הרב שאול יורוביץ': עצתו של רשב"י לזכות לישועה

יום הילולת רשב"י – ל"ג בעומר הוא חגם של המוני בית ישראל ולא רק של המקובלים אשר זכו לאורו של רשב"י, ובמבט ראשון הדבר מפליא במקצת, הרי תורתו היא תורת הסוד אשר רק מעט מזעיר זוכים אליה. אך האמת היא שכבר נאמר "כשם שהקדוש ברוך הוא לכל כך רשב"י לכל".

מחשבת הקבלה כפי שהיא מתבארת בקבלת האר"י ז"ל אשר יסודותיה במאמרי הזוהר המקובלים לנו מפי רשב"י, הנה גם אלו שאינם לומדים קבלה באופן שיטתי, הרי שהם מושפעים מהתפיסות הקבליות העומדות בבסיס תורת החסידות לגווניה, ובלב ספרי המוסר הקדמונים (של"ה ראשית חכמה מסילת ישרים ועוד), וכן על ידי מנהגי הקבלה שהשתרשו גם בפסקי ההלכה.

בבסיס תורת הקבלה עומדת תפיסה אחדותית של המציאות באור העליון, לא בכדי האר"י מצווה עלינו לפני כל תפילה לקבל על עצמנו מחדש את מצוות 'ואהבת לרעך כמוך, בזה אנו משרישים בתוכנו תפיסה אחדותית זו.

בעצם ביום ל"ג בעומר אנו מציינים שני דברים, א' הילולת רשב"י. ב' תלמידי רבי עקיבא שפסקו למות. אף שנדמה שיש כאן שני דברים שונים, אין הדבר כן אלא זה תלוי בזה וזה נתקן בזה, חטאם של תלמידי ר"ע היה שלא נהגו כבוד זה בזה, כלומר שלמרות חכמתם, חיו במציאות חיצונית של פירוד, תורת רשב"י המראה את אחדות הכול היא המתקנת הסתכלות נפרדת זו, ומאפשרת חיבור של אמת עם כל אדם ועם כל דבר, וכפי שאמר בעצמו "אנן בחביבותא תליא מילתא" (זוהר חלק ג קכח.) וכן כל מציאות חבורת רשב"י כנראה בזוהר היה באופן זה של התחברות והתקשרות שהיו הולכים ביחד והיו לומדים ומדברים יחד בכל עת.

מכוח ידיעה זו שהאור האלוהי מצוי בכל, יש ביכולת האדם למצוא אור וחיות גם במקומות מוגבלים וחשוכים עד לכדי החייאתם ותיקונם בשלמות.

נתבונן בסיפור אחד מני רבים, סיפור מיוחד המבטא את דרכו המיוחדת של רשב"י, איך למצוא אור במקומות החשוכים ביותר.

"מעשה באישה אחת מצידון ששהתה עשר שנים עם בעלה ולא ילדה. באו אצל רבי שמעון בר יוחאי ורצו להתגרש זה מזה. אמר להם חייכם, כשם שנזדווגתם זה לזה במאכל ובמשתה, כך אין אתם מתפרשים זה מזה אלא מתוך מאכל ומשתה. הלכו בדרכיו ועשו לעצמם יום טוב ושיכרתו יותר מדי.
כיוון שנתיישבה דעתו, אמר לה בתי, ראי כל חפץ טוב שיש לי בביתי, טלי אותו ולכי לבית אביך. מה עשתה היא. לאחר שישן, רמזה לעבדיה ושפחותיה ואמרה להם שאוהו במיטה וקחו אותו והוליכוהו לבית אבא. בחצי הלילה, ננער משנתו. כיוון שפג יינו אמר לה בתי היכן אני נתון, אמרה לו בבית אבא, אמר לה מה לי בבית אביך אמרה לו לא כך אמרת לי בערב כל חפץ טוב שיש בביתי טלי אותו ולכי לבית אביך אין חפץ טוב לי בעולם יותר ממך. הלכו להם אצל שמעון בר יוחאי, עמד והתפלל עליהם ונפקדו". (מדרש שיר השירים א)

רבי שמעון מלמד אותנו להפוך חושך לאור ומר למתוק, הזוג הזה מוצא את עצמו בתחתית המדרגה, למרות אהבתם אינם מולידים, הם כמעט מתגרשים, עצתו של רשב"י אליהם היא לגלות את אהבתם השורשית בתוך החושך, לשמוח זה בזה שמחה שלימה במה שיש להם עכשיו מבלי להתייחס לשום דבר מלבד זה, הם עורכים סעודה למרות ידיעתם שנגזר עליהם להיפרד זה מזה ומגלים את הייחוד הנצחי העמוק ביניהם, כאשר הם מגיעים לבירור שורשי זה, הרי אז רשב"י מבקש עליהם רחמים והם זוכים לפרי בטן.

ביתר עומק יש לדעת שיכולתו של האדם לשמוח שמחה אמיתית למרות החושך והבלבול המקיפים אותו מכל עבריו, מבטאת את מסוגלותו לדבוק בשורש מציאותו הנצחית ששם אין שום חיסרון כלל, ומכוח דבקות זו במקור השפע שאין לו סוף, נמשכת לו ישועה בכל ענייניו.

עצה זו היא לב תורתו של רשב"י אשר מתבארת בארוכה בספרי גדולי החסידות בגוונים שונים, כשאדם זוכה לשמוח בתוך מצבו הנוכחי בזה הוא ממשיך ישועה, 'כי בשמחה תצאו' מן המיצר. ייתכן שזו הסיבה שבהילולת רשב"י יחד עם הדמעות הנשפכות בציון הקדוש רוקדים ושמחים בחצר, אף בתוך הרגשת החיסרון שמחים בשלימות.

'בחדרי' גם ברשתות החברתיות - הצטרפו!