יומן מסע מגרמניה: השבת המרתקת בחיי והפער בין החרדים בארץ לאירופה

בברלין, בירת בגרמניה, התקיים בתחילת החודש סיור מודרך ומרתק בנושא אנטישמיות ואפליה, והיחס של גרמניה לישראל. נטלו חלק משלחת עיתונאים יהודים וראשי קהילות ומנהלי מוזאונים על השואה מרחבי העולם שהוזמנו על ידי משרד החוץ הגרמני במטרה לסקר את החיים היהודיים בגרמניה המודרנית.

העיתונאים הגיעו מאוסטרליה, ארגנטינה, צ'כיה, הרפובליקה הדומיניקנית, אינדונזיה, ישראל, לטביה, פולין, בלארוס, ניו יורק, ספרד, רומניה, דרום אפריקה. בחלקי נפלה הזכות להיות מוזמן על ידי משרד החוץ הגרמני וממשלת גרמניה.

במשך שבוע שלם, מיום ראשון ועד כמעט כניסת שבת, נערכו לנו סיורים במקומות חשובים, כמו מחנה הריכוז הראשון בגרמניה שהוקם מספר שנים לפני השואה. כמו"כ נערכו לנו פאנלים עם בכירי הממשל הגרמני ובכירי הקהילות היהודיות. בפאנל שאלו המשתתפים שאלות נוקבות, כמו על היחס של גרמניה לישראל, או איך יתכן שדגלי חמאס וחיזבאללה מתנופפים בצעדות של תומכי חמאס וג'יהאד אסלאמי במדינה, ובכלל, איך יתכן שיש צעדות של נאצים בגרמניה ותמיכה של ממשלת גרמניה בארגונים אנטי ישראלים. כמו כן המשתתפים התייחסו לשוטרים וחיילים גרמנים שמתגלים כנאצים, ותהו כיצד זה קורה. הנושא של אוזלת ידה של המשטרה לעיתים קרובות בתקיפות אנטישמיות עלה בשיחות רבות.

חברי הפאנל היו מורכבים מנציגי ממשלת גרמניה, ראשי ארגונים חברתיים שנאבקים נגד אנטישמיות. בין חברי הפאנל היה גם נציג של ארגון הנאבק נגד גזענות שמופנית למיעוט המוסלמי. הנציגים ענו על השאלות בסבלנות רבה, ניכר כי גרמניה עושה מאמצים גדולים מאוד למגר את תופעת האנטישמיות במדינה בדרכים רבות ויצירתיות, לא תמיד יש הצלחה של 100 אחוז, ואפשר היה אולי לעשות את הדברים אחרת, אך הגרמנים עושים הרבה מאוד.

בברלין מתגוררים בין 50,000 ל-60,000 אלף יהודים (תלוי את מי שואלים), ביניהם ישראלים רבים, אך הישראלים ברובם לא חלק רשמי מהקהילות היהודיות המקומיות.

נושא חשוב בו פועלת ממשלת גרמניה ובמיוחד בשנים האחרונות, הוא להביא את סיפור השואה לכלל תלמידי בתי הספר בכל 16 המחוזות במדינה. יש אנטישמיות בגרמניה, לפעמים אנטישמיות גלויה ולעיתים סמויה, אך המדינה מתמודדת עם האנטישמיות במספר דרכים, אחד מהם הוא באמצעות לימוד היסטוריה יהודית לדור הצעיר, במסגרת הלימוד התלמידים מבקרים במוזיאונים על השואה.

ש"ס מוצג במוזיאון היהודי בברלין

משרד החוץ הגרמני ווידא לפני הביקור מי הם העיתונאים ששומרים על כשרות, ודאג שיהיה אוכל כשר למי שמעוניין בכך. נראה כי הגרמנים מכירים טוב מאד את כל כללי הכשרות, והמנות הכשרות כללו סכו"ם חד פעמי, כולל קינוח כשר למהדרין.

שבוע לפני הגעתנו שקדו אנשי משרד החוץ על הדפסת התוכנייה המדויקת. הטיסות כמו השהיה וההוצאות הרבות שולמו במלואן על ידי משרד החוץ הגרמני. מנהלי המשלחת נתנו לשומרי הכשרות סכום כסף נכבד כדי שייצאו למסעדה כשרה באזור לאחר שערב אחד ארגון המנות הכשרות לא הגיעו מסיבות טכניות.

