ילדי המיליונר ואלמנתו נאבקו על גורל החפצים שהותיר אחריו

אל בית המשפט לענייני משפחה בפתח-תקוה, התגלגל לאחרונה מאבק ייצרי על תכולת ביתו של איש עסקים אמיד מאד, שהלך לעולמו בשנה האחרונה. בניו של המנוח, ביקשו מבית המשפט להוציא צו מניעה זמני ועיקולים, במטרה למנוע מאשתו השנייה, לרשת את תכולת הבית, שלדבריהם, שווה ממון רב, ושייכת להם.

הרשמת שלי פרקש, דחתה את בקשותיהם וקיבלה את טענת האלמנה, המיוצגת על ידי עורכות הדין אווה קליין שטיינמץ ושירה רביד, ממשרד עורכי הדין אלטו א. שטיינמץ ושות' בתל אביב, לפיה "לא נמצא כל טעם והצדקה" לבקשותיהם.

מההחלטה עולה כי איש העסקים המנוח השאיר אחריו צוואה מסודרת ובה הוראות ברורות גם כנגד מי שיעז להתנגד לצוואתו, במטרה למנוע כל מחלוקת לאחר מותו. ואכן, ניתן היה להתרשם כי מטרתו הושגה, וזאת משום שלאחר מותו, שלושת ילדיו מנישואיו הראשונים, לא הביעו כל התנגדות לצוואה אותה הותיר אחריו.

אך בסופו של דבר, משאלתו הגדולה האמיתית למנוע הליכים משפטיים בין היורשים, לא התמלאה, כאשר שלושת ילדיו הגישו בקשות, בתחילה במעמד צד אחד, להוצאת צו מניעה זמני ועיקולים שונים, על כל המיטלטלין המצויים בבית שבו התגוררו אביהם המנוח ואשתו השנייה (האלמנה).

לטענת ילדי המנוח, אביהם נהג בהפרדה רכושית מוחלטת בינו לבין אלמנתו, אף בתוך ביתם המשותף. לטענתם אביהם הבטיח להם את תכולת הבית, הכוללת חפצים אותם ירש מהוריו.

הרשמת פרקש דנה בבקשת ילדי המנוח למתן צו במעמד צד אחד, דחתה את טענותיהם, והבקשה נשלחה לתגובתה של האישה. בדיון שנערך לאחר מכן, ניסתה הרשמת לקדם הסכמה בין הצדדים, אך הדבר לא עלה בידה.

לבסוף, בהחלטה שניתנה לפני מספר ימים, קיבלה הרשמת פרקש את טענות עורכות הדין קליין-שטיינמץ ורביד, שייצגו את האלמנה, וקבעה כי ילדי המנוח לא הצליחו להוכיח שנערכה הפרדה רכושית בבית ובמטלטלין, ולכן נדחית טענתם שהמיטלטלין בבית אביהם המנוח שייכים להם.

הרשמת פרקש ציינה בהחלטתה, כי האב המנוח ואלמנתו, רכשו יחדיו את ביתם רחב הידיים ביישוב היוקרתי שבמכרז הארץ, והזכויות בו נרשמו על שם שניהם בחלקים שווים. במסגרת צוואתו, ציווה האב המנוח את כל זכויותיו בבית ואת חשבונות הבנק וזכויותיו הסוציאליות לאלמנתו.

הרשמת פרקש קיבלה את פרשנות באות כוחה של האלמנה לצוואה, גם לטענה לפיה המנוח כלל לא העלה את האפשרות לחלוק את המיטלטלין בין הזוכים בצוואה. היא מציינת בפסק הדין כי לא ניתן להתעלם מדברי המנוח שכתב בצוואתו: "הבית, משמע - כל זכויות מכל מין וסוג שהוא בבית'".

לצד נימוק עיקרי זה להחלטה, מציינת הרשמת פרקש, כי קיים גם טעם לפגם בכך שבקשתם של הילדים לסעד זמני כוללת את כל תכולת הבית, כמקשה אחת. לדבריה, היה עליהם לזהות את החפצים שאליהם מתייחסת בקשתם, וליצור רשימה מפורטת של פריטים.

במהלך הדיון עלה, כי בין הפריטים שבהם חושקים הילדים, נוכחת צלחת פסח, תמונה של האמן יעקב אגם, העתק ציורים של פיקאסו, חנוכייה, קופסת אתרוג, מצלמות, כובע ושעון, אך אז התברר, כי חלק מהחפצים נמסרו כבר לאחים מידי האלמנה והם הסתירו זאת מבית המשפט. כמו כן התברר כי מקצת מהחפצים נמצאים ברשות אחיו של המנוח ושייכים לו.

לצד הנימוקים המשפטיים לדחיית בקשת הילדים, ציינה הרשמת פרקש, כי להתרשמותה, גם ללא מתן הצו, הפריטים שזוהו על ידי הילדים, ביוזמת בית המשפט, לא יימכרו, יוברחו או ייעלמו, עד לסיום ההליך העיקרי בתיק.

לבסוף השיתה הרשמת פרקש על ילדיו של המנוח הוצאות משפט בסך 5,000 שקלים שישולמו לאלמנה.

עו"ד אווה קליין שטיינמץ מסרה בתגובה לפסק הדין: "שוב הוכחה החשיבות העצומה בעריכת צוואה מפורטת, אשר עשויה לסייע רבות, גם כאשר צדדים מאבדים שליטה ומונעים מרגשות נקם ורוע. בית המשפט בהחלטתו זו, הוכיח כי הוא ער לתופעה של שימוש לרעה בהליכים המשפטיים, שכל מטרתה היא למרר לצד השני את החיים, לעיתים קרובות כבר במהלך תקופת האבל. בית המשפט הוכיח כי הוא פועל נגד התופעה, גם בהוצאות המשפט שהולכות וגדלות אותן הוא משית על הצד המתנכל, וגם בהחלטות קשות ומנומקות שקשה מאד לערער עליהן. רק כך עשוי האמון במערכת המשפט לשוב אל כנו".

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!