השמחה לא תמיד מגיעה בשמחות משפחתיות // טורה של אפרת ברזל

"אני לא בטוחה שהנפש שלנו תמיד מתוכנתת לשמוח כשמגיעה אלינו שמחה".

"מה זאת אומרת"

"זאת אומרת שכשבאה בחסדי ה' שמחה, ברית, חתונה בר מצווה, אירוסין, חנוכת הבית",

"אני מבינה, את לא צריכה עכשיו לפרט לי את כל סוגי השמחות שיש",

"אז לא תמיד את יכולה לשמוח במידה שאת אמורה לשמוח, או במידה שאת רוצה לשמוח, כי את לא מכונה, ואין עליך כפתור שלוחץ ואומר לך: 'שמח', ולפעמים דווקא בשמחה עצמה, את עוד כל כך מוטרדת מההכנות שלפני, וכל כך עסוקה בהיא הזאת שחשובה לך משום מה יותר מהאחרות,

שבמקום לשמוח בשמחת עצמך את עסוקה בלהיות מוטרדת אם היא הגיעה לחופה של הבן שלך או לא, ואם היא נהנית עכשיו או לא, ואם היא רואה את שושני השושנים, ואת כלני הכלניות, שהשקעת בהם את כל חסכונותייך, את עסוקה במחשבות בדברים טכניים מיותרים ולא יכולה, סתם כי נבראת בן אדם, להתרכז עכשיו בעומק הגיעו של בנך להיות בר של מצווה".

"הבנתי.

אבל בחוץ לא רואים עליך כלום, את נראית בשיא שמחתך".

"בדרך כלל זה עובד, כן. מראים בחוץ שכן. לא מביאים את סל הכביסה לאולם, מביאים רק את לחיצות החיצוניות של עדשת המצלמה.

השמחה האמיתית שלנו באה בלי להודיע, לאו דווקא בזמן האולם, ואני מברכת את שתינו, שבאותו רגע כשהיא כבר כן באה, נספר עליה בתפילה לבורא עולם, היא באה בשתי גירסאות משלה.

שתיהן דורשות את המצרך הנפלא הזה, שנברא אי אז בבראשית,

שתיהן דורשות זמן".

"פרטי"

אל תגידי לי "פרטי",

"אז איך להגיד?"

"תגידי לי 'בארי'"

"את לוקחת את זה מפרטי, נמקי, הסבירי, בארי".

"כן. מכל הרשימה אני מעדיפה את בארי"

"למה?"

"כי בארי באה מהמילה באר. באר מים חיים זה מקום שמסביר במדויק את החיים, את זרימת השינוי, את המצבים של הרוח, את פעפוע החיים ברגעים האלה שהם נהיים ברורים".

"בארי"

"שמחה אמיתית יכולה לבוא, הנה הבאר, דווקא אחרי זמן כשחולפת השמחה, הנרות, הצמחים, והדודות. שמחה אמיתית של ילד שהתחתן וטוב לו, יכולה להתרחש בך דווקא כשאת בכלל לא עם שמלה שלא נח לך איתה ועם נעליים שעושות יבלות ברגליים,

שמחה אמיתית על שמחה אמיתית יכולה להתרחש בך דווקא שבועות אחרי, כשהאדרנלין יורד, החברה ההיא שאת מנסה לעשות עליה רושם, נעלמה לך מהמחשבות, שמחה אמיתית על שמחה אמיתית שהתרחשה בחייך באה בך, בלי להודיע, דווקא בדיוק כשאת רוחצה כלים ונשברת לך בטעות כוס, חולמנית שכמוך, שמחה אמיתית על שמחה אמיתית, יכולה להתרחש בך דווקא כשאת סוחטת סמרטוט, השמחה האמיתית, וזה מה שמשמח בה, לא עובדת אצלך. היא לא באה לפי הוראות ההפעלה של קמטי החיוכים המזויפים שלך, היא באה כשהיא באה. אבל כשהיא נמצאת, עשי טובה, תעצרי הכל ותבקשי לרדת".

"לאן לרדת?"

"רדי אל עומק באר השמחה, מקום הנמצא בתוכך, תתפסי סידור, תחברי בין מילים שלך למילים של חז"ל, תעצרי הכל, תגידי רגע, לטלפונים, לרשימת הטו-דו שלך, ותעמדי לבד, את השמחה ומי שהביא לך אותה, ותישארי שם. בשניות האלה".

"פשוט לעמוד".

"פשוט לעמוד. ולהודות. להכיר. לקלוט. לשחזר. לבכות. לייקר. להרגיש.

את יודעת מה קורה במח ברגעים האלה בהם אנחנו משהות תחושות אמיתיות טובות?"

"מה".

"קורה בדיוק ההיפך ממה שקורה כשאנחנו שוהות בדאגות, בחששות, בחרדות, בקיטורים, בתלונות, בראיית שחורות, אלה באים לנו ממש באוטומט, בלי להתאמץ כמעט,

איזה אבסורד,

שמחה אמיתית, אוי כמה זה עצוב, מצריכה מאיתנו לפעמים, ריכוז של כותל, קליטה שכל זה כבר באמת קרה, וזה כאן, וזה ממש נפלא. יש לך סבלנות לעוד משהו קטן?"

"בארי"

"וזה האופן השני: לא כדאי לחכות לשמחות גדולות, אפשר להרים עיניים ולהודות גם בשמחות קטנות. המח, מגיב לזה אותו הדבר, מישהי חייכה אליך ואמרה לך כמה את טובה, תעצרי לשניה, תנצרי, תודי, תרגישי בתוכך את המחמאה, סיימת לשטוף הר של כיור, תעצרי, תתבונני, זה לוקח שניה, תקרצי לך באהבה. תחושת שמחה אמיתית, היא כל כך חמקמקה, אם היא באה אליך, תתפסי אותה, תכניסי אותה אליך מהר פנימה בהכנסת אורחים, כדי שהיא תרוץ לספר לחברות שלה, השמחות הבאות, שמחכות גם הן לבוא אליך, אל תוך המחשבות, שיש כאן אחת ששווה בתוכה לשהות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!