אך עבדכם הנאמן החליט שחבל על הכסף, ואכל באותו יום לארוחת ערב מנות חמות שהביא מישראל. בהמשך חברי המשלחת קיבלו כסף מזומן כדי לשלם למונית שתיקח אותנו לשדה התעופה בחזרה למדינות מהן הגענו, גם כאן עבדכם הנאמן חיפש לחסוך, ומצא נוסע נוסף (לא מהמשלחת) שנסע לשדה התעופה, וכך נחסך חצי מהסכום. את הכסף שחסכתי נתתי למשפחתי שיקנו איתו דברים שהם רוצים, פיצוי קטן על הימים שלא הייתי איתם כולל יום שבת קודש.

כל מקום בו אכלנו, היה תעודת כשרות של האוכל

בכל מקום שאליו הגענו ולא משנה האזור או השעה, היה לכל משתתף במשלחת את סוג האוכל שאהב, אם זה אוכל צמחוני, או אוכל כשר, הכל באופן הכי מאורגן שיש. המשתתפים שלא שומרים כשרות ביום-יום, היו מאד אדיבים וכל הזמן וידאו שלשומרי הכשרות יש מה שצריך וביררו האם צריך לסייע במשהו.

חומוס כשר למהדרין בברלין

בכלל נראה שהגרמנים מאד מאוד מסודרים. לאחר הפגישה בבית הספר היהודי בברלין עם מורים ותלמידים, המשתתפים קיבלו סודה לשתייה בבקבוקי זכוכית. שלושה מהמשתתפים לקחו את הבקבוק לשתות בדרכם לאוטובוס, ולפני העלייה הם זרקו את הבקבוקים לפח הקרוב, לפתע עולה המנהלת של בית הספר ושואלת את המשלחת אם מישהו לקח בקבוק כי "חסר לנו שלושה בקבוקי זכוכית שאנחנו יכולים לקבל עליהם זיכוי" אמרנו להם שזה בפח הקרוב, והיא הגיבה "הכול בסדר רק תהינו לאיפה הם נעלמו".

כל סועד קיבל את המנה אותו ביקש עם תעודת כשרות ושם הסועד

במקרה משעשע נוסף שמעיד על הקפדנות הגרמנית, אחד מחברי המשלחת קיבל סכום כסף, הוא קיבל 50.04 יורו, ומנהל המשלחת התעקש למצוא ארבעה סנט כדי לתת לו את הכסף, חבר המשלחת הסביר שהוא מוותר על זה, אבל המנהל אמר שהוא חייב לתת לו את הסנטים.

במסגרת השיחות הרבות בין חברי המשלחת שהגיעו מארגונים שונים ומקהילות שונות משלל מדינות, עלו נושאים רבים מאד, במיוחד השיחה של הרב יהודה טייכטל רבה הראשי של ברלין שהסביר לחברי המשלחת את כל ההתמודדויות שיש לקהילה, הרב נתן הסבר מפורט על החיים היהודיים בגרמניה, כולל התייחסות מפורטת על נושא האנטישמיות. מדבריו עלה שיש אנטישמיות, אבל מבחינת הרב מתמקדים בדברים שמועילים לקדם ולהגדיל את הקהילה היהודית, ופחות בדברים השליליים.

הרב טייכטל מסביר לחברי המשלחת על בית הכנסת בברלין

התלמידים בבית הספר היהודי בברלין הסבירו כי בבית הספר לומדים גם תלמידים לא יהודים, אותם תלמידים מגיעים מהסביבה הקרובה לבית הספר, אך הסיבה פחות בגלל הקירבה לבית, אלא כדי ללמוד על התרבות היהודית ועל ההיסטוריה היהודית, וזאת על אף שהם צריכים לשלם שכר לימוד שלא משלמים בבית ספר כללי. בית הספר מסייע לתלמידים שהוריהם לא יכולים לשלם שכר לימוד מלא, ומסבסד טיולים כולל לישראל. בית הספר לוקח שכר לימוד לפי הכנסת ההורים, מאחר והורים שהיגרו ממדינות חבר העמים לא מצליחים לעבוד באותן עבודות בהן עבדו במדינות האם שלהם.

