הם שבירים, אנחנו אף פעם לא יודעים כמה זמן אנחנו כאן" כתב.

ייצי המשיך: "זה היה מאוחר מדי. והכאב הזה תמיד יישאר איתי. אבל המצפון שלי צלול, כפי שאני יודע וכל מי שמכיר אותי יודע שתמיד נלחמתי להיות עם המשפחה ולהיות עם אמא. וגם אמא עשתה זאת. אני מתנחם באותם רגעים מיוחדים שהיו לי עם אמא בחודשים האחרונים ובאבני הדרך שהגענו אליהם במסענו המשותף. אמא אולי לא איתנו לראות את זה, אבל המאמצים שלה הם שסללו את הדרך למה שאמור להיות אחדות משפחתית ברגע זה של אבל".

לסיום כתב: "אמא משאירה אחריה משפחה אבלה מאוד, היא תחסר מאוד, יהי רצון שרוחה וזיכרונה ידריכו אותנו ויחזקו אותנו, ובמיוחד טאטי יבלחט"א היקר שלי ואת הילדים הקטנים בבית, שנוכל להמשיך את מורשת המעשים הטובים והחיים המאושרים שלה. אמא, היה לנו מזל גדול שיש לנו אותך. לא היית איתנו הרבה זמן, אבל נתת לנו מספיק אהבה והדרכה לכל החיים. אנחנו נמשיך להיות חזקים ונתמוך אחד בשני, תמיד נזכור את השלווה המרגיעה שלך, כי זה מה שהיית רוצה שנעשה. אמא, לנצח בליבנו ובמוחנו".

תאונת דרכים בריטניה צרפת הספד

art

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!

הוספת תגובה

לכתבה זו התפרסמו 6 תגובות

תגובות

הוסיפו תגובה
{{ comment.number }}.
{{ comment.date_parsed }}
הגב לתגובה זו
{{ reply.date_parsed }}