עמוד ההוראה: ראוי לנוסעים בחווארה ללבוש אפודי מגן

שאלה אקטואלית עקב מצבנו בתקופה האחרונה, הגיעה לשולחנו של עמוד ההוראה הגר"י זילברשטיין, מיהודי תושב השומרון, הדברים נדפסו בקובץ 'ווי העמודים וחשוקיהם' היוצא לאור על ידי כולל 'בית דוד' בחולון, ופסקו של עמוד ההוראה עורר הדים רבים. במכתבו כותב אותו יהודי לעמוד ההוראה כך:

"במסגרת עבודתי, אני עובר מדי יום דרך חווארה, חווארה הוא יישוב ישמעאלי עויין, וכדי לנסוע לכמה יישובים בשומרון צריך לעבור דרך מקום נורא זה. ברוך ה' וישבח שמו, מזה כ – 12 שנה לא הותקפתי עד עתה, אך בשנה האחרונה נורו בחווארה כ – 7 יהודים שנסעו לשם, שלשה נרצחו ושניים ניצלו בנס.

"לפני תקופה נרצח הרב מאיר תמרי הי"ד, ארורים ארבו לו ברכב, וריססו אותו בכדורים עד מוות סמוך לשער של היישוב שלו חרמש, כמובן שאין אנו יודעים חשבונות שמים, ובוודאי שנגמר לו קצבת החיים, וגם אם לא בודאי היה נהרג מהירי היה מת בדרך אחרת, וזכה למות על קידוש השם שישמעאלי הרגו.

"אך הקב"ה הורה לנו להסתכל על פי דרכי הטבע, ולפי שאיך שנראה בעיני בשר, מכיון שכל הפגיעות היו בפלג גוף עליון משמאל, אם הוא היה לבוש באפודת מגן שאיננה חדירה לקליעים, המכונה "שכפץ קרמי", הוא לא היה נפגע, ועל פי דרכי הטבע היה חי היום. ואכן כוחות הבטחון מרוב פחד מהישמעאלים נוסעים ברכבים ממוגני ירי, לבושים בשכפ"ץ קרמי, על מנת להציל חיי אדם, אך לתושבים הנוסעים במרחב אין רכבים ממוגני ירי.

"שאלתי היא, האם לפי דין תורה כשאני נוסע באזור זה, אני צריך או מחוייב ללבוש אפודה כזו, או שאין צורך בזה. הצדדים ללבוש, כי מחיר של אפודה כזו סבירה, ואין בזה טירחא גדולה מדי, וזה יכול להציל חיי אדם. ומאידך הצדדים שלא ללבוש, שכן מדי יום עוברים שם מאות יהודים, ואחוז הפגיעות הוא מאד קטן, ואולי אין זה נקרא מקום סכנה. ובפרט שכיום כל אלה שנוסעים שם עוברים במקום עם חשש בלב אבל בלי פחד של ממש, ויש חשש שאם מבוגרים יתחילו לנסוע שם עם אפודות מגן, זה יטיל מורך בלבבם של שאר התושבים, וביניהם נשים העובדות בבתי חולים, תינוקות במושבי ילדים, וקשישים הנוסעים לשהות בקרב בני משפחתם, שאין להם אפודי מגן, כמו כן סוחרים יפחדו להביא סחורה למקומות אלו. האם זה שיקול שלא ללבוש אפוד זה?", מסיים היהודי השואל את מכתבו לעמוד ההוראה.

הגר"י זילברשטיין בתשובתו הברורה, מרחיב את הדברים, בתחילה כותב כי אם נבוא למדוד סכנה באחוזים הרי שאם אחד מאלף נפגע, זה כבר נקרא סכנה, וכמבואר במשנה ברורה (סימן של ס"ק ה). אך כתב שמקום סכנה אינו נמדד לפי אחוזים, אלא נמדד לפי מה שנראה בעיני אנשים ששם זה מקום סכנה, ולכן בעיר רגילה בארץ ישראל, גם אם יש שם פיגועים מפעם לפעם, אין זה מקום סכנה, כי אין מורך בלב האנשים להסתובב שם. אך בכביש כזה, שכל מי שנוסע שם, יש לו חשש ופחד בלב לנסוע לשם, גם אם מצליח להתגבר על הפחד, מקום זה נחשב למקום סכנה. עמוד ההוראה מרחיב את הדברים ומביא את מקור הדבר מדברי מרן הגרש"ז אויערבאך זצ"ל (מנחת שלמה תנינא סימן לז).

לאחר מכן מאריך עמוד ההוראה שגם להטיל מורך ופחד בלב האנשים הוא דבר חמור מאד, ומביא על כך כמה מקורות מחז"ל, אך קובע כי לא כל דבר נקרא מורך, ויש בזה כללים, ומצאנו שכל הלוחמים במלחמות לבשו מגינים, וכמו שכתוב בנביא (שמואל א, יז לח) שבשעה שדוד המלך הלך להלחם עם גלית - 'וילבש שאול את דוד מדיו ונתן קובע נחושת על ראשו וילבש אותו שריון', [ואמנם לאחר מכן הלך בלי זה, אבל אנשי הצבא באותם דורות היו לבושים בשריון זה]. וכמו כן ללבוש אפודי מגן צריך, ואין זה מכניס מורך בלב הלוחמים.

ולכן הכריע עמוד ההוראה, שכיון שזהו מקום סכנה, וכתוב בתורה "ונשמרתם מאד לנפשותיכם", והתורה הוסיפה "מאד", כי יש להישמר גם מקצת סכנה, לכן מן הראוי לנסוע שם עם אפודי מגן, וזו השתדלות לצורך שמירה על החיים, עד כאן דבריו של עמוד ההוראה הגר"י זילברשטיין.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!