נושא האנטישמיות עלה בשיחות עם תלמידים מבית הספר היהודי. התלמידים סיפרו כי הם חוששים לצאת עם שרשרת מגן דוד, או לחבוש כיפה ברחוב, הן מצד אנשי ימין קיצוני או הן מצד מהגרים מוסלמים שהיגרו בשנים האחרונות מסוריה או אפגניסטן או מעיראק. חלק מאותם מהגרים נתקלו בגרמניה ביהודים בפעם הראשונה בחייהם, והם מיד מקשרים את היהודים לישראל, אותם מהגרים ניזונו במשך שנים מתעמולה אנטישמית נגד יהודים או נגד ישראל במדינת המוצא שלהם, וכשהם נתקלים ביהודים כל השנאה יוצאת החוצה.

הפרלמנט הגרמני בברלין

במסגרת השיחות עם אנשי הקהילה בברלין עלו ההבדלים בין הקהילות היהודיות ברחבי אירופה לבין אופי החיים והקהילות בארץ, אחד מהם אומר לי שבארץ מאוד קל לבנות חומה סביב כל קהילה, וכל קהילה יכולה להתנהל בעצמה, אבל באירופה המצב שונה, לפעמים קהילות מרקעים שונים מתאגדים יחד כדי להגיע מחוזקים בדרישות מהממשלות השונות, כי אם היהודים יהיו מפולגים, הממשלות לא ייקחו ברצינות את הבעיות איתן מתמודדות הקהילות היהודיות השונות.

"אבל חשוב לזכור את הדבר הבא" אומר לי אחד מראשי הקהילות היהודיות: "אי אפשר לבנות כאן באירופה קהילות סגורות כמו בארץ, אין כזה דבר לבנות חומה ולסגור את עצמך עם גדר או חומה או מחיצה, אנחנו חייבים לזכור שמאחורי החומות יש אנשים שרוצים את היהדות בחיים שלהם, אולי לא כמו החרדים בארץ, אבל אנחנו רואים את הכמיהה ליהדות, אם אנחנו נבנה חומה, אנחנו נפסיד הרבה משפחות יהודיות שרוצות חינוך יהודי עם משמעות, אין לנו את הפריבילגיה שיש לכם בארץ".

המזוזה הענקית של בנין הקהילה היהודית בברלין

אחד מראשי הקהילות שביקש לא לנקוב בשמו בגלל תוכן הדברים אומר לי: "מאוד מעניין לראות אנשים מפורסמים בארץ שיוצאים נגד דברים שאנחנו עושים כאן בברלין, אבל כשהם באים לפה המקום הראשון בו הם מבקרים זה במקום נגדו הם יוצאים, והם מסבירים שאין להם ברירה אלא לצאת נגדנו, וזה מסביר למה בארץ אפשר לסגור קהילות עם מחיצות וחומות, אבל בחו"ל זה לא עובד ככה".

אחד מאנשי המקום אומר לי בהקשר לכך: "אנשים בארץ לא ידרכו בבית הכנסת של חב"ד, יתנערו מכל דבר שחב"ד עושים, אבל המקום הראשון שהם יבואו אליו כשהם באים לחו"ל, זה בית חב"ד, והם מתקבלים באהבה גדולה כמו שבחב"ד מלמדים את כל השלוחים".

במהלך השיחות עם חברי המשלחת שהגיעו משלל מדינות, סיפר כל אחד מהם על הפעילות מול הממשלות השונות. מתברר כי העבודה של ראשי ארגונים יהודיים חשובה לעין ערוך. כפי שאמר לי, דניאל בלוך, מנכ"ל מועצת הסגנים היהודית בקייפטאון שבדרום אפריקה: "העבודה שלנו היא מחויבת המציאות, אנחנו מתמודדים מול כוחות גדולים שעושים דה לגיטימציה לישראל, אם אנחנו לא נעשה זאת, דרום אפריקה תהיה נגד ישראל הרבה יותר ממה שהיא כעת. בזכות העבודה שלנו דרום אפריקה לא לגמרי נגד ישראל, הם יודעים שאנחנו לצד ישראל, הם יושבים איתנו ומקבלים מידע מפורט על המתרחש בישראל בנוגע לטרור הפלסטיני, אם אנחנו לא נהיה שם לצד ישראל, המידע על המתרחש בישראל יגיע אליהם רק דרך התקשורת המקומית, שזה אסון".

בלוך מוסיף: "את הדברים הללו אפשר לעשות רק כשהקהילות משלל הזרמים מאוחדות, אם נבוא בנפרד מפורקים, לא יתייחסו אלינו בממשלה". דברים דומים אומרת גם קארן קוניג דה שאמס, מהרפובליקה הדומיניקנית. קארן מלמדת במדינה אצלה על השואה, קהילה יהודית קטנה מאוד, אבל עבודתה חשובה לעין ערוך בכל הנוגע לייצוג היהודי מול הממשלה בנוגע למדינת ישראל: "צריך להיות מאוחדים כדי להיות חזקים".

במהלך הביקור והנסיעות הרבות ברחבי העיר, שוחחו חברי המשלחת על מצב הקהילות היהודיות, היה מדהים לראות איך הקבוצה מסתדרת ומכבדת אחד את השני עם כל השוני בין האנשים והרקעים השונים או הקהילות השונות, כל אחד דאג שלאחר יהיה מה שצריך. חברי המשלחת וידאו כל הזמן שלשומרי הכשרות יש הכול והם לא רעבים. במיוחד בשבת כשכולם היו יחד, הקבוצה החליטה ללכת לחב"ד אצל הרב טייכטל רבה הראשי של ברלין.

בשיא חוצפתי הבאתי אנשים נוספים מהמשלחת בלי להודיע מראש, אנשי חב"ד מיד הוציאו שולחנות נוספים ופרסו מפה והוציאו מנות נוספות, לא היה חסר אוכל. את הסעודות מנהל הרב הצעיר מענדל בראנדוויין, בזכותו השבת הייתה מדהימה. בזכות פעולתו הגדולה של הרב טייכטל, מתפללים רבים מגיעים לבית הכנסת ולוקחים חלק מהפעילות היהודית המקומית.

השבת הזאת הייתה השבת הכי מרתקת שחוויתי בחיי, והייתי באין ספור קהילות יהודיות בשבת בעולם. אבל בברלין הכול שונה: הזיכרונות של קשישי הקהילה מהשנים האיומות של השואה; חוויית השבת בקרב יוצאי מדינות חבר העמים שנמלטו מהקומוניזם לאחר נפילת חומת ברלין, היא מרתקת. את ההיסטוריה הנוראה אי אפשר לשכוח בכל מקום שהולכים בברלין, כששומעים בברלין "יהא שמי רבא מבורך לעולם" בקדיש, או בית הכנסת שלם אומר בקול "שמע ישראל" זה דבר שלא לוקחים כמובן מאליו, זה לא כמו לשמוע "קדוש קדוש קדוש" בלונדון או בברוקלין, חגיגות חגים יהודיים המוניים בברלין זה המשפט הכי עוצמתי של "נצח ישראל לא ישקר".

במהלך סעודת ליל שבת נאם הרב יהושע מערמעלשטיין ממנהטן שהיה חלק מחברי המשלחת, הרב יהושע מכהן כרב בית הכנסת 'אדרת אל'. הרב סיפר למשתתפים שהיו מרותקים לדבריו על הקשר בין פרשת השבוע לבין הסיור של חברי המשלחת בגרמניה, ועל האופן בו אפשר לפעול גדולות ונצורות אם הולכים ביחד. גם עבדכם הנאמן זכה לשאת דברים בפני המשתתפים. כמובן דאגתי לא להאריך יתר על המידה, רק סיפרתי שאני מעריך היום יותר ויותר את הקהילות היהודיות בעולם כשאני רואה עם מה היהודים צריכים להתמודד, ואני מקווה שבקרוב נתאחד כולנו בביאת המשיח כיאה לסעודת ליל שבת בחב"ד.

אחד מחברי המשלחת תהה באזני איך יקבלו אותו בבית הכנסת, הרי הוא לא מכיר אף אחד, והוא לא הוזמן רשמית, אמרתי לו "אל תדאג, תבוא ויהיה בסדר". סיפרתי לרב טייכטל כי החבר קצת לא מרגיש בנוח, הרב נתן לו חיבוק גדול בפני כל באי בית הכנסת, ואמר לי אחרי הסעודה "למדתי הרבה מאוד דברים חדשים בשבוע שאני איתכם, התרגשתי כל כך מהיחס שקיבלתי כל השבוע, במיוחד הלבביות של חב"ד וכל הנלווה לכך".

לסיכום השבוע המרתק והמלמד, כשאנחנו מסתכלים סביבנו, אנחנו צריכים לזכור שיש עוד אנשים לידנו, לא לכולם יש את הפריבילגיה להרים חומה ולהסתגר, יש אנשים רבים שזקוקים לנו, אם נסתגר ולא נסייע לאחר, נגלה יום אחד שנשארנו לבד.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!